גל חום נדיר, שהגיע במקומות מסוימים לקרוב לחמישים מעלות, המס את הקרחונים בהימלאיה בהיקף גדול מהרגיל והעלה כבר בתחילת הקיץ הנוכחי את מפלס נהר האינדוס העצום, החוצה את פקיסטן ונשפך לאוקיינוס ההודי. אחר כך באה עונת המונסונים והמטירה בלי רחמים גשמי זעף, מאות מילימטרים מדי יום, על המדינה הענייה, המוזנחת וחסרת התשתיות. התוצאה: האינדוס הגואה הציף שטחים עצומים.
בתים נסחפו כפי שהם בזרם שאי אפשר לעמוד בפניו. 33 מיליון איש מתושבי עמק האינדוס נסו מבתיהם. המספרים העדכניים מדברים על יותר מאלף נספים, אבל ההשערות הן שבאזורים הנידחים שעין התקשורת לא הגיעה אליהם המספרים גבוהים בהרבה. הרס נגרם ליותר מ-3,600 קילומטרים של כבישים ו-145 גשרים ומונע גישה לאזורים שנפגעו מהצפות. כחצי מיליון בתים חרבו עד כה. במחוז סינד הפקיסטני ירדו 784% יותר גשמים מהממוצע הרגיל בחודש אוגוסט, ובמחוז בלוצ'יסטן הדרומי-מערבי – 500% יותר מהרגיל. יותר מ-17,560 בתי ספר נפגעו מהשיטפונות.
ד"ר עמיר גבעתי, מומחה אקלים מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת תל-אביב, מספר: "בשבועיים האחרונים של אוגוסט ירדו בפקיסטן גשמים ללא הפסקה. הסיבה שחלקים גדולים כל כך מהמדינה הוצפו נובעת מהמבנה הטופוגרפי שלה. היא גובלת בצפון בהימלאיה, אבל כל החלק הדרומי שלה נמוך. נוסף על כך זו מדינה מיושבת מאוד, וכך מגיעים למספרים שאוזן ישראלית מתקשה לתפוס. כל החלק הדרומי של המדינה נמוך מאוד. יש בדרום-מזרח אסיה מדינה נוספת כזו, בנגלדש, וגם היא סובלת פעמים רבות מהצפות. בכל אופן, הצפות בקנה מידה כזה לא ראינו כבר עשרות שנים".
ד"ר עמיר גבעתי: "ככל שכדור הארץ חם יותר, זה מעודד ירידת גשמים חזקים יותר, כי אוויר חם יותר יכול להכיל יותר אדי מים. באזור שלנו זה אומנם הפוך, כי אנחנו קשורים לרצועת המדבריות העולמית, ויש בטבע המקומי מנגנון שמונע מהגשם להתפתח ככל שחם יותר, אבל אנחנו היוצאים מן הכלל. ברוב העולם רוב הגשם יורד בקיץ, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזניים ישראליות"
איך קורה דבר כזה?
"בכל שנה נפוצה בדרום אסיה תופעת גשמי המונסון, גשמי קיץ. בניגוד לישראל, שבה הקיץ יציב מאוד, שם בכל שנה יורדים בקיץ גשמים חזקים. השנה הם היו חזקים במיוחד וממושכים במיוחד. נראה שזה קשור גם להתחממות הגלובלית. ככל שכדור הארץ חם יותר, זה מעודד ירידת גשמים חזקים יותר, כי אוויר חם יותר יכול להכיל יותר אדי מים. באזור שלנו זה אומנם הפוך, כי אנחנו קשורים לרצועת המדבריות העולמית, ויש בטבע המקומי מנגנון שמונע מהגשם להתפתח ככל שחם יותר, אבל אנחנו היוצאים מן הכלל. ברוב העולם רוב הגשם יורד בקיץ, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזניים ישראליות.
"אומנם לא ייתכן שלא ירד גשם בעולם בכלל, אבל ההתחממות הגלובלית משנה את תפרוסת הגשמים. כשמקום אחד מתייבש, מקום אחר סובל גשמים קיצוניים. במקרה העכשווי מדובר במדינה צפופה וחסרת תשתיות שמסוגלות להתמודד עם אסון כזה. היה פה שילוב קטלני של מזג אוויר קיצוני עם מדינה שלא התכוננה לתרחישים האלה".
מצד שני, אם בודקים את הנתונים מגלים שלא מדובר באירוע חסר תקדים. רק ב-2017 פגעו שיטפונות עזים בדרום אסיה, וב-2010 בפקיסטן עצמה.
"אבל זה לא היה בסדר הגודל הנוכחי. לא קיצוני עד כדי כך. נכון, אירועי קיצון התרחשו גם בעבר, אבל לא ברצף כזה ולא בהקצנה כזו, ובפירוש רואים עליה בתדירות שלהם. כרגע גל הגשם הולך ונחלש וזז מהתת-יבשת ההודית לתאילנד ולקמבודיה, אבל בפקיסטן הוא החל כבר באמצע אוגוסט.
"אנחנו בישראל לא מכירים נתונים כאלו של מאות מילימטרים מדי יום. זה גורם לקרקע להיות רוויה, והיא לא מסוגלת לספוג עוד גשם. כמו כן השנה היו באזור הודו ופקיסטן גלי חום קיצוניים מאוד, ומדובר באזור חם גם ככה. עוד לפני המונסונים הקרחונים בהימלאיה הפשירו יותר מהרגיל, וזו בפירוש תוצאה של התחממות כדור הארץ. המסת הקרחונים המוגברת בשילוב אותם גשמים איומים גרמה לתוצאה הנוראה הזו".
השימוש במים הוגבל כמעט בכל מחוזות צרפת. הנהר הארוך באיטליה התייבש לגמרי. גם בספרד הוחל קיצוב בכמויות המים, כפי שנהגו בישראל בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים
אין מים בברזים
ובמעבר חד לאירופה, שלפי חוקר בכיר בנציבות האירופית חוותה הקיץ את הבצורת החמורה ביותר ביבשת זה חמש מאות שנה: מפלס נהר הריין, החוצה את אירופה, ירד עד כדי כך שאוניות המשא השטות בו נדרשות להפחית ממשאן עד לחצי מהמטען הרגיל ואף לרבע ממנו, ובינן לבין הקרקעית מפרידים פעמים רבות לא יותר מארבעים סנטימטרים של מים.
יולי היה החודש היבש ביותר בצרפת זה שישים שנה. עד אוגוסט אזלו מי השתייה במאה כפרים. השימוש במים הוגבל כמעט בכל מחוזות צרפת. הנהר הארוך באיטליה התייבש לגמרי. גם בספרד הוחל קיצוב בכמויות המים, כפי שנהגו בישראל בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים.
יולי 2022 היה חודש יולי היבש ביותר באנגלייה מאז 1935, ולכן הוחל איסור השקיה בחלקים מסוימים של המדינה. אפילו בנורווגיה הסקנדינבית נרשמו הקיץ טמפרטורות של יותר מ-30 מעלות, כאילו מדובר בירושלים או בתל אביב. בפולין נרשמו קרוב ל-40 מעלות. 37 מעלות בשווייץ.
ד"ר גבעתי, אותה תופעה של התחממות גלובלית הביאה לפי דבריך באירופה לתופעה ההפוכה מזו שהביאה לה בפקיסטן – גלי חום ובצורת?
הוא מאשר: "מי שטייל באירופה יודע שבדרך כלל יורד שם גשם בקיץ כמעט בכל יום. השנה התהפכו היוצרות. אוויר חם מאפריקה הגיע עד בריטניה וגרם לקיץ היבש והחם ביותר שתיעדו שם כבר מאות שנים.
"באירופה אין מזגנים ואין תשתיות להתמודד עם החום, אבל הפעם שברנו את שיאי הטמפרטורה. 40.2 באנגלייה. הטמפרטורה הממוצעת בלונדון ביולי-אוגוסט היא 20–25 מעלות. 47 מעלות נרשמו בספרד. 45 בצרפת. המפלס בנהר הריין, שנשפך צפונה, ובדנובה, שנשפך דרומה, ירד השנה לרמת שפל היסטורית עד כדי כך שזרם המים בברזים פסק.
"אף אחד לא חזה בתחילת הקיץ או באביב שבצרפת או בספרד לא יהיו מים בברזים. זה הגיוני יותר בישראל, אבל דווקא אצלנו המצב בהקשר הזה טוב. אנחנו רגילים לבצורות, ורוב חקלאות ישראל משתמשת במים מושבים, בשימוש חוזר, במים מטוהרים, במתקני התפלה. באירופה אין התפלה למעט בספרד. צרפת הייתה רגילה כל השנים להסתמך על המאגרים ועל הנהרות שלה. זה לא קרה השנה, והם מצאו עצמם עומדים לפני שוקת שבורה. הם העבירו בקבוקי מים מינרליים ממחוז למחוז כדי להתגבר על המחסור. זה כמובן לא פתרון לטווח ארוך. מי היה מאמין שיקרה כך בלב אירופה?
"התמונה שמסמלת את המשבר האירופי יותר מכול היא אספקת מים לפרות בשווייץ, המדינה עם כרי הדשא הידועים. עכשיו האירופים יצטרכו לעשות חושבים, ואולי ילמדו מישראל. הם יצטרכו להתאים את המשקים שלהם למצב החדש. הנזק לחקלאות בספרד לבדה עומד על עשרה מיליארד אירו. אולי הם לא יצטרכו לפנות מייד להתפלה, אבל יצטרכו לקדוח קידוחים חדשים ולאמץ גם טכנולוגיות של שימוש חוזר במים. עד היום לא רצו לשמוע באירופה על השקיה במי קולחין ואפילו לא רצו לקנות מתוצרת ישראל בגלל השימוש שלה במים כאלה, אבל כעת אין להם ברירה.
"זה מזכיר את משבר האנרגיה שם. פתאום אחרי המלחמה באוקראינה הגז התחיל להיחשב בעיני האירופים לאנרגיה ירוקה, אף שעד היום גורמים אירופיים היו ראש החץ נגד השימוש בו. עוד מוקדם לומר איך יתמודדו עם הבעיה הזו, אבל הגיע הזמן שייפול שם האסימון. התחבורה הציבורית שם הרי לא ממוזגת, וגם המשרדים לא ממוזגים. מה שקרה השנה הפתיע אותם מאוד. כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה בשנות התשעים המרצים אמרו שמה שאנחנו חווים בישראל יקרה באירופה בעוד עשרים או שלושים שנה, וכך אכן קרה.
"מצד שני, נכון שישראל מוכנה להתמודדות עם מחסור במים טוב יותר ממדינות אחרות, אבל אנחנו צריכים להתכונן להתמודדות גם עם תופעות של הצפות ושיטפונות, כי גם את זה חווינו אצלנו בשנים האחרונות. בעניין הזה עלינו ללמוד מניסיונם המר של אחרים".
ד"ר עמיר גבעתי: "אף אחד לא חזה בתחילת הקיץ או באביב שבצרפת או בספרד לא יהיו מים בברזים. זה הגיוני יותר בישראל, אבל דווקא אצלנו המצב בהקשר הזה טוב. אנחנו רגילים לבצורות, ורוב חקלאות ישראל משתמשת במים מושבים, בשימוש חוזר, במים מטוהרים, במתקני התפלה. באירופה אין התפלה למעט בספרד. צרפת הייתה רגילה כל השנים להסתמך על המאגרים ועל הנהרות שלה. זה לא קרה השנה, והם מצאו עצמם עומדים לפני שוקת שבורה"
"מה שהיה הוא שיהיה"
ואולם גם במקרה האירופי, אם מעמיקים מעט בנתונים היבשים (תרתי משמע), מגלים שכבר היה כדבר הזה, ואפילו בשנים האחרונות. גל חום דרמטי לא פחות נרשם ביבשת הצפונית ב-2019, וקודם לו ב-2003. רק בשנה שעברה נרשמו במוסקווה יותר מ-34 מעלות, וב-2019 נרשמו 42 מעלות בגרמניה.
האסון הלאומי הפקיסטני המחריד מדבר בעד עצמו, וכמוהו גם המצוקה האירופית הקשה כתוצאה מהבצורת, אבל יש מי שמפקפק בקשר של כל העניין למה שמכונה "ההתחממות הגלובלית" ואפילו כופר בו לגמרי. כזה הוא למשל פרופ' יוני דובי מאוניברסיטת בן-גוריון, שטוען בתגובה על דברי ד"ר גבעתי: "אין שום ספק לגבי הנתונים בעניין הזה: המונסונים בפקיסטן נחלשים מאז שנות התשעים, גם במספר הימים וגם בכמות הגשם. מי שלא מכיר בנתון הזה פשוט מתכחש לשיטה המדעית", והוא מפנה לשלושה מאמרים מדעיים בעניין.
"לפי דו"ח ה-IPCC האחרון, הנתונים מראים שאין עלייה עולמית במאה השנים האחרונות בבצורות גם מבחינת משקעים וגם מבחינת שפיעת נהרות, בהוריקנים, בסופות טורנדו, בסופות חורף, בשיטפונות, בסופות ברד וכיוצא בזה. הנזק הכלכלי המשוקלל מאירועים מטאורולוגיים הולך ויורד בחמישים השנים האחרונות, והתמותה כתוצאה מאירועים מטאורולוגיים אלימים ירדה ב-98%, כלומר פי חמישים, מתחילת המאה העשרים".
ד"ר עמיר גבעתי: "נכון שישראל מוכנה להתמודדות עם מחסור במים טוב יותר ממדינות אחרות, אבל אנחנו צריכים להתכונן להתמודדות גם עם תופעות של הצפות ושיטפונות, כי גם את זה חווינו אצלנו בשנים האחרונות. בעניין הזה עלינו ללמוד מניסיונם המר של אחרים"
"דו"ח ה-IPCC גם מראה במובהק ששיטפונות אינם מתואמים עם גשמים חזקים. זה גם מאוד הגיוני; שיטפונות מתרחשים בגלל תשתית גרועה: התרכזות של אוכלוסיה בערים עניות ללא ניקוז טוב, ללא דרכי מילוט מתוחזקות, ללא ביטון של עברי נהרות באזור המיושב וכיוצא באלו.
"ולכן אפשר לומר לד"ר גבעתי המודאג", מסיים פרופ' דובי, "זה לא משבר אקלים, זה פשוט מזג האוויר, והוא תמיד נגדנו. הדרך להילחם בו היא לא להדאיג ילדים ולהכניס אותם לחרדות ולא להציב פאנלים סולריים אלא להביא את פקיסטן לאותה רמת עושר של הולנד, מדינה שרבע ממנה נמצא תמיד מתחת לפני הים, ולא היה להם הרוג אחד בשיטפונות מאז 1953".
כלומר, לטענתך הן השיטפונות בפקיסטן הן הבצורת וגל החום באירופה אינם יוצאי דופן ותקדימיים כפי שנהוג לטעון?
"את זה לא אני טוען, זה מה שמראים הנתונים. הבצורות באירופה הן חד-משמעית לא ייחודיות".
פרופ' יוני דובי: "לפי דו"ח ה-IPCC האחרון, הנתונים מראים שאין עלייה עולמית במאה השנים האחרונות בבצורות גם מבחינת משקעים וגם מבחינת שפיעת נהרות, בהוריקנים, בסופות טורנדו, בסופות חורף, בשיטפונות, בסופות ברד וכיוצא בזה. הנזק הכלכלי המשוקלל מאירועים מטאורולוגיים הולך ויורד בחמישים השנים האחרונות, והתמותה כתוצאה מאירועים מטאורולוגיים אלימים ירדה ב-98%, כלומר פי חמישים, מתחילת המאה העשרים. זה לא משבר אקלים, זה פשוט מזג האוויר, והוא תמיד נגדנו"
