מרן הראי"ה קוק היה ללא ספק מדמויות הפלא שהיו בעם ישראל בדורות האחרונים, איש אשר רוח בו, שכתביו העמוקים ממשיכים לפרנס את עולם המחשבה היהודי עד היום, ואדם שידע לקרב מתוך אהבה אדירה לעם ישראל גם את בני היישוב החדש שהתרחקו מאוד מתורה ומצוות. רעיונותיו ומחשבותיו העמוקות של "הרב", כפי שהוא מכונה בישיבות הציוניות, נלמדים דרך ספריו, שנערכו מתוך כתביו, ובהם ידועים 'אורות', 'אורות הקודש', 'אורות התשובה' 'עולת ראי"ה' על הסידור וביאור העמוק על אגדות חז"ל 'עין אי"ה'.
במחאה על בישול בשבת למען הפועלים בתל אביב וביפו, כתב הרב קוק בחריפות שזו "חתירה תחת קיומו של ישובנו וכל התפתחותו ועתידו של עמנו בארץ, וממיטה שואה על נטעי לאומינו הרכים בארץ אבות"
הראי"ה היה לא רק הוגה, פוסק ומקובל כי אם גם איש מעשה, רב קהילה בזיימל ובבויסק ולאחר מכן רבן של יפו והמושבות, רבה של ירושלים, מייסד הרבנות הראשית לישראל והרב הראשי החל מייסוד הרבנות בשת תרפ"א ועד לפטירתו בג' באלול תרצ"ה.
עם השנים יצאו לאור ספרי אגרות הראי"ה, שבהם מתגלה דרכו המעשית, הידועה ומוכרת פחות בהנהגת הציבור, הכוללת לצד אהבת ישראל הגדולה שבו ואי-הקפדה על כבודו הפרטי, שחיללו קיצוני ירושלים, מאבקים ומלחמות בתקיפות שאיננו רגילים לראות כיום סביב ענייני שמירת הדת במרחב הציבורי, מאבקי דת ומדינה, אם תרצו. להלן חלק קטן מהחומר העצום שהותיר לנו מרן הראי"ה בנושא.
מאבקו הגדול ביותר של הרב קוק היה סביב שמירת השבת. הוא שלח מספר מכובד של איגרות לראשי היישוב החדש, ובהם ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ומנחם אוסישקין, ששימש באותו זמן יו"ר ועד הצירים, ובהן מחה הרב בתוקף על כל חילול שבת, קטן כגדול, שהגיע לאוזניו. כמו כן הוא שלח איגרות מחאה לגופים פרטיים, כגון בית חרושת נשר ובתי קולנוע, וגם לתנועות נוער ולאיגודים ציוניים.
מכתביו כוללים חליפת מכתבים מרתקת עם דיזנגוף וחברי מועצת העיר תל אביב על חובת שמירת השבת הציבורית בעיר העברית הראשונה. הרב דחק בהם לקבל החלטת מועצה מחייבת שתאסור כל חילול שבת במרחב הציבורי בעיר, והתריע במכתבים אישיים לראש העיר על מקרים ששמע שנפרצה הגדר, כגון בעת שנפתחו כמה חנויות בשבת: "בתור ראש העיריה היהודית הרשמית הראשונה בארץ ישראל, יואיל נא… שיודיע כבודו בדרך רשמי כי מנוחת השבת וימי הקודש שלנו מוכרת היא בכל הכח המוסרי והחברותי, ואל יהין שום איש לחלל קדוש שבת ויו"ט בפהרסיא בכל הגבול התל אביבי".
"העלבון של כל קודש בישראל, שנתרבה לצערנו הגדול, בקבוצות העומדות על קרקעות של הקק"ל: חלול שבת בפרהסיא ואכילת טרפות בהפקרות ובפומבי"
אחר כך כתב הרב לחיים ויצמן: "אני דורש מכבודו שיסייע לקבלת החוקה האזרחית בתל אביב בדבר שמירת השבת בנוסח זה – בכל שטח תל אביב, בתור עיריה עברית בארץ ישראל, יש לקדושת השבת הדתית גם תוקף חוקי אזרחי במה שנוגע לפהרסיא הציבורית". הנוסח הזה, אגב, התקבל כמעט במלואו בלחץ הרב. הרב גם דרש ממועצת העיר לאשר בניית בית כנסת: "חוסר בית כנסת מפואר בתל אביב, נקודה מכאיבה ומחפירה היא בשכלולה של העיריה העברית הראשונה הזאת".
במכתב אחר, במחאה על בישול בשבת למען הפועלים בתל אביב וביפו, כתב הרב קוק בחריפות שזו "חתירה תחת קיומו של ישובנו וכל התפתחותו ועתידו של עמנו בארץ, וממיטה שואה על נטעי לאומינו הרכים בארץ אבות".
במחאה חריפה במיוחד, שהתפרסמה בשבט תרפ"ד בעיתון 'הארץ' ובעיתונים נוספים, נכתבו משפטים תקיפים במחאה על חילול שבת ביישובי היישוב החדש: "לא בדיו כי אם בדם הנפש והלב אני כותב את דברי אלה", פתח הרב קוק. "אוי לי על שברי כי הוצרכתי לבא לידי מדה זו להיות מקטרג ומזכיר עון… אבל מה אעשה הדבר הגיע עד הגבול היותר קיצוני".
מכאן עבר הרב למקרים שבשלהם פורסמה המודעה, ובהם עניין משחקי הכדורגל בשבת: "חילול שבת קודש באכזריות נוראה… בארץ ישראל ובירושלים עיר הקודש בפומבי, בעזות ובחוצפה שאין כמוה לרוע… לא אוכל עוד לשאת את החרפה, אהיה מוכרח להרעיש את כל עולמנו… המכבי מתעקש דוקא לחלל שבת בפרהסיא ובקביעות. 'הפוטבול' הקדוש שלכם דוחה שבת, הוי חרפה! התרבות וטיוליו המדאיבים (טיולים בשבתות בארגון 'ההסתדרות', א"ס) את הנשמה מפני חלול שבת שלו בהמוניו, דוקר כמדקרות חרב וגורם מבט של פלצות על כל מה שקורין בשם תחיה לאומית".
עוד בעניין הכדורגל מחה הרב באוסישקין על כי "העתונים מודיעים באדישות על משחק כדורגל של המכבים, האין זה חזון של חוצפה כשעוברים דברים כאלה בלי מחאה רשמית מפקידות עליונה שלנו?" לוועד הצירים מחה נגד תנועת הצופים וכתב "נגד הנבלה הגדולה של עלבון הקודש שנעשה על ידי הצופים והצופיות בליל שבת קודש בצורה כל כך פומבית וכל כך גסה". עוד בעניין השבת, הרב ניהל מאבק עיקש נגד השלטון הבריטי בדרישה לשחרר את עובדי הדואר, עובדי הרכבת ושאר העובדים היהודים בשירות המדינה ביום שישי בשעה מוקדמת כדי שיימנעו מחילול שבת.
הרב גם מחה על אופנות חדשות בלתי צנועות שהגיעו לארץ עם גלי העלייה: "האם נשינו צריכות דוקא ללכת אחרי האופנה היותר פרוצה, והכל כדי לחקות את הנימוסים של אירופה". במכתב להנהלת הקרן הקיימת לישראל כתב הרב: "עם כל מעמקי חיבתי לפעולות הקק"ל, לא אוכל מלהעיר את כבודם על המכשלה הרבה… העלבון של כל קודש בישראל, שנתרבה לצערנו הגדול, בקבוצות העומדות על קרקעות של הקק"ל: חלול שבת בפרהסיא ואכילת טרפות בהפקרות ובפומבי". ועוד בעניין הכשרות מחה הרב באוסישקין על כי "המטבח הקבוע בירושלים מאחדות העבודה עובד בשבת כבחול, בהפקרות גסה מפטם כשש מאות מבקריו בכל הטריפות, נבילה, טריפה, חלב ודם, בשר וחלב… באמצע עיר הקודש".
אגב הקרן הקיימת, הרב הבהיר בכמה מקומות שלמרות הביקורת הנ"ל הוא תומך בקק"ל בשל הצורך הגדול של גאולת הקרקעות מהערבים. ואולם כאשר התבקש לתמוך בקרן היסוד, אחד מהגופים הכלכליים החשובים של התנועה הציונית, הודיע כי הוא משהה את תמיכתו ומתנה אותה בתיקון ענייני הדת ביישוב החדש בארץ: "הנני מודיע אותם בזה, אחרי אשר הנהלת קרן היסוד וההנהלה הציונית ימלאו אחרי דרישותי המינימליות בנוגע לענייני הדת בקבוצות ובחנוך, אז אוכל בעזה"י לשתף את עבודתי לטובת קרן היסוד".
