הרב אורי סדן
שאלה
אני נשואה כבר שש שנים, ויש לנו שלושה ילדים מקסימים, אבל בראש השנה אני מרגישה ריקנות. בעלי יוצא לתפילה השכם בבוקר וחוזר ממנה בצהריים באורות (ברוך ה'!), ואילו אני מרגישה שהחג הזה פשוט עובר לידי. כשהתאמצתי ללכת לשמוע את התקיעות מישהי הפטירה לי: "מה את מתאמצת? נשים בכלל לא חייבות". התבאסתי. האם באמת אין שום תוכן לראש השנה לנשים?
תשובה
ראש השנה הוא חוויה רוחנית לכל המשפחה – בספר נחמיה (פרק ח) מתואר כיצד עזרא ונחמיה מכנסים את העם בראש השנה ללימוד תורה ציבורי. ללימוד זה הגיעו כולם, גברים ונשים: "וַיִּקְרָא בוֹ… מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים, וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה". ראש השנה אמור לחולל שינוי הן בגברים והן בנשים, הן רווקות והן נשואות, הן מי שמטופלות בילדים הן מי שעוד לא או שכבר לא. לכן מן הראוי לגברים ולנשים לנהוג כמנהג עזרא ולהקדיש זמן בראש השנה ללימוד תורה אישי, זוגי ומשפחתי. גם אם אינך שותפה לכל התפילות, והדרכים שלך ושל בעלך שונות, מטרתכם משותפת: להמליך את הקב"ה עליכם ובביתכם, ומשם בכל העולם כולו.
תפילה עם ילדים או בלעדיהם – באופן רשמי נשים פטורות מתפילה במניין, אולם גם גברים אינם חייבים בפיוטים ובמזמורים, ובכל זאת מרבים בהם מתוך הבנה שהדבר הוא חלק מהמלכת ה' ומהעבודה הרוחנית הנדרשת. להבנה זו שותפות גם נשים, ולכן הרצון להגיע לבית הכנסת ולהיות שותפה לפחות לחלק מהתפילות ראוי וצריך לקבל מענה.
אחת האפשרויות שעומדות לפנייך היא להגיע עם הילדים לבית הכנסת, אולם כאשר שוקלים אפשרות זו יש לבחון אם המטרה היא חינוך הילד או הנוחות שלך. מכך יש להסיק לכמה זמן יש להביא את הילד, לאילו קטעים של התפילה, כמה תשומת לב להקדיש לו וכו'. עוד שאלה שיש לשאול היא אם בהבאת הילד אפילו למטרת חינוך את אינך פוגעת ביכולתן של מתפללות אחרות להתפלל כראוי במעט הזמן שהצליחו להקדיש לכך (ועייני במשנה ברורה קכד, כח, שהעלה שיקולים אלו).
אין זה אומר בהכרח שעל האישה להישאר עם הילדים הקטנים בבית והבעל ילך עם הגדולים לבית הכנסת, שכן במקומות רבים יש מניינים בשעות שונות, ובני הזוג יכולים להתחלק ביניהם: אחד מבני הזוג שומר על הילדים בזמן תפילה המוקדמת, והאחר בזמן התפילה המאוחרת, ונמצאו שניהם מתפללים תפילתם בציבור מתוך התרוממות הרוח.
תקיעת שופר לנשים – נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ובכללן תקיעת שופר, אולם אף שפטרה התורה ממצווה אין זה אומר שמעשה זה חסר משקל ערכי אלא שהתורה לא הטילה חיוב לעשותו. יתר על כן, יש ערך רב במצווה שהאדם מקיים 'בהתנדבות', בלי שמישהו חייב אותו לכך (קידושין לא ע"א). לכן אף שנשים פטורות ממצוות אלו נהגו רוב הנשים להקפיד וללכת לשמוע תקיעת שופר בבית הכנסת בזמן התפילה או לאחריה.
יתר על כן, למי שנהגה כל השנים ללכת ולשמוע תקיעת שופר המצווה נעשתה חובה, ועליה להמשיך ולהקפיד עליה. גם אם מסיבה כלשהי היא אינה יכולה ללכת לבית הכנסת, עליה לוודא שיבואו לתקוע בשבילה בביתה. אם אין באפשרותה לעשות כן, תעשה שאלת חכם אם עליה לעשות התרת נדרים (בן איש חי ניצבים יז) או שמניעה חד-פעמית אינה צריכה התרה (דגול מרבבה יו"ד ריד, א).
בנוגע לברכת השופר נחלקו הראשונים אם נשים מברכות על מצוות שהן פטורות מהן. לדעת רבנו תם (תוס' ערובין צו ע"א) הן רשאיות לברך עליהן. כך פסק הרמ"א (או"ח תקפט, ו) וכך נוהגות בנות אשכנז. לעומת זאת הרמב"ם (ציצית ג, ט) סבור שאין לנשים לברך על מצוות אלו, שכן הן אינן יכולות לומר 'וציוונו'. כך פסק השו"ע (שם), וכך נוהגות, לכל הפחות בנוגע לתקיעת שופר, בנות עדות המזרח. לכן אם התקיעות נעשות לנשים אחר תקיעת שופר בבית הכנסת, ובעל התוקע כבר יצא ידי חובה, אישה אחת מבנות אשכנז תברך "לשמוע קול שופר" ותוציא את חברותיה, ואם כולן מעדות המזרח, יישמעו התקיעות בלא ברכה.
