הרב אריאל, ר"ם בתיכון אמית בר-אילן פתח תקווה, משרת בגדוד 7042 של התותחנים
תלמידיי גיבורי התהילה,
ב-1 בספטמבר אהיה בעז"ה במוצב ריחן שבצפון השומרון. העולם אומר שהלוחמים הם הגיבורים הגדולים במלחמה, והעולם צודק. ויש אומרים שמשפחות הלוחמים הן הגיבורים הגדולים במלחמה, וגם הם צודקים.
ואני אומר שגם אתם, תלמידים יקרים, הגיבורים הגדולים. בעולם רגיל לכל כיתה יש מחנך המלווה את הכיתה לאורך השנה, ויחד עוברים תהליכים וחוויות. בעולם רגיל לכל כיתה יש מערכת שעות שמלווה את הכיתה לאורך השנה, ולאט-לאט מתקדמים ומתחברים לגמרא ולתורה.
כך חשבנו בדיוק לפני שנה, כשהתחלנו את המסע המשותף שלנו בכיתה ט'. לכל אחד מאיתנו היו חלומות ומטרות לשנה החדשה, אך בשמחת תורה, עת פרצה המלחמה ואני נקראתי לגבול הצפון ללחימה והגנה, פגשנו מציאות שלא הכרנו. למידה בזום, תקופה ארוכה ללא מחנך הכיתה, ובכל יום התפרסמה מערכת חדשה לאותו היום. אין ספק שכדי להצליח ללמוד ולתפקד בתנאים אלו דרושה גבורה ובגרות. אני חושב שעמדתם באתגר בכבוד.
כשתיכנסו בשערי בית הספר ביום ראשון אני אעמוד על משמר ארצנו בצפון השומרון. בשעה שתתחילו את השנה החדשה נמשיך אני וחבריי להגן על עם ישראל
בעז"ה ביום ראשון הקרוב תתחילו את כיתה י', שנה חשובה של בגרויות ומגמות. שנה שאתם מתחילים בה את החטיבה העליונה. דיברנו הרבה על המשמעות של השנה הזאת, וחשבנו שנוכל לפתוח אותה בצורה טובה. חשבנו שנוכל להתחיל להגשים את החלומות והמטרות האישיות שכל אחד הציב לעצמו. חשבנו שנוכל להמשיך בתוכנית המיוחדת של הצמיחה האישית שהתחלנו בשנה שעברה.
אך כשתיכנסו בשערי בית הספר ביום ראשון אני אעמוד על משמר ארצנו בצפון השומרון. בשעה שתתחילו את השנה החדשה נמשיך אני וחבריי להגן על עם ישראל כדי שתוכלו לפתוח את השנה כראוי.
שאלתי את עצמי מה אפשר ללמוד מהמציאות המתאגרת שלנו. מה אפשר ללמוד דווקא מכך שלא נפתח יחדיו את השנה? חשבתי על שני דברים: מחויבות אישית ומסע זהות.
בכיתה י' מתחילים את המחויבות האישית. תצטרכו לצבור שעות של עזרה והתנדבות בקהילה. האם בתרומה של שישים שעות מסתיימת המחויבות האישית שלנו? האם מחויבות אישית היא רק תוכנית לשנות התיכון? המלחמה מלמדת אותנו שהמחויבות האישית מתחילה בתיכון ונמשכת לאורך החיים. בכל תקופה עלינו לתת מעצמנו לקהילה, והנתינה משתנה מגיל לגיל ומתקופה לתקופה, אך איננה מסתיימת לעולם. אנחנו רואים במילואים אנשים בעלי משפחות, צעירים ומבוגרים, שממשיכים לתת ולתת למען המדינה האהובה שלנו.
כמו כן במהלך השנה נעבור מסע זהות, שבסופו תקבלו את תעודת הזהות שלכם. אחת התחנות העיקריות בזהות שלנו, עם ישראל בארצו, היא הכרה בערך החשוב של מלחמת מצווה, שבה אנו נמצאים. בתחנה הזאת אתם אינכם לומדים על מה שהיה אלא רואים בעיניים כיצד עוזבים הכול כשנקראים לדגל, את המשפחה, וכן, גם אתכם, תלמידים יקרים. הדוגמה האישית שלנו, המורים, בעת הזאת, יש לה משמעות גדולה מעוד שעת מחנך כזאת או אחרת.
תלמידים יקרים, התבוננו במציאות הייחודית שאתם נמצאים בה, התבוננו בתקופה המיוחדת שאתם גדלים בה, והיו גאים שאתם חלק ממנה. אחרי חודשיים וחצי של חופש הספקתי להתגעגע אליכם, לשיחות, להווי וללימוד המשותף. כל אלו יחכו מעט עד שנחזור בעז"ה בריאים ושלמים.
עלו והצליחו!
גאה בכם,
אריאל
הרב יעקב בנימיני, מחנך כיתה י' בישיבת בני עקיבא מירון
תלמידים יקרים ואהובים שלי,
איזה כיף בחופש הגדול? כמה חיכיתם לו. זמן להתאוורר מהעומס הלימודי, זמן איכות עם המשפחה, זמן לטייל עם חברים או להרוויח ביושר קצת כסף.
גם אני חיכיתי לחופש, והיו לי תוכניות רבות. אבל כידוע לכם, ממש בתחילת החופש נקראתי בהתראה קצרה לתקופת מילואים של כמעט חודשיים ברצועת עזה.
לא היה קל לוותר על כל מה שתכננתי ולהיפרד מאשתי ומהילדים לזמן רב כל כך, אבל כשחושבים מעט על המשימה ועל המשמעות שלה הקושי האישי נעלם. אשתי הגיבורה דחפה אותי ללכת, והמחשבה עליכם מנצלים את הזמן בחופש הגדול חיזקה בי את ההבנה כמה חשוב להיות פה.
זכינו לחנוך לא מזמן את מבנה בית הכנסת הראשון שנכנס לרצועת עזה והוקם סמוך למקומו של היישוב נצרים בגוש קטיף
אנחנו נמצאים במרכז רצועת עזה, במסדרון נצרים, החוצה את רצועת עזה ממזרח למערב ומונע מעבר של מחבלים ותחמושת לצפון הרצועה. הנוכחות והפעילות שלנו בשטח מהדקות את החבל סביב הצוואר של חמאס ומחזקות את השליטה של צה"ל בשטח. זכינו לחנוך לא מזמן את מבנה בית הכנסת הראשון שנכנס לרצועת עזה והוקם סמוך למקומו של היישוב נצרים בגוש קטיף. בימים אלו ממש ציינו 19 שנים לעקירה מגוש קטיף, ואנו זוכים לחזור לכאן ולבסס את האחיזה שלנו בשטח מול האויב העומד עלינו לכלותנו.
ההתגייסות של עם ישראל עצומה. בשיא הקיץ נמצאים כאן יחד, כתף אל כתף, חיילי מילואים רבים ומגוונים שלהם תפיסות שונות, דעות פוליטיות הפוכות, כיפות, קוקו, פאות ועגילים, כאלו שבחיי היום-יום יכולים להיראות לנו כל כך רחוקים, אבל כאן כולם יחד, באותן מיטות קומתיים בחדרים הצפופים, באותן משימות ובאותם מוצבים. כל אחד מבין כאן את המשימה שלו ומרגיש שעכשיו התור שלו והשליחות שלו למען עם ישראל.
ומה איתכם? מה השליחות שלכם? דיברנו הרבה בשנה האחרונה בישיבה על התפקיד של כל אחד בסביבה שלו להרים את הרוח, לחזק את המשפחה ואת החברים, להתחזק בעבודת ה' ולהתגייס לכל משימה. אין לי ספק שכל אחד מכם עושה ככל יכולתו גם בחופש.
בעזרת ה' ממש בעוד כמה ימים חוזרים לשגרה! גם אצלנו, בישיבת בני עקיבא במירון, נתגייס כולנו למען העם האהוב שלנו ביצירת חיבור אמיתי לקב"ה ולתורה, בתפילה על החטופים והפצועים על קברי הצדיקים בסביבתנו, בעזרה לחקלאי הצפון הגיבורים, בהתנדבות עם קשישים, עם ילדים ובארגוני חסד, בלמידה ובשמירה על השגרה כדי לומר לאויבים מהצפון שאנחנו כאן כדי להישאר, ה' איתנו, ושום דבר לא יזיז אותנו.
מחכה בקוצר רוח להיפגש ולהמשיך את השליחות שלנו יחד כאן, בישיבה הגלילית שלנו במירון.
באהבה ובהרבה געגוע,
יעקב
הרב רפאל וייזל, מחנך כיתה ה' בבית ספר 'אהבת יצחק בנים' בכוכב השחר
תלמידים אהובים,
היום הראשון ללימודים, הספתח לשנה כולה, גורם לפרפרים בבטן. בלילה שלפניו כולם מתרגשים, לעיתים מתקשים להירדם. התלמידים וגם המורים.
כמחנך אני מרגיש בכל שנה מחדש את האחריות והשליחות של התפקיד המוטל עליי כשהשעות הקטנות של הלילה לפני תחילת השנה מוקדשות גם הן לחשיבה איך הכי מתאים לפתוח עם התלמידים שלי את בוקר המחרת, באיזה סיפור מיוחד בעל מסר, באילו משחקי חברה נשחק לגיבוש מחדש, איך הכי כדאי להושיב אותם בכיתה ואיך לערוך סבב של חוויות מהקיץ האחרון. בקיצור, איך לפתוח את השנה הכי ברגל ימין שרק אפשר.
אבל השנה היום הראשון שלי ושל תלמידיי, עם תלמידים רבים בארץ, ייראה אחרת, שונה בתכלית. השנה בערב שלפני 1 בספטמבר הראש שלי יהיה עסוק במחוזות אחרים, וליבי יהיה קרוע בין הדאגה לתלמידיי הרכים למחשבות על חבריי לנשק.
בבוקר שנת הלימודים תשפ"ה לא אגיע נושא את ספרי הלימוד ותיק המורה שלי. אגיע לבוש במדי זית ונושא קיטבג על הגב, ובמקום לקבל את פניהם של התלמידים המתוקים שלי אבוא להיפרד מהם עוד לפני שהתחלנו, כי השנה הם מתחילים בלעדיי, בלי המחנך שלהם, ואני אצטרף אליהם רק אחרי החגים, וגם את זה אי אפשר לדעת בוודאות. כרגע אני נקרא שוב לדגל למשימה הלאומית שלנו.
השנה בערב שלפני 1 בספטמבר הראש שלי יהיה עסוק במחוזות אחרים, וליבי יהיה קרוע בין הדאגה לתלמידיי הרכים למחשבות על חבריי לנשק
את השנה שעברה התחלתי עם תלמידיי כרגיל. לכאורה שנה נורמלית, אבל במקום לחזור אחרי החגים נעלמתי להם למילואים בצו 8 לחמישה חודשים. השנה כנראה כבר לא תהיה שנה נורמלית, ואת זה יחוו התלמידים שלי כבר מהיום הראשון.
אני בטוח שצוות בית הספר יעשה את המרב כדי שהתלמידים יקבלו שיעורים טובים מהמורים הכי טובים, אבל עדיין, אלו שעות מילוי מקום. זה כמו אבא שמשאיר את הילדים שלו עם שמרטף לפרק זמן ארוך ולא ידוע. כמה הנחיות שההורה ייתן לשמרטף, זה לעולם לא יהיה מדויק דיו.
תלמיד בתחילת השנה מחפש ודאות. הוא רוצה להרגיש שהמחנך יהיה העוגן שנותן לו יציבות וכוח לקראת כל האתגרים של השנה החדשה, שהמחנך יכיר את נקודות החוזק שלו, את החולשות שלו, ויוכל לראות אותו ולעזור לו בשנה החדשה. מי ידע לדייק את העזרה לתלמידים שמתקשים בקריאה? מי יעזור לתלמיד שחווה קושי חברתי? מי יעצים אותם וייתן להם את העוגן שהם כה זקוקים לו? הרבה מחשבות ותחושות יש לי. המהדהדת מכולן היא איך אני יכול להשאיר את תלמידיי ללא עוגן, ללא רועה?
תלמידים אהובים, הסיפור שלכם בשנת הלימודים הקודמת וגם בזו שנפתחת עכשיו משתלב בסיפור שלנו, עם שחתר באומץ ובאמונה גם במצבים של חוסר ודאות, ויכול להם. דברים רבים נתונים על הכף של גורל עמנו ומדינתנו. מה יעלה בגורלם של החטופים? האם תיפתח מלחמה בצפון? איך היא תיראה?
אנו כבר נכנסים לחודש אלול, חודש של ״אני לדודי ודודי לי״, ואל לנו לחשוש מחוסר הוודאות. יש בורא לעולם, והוא דואג לנו ומשגיח עלינו ומוליך אותנו כרועה נאמן במלחמה ובימות המשיח, שבהם אנו חיים, אף שלא תמיד אנו רואים בבהירות את הדרך אל היעד.
אוהב אתכם ומחכה לחזור אליכם בהקדם,
רפאל
הרב עמית עמרם, מלמד בכיתות י' וי"א בישיבת צביה אשקלון
תלמידיי האהובים והיקרים,
אי"ה בשנת הלימודים הקרובה נזכה ללמוד יחד תנ"ך. מאז ימי תקומת מדינת ישראל נכתב הספר הבא בתנ"ך, ואתם הפרק הבא בתנ"ך.
אלפיים שנות גלות עמד התנ"ך. עם ישראל גלה מארצו, וימי הגלות ארכו, וקיצם לא נראה באופק. העליות לארץ ותקומת מדינת ישראל הן ימי גאולה ממש, ימי אור שמאז יציאת מצרים לא נראו כמותם. אנו רואים לנגד עינינו שכל קושי ומשבר שעם ישראל נקלע אליו הוא ירידה לצורך עלייה. אנחנו מאמינים שגם המלחמה האחרונה יש בה ימי ירידה, אך ודאי וודאי תוליד עימה ימי עלייה.
גם אני נקראתי למילואים עם בני משפחה חברים מהישיבה, מהיישוב ומהסביבה. כעת אנחנו בסבב מילואים שני, ולצערי לא אוכל לפתוח איתכם בכיתה הממוזגת את שנת הלימודים. בזמן הלימודים אהיה להערכתי בלב רפיח, על חורבות היישובים רפיח ים, פאת שדה, מורג, בדולח וגני אור, שייבנו במהרה בימינו בע"ה.
לצערי לא אוכל לפתוח איתכם בכיתה הממוזגת את שנת הלימודים. בזמן הלימודים אהיה להערכתי בלב רפיח, על חורבות היישובים רפיח ים, פאת שדה, מורג, בדולח וגני אור, שייבנו במהרה בימינו
המלחמה הזו גבתה מכולנו מחירים קשים וכואבים, ודאי מכם, תושבי אשקלון, ומאיתנו כישיבה שאיבדה שלושה מבוגריה. אך מלחמה זו צודקת מאין כמותה. מלחמה של בני האור בבני החושך, מלחמה של הטוב ברע, מלחמה של הקדוש בטמא. אחד הדברים המדהימים הוא שזו המלחמה של כולם, דתיים, חילונים, צפוניים, דרומיים, בעלי דעה כזו או אחרת, כולם בחזית. חלקם לידי, נושאים נשק, וחלקם תומכים בנו בצורה כזו או אחרת, מהכנת אוכל ועד דאגה לפרטים הכי קטנים, כדי להיות שותפים.
אחד האירועים שריגשו אותי יותר מכול היה לקונן בתשעה באב בבית של מחבל חמאס בלב שכונה עוינת ברפיח. שם בכינו וקוננו על ביתנו שחרב, על חוסר האחדות, על חוסר הקדושה, על הדעות המשובשות, על העוולות המוסריות, על הרוע הניצב לנגד עינינו. אחד הדברים שמצאנו בבית הוא ספרי ילדים שכל עניינם תמיכה בטרור, לימודי היסטוריה שמלמדים להיות רשעים יותר ורעים יותר, לימודי פיזיקה, מדעים וכימייה שכל עניינם לבנות את מעבדות הטרור הבאות וספרי דת שכל עניינם להסביר שהמלחמה היא על הר הבית.
בשעת חצות היום, כאשר קמנו מהישיבה על הרצפה, הרמנו את ענינו ואמרנו "נחמו נחמו עמי", ראינו בעינינו את נחמת ציון, ראינו בעינינו את רפיח חרבה, ראינו את ספר התורה שהבאנו איתנו, ספר תורה ששרד בשואה, ראינו והתפללנו "לשׂום פאר תחת אפר". אנחנו זוכים לראות בעינינו את פסוקי הנבואות מתגשמים. בעוד זמן לא רב, ביום הדין, נאמר "והרשעה כולה בעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". אנחנו זוכים להיות שותפים בתפילה הזו, ובע"ה יתקיים גם המשך התפילה, "ותמלוך אתה ה' לבדך".
אך כדי שזה יקרה, כאן מגיע תפקידכם! עליכם, דור הגאולה, מוטלת האחריות להיות יותר מכול אנשי רוח ועשייה, אנשי הטוב שאינם מתעצלים, אנשים שקמים ועושים. אנשים גדולים שכל עניינים ומטרתם להוסיף אור וטוב במציאות, אנשים גדולים במידות, בתורה וביראת שמיים, אנשים גדולים בעשייה, אנשים שלומדים תנ"ך ומבינים שאין ספר אמונה גדול ממנו, אנשים שמבינים את משימת חייהם להיות אנשי דור הגאולה.
אוהב וכבר מתגעגע,
עמית
