מערכת
אירועי יום הכיפורים בתל אביב, ובהחלט בעוד כמה וכמה מניינים פתוחים לקהל החילוני, היו מן האירועים שבהם אם אתה לא נוקט עמדה, אתה בעצם נוקט עמדה. נניח לרגע למתפרעים, שחלקם מוסתים וחלקם מפוחדים, זה ממש לא משנה. צריך לדבר על מי שנמצאים בדרך כלל באמצע, שורת ארגונים ואישי ציבור מהזרם הליברלי שבדרך כלל מצליחים במאמץ רב להישאר רגל פה רגל שם, רגל אחת בתוך תוכי המגזר שממנו באו, רגל אחת בעולם הליברלי-חילוני בתוספת קריצה בולטת לתרבות החילונית.
הליברל הדתי מוכן לספוג הרבה כדי לבצר את תפיסת עולמו לחיות בשני העולמות, עד שיום אחד ברגע אחד הוא מבין בעל כורחו שפעורה ביניהם תהום עמוקה שגם רגליים ארוכות במיוחד אינן יכולות לגשר עליה. מה שהיה ביום כיפור בכיכר דיזנגוף הוא אירוע מן הסוג הזה. הליברל הדתי מוכן לזרום עם תחבורה ציבורית בשבת, מקפיד שלא להתנגד למצעדי גאווה, מסרב לעשות עניין משירת נשים וזורם עם תעודת כשרות אלטרנטיבית. כולו אומר חיה ותן לחיות. אבל גם לו יש שלב שהוא צריך לזהות שהייתה כאן טעות בניווט.
שמישהו לקח את הכול לאנטישמיות ולשנאה עצמית מפחידות.
היו לא מעט שיחות כאלה השבוע באזורים הליברליים. היו מי שידעו להגיד באומץ: היינו צריכים לזהות הרבה קודם שמשהו כאן הלך למחוזות רעים. אבל היו מי שהמשיכו להתעסק בלהאשים את ראש יהודי או לשכנע את עצמם שזה בעצם רק קומץ. והכי נפוצה ההרגעה "יש קיצונים בשני הצדדים" וכל מיני כאלה.
הבירור שמתרחש היום חשוב מאין כמותו. לצד העיוותים שמגיעים לשיאים חדשים עם גדול משחשבנו אוהב את המסורת וחפץ בה, טוב לו עם מנהגי ישראל ואין לו בעיה עם תפילה בהפרדה
ובכן, חברים ליברלים אהובים, אנחנו הקטנים מתגעגעים לוויכוחים הענייניים שהיו לנו איתכם פעם. לפני פחות משנה למעשה. שמתם לב שהם נגמרו מאז צעדתם בלי משים אחרי מחאות השנאה העצמית שבשלב זה כמעט קשה להיזכר שהתחילו מדיבורים על רפורמה משפטית. כמה התאמצנו ברצינות תהומית לדבר על נימוקים משפטיים ועל איזונים בין הרשויות.
אתם אמורים לזהות לפחות עכשיו שהמחאה הפרועה הזאת אולי מתמקדת בראש יהודי, ב"גזענים המשיחיים הקיצוניים", אבל באמת היא נאבקת לגמרי בכם. לא לחינם גם מנייני צהר בתל אביב חטפו הפרעות ברוטליות באמצע תפילת היום הקדוש, משום שגם הם ממש באותו יום כיפור התפללו על סדר העבודה וייחלו בתפילת מוסף להשבת סדר העבודה לירושלים, משום שגם הם נוהגים להתפלל בבתי כנסת שיש בהם מחיצה, אפילו הדלה והמתנצלת ביותר, בין גברים לנשים.
זאת לא השמרנות שמתבררת בימים האלה; היא דווקא מתבססת יפה מאוד לנוכח הטרפת. זאת דווקא הליברליות שבסכנה גדולה מאי-פעם. וכמי שמאמינים בחשיבות של החיבורים והאיזונים, אנחנו קוראים מכאן בלב אמיתי: דרושים ליברלים אמיצים אמיתיים שיבדלו את עצמם ממה שנהיה מהמחאה הרעה הזאת. שיצאו צעד אחד החוצה, ישחררו את האטמים מהאוזניים, ירחיקו את הזמבורה מהשפתיים וייזכרו שליברלים אמיתיים אמורים להקשיב ולדבר ולא לצפצף ולזעוק "בושה" באופן שחושף בהדרגה את הבושה שלהם עצמם. מתי אפשרתם לפרוגרס הגויי המשוגע והאלים הזה להוביל אתכם? אנחנו מתגעגעים לדבר איתכם.
הבירור שמתרחש היום חשוב מאין כמותו. לצד העיוותים שמגיעים לשיאים חדשים מתגלים גם שיאים של המוני אדם בסליחות בכותל שלא נראו כאן מעולם. עם גדול משחשבנו אוהב את המסורת וחפץ בה, טוב לו עם מנהגי ישראל ואין לו בעיה עם תפילה בהפרדה.
אפילו הציבור החילוני האידאולוגי התל אביבי, שגם בו יש מעגלים-מעגלים, הבהיר היטב שהוא אינו רוצה יהדות בעטיפות. זה הזמן של הדתיים לצאת מן המחבואים שבהם היו רגילים להתחבא, להפסיק לשווק יהדות באריזות צלופן ולומר בקול גדול: אנחנו אנשים דתיים, שומרי מצוות, מאמינים בתורה מן השמיים ובדברי חז"ל, מקיימים את דבר ה' גם כאשר הוא לא נראה, גם כשנוח פחות. האם בסופה של המחאה שמכלה את עצמה בכל יום שעובר תישאר כאן ליברליות שתאתגר את השיח?
