נוער הגבעות הוא קצת כמו החרדים בשביל הדתיים הלאומיים בשנות השמונים. בשיחות 'קירוב לבבות' חילונים-דתיים בצבא או במכינות תמיד היו החילונים שולפים את החרדים, "אבל החרדים האלה משגעים אותי", היו מסננים בארס, ואז הדתיים הלאומיים יכלו לצאת מעולה מול החילונים ולהגיד שהנה הם "גם וגם" מושלמים שכמותם, גם עושים צבא וגם לומדים תורה. ואז השיחה הייתה מוסטת אחר כבוד מהפערים העצומים שבין החילוני לדתי לפערים הקטנים שבין הדתי הלאומי לחרדי. וכמה הם לא בסדר.
ואז ברצינות תהומית היה המכיניסט, שלמד ממש הרגע לפתוח דף גמרא אחרי שבתיכון בקושי שרד שעה ביום מול התלמוד, משווה את עצמו לנער חרדי בן גילו שמקדיש אין-ספור שעות ללימוד הגמרא. ליכולת להחזיק ראש שיעור כללי שאורכו שלוש שעות (אשכרה יש כאלה, ונערים בני 17 מקשיבים ומדפדפים במהרש"א וברא"ש ועושים השוואות שהמוח המודרני בכלל לא מדמיין).
אז החיים החרדים לא אידיאליים? ברור שלא. כי מי שמתאבד על ערך ומוסר עליו את הנפש לא חי חיים מאוזנים. בכלל, ההמצאה הזאת של חיים מאוזנים היא דמיון. הדתי הלאומי המאוזן מנסה בכל כוחו לקדש את עולם החול, ומוסר על זה את הנפש. המפעל המדהים של בנות השירות הלאומי, המכינות שמייצרות את הלוחמים והמפקדים הטובים בצה"ל, משפחות ערכיות שמיישבות את הערים ואת יו"ש – לכל אלה יש גם מחירים כבדים של סיכון סופר-גבוה לעזוב את עולם התורה ולצאת אל החילונות. אבל הציבור הדתי-לאומי עושה את זה כי זאת המסירות נפש שלו. אנחנו מאוזנים בעיני עצמנו אבל לא מאוזנים בעיני הרבה מאוד מגזרים אחרים.
היום חמור קצת פחות מבעבר האופן הזה שבו מתהדרים בקלון המגזר הסמוך ומסבירים לחילוני כמה אנחנו טובים והחרדים לא. אבל הנה יש עכשיו נוער הגבעות. הם הקיצוניים של העידן החדש. אנחנו אוהבים את ארץ ישראל אהבה מאוזנת, אבל לא קיצוניים כמוהם. אז נכון, החבורה הזאת מתאבדת על ארץ ישראל. ויש לזה מחירים. הם לא מאוזנים כמונו, כי אי אפשר ואסור להיות מאוזן בזירת הקרב שבה הם נמצאים בשביל כולנו.
המלחמה שלהם כפולה ומכופלת: גם מול הערבים וגם – להבדיל כמובן – מול אחיהם היהודים מן השמאל, מן השב"כ ומדי פעם גם מקרב הימין. איכשהו השתרשה בנו תודעה ארסית שאנשי הגבעות רעים, ולכן ראויים ליחס אחר. שנער בעל גוזמבות הוא יצור מסוכן שאינו ראוי לזכויות, שמותר להכות אותו ולענות אותו, למנוע ממנו עורך דין, לטייח את חקירת מותו.
תראו רק את המקרה שאירע בערב שבת שעברה ואת תגובת דובר צה"ל, שלא חיכה רגע. אותו דו"צ שנמנע חודשים מלגנות סרבנים לא חיכה לחקירה ונסמך על מקורות פלשתיניים, כלשונו, ופסק מול כל עם ישראל וגם מול הרבה עוקבים אחרים בחו"ל שנער הגבעות בטוח אשם. בטוח הוא רוצח שרק חיפש דם של ערבים.
כבלים בג'ונגל
זה לא נורמלי לתפוס חוות באמצע שום מקום באזורים שאפילו הצבא אינו מעז להיכנס אליהם בלי כוחות אש. החבורה הזאת נלחמת בידיים חשופות במבקשי רעתנו. נקודת הפתיחה של הנוער המשוגע באהבת הארץ הזאת נמוכה יותר משל חייל צה"ל אחד. אפילו נשק אין לרובם, אבל הם שם כי הם חדורים באהבה, בעוז וברוח. בזכותם אין כאן מדינה פלשתינית חרף כל מאמצי העולם לכונן מדינה כזאת על הראש שלנו. בזכות החבורה הזאת ההשתלטות של כל אירופה על שטחי c נבלמת.
ואז באים ומבקשים מהם לשמור על החוק. על איזה חוק אנחנו מדברים, לעזאזל? הרי הם נמצאים תחת שלטון כיבוש שאין בו חוק ישראלי. חמישים שנה שממשלות ישראל, כולל ממשלות ימין, מפקירות את המקום הזה ואינן מחילות עליו את החוק הישראלי, ואז מבקשים מהם לא רק לחיות בג'ונגל אלא גם לכבול את ידיהם לכללים של ציוויליזציה. איך בדיוק זה אמור לעבוד? אם מישהו רוצה להכניס את אלישע ירד לכללים של חוק, שיואיל בטובו קודם כול להחיל שם את החוק.
כשאין חוק במקום, יש לזה אטמוספרה שלמה של ביטויים. זה משליך על כל האווירה. זה יוצר מלחמה יום-יומית.
אנשי הגבעות אינם אנשים שגרתיים, בדיוק כמו שנפש של לוחם אינה מאוזנת. כן, יש שם אצל הנוער קצת סמים, ויש שם כנראה גם כמה אנשים שהמוח שלהם התחמם עד כדי כך שהם מוכנים לפעמים גם לפגוע בחפים מפשע, וזה לא טוב. יש שם עוד כמה תופעות שוליים לא כיפיות, ובכל זאת אין לנו זכות מוסרית לאור הפלורסנט בגבורת המקלדת לגנות ולבזות אותם, לא כי הם עושים רק מעשים טובים תמיד, אלא כי אנחנו כולנו מציבים אותם בזירת קרב שבה הכללים בלתי נתפסים.
תראו איך כמעט שכחנו שתופעות שוליים של סמים ואלימות נראות גם בקרב הנוער העירוני, אבל היי, נוח הרבה יותר לדבר על החרדים או על נוער הגבעות. בזכותם נצא מתונים ומאוזנים.
יואילו בטובם כל אנשי המוסר לזעוק לעצירת הכיבוש, לקבלת אחריות ממלכתית ליהודה ושומרון, ולתת לילדים הדהימים האלה שמוסרים את נפשם צל"ש על שהצליחו לשרוד כל כך הרבה שנים לבדם במערכה על הארץ. בתנאי ג'ונגל. בדיוק כמו שאף אחד לא שופט חייל בכללים אזרחיים, כך אין לנו זכות לשפוט את גיבורי הגבעות.
