צל של תקווה
תחילתו של חודש אלול, אקורד הסיום לכאורה של הקיץ הישראלי, אינה מביאה עימה בשנים האחרונות בשורה של ממש בירידה
אשראי, אשרינו
כלכלת ישראל נאלצה להתמודד עם מגוון רחב של אתגרים וקשיים כלכליים לאורך 76 שנות המדינה, ובהם אינפלציה קיצונית, משבר
לקרוע בשבילם את הים
רווקות. תקופה מאתגרת ומלווה לא-פעם בכאב. רווקי ישראל משתוקקים להקים בית. קרוביהם נושאים תפילות למענם ומנסים לעזור וללוות. לעיתים
הרגשתי כישלון. ואז קמתי
יום בהיר אחד הרגשתי שהשמיים נפלו עליי בבת אחת. עמדתי בחדר, בוהה ביני לבין עצמי, וההכרה החלה לטפטף לי לתוך
"אנחנו מגינים על הציונות מפני טרור והסתה לאי-התייצבות, ואין לנו פריווילגיה לשאת נאומים חינניים, לדבר ולפתוח את הלב והנפש לגורמים הרסניים לחברה בישראל. אין לדוד פריווילגיה לדו-שיח עם גוליית. עם גוליית צריך להילחם. עם מי שעוין את הרעיון הציוני צריך להילחם, וזה מה שאנחנו עושים"
"הציבור הלאומי הבין בשנתיים האחרונות שלא מספיק להצביע בקלפי ולהשיג מנדטים. יש צורך גם בפעילות אקטיביסטית". את הדברים הללו
תלמידיי היקרים, אני במילואים, ניפגש בהמשך
הרב אריאל, ר"ם בתיכון אמית בר-אילן פתח תקווה, משרת בגדוד 7042 של התותחנים תלמידיי גיבורי התהילה, ב-1 בספטמבר אהיה בעז"ה
אם זה המצב, נשאר רק לפרגן
קשה לתאר למי שלא מכיר את המציאות מבפנים כמה אנרגייה, כוח אדם ומשאבים צה"ל משקיע במבצע כמו המבצע שהיה
