נתניהו יודע היטב שאין שליטה ביטחונית בלי התיישבות
כשרוצים לדבר על מושג ביטחוני כמו "שליטה ביטחונית על רצועת עזה", צריך להתחיל בנקודת המוצא שכל הניתוחים האלה הם רק נגזרות לשיח הערכי והיהודי היסודי שלנו. המניעים הציוניים היו וגם ימשיכו להיות תנ"כיים ובעלי ערכים של ייעוד ולא מניעים הישרדותיים.…
לא כולם טעו
- ככל שהזמן עובר הדמעות של המלחמה הזאת מתחילות להשתחרר. לאו דווקא דמעות עצב. תערובת רגשות שיידרש עוד הרבה מאוד זמן לפצח. רוממות רוח עם כאב חודר, ומעליהם הדבר הכי מגולה לביטוי המופשט: נשמת כלל-ישראל.
הפרצופים של כולם – הלוחמים העזים לצד הנופלים, האזרחים עזי הנפש לצד הגופות המחוללות, העורף הקשה לצד החטופים שממתינים לישועה – מרפים לנו את השרירים מול הגודל שמעל כל הסיפור הזה ודורכים אותם חזק מאי-פעם לנוכח המשימה.…
לא ניצחון ולא צדק, רק נקמה לאומית צרופה
זאת הולכת להיות מערכה מאוד לא פשוטה נגד הרוע. לא צבאית ולא טכנית כמובן, כי המאה השנים האחרונות חידדו לנו מכל כיוון שזה לא הסיפור – הבסנו ענקים כשהיינו חלשים, והגענו עוצמתיים וטכנולוגיים לשיאי זוועות מול זקנים רעים על מקל הליכה ותתי-אדם בכפכפים.…
למה אנחנו מחכים?
עזבו רגע את עזה, כי המקום הזה באמת לא ייאמן. תביטו רגע ברשימת האזהרות הבלתי נתפסת שבעמוד הבא, ובאמת לא להאמין לאיזו רמת אטימות אנחנו מסוגלים להגיע. מה עוד היה צריך לקרות כדי שנבין שהרוע כאן על אדמות ארץ ישראל הוא משהו שלא ייעלם אם לא נילחם בו עד חורמה והוא רק ילך ויהיה מפלצתי יותר?…
הבירור הליברלי
מערכת
אירועי יום הכיפורים בתל אביב, ובהחלט בעוד כמה וכמה מניינים פתוחים לקהל החילוני, היו מן האירועים שבהם אם אתה לא נוקט עמדה, אתה בעצם נוקט עמדה. נניח לרגע למתפרעים, שחלקם מוסתים וחלקם מפוחדים, זה ממש לא משנה. צריך לדבר על מי שנמצאים בדרך כלל באמצע, שורת ארגונים ואישי ציבור מהזרם הליברלי שבדרך כלל מצליחים במאמץ רב להישאר רגל פה רגל שם, רגל אחת בתוך תוכי המגזר שממנו באו, רגל אחת בעולם הליברלי-חילוני בתוספת קריצה בולטת לתרבות החילונית.…
צבא העם, רות סוף
היה היה פעם צבא אחד לעם אחד. זה לא היה פשוט. בהתחלה היו מחתרות ופלוגות נפרדות. היו גם סזון וחטיפות, ואחר כך פלוגות דתיות שנשלחו אל מול פני המלחמה החזקה. 87 חללים בקרב אחד בתש"ח. ויישובים הופקרו, כמו משמר הירדן וקיבוץ ניצנים, וזכרם הודחק והושחר, כי לא השתייכו למפלגה הנכונה.…
האחריות המכרעת של חמישה אחוזים
אנחנו עדיין בשלב שבו בתמימותנו אנחנו כוססים ציפורניים ומחכים לשמוע אם בג"ץ יפסול את עילת הסבירות או לא. אם הוא יקבל בטובו את נתניהו כראש הממשלה או לא. ממתינים להכרעה בלי לקלוט שהתוצאה של ההחלטה על עילת הסבירות בספטמבר בכלל לא משנה.…
לבקש נורמליות במציאות לא נורמלית
נוער הגבעות הוא קצת כמו החרדים בשביל הדתיים הלאומיים בשנות השמונים. בשיחות 'קירוב לבבות' חילונים-דתיים בצבא או במכינות תמיד היו החילונים שולפים את החרדים, "אבל החרדים האלה משגעים אותי", היו מסננים בארס, ואז הדתיים הלאומיים יכלו לצאת מעולה מול החילונים ולהגיד שהנה הם "גם וגם" מושלמים שכמותם, גם עושים צבא וגם לומדים תורה.…
להחזיק את החזון
קרן רש"י פרסמה מחקר שחושף את המגמות הציוניות של האוכלוסיות הצעירות בישראל (בני 18–34). זו השאלה שנשאלה: אם תהיה לך אפשרות לקבל אזרחות של מדינה אחרת, האם תעדיף לעבור ולחיות שם או להישאר בארץ? הנה התשובות המטלטלות:
91% מהחרדים השיבו שהם נשארים בכל מצב.…
האם החלטת הציונות תבלום את יישום תוכנית החלוקה?
הכותרת הזאת אינה לקוחה משנת 1947, היא הכי כאן שאפשר. תתעמקו רגע במפה הזאת, שהייתה סדין אדום לציונות ערב קום המדינה. אנחנו רגילים להתגושש על המשולש האדום הדרומי והחשוב שאומות העולם כמעט נתנו לערבים – יהודה, בנימין והשומרון. אבל בחלק שנושק לו מצפון, שהיה לכאורה בקונצנזוס, הערבים מנהלים מאבק שקט ואלגנטי, והוא הולך ונעלם לנו בין האצבעות.…
