כותרות חמות :

האם החלטת הציונות תבלום את יישום תוכנית החלוקה?
האם החלטת הציונות תבלום את יישום תוכנית החלוקה?

האם החלטת הציונות תבלום את יישום תוכנית החלוקה?

כמה בתים של ערבים יש במושבה כנרת * כיצד בלי ששמנו לב מדינת ישראל מעבה זה ארבעים שנה את 'מפת תוכנית החלוקה' האנטי-ציונית שהגה האו"ם ערב קום המדינה * מה יהיו השלכות הביטחוניות בעוד פחות מעשור * מדוע לא תוכל מדינת ישראל לברוח מחזרה לערך ייהוד הגליל, ובעיקר מה אנחנו האזרחים יכולים לעשות כדי להציל את הגליל לפני שיהיה מאוחר

הכותרת הזאת אינה לקוחה משנת 1947, היא הכי כאן שאפשר. תתעמקו רגע במפה הזאת, שהייתה סדין אדום לציונות ערב קום המדינה. אנחנו רגילים להתגושש על המשולש האדום הדרומי והחשוב שאומות העולם כמעט נתנו לערבים – יהודה, בנימין והשומרון. אבל בחלק שנושק לו מצפון, שהיה לכאורה בקונצנזוס, הערבים מנהלים מאבק שקט ואלגנטי, והוא הולך ונעלם לנו בין האצבעות.

מעורר חרדה להתבונן במפה הזאת, נחלת עידן טרום קום המדינה, ולגלות שלאורך השנים מדינת ישראל לא רק התרשלה בטרפוד הרעיון הנוראי להקים מדינה ערבית בגליל, אלא למעשה מיישמת את החלוקה במדיניות של משרדי הממשלה. את השאלה אם מדובר בזדון חשוב להקפיד שלא לשאול. הכוונות אינן משנות, משנים המעשים. אגב, אין ספק שיש מי שפועלים בזדון ויש כנראה רבים ש'רק' מתיישרים בפשיעה עם הזרם הזה. כל מי שבד' אמותיו – אזרחיות או ממסדיות – אינו מרים בלם, שותף למעשה לכיבוש הערבי.

למציאות של יישום תוכנית החלוקה יש משמעות הרת גורל מוסרית וביטחונית. דפוס התקשורת הלא כתוב שלנו עם הארץ הזאת עובד בדרך כלל ככה: או שאנחנו מבינים בטוב ופועלים למען ייעודנו המוסרי בקשר שלנו עם הארץ, או שהעסק מידרדר לבעיות קיומיות וביטחוניות.

את הדפוס הזה קל לקלוט בכל מקום שנוצר חיכוך: בחבל עזה, ביהודה ובשומרון. המשולש הדרומי של תוכנית החלוקה מוודא שלא נירדם בשמירה; הבעיה עם המשולש הצפוני של התוכנית האנטי-ציונית הזאת היא שהוא שקט. חיים שם "ערביי ארץ ישראל" (מושג מתעתע שמזכיר לנו מדי פעם באיזה צד הוא ברגע האמת). כשעובדים בשקט הכול נעשה הרבה יותר מהר, הרבה יותר ממומן על ידי המדינה.

כשכולם מבינים את הבעיה השורשית של הכול אבל מפחדים פחד משתק מלומר אותה, משהו כאן חמור עוד יותר. זה אומר שהתודעה שלנו ממושטרת. המציאות מגלה שהקונספציה של ההשתקה השתלטה על כל המערכות. אין אפשרות להאמין במשהו ולא להעז לומר אותו, ולצפות שנפעל על פיו

 

חיוני להבין מה זה אומר. לפני חמש שנים איש לא דמיין שבמציאות פוסט-לאומית כלל-עולמית תקום מדינה ותדרוש משכנתה חבל ארץ שאינו שלה. אבל רוסיה קמה לפני שנתיים ועוררה קונפליקט עולמי על רקע הוויכוח הפשוט וההגיוני: היא טענה שרוב האזרחים במחוז דונבאס רוסים, ולא ייתכן שתרבותית וריבונית המקום הזה יהיה בשלטון אוקראינה. כך התפתח סכסוך דמים שמסחרר את כל העולם.

תסריט האימה שבו מדינות ערב דורשות בהסכם כזה או אחר שהגליל יהיה בשליטה סורית או לבנונית נראה רחוק ומנותק, אבל עובדה שגם הצבא מתכונן לתרחישים מהסוג הזה, וגם באזורים הדיפלומטיים יודעים היטב שהוא אינו תלוש בטווח של עשור. זה לא יקרה ברגע, אבל אם מדיניות ישראל תימשך בכיוון הזה, שאין יעד ליישוב הגליל ביהודים דווקא, התסריט הזה הוא עניין של זמן.

 

ערבים במושבה כנרת

מי שמגיע לגליל בעיקר נהנה מיופיו: מהשן התמירה של מצוק הארבל מעל מימי הכינרת, מהכבישים המתפתלים להר מירון, מצד אחד חורש טבעי ומהצד השני כרמים. במקרה הטוב חלקנו קולטים בזווית העין שהנוף הבנוי העיקרי הוא עוד ועוד כפרים ערביים, אבל רובנו מעדיפים לדלג על הצביטה הקטנה ומתייגים את זה כעוד ממד אותנטי של חבל הארץ הזאת.

נכון שרוב הישראלים, גם בשמאל, מאוד לא מרוצים מהיות היהודים מיעוט זעיר בחבל הארץ הזה. איש אינו מרגיש כאן נוח עם העובדה שבכל 'לב הגליל' שיעור היהודים אינו עולה על 15%. את רוב הזירות הנקודתיות אתם מכירים, אבל חשוב לסקור אותן יחד כדי להבין את התמונה הגדולה.

נצרת עילית – ב-18 באוקטובר 1953 הכין ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון תוכנית ביטחונית, שאחד החשובים בסעיפיה היה סעיף 15: "ייהוד הגליל ונצרת". שלוש שנים אחר כך הקים את העיר במטרה המוצהרת הזאת. אחוז היהודים בעיר שהוקמה כדי להיות מטרופולין גלילי יהודי הוא כיום 56%! עיר שהוקמה יהודית מוגדרת היום מעורבת. לא מעט תוכניות שקטות ומתפתלות כאלה ואחרות נועדו כדי לנסות לשנות את המגמה, אבל אסור להגיד היום את מה שזעק בן-גוריון. והמגמה נמשכת.

כפר ורדים – העיר החלוצית שהוקמה ביוזמת התעשיין המיתולוגי סטף ורטהיימר, סביון של הצפון, סובלת היום מכיבוש שקט. תושביה בעיקר חילונים בעלי פרופיל פוליטי מרכז-שמאל, ואיש מהם אינו מעז לומר "ייהוד הגליל", אבל הם בוכים בשקט ועושים ישיבות על גבי ישיבות בשאלת הצלת המקום שהקימו לפני מעט יותר מארבעים שנה.

היום 70% מעסקאות נדל"ן יד2 בכפר האליטיסטי לשעבר הם רכישות שעשו ערבים. בהרחבה השלישית של כפר ורדים, 600 יחידות, 300 רכשו מייד ערבים! כשדבר כזה קורה גם הבתים שרוכשים יהודים מתחילים להימכר לערבים ביד2 לפני האכלוס. אם לא די בכך, בכפר ורדים גרים הבנים לבני הצווארון של משפחת הפשע הידועה אבו לטיף ובנים מהמעצמה הכלכלית של משפחת דאבח. חלקם מוגדרים בנים ממשיכים במקום.

לפני חמש שנים איש לא דמיין שבמציאות פוסט-לאומית כלל-עולמית תקום מדינה ותדרוש משכנתה חבל ארץ שאינו שלה. אבל רוסיה עוררה קונפליקט עולמי על רקע הטענה שרוב האזרחים במחוז דונבאס רוסים, ולא ייתכן שתרבותית וריבונית המקום הזה יהיה בשלטון אוקראינה. תסריט האימה שבו מדינות ערב דורשות בהסכם כזה או אחר שהגליל יהיה בשליטה סורית או לבנונית נראה רחוק ומנותק, אבל עובדה שגם הצבא מתכונן לתרחישים מהסוג הזה

 

הסיבה המוצהרת לביקוש הערבי במגורים בכפר האיכותי הוא עלייה ברמת החיים, אבל לא תתפלאו לגלות שאת המאבקים נגד התנגדות התושבים ואת הסיוע הכספי קיבלו הערבים מהארגונים האנטי-ציוניים 'עומדים ביחד', 'המטה למאבק בגזענות' ומפוליטיקאים כמו ג'מאל זחאלקה.

עוד צריך לכתוב רבות על התהליך שמתחרש בכרמיאל ובעוד מקומות בגליל רבתי, אבל למי שחשבו שמעוזי הציונות – הקיבוצים והמושבות – חסינים מפני תהליך ההתבוללות, גם התאוריה הזאת התבדתה. אפילו במושבה כנרת יש היום תושבים ערבים שרכשו בה בתים, וגם במושבה מגדל.

לקינוח חשוב לטעום מהסיפור המושתק בפקיעין העתיקה – לסיפור המקומם שמתרחש כאן מתחת לפני השטח יש משמעות סמלית בכל הקשור לנוכחות יהודית בגליל ובארץ בכלל. זהו למעשה המקום היחיד בארץ ישראל מחוץ לירושלים שנשמרה בו נוכחות יהודית לאורך כל שנות הגולה. מרגלית זינאתי האגדית מרגשת את כל מי שמבקר במרכז המבקרים היפה שנבנה שם בשנים האחרונות.

מדוברת פחות העובדה שבכפר הפסטורלי הזה יש יותר משלושים נכסים יהודיים. את חלקם רכשה הסוכנות היהודית בימים שתפקדה כגוף מייהד בדווקא. כל הנכסים האלה ריקים היום. אחרי תהליך לא פשוט יצאו היהודים מהמקום בזה אחרי זה. לפחות שני ניסיונות ליישוב המקום נגמרו באש חמה. הכול מתועד. הכול מושתק. סרטי אימה שהמשטרה מטייחת. איש אינו רוצה לפתוח חזית עם המיעוט הדרוזי, סמל לדו-קיום.

דווקא ההשתקה הזאת לאורך זמן היא שתפגע בדו-קיום. בהיעדר כוח יהודי נחוש שיתיישב כאן, כשתגיע זינאתי ל-120 שנותיה, עלול להיפסק חלילה, לראשונה בהיסטוריה, הרצף היהודי במקום המיוחד הזה. סמל, אמרנו?

ב-18 באוקטובר 1953 הכין ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון תוכנית ביטחונית, שאחד החשובים בסעיפיה היה סעיף 15: "ייהוד הגליל ונצרת". שלוש שנים אחר כך הקים את העיר במטרה המוצהרת הזאת. אחוז היהודים בעיר שהוקמה כדי להיות מטרופולין גלילי יהודי הוא כיום 56%!

בורחים מייהוד, בורחים מייעוד

מדהים שבכל שיחה במשרדי הממשלה נזהרים מכל מה שנודף ממנו ריח של ייהוד הגליל. זה כבר לא רק הפחד מלהזכיר את הביטוי "ייהוד". זה ברור שאסור. היום החששות יושבים גם על כל מה שעלול להתפרש כתיעדוף יהודים. בכל מהלך שמשרד רוצה לקדם יושבים שעות כדי לנסח נימוקים שלא ייראו אינטרס לאומי או אפילו ביטחוני אסטרטגי. שיחות לא מעטות עם גורמים ימניים ודתיים במשרדים מסתכמות במילים אלו: "אידאולוגיה נעשה בהזדמנות אחרת, בוא ננסה להבקיע עכשיו את המטרה הנקודתית הזאת". ככה הגליל הולך ונכבש.

מישהו חושב שינקי קוינט, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, יהודי דתי-ציוני להבנתו, אינו חושב שצריכים עוד יהודים בגליל? אפשר אפילו להניח שגם לחבריו הקרובים הוא אומר שייהוד הגליל הוא ערך, אבל אי אפשר להגיד אותו בקול. ובכל זאת האיש הזה מקדם במובהק מדיניות אנטי-ציונית ומעבה במו ידיו את מפת תוכנית החלוקה שזממו שונאינו.

רשות מקרקעי ישראל מוכרת את קרקעות המדינה ליהודים במחיר מופקע, ומעניקה הנחות לא נתפסות לגויים. ומה עם החזון הציוני שהקים כאן מדינה יהודית שמפלה יהודים על פני עמים אחרים? ערך השוויון גבר על הכול. טבלאות המחירים פורסמו כאן בעבר, והנה עוד דוגמה: במושב היהודי טפחות מוכרים ליהודים מגרש של פחות מחצי דונם בכמעט 400,000 שקלים, ובמרחק מאה מטרים, בכפר מע'אר, ממש מעבר לוואדי, מעניקים קרקעות לדרוזים בפחות ממאה אלף שקלים. גם בטפחות התרגלו לעיוות ומתבאסים בשקט. כולנו הטמענו שהעדפת ערבים היא עובדה מוגמרת במדינה שיועדה ליהודים.

אותה תפיסה שלטת ברשויות האכיפה. איש שם אינו שונא יהודים, חלילה. להפך, כולם חדורי אמונה שכשהם אוכפים סוף סוף עבריינות בנייה של ערבים הם סופר-ציונים. אבל אז מתגלה העיוות במלואו: שום פקיד במערכות האלה אינו מסוגל להבחין בין התיישבות יהודית חלוצית כמו רמת ארבל לעבריינות גנבת קרקעות.

אומר לעצמו הפקיד של רשות האכיפה: מה אני אגיד עכשיו לתושבי עילבון? הרי אני אוכף אצלם גנבי קרקעות; אני חייב להראות שאני מטפל גם ביהודים העבריינים. התודעה הציונית שהייתה בעבר לפקידים, שנמצאים על השיבר הזה לא כי הם מהאו"ם אלא כי הם שליחים של המפעל הציוני הלא שוויוני, נמחקה מתודעתו.

אנחנו רגילים לחשוב שמערכת המשפט בעייתית, וזה נכון במידה רבה, אבל אנחנו כבולים בעיקר בתודעה מלהחזיר את הערך הזה לקדמת הבמה. כל עוד זה לא יקרה לא ייפתרו בעיית הגליל ועוד קונפליקטים במדינה.

כל הסטז'רים לרפואה בגליל הם ערבים. בואו נכין חבילת תמריצים שתגרום לטובים להישאר, וממילא יהיו יהודים על הדרך, חשבו האנשים הטובים שניסו לעשות שינוי גם בנושא הזה. אותה קונספציה שאם רק ניצור תשתיות – תעשייה, כבישים וכו' – היהודים יגיעו. ומה אתם חושבים שקרה? מהר מאוד נגנזה התוכנית, כי את הון התועפות שהושקע בה, מענקי ענק לרופאים מתמחים, ניצלו הערבים. הפיתולים לא עזרו: אי אפשר ליצור קריטריון של ציונות, ייהוד הגליל, במסמכי המדינה היהודית.

כך עובדות גם לא מעט עמותות טובות שקמו כדי לפתור את בעיית הגליל ההולך ונכבש. כולם דיברו על פיתוח הגליל כדי להיות פרגמטיים ולא לוחמי עקרונות שמבזבזים אנרגייה לשווא. מה יצא מכל אלה? תוכניות נפלאות לפיתוח הגליל שבמקרה הטוב חלקן אף יצא לביצוע, אבל את כל התשתיות הנפלאות ניצלו הערבים. אותם אלה מ'תוכנית החלוקה' האנטי-ציונית. כרמיאל היא עיר נפלאה בעלת תשתיות נהדרות ושטח מסחרי מופלא, כבישים וגני שעשועים, והכול הולך ומתמלא בערבים שיורדים מהכפרים של הרכס הצמוד אליה.

כך עובדות גם לא מעט עמותות טובות שקמו כדי לפתור את בעיית הגליל ההולך ונכבש. כולם דיברו על פיתוח הגליל כדי להיות פרגמטיים ולא לוחמי עקרונות שמבזבזים אנרגייה לשווא. מה יצא מכל אלה? תוכניות נפלאות לפיתוח הגליל שבמקרה הטוב חלקן אף יצא לביצוע, אבל את כל התשתיות הנפלאות ניצלו הערבים. אותם אלה מ'תוכנית החלוקה' האנטי-ציונית

 

מה אפשר לעשות?

מה יש לנו נגד ערבים? הערבים אינם העניין, והם גם יכולים להתברך מהברכה של החזון של מדינה יהודית. אבל לכל דבר יש סדר. קודם כול יש ליישם את החזון היהודי, יהודי בדווקא – לא רק הערכיים היהודיים אלא היהודים עצמם – ומתוך החזון הזה תצא גם ברכה.

כל אלה הם תסמינים של הבעיה המרכזית, החשש המוזר שנוצר בציונות לפני שלושים שנה לדבר על ייהוד הגליל כמטרה מוצהרת. כאמור, התוכנית של בן-גוריון, שטבע את הביטוי 'ייהוד הגליל' הפכה חסרת תקינות פוליטית בעליל.

איך יודעים שיש כאן עיוות עמוק? לא רק משום שלא מדברים על זה בגלוי אלא דווקא משום שמדברים על זה בשקט. כשכולם מבינים את הבעיה השורשית של הכול אבל מפחדים פחד משתק מלומר אותה, משהו כאן חמור עוד יותר. זה אומר שהתודעה שלנו ממושטרת. היה אפשר לחשוב שחוסר היכולת שלנו להגיד בקול "ייהוד הגליל" אינה נוראה כל כך אם אנחנו מבינים בשקט את הצורך, אבל המציאות מגלה שהקונספציה של ההשתקה השתלטה על כל המערכות. אין אפשרות להאמין במשהו ולא להעז לומר אותו, ולצפות שנפעל על פיו.

המדינה געשה השבוע סביב החלטת הממשלה שיזמו בעוצמה יהודית "הציונות כערך מנחה בפעולות הממשלה". בניגוד למה שאמרו השבוע גם מתנגדים להצעה מימין, ממש לא מדובר בהצעה 'עקרונית' בלבד, והיא ממש לא חסרת תוחלת. היא הגיעה לעולם, כפי שמריחים היטב בשמאל הקיצוני, כי אין היום כמעט אפשרות לבצע החלטות ולקדם מדיניות של תיעדוף יהודים במדינה היהודית.

לא ברור עד הסוף אם התקליט יוחלף מחר בבוקר במשרדי הממשלה ואם יתאפשר להציל את כפר ורדים ואת הגליל כולו בהחלטות פשוטות, אבל בטוח שההחלטה הזאת, גם אם היא בורחת באלגנטיות מהמילה 'יהודים', דוקרת את הנקודה.

ההחלטה קובעת כי על הממשלה "להורות למשרדי הממשלה וכלל זרועותיה כי ערכי הציונות, כפי שהם באים לידי ביטוי ב'חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', יהוו ערכים מנחים ומכריעים בעיצוב מדיניות המנהל הציבורי, מדיניות הפנים והחוץ, החקיקה והפעולות של הממשלה וכלל יחידותיה ומוסדותיה. זאת, הן בשלב עיצוב המדיניות הציבורית והן בשלב ההטמעה והביצוע של המדיניות הציבורית, בראש ובראשונה בתחומי ההתיישבות ובמתן הטבות לאלו ששירתו בצבא ובכוחות הביטחון או בשירות לאומי אזרחי, תוך העדפת משרתי שירות קרבי. מבלי לגרוע מהעקרונות המעוגנים בחוקי היסוד".

 

להתחיל מלמטה

אבל המשימה אינה מוטלת רק על הממשלה. הכול מתחיל מלמטה, מהאזרחים. העם יהיה חייב לראות בגליל יעד ציוני ולא רק מקום לנופש בקיץ. חוץ מהנחלים היפהפיים והידועים יש בגליל עשרות אתרי מורשת, שחלקם ממש בתוך הכפרים הערביים: הרי כולם היו פעם כפרים יהודיים. תגיעו לשם עם הילדים ועם החברים מתנועות הנוער, בלי להתריס ובלי לריב. הערבים אינם העניין. החיבור שלנו הוא הנקודה הקריטית.

בואו לבקר ברמת ארבל, התיישבות חלוצית שהחליטה לשבור את תקרת הזכוכית של הקפאת יישובים מתוצרת ישראל. המתיישבים שם מתמודדים עם פינויים ועם תנאי מחיה לא פשוטים. אם אתם זוגות שקרוצים מחומר קשיח, אתם מוזמנים לשקול לא רק את ההתיישבות החשובה ביו"ש אלא גם את הגליל, שמשווע לחלוצים. ייאמר לזכותה של תנועת נחלה, שמקורה ביו"ש, שמשקיעה משאבים רבים בגליל מתוך הכרה במערכה השקטה והמכרעת על חבל הארץ הזה. יש כאן קרקע פורייה לעסקים חדשים וליזמים שיביאו לכאן מקומות עבודה ליהודים. והנוער, אתם הכוח העיקרי – זאת לגמרי המשימה של הדור שלכם. אין לנו מה להמתין לממשלה, נהיה חייבים לעשות. הם יצטרפו.

התסביך שלנו מהלאומיות היהודית המתבדלת יהיה חייב להיפתר בתוכנו יום אחד. נצטרך לנסח קודם כול לעצמנו מדוע הלאומיות היהודית בדלנית אך מביאה ברכה לעולם כולו, ואז נראה לכל העולם שהמדינה הזאת היא חזון תנ"כי שנועד ליהודים דווקא. מתוך זה היא יכולה לכבד מיעוטים גרים תושבים, מתוך זה היא יכולה להילחם בכוחות רשע, מתוך זה היא מביאה מוסר וצדק ובעיקר חיים לעולם כולו.

היהודים הגיעו לכאן כדי לעשות טוב; תנו להם להיכנס. היעד: 90% יהודים בגליל ובנגב. גרים ותושבים מוזמנים אחר כך בשמחה.

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן