הרב יששכר שלמה טייכטל, בעל הספר 'אם הבנים שמחה', היה גאון עצום, צדיק אמיתי שידע את כל מקורות חז"ל בעל פה בכישרון ובשקדנות בלתי נתפסת. כשם שהיה גאון כך היה אנטי-ציוני חריף, כרבים מרבני הונגריה שבלטו בהתנגדותם החריפה למפעל הציוני.

ואז פרצה השואה, והרב טייכטל שינה את עמדותיו מן הקצה אל הקצה. את מחשבותיו העמוקות, מגובות במאות ואלפי מקורות חז"ל שידע בעל פה, שטח בספר 'אם הבנים שמחה', ספר חובה שכולו תמיכה נלהבת במעשה הציוני ובבניין הארץ גם כאשר הוא נעשה בידי יהודים חילונים. "טעות היה בידי", כתב הרב בכנות לאחר שהעיד כמה התנגד בשעתו לתנועה הציונית וכמה גדולה הייתה הטעות. הרב טייכטל לא זכה לראות את הארץ. הוא נרצח רגע קטן לפני תום המלחמה, וכתביו הקדושים הם זיכרונו.

במהלך הספר נדרש הרב לשאלה הקשה מכול: כיצד מתייחסים לעמדה הרבנית הרחבה למדי נגד בניין הארץ והתנועה הציונית, עמדה שהיו שותפים לה ענקי עולם, ובהם האדמו"ר הרש"ב מלובביץ' והגאון ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק.

אין הלכה כמותם! הוא קבע. הנימוק: המציאות הורתה אחרת. השואה הנוראה ויד ההיסטוריה הוכיחו כי ההלכה כמי שתמכו ולא כמי שהתנגדו, ואין לך אלא שופט שבימיך שמכיר את המציאות העכשווית. אילו היו בחיים, שיער הרב טייכטל, היו מודים הם עצמם שטעות הייתה בידם. "בעניין זה של ארץ ישראל כבר הגענו למצב שאין כבר בעיקרו כל שאלה של מחלוקת ונתבררה ההלכה", כתב באופן דומה רבנו הרצי"ה קוק.

לאחר שחטיפת שליט ושחרור סינוואר הביאו עלינו יותר ממאתיים חטופים ומספר בלתי נתפס של הרוגים ביום אחד, אין שום דרך לומר אחרת: הרב יוסף טועה בדין. המציאות, ההיסטוריה הקרובה והממשית אמרה בבירור את דברה, ונתבררה ההלכה

***

הגאון הרב עובדיה יוסף כתב בשעתו את הפסק הידוע על שטחים תמורת שלום. פיקוח נפש של עם ישראל, טען, דוחה את מצוות יישוב הארץ. הרב גם דיבר, לאחר מעשה ובאופן תאורטי בלבד כידוע, על שחרור מחבלים למען החטופים במבצע אנטבה. המחבלים המשוחררים היו שבים לטרור, העריך הרב, אך פיקוח נפש מיידי של החטופים גדול יותר מספק פיקוח נפש עתידי.

הגאון הרב עובדיה היה גאון עצום ושקדן בלתי רגיל. ברם שני הפסקים הללו, הוכיחה המציאות, היו טעות. התבררה בפועל ההלכה כאותם רבים שאסרו על כל מחשבה שיש בה מחלוקת הארץ מבחינה מהותית ומבחינה ביטחונית כאחת וכמי שהעריכו בוודאות, וצדקו למרבה הצער, כי שחרור מחבלים תמורת חטופים אינו ספק פיקוח נפש אלא פיקוח נפש ודאי של מאות ואלפי יהודים, שכבר מצאו את מותם בשל העסקאות המופקרות מעוררות תיאבון האויב.

הרב עובדיה עצמו אמר כי פסק שטחים תמורת שלום אינו רלוונטי משהתברר שהערבים אינם רוצים באמת שלום, ולכן התנגד בתוקף לגירוש מגוש קטיף. האם היה הרב חוזר בו היום מתמיכתו בעסקאות החטופים לאחר כמות הדם שנשפכה בעטיין? אולי כן, אך ייתכן שלא, ולא-לוהים הפתרונים.

***

הרב הראשי לשעבר הרב יצחק יוסף הוא בלי ספק תלמיד חכם גדול, בעל ידע וזיכרון שמזכיר את אביו. בשבוע שעבר הוא חזר על העיקרון שציין אביו: יש לשחרר את כל המחבלים שדורשים בחמאס, כי ודאי פיקוח נפש נדחה מפני ספק פיקוח נפש, ומה גם, הוסיף הרב, צה"ל הרי יפגע מכה קשה בכל משוחרר שרק יעז לשוב לדרך הטרור. המכתב של תנועת ש"ס לראש הממשלה לא איחר לבוא: תומכים בכל המאמצים להגיע לעסקה. האם יש קווים אדומים ומה יהיו המחירים? פחות עניינם.

זה ממש בלתי נתפס. דיבור על שחרור אלפי מחבלים שלהם דם על הידיים לפני עסקת ג'יבריל אולי נראה אז מעשה הגיוני. שחרורם של כאלף מחבלים, ובהם יחיא סינוואר בכבודו ובעצמו, תמורת חייל אחד בעסקת שליט היה מעשה כניעה, אבל משום מה גם אז סברו הכול שאין בכך סכנה אמיתית. את ראשי המרצחים הגלו לעזה, וצה"ל הבטיח שידע לשים את ידו על כל אחד מהם שישוב לדרך הטרור.

אבל כעת, לאחר שחטיפת שליט ושחרור סינוואר הביאו עלינו יותר ממאתיים חטופים ומספר בלתי נתפס של הרוגים ביום אחד, אין שום דרך לומר אחרת: הרב יוסף טועה בדין. המציאות, ההיסטוריה הקרובה והממשית אמרה בבירור את דברה, ונתבררה ההלכה: מי שנכנע לאויב יקבל מכה חזקה עוד יותר. מי שמשדר חולשה בנוגע לארץ ישראל יקבל, ומהר יותר ממה שנוטים לחשוב, מכת אש כואבת במיוחד שמטרתה להחליש אותו עוד יותר עד לשבירה. השבוע, כפי שהתפרסם, פסקו כך במפורש רבני 'הארץ הטובה'.

כשאומרים רב ציוני, אין שום מטרה ברב דתי-לאומי, 'משלנו', של המגזר שלנו, אלא ברב תלמיד חכם עצום שגם רואה כלשונו של הרב קוק את "אור הישועה הזרוחה" ויודע שיש למהלכים האלה משמעות א-לוהית וגם השלכות חשובות מעשיות, הלכה למעשה

***

מדברים פה לא מעט על הרצון ברב ראשי ציוני-דתי לאחר בצורת ממושכת. הרצון מובן, הבעיה מתחילה כשנראה לא פעם שמה שחשוב הוא פחות מי המועמד ומהן תפיסותיו ויותר מאין בא, מה שייכותו המגזרית, מה סוג חוטי הכיפה שלו ומה היה אורך השירות הצבאי שלו, ופרטים אלו הופכים לחזות הכול. כשאומרים רב ציוני, אין שום מטרה ברב דתי-לאומי, 'משלנו', של המגזר שלנו, אלא ברב תלמיד חכם עצום שגם רואה כלשונו של הרב קוק את "אור הישועה הזרוחה" ויודע שיש למהלכים האלה משמעות א-לוהית וגם השלכות חשובות מעשיות, הלכה למעשה, מדיני שמיטה דרך הלכות צבא ומלחמה ועד הלכות פדיון שבויים. כל שאר הפרטים, באיזה שבט היה בבני עקיבא, איפה למד, איפה שירת וכדומה, הם דברים בטלים שרק מסיטים את תשומת הלב מהעיקר.

הרב הרצוג לא היה דתי-לאומי 'משלנו', אבל היה ציוני מובהק וגם חיבר את התפילה לשלום המדינה. הוא אינו היחיד; כמוהו היו גם הרב עוזיאל, הרב אונטרמן, הרב מרדכי אליהו ועוד רבים אחרים, כל אחד בדרכו, מחוברים לרוח הלאומית ולרעיון התורה הגואלת. ברב קוק, אגב, בחרו בשעתו דווקא כי חשו באמת ובתמים שהוא אוהב את הכול ושייך לכול. הוא לא היה מזוהה עם שום מפלגה, כולל המזרחי, והיה דורש טוב לעמו, מחובר לכל הזרמים באהבת ישראל שאין לה קץ. אדרבה, הוא אף התנגד לא פעם לדרכה של המזרחי במגוון סוגיות והבהיר שרב ראשי אינו אמור להיות כפוף לאיש, לא לממשלה, לא לוועד הלאומי וגם לא למפלגה כזו או אחרת, אלא להיות כפוף ומחובר לעם ישראל כולו.

כאז כן היום, המועמדים צריכים לשאוף שכל עם ישראל ירגיש שיש לו בהם חלק ולסלוד מכל שיוך מגזרי מצומצם. עבד לעם קדוש על אדמת הקודש.

***

מעניין כמה מן הקוראים שמו לב לתקלה שלנו: תמונת שער של הרב אונטרמן במקום תמונת הרב הרצוג. נראה שלא רבים כל כך, ולא רק משום שהרבנים די דומים זה לזה אלא בעיקר משום שההיכרות של כולנו עם גדולי הדורות הקודמים אינה מספקת, וזה בלשון המעטה. גם אנחנו, מתברר, צריכים לעשות שיעורי בית, ועם הרב הרצוג והקוראים חדי העין ששמו לב לטעות – הסליחה.

לתגובות: itamarsegal8@gmail.com