בנתיבי איילון עומדת הדר מוכתר (20) ותולה שלט למען תנועת 'צעירים בוערים'. בשלט תמונה של פוליטיקאים ותיקים ולצידם הכיתוב "אם תצביעו לאותן חמש מפלגות חמישים שנה – שום דבר לא ישתנה". "שלט מושלם", היא אומרת לי בהתלהבות. "זה שלט מחתרתי. מאיפה יש לי כסף לשלט חוצות?! בגלל זה אני יושבת ליד השלט. אני אשב פה כמה שצריך".
מוכתר היא אומנם אושייה שחורכת את הרשת, אבל מכוונת בעיקר לכנסת. לצידה צוות צעירים שאש בעיניהם, יותר מעשרים אלף מתפקדים ואפס יועצים. "אני לא עובדת עם יועצים, מנהל טוב לא צריך יועצים", היא אומרת.
"אלו נתונים שלפני שנה לא הייתי חולמת עליהם. אני מאמינה שאני יכולה לשנות את העולם, אבל לא ציפיתי, בכנות, לכל כך הרבה מתפקדים לצעירים בוערים. מבחינתי כבר עכשיו זאת הצלחה. אני מרגישה שכבר יש לנו השפעה על סדר היום הציבורי, ואנחנו נעבור בעזרת ה' את אחוז החסימה. אבל את השינוי כבר עשינו. תנועה, לאו דווקא מפלגה, זאת הצלחה".
את מי את מייצגת?
"אני מייצגת דור שלם ששכחו אותם בכנסת. חבר'ה שלא אכפת להם שאני לא אוכל לגדל פה משפחה ואצטרך לחיות בעוני, עם שכר חציוני של 6,000 שקל. מה, נגזר עליי לחיות ככה? די, נמאס לנו! אני מבינה שיש איראן. ביטחון זה חשוב, אבל גם כלכלה. משפחות עם שלושה ילדים מתות מלחץ וחרדה. אנשים מתים לא רק מאיראן, לאנשים אין איפה לחיות. ראיתי את זה בעיניים שלי.
"כשהקמתי את מחאת האוהלים ברוטשילד הגיעה משפחה שפתחה אוהל. האימא אומרת לי: 'באתי למחאה כי אני חיה באוטו. באתי לפה, לרוטשילד, לחיות כמה שאפשר, כדי שלא להיות ברחוב'.
המלחמה שלי היא לא מלחמה שאני יכולה להפסיד בה. זה להיות או לחדול. זה כמו במלחמת העצמאות, אם מפסידים, אין מדינת ישראל. אם אני לא מצליחה, אני לא יכולה לחיות כאן. אני לא רוצה וילה עם בריכה. בסך הכול דירה, אוכל, להקים פה משפחה וחופשה פעם בשנה. זהו".
"אני מייצגת דור שלם ששכחו אותם בכנסת. חבר'ה שלא אכפת להם שאני לא אוכל לגדל פה משפחה ואצטרך לחיות בעוני"
כבר בגיל 20 חווים את יוקר המחיה?
"אני מסתכלת על העתיד שלי. אני בת 20 ולא רואה את העתיד שלי במדינה. גם עכשיו, אני רוצה לצאת מהבית של ההורים, וזה לא משתלם לי. גם אם ארוויח 10,000 שקל, שכמה כבר מרוויחים את זה, שמונים אחוז הולך רק על להרים את הראש מעל המים. זה לא אמור להיות ככה.
"המטרה שלי היא לשנות בכנסת. כי מחאות לא יעזרו, חצי מיליון צפיות בטיקטוק לא יעזרו. אני רוצה להוציא שבעים אחוז מהפוליטיקאים הביתה. זו לא משפחת מלוכה, והם נכשלו במבחן התוצאה. אז כמו בכל חברה, כשבעלי המניות מפסידים, המנכ"ל הולך הביתה. אנחנו, האזרחים, בעלי המניות כאן".
מה הפוליטיקאים מפספסים?
"יש מלא פתרונות. קחו מצידי את התוכנית הכלכלית של ביבי ותיישמו אותה. תיישמו את המלצות ועדת טרכטנברג, שפורסמו ב-2012. בתכלס, פתרונות זה החלק הכי פחות חשוב. היישום זאת הבעיה! לא מיישמים. מבטיחים לך עשור שיהיה טוב יותר, הביאו אחלה תוכניות, אבל הם לא מיישמים!
"אני לא יותר חכמה מביבי, מבנט, מגנץ, מלפיד, אבל באתי ליישם כי אני יודעת מה זה ללכת לסופר ומה זה לשכור דירה. הם לא נסעו בתחבורה ציבורית שנים. מבחינתם המדינה זולה, כי הם מסתכלים עליהם ועל החברים שלהם. אני יודעת מה זה יוקר המחיה, וכל החברים שלי בפנים".
במה את עובדת?
"אני עתודאית בצה"ל. סיימתי תואר ראשון במדעי המחשב, ויכולתי לעבוד בכל חברת היי-טק. אני גם מורה פרטית ויש לי הרבה תלמידים, והתחלתי לפתח אפליקציה שקשורה לחולים גריאטריים. אבל עצרתי דברים למען הקמפיין".
לכאורה לא הייתה לך בעיה כלכלית אם היית בהיי-טק.
"לא נכון", מוחה הדר נמרצות. "גם לאנשים בהיי-טק לא קל. כשאתה מוסיף שלושה ילדים זה אחרת לגמרי. ומה עם שני מיליון איש שלא אוהבים מדעי המחשב? אתה לא יכול להיות עובד בסופר ולהרוויח בכבוד? או להיות גננת? אני צועקת את הצעקה של כולם. אני בזה לאמירות האלה של אנשים שאומרים שהם מתייחסים רק לעצמם והעיקר שלהם יש דירה".
"אני רוצה להוציא שבעים אחוז מהפוליטיקאים הביתה. זו לא משפחת מלוכה, והם נכשלו במבחן התוצאה. אז כמו בכל חברה, כשבעלי המניות מפסידים, המנכ"ל הולך הביתה. אנחנו, האזרחים, בעלי המניות כאן"
העם יחליט
מה מעסיק אותך מעבר ליוקר המחיה?
"חוק משאל עם בישראל, זה יותר חשוב מיוקר המחיה", מפתיעה הדר. "כעת מאה ועשרים חברי כנסת שולטים, ואת הכוח הזה צריך לבזר ולתת לעם. לאזרחים אין כוח כי הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות שום דבר, וככה נוצרת אדישות. חוק משאל עם זה חוק שנפוץ במאה ושלוש עשרה מדינות בעולם. לא איזה סיפור גדול, עשו את זה לפנינו.
"החוק הזה נותן גם לאזרחים לבטל חוק ולחוקק חוקים בלי לפנות לחברי כנסת. אם יש עצומה של מאה אלף חתימות, זה הולך ישר למשאל עם. צריך שהפוליטיקאים יבינו שכל חוק שהם מחוקקים, האזרחים יכולים לבטל. זה כוח חיצוני אדיר".
היכן זה היה עובד לדעתך?
"תחבורה ציבורית בשבת, נישואין אזרחיים, ריבונות. נושאים שנויים במחלוקות שהם חשובים כשלעצמם, אך הם כמו מסך עשן. שהעם יחליט. כי ברגע שהפוליטיקאים מתעסקים בפילוג בין דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, לזה התקשורת נמשכת, בזה מתעסקים ועל זה מדברים. אני רוצה שכבר לא יהיו המלחמות האלה, אלא שיתחילו לעבוד בתכלס. שהפוליטיקאים יהיו פקידים אפרוריים, בלי הצגות וספינים לתקשורת.
"בפוליטיקה הישראלית יש מאה ועשרים חברי כנסת שנמצאים בה מאה ועשרים שנה", היא אומרת. "אותם אנשים, ורק התפקידים שלהם מסתובבים. הפוליטיקאים דואגים למקורבים שלהם, לכיס שלהם, לכיסא שלהם".
הטיעונים נגד השחיתות נשמעים קלסיים לכאורה, רק בשפת צעירים ובהגזמה מספרית, אך אז מגיע הטוויסט בדמותו של משאל העם שהדר מנסה לקדם בכל כוחה. "צעירים בוערים לא תילחם בשחיתות במילים ריקות. צעירים בוערים תילחם בשחיתות השלטונית בישראל בעזרת חוק משאל עם".
לדידה הדברים פשוטים: כשאין משאל עם, כל חבר כנסת יכול לדאוג למקורבים שלו. באתר התנועה הושקעו הסברים מנומקים מאוד הנוגעים למשאל עם ולהפרכת שלל מיתוסים הקשורים לעצם הרעיון שאולי עשוי לחולל מהפכה אמיתית אם יעבור מכוח הרעיון אל הפועל. לדוגמה, הטענות שמשאל עם הוא עניין יקר.
"בניגוד ליום בחירות, שהוא יום שבתון ועולה למשק הישראלי המון כסף, הקלפי במשאל עם פתוחה שבועיים. מי שרוצה יכול לבוא ולהצביע, ומי שלא, לא חייב", מסבירה הדר. "אין יום שבתון יקר ובזבזני. שנית, אפשר לערוך משאל עם מקוון. אם צה״ל שומר את הסיסמה לכפתור האדום אונליין, הוא יכול גם לאבטח משאל עם אינטרנטי.
"אומרים שהעם לא מספיק רציונלי בשביל להחליט. אז ראשית, חברי הכנסת שלנו מצביעים על חוקים במתכונת של 'כן' אופוזיציה, 'לא' קואליציה. יותר גרוע מזה אין. שנית, חברי הכנסת לא מומחים בכל הנושאים, הם לומדים את הצעת החוק בדיוק כמו שהאזרחים ילמדו אותה לפני משאל עם. גם כשהחליפו את המלך בדמוקרטיה, לפני מאתיים וחמישים שנה, היו טענות של 'העם מטומטם'. מאתיים וחמישים שנה אחר כך אנחנו רואים שראש ממשלה עדיף ממלך.
"חוק משאל עם הוא כלי רב עוצמה, וחשוב שאזרחים ילמדו כיצד להשתמש בו. לפי איך שאני רואה את הדברים, משאלי העם בפעמים הראשונות ייעשו ברמת העיר, אחר כך ברמת האזור, ורק בסוף ברמה הארצית, לאחר שנבסס מערכת שעובדת".
"חוק משאל עם בישראל, זה יותר חשוב מיוקר המחיה. מאה ועשרים חברי כנסת שולטים, ואת הכוח הזה צריך לבזר ולתת לעם. לאזרחים אין כוח כי הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות שום דבר, וככה נוצרת אדישות. חוק משאל עם זה חוק שנפוץ במאה ושלוש עשרה מדינות בעולם"
דרך חתחתים בדרך לבית
לא כולם שמחים בריצתה של מוכתר, ולא פלא שיש מי שמחפשים אותה בנרות ורואים בה שליחה של מישהו. יש טוענים שאביה מיליונר, והיא מופעלת על ידי נתניהו לשם נגיסת קולות במצביעי המפלגות המתחרות בו, אף שהיא עשויה לנגוס היטב גם בבוחריו של נתניהו עצמו, שכן מחירי הדיור הגבוהים פוגעים באוכלוסיות שנחשבות 'עממיות' לא פחות משהן פוגעות במצביעי לפיד. מוכתר הודפת את הטענות וממקדת את השיח בילדי ההווה והעתיד ובשעבוד לשלושים שנים שהם מוכרחים להתחייב אליו כדי למצוא קורת גג.
"אף אחד לא עומד מאחוריי", היא אומרת ומספרת שבעבר שקלה להתפקד לליכוד, ארגנה מפגש למפלגת יש עתיד, השתתפה במפגש פעילים של גדעון סער, הייתה במימונה של מפלגת העבודה ושוחחה עם בן גביר על הצטרפות לצוות הקמפיין, אבל לא יצא מזה דבר.
לא נשתמש בשפתה של מוכתר כלפי פוליטיקאים בעיתון המחולק בבתי כנסת, אבל אפשר לסכם זאת במילים המגוהצות האלה: "אני לא מאמינה שהפוליטיקאים הנוכחיים יביאו את הגאולה למשבר הדיור החמור".
"הפוליטיקאים מפחדים ממני, ובגלל זה יש פייק ניוז מטורף. באתי לתת לצעירים תקווה". לדבריה, פחד הפוליטיקאים מהעלאת השיח על הדיור והצבתו בראש סדר היום הביא לתוצאות מרחיקות לכת. "יו"ר מפלגה הציע לי להיות שרה כדי שלא אתמודד".
טענה אחרת קושרת את מוכתר למשפחת עשירים ומתבססת על שינוי שם משפחתה ממנור למוכתר. עד לא מזמן שמה של הדר מוכתר אכן היה 'הדר מנור' ברשתות החברתיות, אך אביה ואף היא שבו לשם המשפחה מוכתר, השם המקורי של המשפחה שנשא הסב, שבא מעיראק. ברשת רצו שמועות על שאביה הוא איש העסקים יצחק מנור, בעלי קבוצת הרכב לובינסקי, אך כפי הנראה הן אינן נכונות. "אנחנו מעמד ביניים, לא מיליונרים", היא אומרת.
"חברי הכנסת לא מומחים בכל הנושאים, הם לומדים את הצעת החוק בדיוק כמו שהאזרחים ילמדו אותה לפני משאל עם. גם כשהחליפו את המלך בדמוקרטיה, לפני מאתיים וחמישים שנה, היו טענות של 'העם מטומטם'"
"רוצה להיות שרת השיכון והבינוי"
למרות המוטיבציה בעיה קטנה מאתגרת את מוכתר: היא צעירה מכדי להיבחר לכנסת, בת 20 ולא 21, הגיל שבו ניתן להיבחר לכנסת. לשם כך ניסתה מוכתר את כוחה והגישה עתירה לבג"ץ ובה ביקשה לאפשר לה להיבחר לכנסת למרות גילה. לאחרונה נדחתה עתירתה.
השופטת יעל וילנר מתחה בפסק הדין ביקורת על לשון העתירה: "העתירה מנוסחת בחלקה בלשון שאיננה ראויה, תוך השתלחות בחברי הכנסת בכללותם, שעליהם מעוניינת העותרת להימנות".
מוכתר הגיבה ברשתות החברתיות: "אני רצה לכנסת. אני לא יכולה להיות ברשימה, אבל אני יכולה להיות שרה ברשות המבצעת, ואני עדיין אכהן כיושבת ראש המפלגה. איזה שרה? שרת הבינוי והשיכון. כל הכוח עדיין אצלי. לא להיבהל משטויות".
"אני לא יכולה להיות חברת כנסת, אבל יכולה להיות שרה", היא מסבירה לי. "אלו שטויות של הממשלה, חארטה ברטה. אני מתכננת להיות שרת הבינוי והשיכון ולהתמקד בנושא הוזלת הדיור. מבחינתי לא השתנה שום דבר בריצה שלי כיו"ר צעירים בוערים. אני היו"ר, וכן, אני עדיין נוסעת באוטובוס ואין לי יועצים. אנחנו עושים את שלנו וצועקים את צעקת הצעירים, ומתברר שזה שווה שני מנדטים. ברוך ה' התחילו לסקור אותנו בשבוע שעבר וזה מה שיצא".
ומי יהיו חברי הכנסת בפועל, בחזית?
"עוד לא פרסמתי את הרשימה שלנו. אנחנו עדיין מחכים עם זה. בקרוב גם זה יגיע".
"אני רצה לכנסת. אני לא יכולה להיות ברשימה, אבל אני יכולה להיות שרה ברשות המבצעת, ואני עדיין אכהן כיושבת ראש המפלגה. איזה שרה? שרת הבינוי והשיכון"
בעזרת ה' ננצח
הדר והצוות שלה עדיין ליד השלט באיילון. השעה מתאחרת. עוברים ושבים עוצרים בכל כמה רגעים כדי לסחוט סלפי ולקבל ממנה תרועת עידוד על הצבעה לצעירים בוערים. אם אין לצעירים המצטלמים זכות בחירה עקב גילם, אין חוכמות, הם מתבקשים לבקש מההורים להצביע לצעירים בוערים למען העתיד של כולנו. ומי לא רוצה עתיד היום? מדובר במוצר צריכה בסיסי, גם אם הוא קצת יקר.
הרעב הפיזי העכשווי עושה את שלו בשמש של נתיבי איילון, וזה הזמן שהדר מחליטה לצאת להפסקת אוכל. מסע הבחירות צועד על קיבתו. "תביא לי סנדוויץ' חביתה מארומה, אני כבר אעביר לך בביט", היא מבקשת מיוסף, איש הצוות שאחראי, כך מתברר, גם לשינוע המזון לאנשי השלט המחתרתי.
"אומרים שאני קוריוז, ואני לא נעלבת", מצהירה הדר. "כאן 11 למשל לא הזמינו אותי אפילו לריאיון אחד. זה ערוץ ממשלתי, מהכסף שלנו, והוא מתעלם מאיתנו. לא מסקרים ולא מכניסים אותנו בסקרים. זאת אליטה שלטונית בוטה שמתעלמת ממפלגת הצעירים הגדולה בישראל.
"הכי קל לכתוב תגובות ביקורתיות במקלדת על בחורה בת 20 שלא ישנה לילה שלם ויושבת ליד שלט בשמש. עצוב לי לראות שאלו התגובות, אבל ברוך ה' בשטח אנחנו מובילים"
"החתול שומר על השמנת, והתקשורת שומרת על הפוליטיקאים. הם לא רוצים שחקנים חדשים בפוליטיקה החדשה, כי זה אומר רפורמות חדשות. גם בטוויטר יש מלא שאוהבים לבקר ולצייץ, אבל בסדר. אני זאת שעושה שינוי ונלחמת.
"הכי קל לכתוב תגובות ביקורתיות במקלדת על בחורה בת 20 שלא ישנה לילה שלם ויושבת ליד שלט בשמש. עצוב לי לראות שאלו התגובות, אבל ברוך ה' בשטח אנחנו מובילים. מכל מי שפוגש אותי אני שומעת רק דברים טובים".
אני שומע ממך די הרבה 'ברוך ה". איך את מגדירה את עצמך מבחינה דתית?
"אני מאמינה מאוד בבורא עולם ועושה המון מהמצוות ובכל פעם מתחזקת. אבל אני לא רוצה להגדיר את עצמי, אני לא שם. יש לי קשר משלי עם בורא עולם, והוא הכי חזק שיש".
