בפרשת וארא אנו ממשיכים לקרוא על שעבוד מצרים. עם זאת אנו כבר מכירים את סיומה של גלות מצרים, ויכולים אנו לראות את האור הגדול שצמח ממנה, והוא האור הגדול שהאיר לאחר הסרת כל הקליפות על ידי הייסורים. על כן הוא יכול ללמד אותנו את היחס הנכון שאנו צריכים לנקוט כלפי כל הצרות והייסורים הבאים על האדם, הן על כלל עם ישראל והן על האדם הפרטי. ידיעה זו איננה רק מנחמת ומחזקת, אלא גם מנתבת את האדם שיפעל בצורה נכונה בתוך הקשיים, ובכך גם יזרז את סיומם.
מפרשיות שעבוד מצרים אנו למדים שהגלות היא למעשה מנגנון צמיחה, כמו כל הייסורים שיש בעולם. כי הגלות היא לחץ שמחייב לגדול, "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב). ניתן להמשיל זאת לכאב שמגיע ממערכת העצבים כשיש איזו מחלה או פגיעה. הכאב הוא מנגנון הדוחף את האדם לטפל בבעיה. ואם לא היה חש את הכאב, עלול היה להזניח את המחלות שבגופו, והיה מסכן את עצמו. לכן ברא ה' את הכאב, כדי להכריח את האדם לרוץ להשלים את הפגם.
כן הדבר בכל מערכות החיים, הקב"ה יצר מנגנון כזה שבכל פעם שיש באדם כוח חיובי שהוא צריך להולידו ולפתחו, אזי אם יתעכב בכך, יסובבו לו מכאובים וצרות שיאלצוהו להוליד את כוחותיו, וממילא את עצמו. זהו כאב ההולדה, "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג, טז), שאינו נמשך רק בשעת הלידה הראשונית, אלא מלווה את האדם לאורך כל חייו. כי ה"אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז), והיינו שהאדם הולך ונולד בכל עת, כי אף שנולד בגופו ביציאתו מרחם אמו, עדיין צריך הוא להוליד את נפשו, רוחו ונשמתו, את רצונו ומחשבותיו, את לבבו ומידותיו. וכל תהליכי הלידה הללו מלווים ביסורים ומכאובים, שהם כל מנופי הלחץ הא-לוהיים שמסבבים את האדם ומאלצים אותו לגדול. הם המלאך שמכה ואומר גדל (על פי מדרש רבה בראשית י, ו).
מכאן צריך כל אחד ללמוד ולהבין כמה יסודות גדולים בבניין עצמו ובגאולתו הפרטית. ראשית כול ישכיל האדם לשמוח בגלות ובייסורים, ביודעו את תכליתם, שהם מכוונים לטובה, להצמיחו ולגדלו. כי אילו לא הייתה שלמות גדולה יותר שמבשילה מבפנים, לא היו מופיעות הדחיקות. וכשם שצירי הלידה מבשרים על הוולד, כן ידע האדם שהייסורים הסובבים אותו מכוונים להוליד אורות חדשים באישיותו.
ועל יסוד זה כתב הרב קוק זצ"ל: "כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות, ידע שהגיע לו התור לבנית בנין חדש, יותר נעלה ונשגב, ויותר קיים ומפואר, ממה שהיה בראשונה, ויתחזק ויתאמץ בתיקון מעשיו ודרכיו, בסדר הגון, באומץ לבב, בחפץ טהור, בלב מלא עז ושמחה פנימית, כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו" (אורות הקודש ג, רנא).
העניין השני שצריך האדם לדעת הוא שאי אפשר לו לעמוד במקום, וצריך תמיד לזהות את הכוחות הפוטנציאליים הגנוזים באישיותו ולכוון נפשו להצמיחם ולהולידם, כי בכך יסייע לעצמו בתהליך גדילתו ולא יגרום לעצמו מכאובים הבאים מעיכוב הגדילה. ואל יזניח כוחות טובים שמזהה שקיימים בקרבו, כי אין שום כוח לבטלה, וצריך למצוא להם נתיב ואפיק בחייו במסגרת כלל כוחותיו.
עוד נציין שבוודאי קיימים באדם כוחות רבים ועצומים הגנוזים בקרבו, ולא יוכל לזהות את כולם. כי יש כוחות אשר הופעתם תהא עוד שנים רבות, לפי סדר הגדילה. אך דרכו של עולם היא שהכוחות הקרובים להתגלות, העומדים מתחת לפני השטח, הם אשר בכוחו של האדם לזהותם, אף טרם לידתם, כי כבר ניכרים הם, כהיכר העובר במעי אמו לאחר שלושה חודשי היריון, כך גם בכוחות נפש האדם, שאם יהיה קשוב אל תוך לבבו בעדינות ותשומת לב ויתבונן במהלכי חייו, יוכל לזהות את תהליך ההבשלה ולסייע להם בהופעתם.
כן בדורנו, ביחס למצב הכללי בעם ישראל, רואים אנו קשיים וייסורים, שבאמת הם חבלי משיח, דחיקות א-לוהיות שמכוונות לעוררנו ולגדלנו. כפי שמבואר בספרים, שהקב"ה קבע זמן לגאולה, ולכן בהגיע השעה לגאולה, אם לא נתעורר מעצמנו, מזמן לנו הקב"ה אילוצים בגלגולים שונים, כדי לדחוק בנו להתעורר. כי קץ שם לחושך, ובשעה שמגיעה הגאולה, הריהי כמו לידת ילד, שמתעוררים צירים לדחוק בו לצאת לאור עולם.
אם כן, צריכים אנו לדעת שהקשיים שעם ישראל חווה הם עצמם מעידים על שיעור קומה אדיר שצריך להיוולד. אכן, מי שסבור חלומנו היה רק גאולת הגוף בשיבה אל הארץ ובניינה החומרי, עלול למצוא את עצמו בתסכול גדול, כי סבור הוא שכבר הגענו אל היעד, ועל כן הקשיים מערערים את יציבותו ומנוחתו. אולם באמת הבניין הגופני, על אף היותו שלב חשוב מאוד, הוא איננו הכול ואיננו מבטא את כל שיעור הקומה האדיר שבנשמת עם ישראל. צריכים אנו להיוולד, האומה צריכה לזקוף קומתה, קוממיות – קומה גשמית ורוחנית, ולאמץ רוחה בסגולותיה הפנימיות האדירות.
ומכאן נלמד להביט גם על הקשיים הרבים המסבבים אותנו – הם עדות על מדרגות חדשות ונפלאות שממתינות לדור, עומדות על פתח הארץ ומבקשות להיוולד. המבט הזה יכול להעניק כוחות גדולים כדי להתמודד עם הקשיים, כשם שהידיעה שעתיד להיוולד תינוק היא המעניקה לאישה הכורעת ללדת כוחות רבים לעמוד במכאוביה. כך נפרוס כנפיים אל החלומות הגדולים, נתמלא מעוף מקריאת פסוקי חזון הנביאים, אשר ישמשו לנו 'אולטרסאונד' לכל התקומה הרוחנית האדירה שממתינה לנו, ומתוך כך נתמלא כוחות לצלוח את אתגרי השעה אל לידת האומה וזקיפת שיעור קומתה המלא בגאולה השלמה במהרה, אמן ואמן!
