בשבוע שעבר דיברנו כאן עם ראש מועצת הגולן אורי קלנר. "בואו לגולן, אתרי התיירות פתוחים", הוא אמר לנו. הפעם פנינו לעבר אצבע הגליל, עיקר זירת הקרב הצפונית, מקום מקורות הירדן ועוד שלל נחלים שוצפים ומרעננים בגליל העליון שהם חלק בלתי נפרד מהקיץ הישראלי. השנה הם כנראה יישארו מחוץ לתחום בשל המצב הביטחוני.

המועצה האזורית גליל עליון משתרעת על שטח של עשרות קילומטרים שצורתו יהלום, וגבולותיו הם קיבוץ קדרים בדרום, סאסא בצפון-מערב, שניר בצפון-מזרח ולהבות הבשן במזרח. תא השטח הזה כולל חמש רשויות נוספות.

בתמהיל המועצה 29 יישובים, ומהם 22 בקו העימות הרשמי של ישראל: 14 מפונים, שמונה נותרו בקו העימות ולא פונו. שבעת היישובים האחרים נמצאים בדרום המועצה. כולם בין עשרה לעשרים קילומטר מגבול לבנון. גם היישובים שאינם מפונים עדיין נמצאים בסכנה ביטחונית ונשמעות בהם אזעקות בלי הרף, כך מתארים התושבים. חלקם אף ספגו טילים ונזקים ממשיים, כמו קיבוץ מנרה. "לחלקם זמן התראה אפס, לחלק יש 15 או שלושים שניות התראה", מחדד גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון. "שני שלישים מתושבי הצפון חיים באזור המלחמה".

רוב התיירות בגליל העליון מתרכזת בשטח, בבניאס, בשניר, בירדן ובצפון עמק החולה, ולא סוד הוא שהתיירות הישראלית היא חלק מההוויה של האזור. אך היות שאזורי התיירות נמצאים באזור המאוים וחשופים לירי בכינון ישיר, נעצרה התיירות עצירה מוחלטת. בכל האזור איש אינו מגיע לתייר, לטייל או לאכול כבר תשעה חודשים וחצי, גם לא במקומות שמחוץ לטווח, כמו עמיעד, כפר הנשיא ומחניים. מי שמגיע לאזור אינו עושה זאת כדי להישאר בצימר בעמיעד אלא כדי לשוט בקיאקים בכפר בלום, שאינם פועלים, כמו שאר עסקי התיירות בסביבה, למעט שני בתי קפה שפועלים באופן חלקי למען תושבי האזור וחיילי צה"ל. אם כך, גם מי שרוצה, אין לו כל כך בשביל מה להגיע.

"אין תיירות, מסעדות, או מלונות. כל העסקים הקטנים הקשורים לתחום התיירות סגורים. אתרי הטבע של רשות הטבע והגנים סגורים אף הם. מראש פינה צפונה כל אתרי התיירות והאטרקציות סגורים"

"כל התיירות נסגרה ב-8 באוקטובר. כבר תשעה חודשים וחצי אין תיירות, מסעדות, או מלונות. כל העסקים הקטנים הקשורים לתחום התיירות סגורים. אתרי הטבע של רשות הטבע והגנים סגורים אף הם", מדגיש זלץ. "אף אחד לא בא לבקר כאן. גם באיילת השחר, שכלאורה לא נמצאת בקו העימות, כפר הנופש סגור. הקיאקים שנמצאים ליד קיבוץ גדות, שגם הוא לא מוגדר בקו העימות, סגורים אף הם. מראש פינה צפונה כל אתרי התיירות והאטרקציות סגורים".

לדבריו, גם אתרי התיירות ביישובים הדרומיים יותר סגורים, כי איש אינו מגיע לשם. "לא מגיעים תיירים לצפון. לא תיירי פנים ובטח שלא תיירי חוץ. כרגע הכול סגור. בראש פינה יש כמה דברים פתוחים שמשרתים בעיקר את תושבי האזור. המסעדות של הדרוזים פתוחות, אבל הן ריקות כמעט כל היום. הכול נעצר.

"אנשים לא באים. הצפון ריק. נראה כמו יום כיפור כבר תשעה חודשים וחצי. באופן עקרוני אפשר להגיע לצפון גם היום, אבל אחרי מה שהיה במג'דל שמס השבוע ואחרי מה שהיה ברמת הגולן לפני שלושה שבועות אנשים עושים את ההחלטות שלהם. אני לא ממליץ אם לבוא או לא, יש הנחיות של פיקוד העורף", הוא אומר.

"ממשלת ישראל איננה מחוברת לאירוע לא בנושא הכלכלי, לא בנושא החינוכי ולא בנושא הביטחוני", הוא מאשים. "חיים כאן אנשים, יש פה בתי תינוקות בקיבוצים עם זמן התראה אפס, יש פה פעילות בחופש לילדים. החיים של 200,000 תושבים שחיים כאן בקו העימות נמשכים. אבל מדינת ישראל לא רלוונטית לנו, ואנחנו גם לא רלוונטיים לה".

זלץ מתאר כי הלך הרוח בקרב התושבים אינו פשוט כלל ועיקר. "הייאוש גדל, האכזבה מתגברת, חוסר האמון מתעצם. אחרי אירועי 7 באוקטובר חשבנו שקרה מה שקרה, אבל עכשיו הממשלה תפעל להחזיר את האמון. זה לא קרה. האמון בממשלה רק נחלש יותר ויותר. גם אם תהיה הפסקת אש כזאת או אחרת, ייקח הרבה זמן, אם בכלל, עד שהתיירות תחזור. גם במצב של הסכם אני לא רואה את התיירות חוזרת לפני פסח במקרה הטוב", הוא נאנח.

"הצבא פועל פה כבר תשעה חודשים וחצי בלבנון, מחסל בכירים, מפציץ פה ושם, אבל הפעילות של חיזבאללה על ציר הזמן רק הולכת ומתגברת. אין פה ביטחון", הוא קובע. "אני רוצה שממשלת ישראל תיכנס לעובי הקורה בכל נושא הצפון; תתכנס, תציב מטרות ויעדים ותתחיל לפעול כדי שזה יקרה, שממשלת ישראל תבין שיש בצפון גם מפונים וגם אנשים שחיים פה וצריך לדאוג להם.

"צריך ליצור מציאות ביטחונית אחרת, מספיק טובה, כדי שמי שחי פה יוכל להמשיך לחיות פה ומי שהתפנה יוכל לחזור, ובעיקר לגבש תוכנית עומק כלכלית קדימה להפרחה מחדש של הצפון".