נעמה טוכפלד
זו הייתה אחת השאלות ששאל קרח את משה רבנו כדי לקנטר אותו: ציצית תכלת, האם צריך לשים לה פתיל תכלת? בית מלא ספרי קודש, צריך מזוזה? הלא הספרים עצמם כוללים את הטקסט שבמזוזה, והציצית עצמה כולה תכלת; בשביל מה צריך פתיל שעשוי גם הוא תכלת?
אפשר לחשוב שקרח בא להטריל את משה רבנו כדרך כל המציקים והמתאוננים שהיו לאורך הדורות בעם ישראל, אבל זוהי פרשנות שטחית. קרח העלה שאלה חשובה ויסודית, שהיא אולי המהותית ביותר בעבודת ה': מדוע תתנשאו? מה הופך אתכם, משה ואהרן, לחשובים מאיתנו?
כולנו חטיבה שלמה של קודש. כל אחד מעם ישראל הוא חלק א-לוה ממעל ממש, כפי שהסביר האדמו"ר הזקן בספר התניא. אם כן, מה יתרונכם עלינו, שאר העדה, ומה הופך אותך משה רבנו לחשוב ונעלה יותר ממני, קרח, למשל?
לכאורה רצה קרח לדרוש את הדבר המוצדק ביותר שיש מבחינה חברתית: ביטול המעמדות, שוויון, חלוקה בנטל, אחדות, או כמו שיש הנוטים לדרוש בקולי קולות: דמוקרטיה! משהו שכולנו יכולים להזדהות איתו במובן זה או אחר
זו שאלה מהותית. לכאורה רצה קרח לדרוש את הדבר המוצדק ביותר שיש מבחינה חברתית: ביטול המעמדות, שוויון, חלוקה בנטל, אחדות, או כמו שיש הנוטים לדרוש בקולי קולות: דמוקרטיה! משהו שכולנו יכולים להזדהות איתו במובן זה או אחר, לא ככה?
אלא שקרח היה חכם ולא פראייר בכלל. הוא ידע היטב שמישהו חייב להוביל, ואי אפשר לשים את ההנהגה במרכז וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול. מנהיג צריך שיהיה. המפרשים אומרים שלפי חשבונו של קרח ומבחינה כרונולוגית פשוטה זה היה זמנו לעלות לכס ההנהגה, ומכיוון שלא קרה כך, הדבר עורר את חמתו והצית את אש המחלוקת, ובכך בא בטענה למשה ואהרן: מדוע אתם טובים יותר מאיתנו?
תשובת משה הייתה פשוט: אדרבה. אתה חושב אתה שאתה ראוי להנהיג את העם? גש והעמד את עצמך למבחן לפני ה', ותקבל את התשובה בעצמך. הוא אפילו לא נכנס איתו בדין ודברים של צודק-לא צודק אלא העביר את השאילתה לערכאה הגבוהה ביותר. והקב"ה הראה לעיני כול מהי הבחירה המוחלטת שלו בהנהגת העם ובייצוג דבר ה' מולם.
***
קרח לא המציא את השיטה, הוא רק שכלל אותה, וגם בדורנו זה נשמעים קולות דומים: מדוע תתנשאו? כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו ספרי קודש בארון הספרים היהודי האין-סופי, כולנו פיסה של טלית תכלת במארג שנקרא עם ישראל. ואם כך, בשביל מה צריך מנהיג, נשיא לדור? כולנו לומדי תורה לשמה, ואין שום צורך ברבי כזה כיום. אולי פעם, בגלות פולין או בגליציה, בערבות תימן או בפורטוגל, היה צורך בדמות ייחודית שתרכז את פניות הקהל ותפסוק הלכות. אבל היום אין בה שום צורך, וחוץ מזה גם סבא שלי היה רב.
תורת החסידות מסבירה לעומק כי לא סתם בחר קרח את שתי הדוגמאות האלו דווקא ולא דוגמאות אחרות. המזוזה מתווכת בין פנים הבית לחוץ. בתוך הבית אווירה של קדושה, ספרי תורה ואור חמים של יהדות. ובחוץ? רוחות של כפירה, של ציניות וחוסר אמונה, דיכאון ועצבות. המזוזה היא התווך בין הפנים לחוץ. הציצית היא הבד הצמוד לגוף ושומר על חומו, והפתילה לעומתה משתלשלת מטה, מתנדנדת בין הבגד והעיטוף הקרוב ובין החלל הפנוי, הרחוב היום-יומי, הסתמיות והאופנות החולפות.
זו בדיוק התשובה הפנימית של משה לקרח: פונקציה כזאת חייבת להיות קיימת. לא די להיות דתי בלב. לא די להיות צדיק בפרווה המתחמם לאור התורה הקדושה ושוכח את אחיו הקופאים בחוץ, חייב להיות מישהו שיתווך בין הכול, בין קדושה לחולין, בין ארון הספרים לרחוב, וייצג גם כלפי חוץ את מה שקורה בפנים. את זה רק אדם אחד יכול לעשות: מי שהקב"ה עצמו בחר בו למשימה הקשה הזאת. ובמילים אחרות, נשיא הדור. ג' בתמוז המתקרב ובא הוא הזדמנות מצוינת לראות דמות כזאת ולשאת אליה עיניים. וזו הסיבה שצריך רבי.
