בין המשואה לאמריקה עוברים דרך העם

אף על פי שכל השנה הוא רותם את האומנות שלו לחיבור בין חלקי העם, הופתע ישי ריבו לשמע הבשורה על השתתפותו בטקס בפעם השנייה. "חשבתי שזאת טעות", הוא אומר בצניעות כנה.

הפעם הראשונה שהופיע ריבו בטקס הדלקת המשואות הייתה לפני כשש שנים, ובה הגיש את הלהיט הראשון שלו, 'תוכו רצוף אהבה', שהגדיר אותו בתוך זמן קצר יוצר הנוגע בקהל רחב. שש שנים חלפו ביעף, רבים משיריו נעשו מוכרים על פה בכל בית, וכעת הוא נבחר להעניק גרסת כיסוי לשיר שבחרו מארגני הטקס: 'הכול עומד במקום', ששרה במקור גלי עטרי.

"לפני כן לא הכרתי את השיר לעומק", מספר ריבו. "שלחו לי את השיר, והביצוע המקורי נשמע די קצבי. היה מעניין לקחת את זה השיר לכיוון נוגה יותר, שיתאים לטקס. היה מעניין לראות איך המילים קיבלו משמעות גדולה יותר שהתחברה לאירוע המרגש של יום הזיכרון. בשבילי זאת הייתה שמחה גדולה וכבוד גדול, ועוד לבצע שיר ששם את הדגש על המעבר בין יום הזיכרון לעצמאות שזה התמצות שלנו כעם: מאפלה לאור גדול".

"בפורים, באמצע החגיגות, נזכרתי שלא הקלטתי את השיר ולמעשה לא עמדתי במילה שלי. זרקתי את השכל והייתי חייב לשמח את אימא לקראת ליל הסדר"

העם עם העם

ריבו עסוק בימים אלו עד מעל כיפתו. גולת הכותרת: השיר החדש 'אני שייך לעם', שיצא לקראת פסח האחרון. בשיר, שפזמונו מבוסס על 'מה נשתנה' הקלסי, ריבו אומר את מה שנדמה קשה לניסוח למאמינים רבים: "אז מה נשתנה העם שלי מכל העמים? שבכל העמים אליליהם לא רואים ולא שומעים, והעם שאליו אני שייך ה׳ הוא א-לוהיו". השיר, שהופק בשיתוף מאור שושן, גרף תגובות נלהבות מאוד מצד המאזינים משלל גוני הקשת הישראלית, אך גם נמתחו עליו ביקורות שטענו שהשיר לא יאה, מטעמים מערביים מובנים.

"זה שיר שכתבתי ממש מזמן, סביב גיל 16", מספר ריבו, "עוד לפני שלמדתי לנגן בגיטרה".

איך הלחנת אותו בלי לדעת לנגן?

"הלחנתי אותו ווקאלי תוך כדי תיפוף על השולחן", הוא צוחק. "היה קל לי לזכור את השיר, כי הפזמון מבוסס על 'מה נשתנה' מההגדה של פסח. יצא לי לבצע אותו בכמה אירועים עם הלהקה כשהייתי צעיר. כשניגשתי לאלבום הראשון היו לנו עשרים סקיצות ביד, ואחד השירים היה השיר הזה, אבל לא בחרנו בו".

למה?

"משהו בשיר, מבחינת זה שהוא לא מקורי עד הסוף, לא התאים לאלבום של שירים מקוריים שבו רציתי להביע את עצמי. אימא שלי וגם חמי אהבו אותו, ובשנים האחרונות כל הזמן הם היו שואלים אותי מתי אני כבר מוציא אותו.

"אימא שלי הייתה שומעת את דיסק הסקיצות הראשון שלי, ובליל הסדר של השנה שעברה הבטחתי לה להוציא אותו. בפורים, באמצע החגיגות, נזכרתי שלא הקלטתי את השיר ולמעשה לא עמדתי במילה שלי. זרקתי את השכל והייתי חייב לשמח את אימא לקראת ליל הסדר. אחרי פורים, בסייעתא דשמיא גדולה, עשיתי את זה. התייעצתי עם הצוות המקצועי, וזה חיזק אותי שנכון להוציא את השיר. משהו בשיר נשמע לי קצת בוסרי, אבל פתאום כשהשמעתי לצוות וגם הם אמרו שהוא נצרך ומתאים, הלכתי על זה בכל הכוח".

איך אתה מגיב לביקורות השליליות על השיר?

"כתבתי את השיר בגיל מאוד צעיר, שבו הייתי יותר תמים בנוגע למורכבות של מציאות החיים שאנו חיים בה. לא היה לי רצון להתריס עכשיו, ולא באתי ממקום של תגובה על מה שקורה במדינה. אבל אני שלם עם הטקסט הזה, כי הוא נכתב ממקום אותנטי של נקודת המהות שלנו כעם. יש לנו ייחודיות, ודרכה אנחנו יכולים להשפיע החוצה. היום יש חוסר ביטחון להביע את נקודת הזהות שלנו. אולי בתת-מודע זה מובן, כי אנחנו מושפעים מכל מני דברים. אנחנו לא תמיד מונחים בזה וחושבים מה העולם יגיד עלינו ואם זה נשמע טוב. הרגשתי שדווקא שיר כזה ייתן כוח למי שכבר מאמין.

"היום יש הרבה דברים שמערערים אותנו. אתה מאמין בדברים, אבל לא בהכרח תאמר אותם בקול או תתלבט עליהם בקול. אומנם בשפה ליברלית אפשר להגיד שהשיר מתנשא, אבל כשאתה אומר דבר כזה אתה מעורר את המשמעות של כל התורה והתפילה, שאומרת את זה במפורש.

"אנחנו צריכים לזכור את נקודת האמת שלנו. אימא שלי חיה ככה. אין לה יוטיוב ואינסטגרם, ואין לה מה שיערער לה את הנקודה. אנחנו חיים בלופ שמראים לנו ומספרים לנו דברים, אז הדברים הברורים של האל"ף-בי"ת, כמו הייחודיות שלנו כעם – נרצה או לא נרצה – מתערערים. בוא נאמר שלגעת במי שלא מתפלל לא הייתה המטרה של השיר. יש הרבה אנשים שלקחו את זה לאלילי הרייטינג, וגם זה יפה".

"לא היה לי רצון להתריס עכשיו, ולא באתי ממקום של תגובה על מה שקורה במדינה. אבל אני שלם עם הטקסט הזה, כי הוא נכתב ממקום אותנטי של נקודת המהות שלנו כעם. יש לנו ייחודיות, ודרכה אנחנו יכולים להשפיע החוצה. היום יש חוסר ביטחון להביע את נקודת הזהות שלנו"

המדינה שלי

איך אתה רואה את המצב במדינה כעת?

"במובן מסוים היום לכל בעל דעה יהיה מישהו שיבוא ויגיד הפוך. הקושי הוא להכיל את הדעה של האחר גם אם אתה לא מסכים איתה. זה נובע מכעס ותסכול משני הצדדים. אני לא בא לשפוט אף אחד, וצריך להשלים עם זה שאנחנו אחים. אם יש בעייתיות, שכל אחד יעשה בדק בית עם עצמו ויפסיק להאשים את הצד השני".

במה אתה מרגיש את הקושי החברתי?

"ב"ה אני לא חווה ביומיום את הקושי החברתי. נראה לי שזה יותר משהו תקשורתי שמשפיע על הציבור, אבל בבינאישי אנשים לוקחים בפרופורציה במובן מסוים. אם אני אסתמך על מה שהתקשורת מראה, המצב נורא הרבה יותר.

"אולי זו גם מגמה טובה שאומרת לנו לא לקבל כתורה מסיני את השסע שמציגים בתקשורת. נכון שהמצב לא תקין בכלל, אבל דווקא דרך שיחות אפשר להתחבר ורואים שהפער לא גדול. השיח הוא מה שמקדם את הקשר, וכשאומרים 'אין מה לדבר', זה יכול להרחיב את הקרע.

"יש יהודי יקר שפעם בשבוע אני לומד איתו בחברותא מסכת תענית. שאלתי אותו על המצב. הוא אדם ירא שמיים שכולו בתורה, מואר. הוא אמר לי ככה: היה משגיח באיזו ישיבה ששאל את ראש הישיבה איך הוא יכול להשפיע על התלמידים. הוא אמר לו: אתה צריך להיות כוס של קידוש שעולה על גדותיה. כידוע, יש מנהג בקידוש שהיין יישפך קצת. ככה פה: ברגע שאתה ממלא את הכלי של עצמך בצורה בריאה וטובה, זה משפיע על הסביבה.

"זה התפקיד שלנו. במקום להגיד שהאחר טועה, למלא את הכלי שלנו בעין טובה, בכף זכות, בכל המעגלים, הקרובים והרחוקים, ואוטומטית זה ישפיע על הסביבה שלנו. אני לא רואה דרך אחרת. גם ברמת ההנהגה: עד לפני כמה שנים הייתה הנהגה במובן של ממשלה וגם בהנהגה הרוחנית, כמובן. היום אני מרגיש שהקב"ה רוצה שכל אחד יגלה את עצמו בנקודה האישית שלו ישירות לקב"ה".

"ברגע שאתה ממלא את הכלי של עצמך בצורה בריאה וטובה, זה משפיע על הסביבה. זה התפקיד שלנו. במקום להגיד שהאחר טועה, למלא את הכלי שלנו בעין טובה, בכף זכות, בכל המעגלים, הקרובים והרחוקים, ואוטומטית זה ישפיע על הסביבה שלנו. אני לא רואה דרך אחרת"

לשוב הביתה

כעת, אחרי הפסקה קלה מיצירה ותקופת בירור, להגדרתו, ריבו עובר על אלבום מקורי חדש. "הייתה תקופת הופעות מאוד כיפית אבל תובענית. היינו עם כל הצוות באוסטרליה, באירופה, בארצות הברית ובעוד מדינות. יש דיבור על דרום אפריקה בעתיד בטור שנקרא 'לשוב הביתה', שבו אנחנו באים ומדברים עם המאזינים גם על עלייה לארץ ישראל. לא כולם מבינים, כי אני מדבר עברית, אבל יש מי שמסביר לקהל".

בקיץ הקרוב הוא צפוי להופיע במגוון מקומות, ובהם שוני, גני יהושע ובריכת הסולטאן. "בע"ה יהיו הופעות מאוזנות הקיץ", משתף ריבו. "תמיד הייתי בלופ שהייתי רוצה לאזן, אבל אז היו נכנסות הופעות, ואתה מבין איך זה.

"אני מרגיש שבחורף האחרון למדתי יותר לאזן. עשינו יותר היכלי תרבות מקומיים: כרמיאל, באר שבע, אשקלון, גן שמואל, צפון, דרום, ירושלים. הופעות של 800–900 מקומות. הופעות אינטימיות שנתנו לי חדוות יצירה.

"ההסתכלות לא הייתה כלכלית נטו, וזה הסתדר לי יותר עם הבית, כי פרסנו את סבב פריסה נכונה במהלך כל החורף. גם בפסח הייתי יותר עם המשפחה. ב"ה זכיתי".