הרב שמואל אליהו
ערכי היסוד שבהם היחידים כופים את הרוב
נפגשתי עם בן דוד שלי, פרופ' שמגר בן-אליהו, שמפגין בהתמדה פעמיים בשבוע נגד הרפורמה. גדלנו יחד, אני הלכתי לדרכי והוא הלך לדרכו, והיום הוא מחברי הסגל הבכיר של אוניברסיטת תל-אביב, ואני בתפקידי חושב שהרפורמה המשפטית חיונית למדינת ישראל. מערכת המשפט שבוחרת את עצמה מתעלמת מערכי הציבור וכופה את עצמה על כולנו. זה לא צדק, וזו לא דמוקרטיה.
בשיחה בינינו הסכמנו כי בדרך כלל יש לרוב אפשרות לקבוע, "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". אי אפשר לנהל מדינה כשהכלל של רוב מכריע אינו קיים, כי כל הוויכוח היום הוא על ערכי היסוד, שהם מעל הרוב. שמגר אומר שגם לממשלה שנהנית מתמיכה של 64 מנדטים אין רשות לפגוע בערכי היסוד של המדינה.
אמרתי לו כי על פי ההלכה יש מקרים שבהם המיעוט כופה את הרוב אם הוא פוגע בערכי יסוד. אם רוב הציבור החליט כי הוא אינו רוצה להקים בית ספר ביישוב או במדינה, הוא טועה, והמיעוט יכול לכפות על הרוב להקים בית ספר. כנ"ל אם רוב הציבור אינו רוצה שתהיה שמירה על היישוב ורוצה לסמוך על הנס: המיעוט יכול לכפות את הרוב להציב שומרים בעיר (שו"ע חו"מ סימן קסג).
לכן השאלה הכי חשובה היא מהם ערכי היסוד שבהם המיעוט יכול לכפות את דעתו על הרוב. בן דודי הציע שמגילת העצמאות תשמש התשתית לערכי היסוד של מדינת ישראל. את העצה הזאת שמעתי גם במפגש עם הטייסים, ובו הם ביקשו שהמגילה תהיה הבסיס להסכמה משותפת. לאחרונה גם ראיתי רשימה של רבנים ואנשי שמאל שחתומה על מסמך כזה.
"הציבור החילוני מרגיש שהציבור הדתי מפרש דמוקרטיה אחרת ממה שהוא מפרש. אנחנו חוששים שהרוב הדתי יקבל כוח ויגביל את זכויות המיעוט החילוני. לכן צריך לעגן את הזכויות האלו בחוקה שאי אפשר לשנות אותה בכל כנסת, בניגוד להיום, ש'חוקי יסוד', שלמעשה אינם חוקי יסוד, משתנים בכל כנסת וכנסת. וזו השאלה מבחינתי, אם אפשר להגיע להסכמות ולמשהו שדומה לחוקה כדי להימנע מהפרדה או ממריבה כמו שיש בלבנון"
הלכתי ללמוד את מגילת העצמאות ובאתי לכלל מסקנה שהיא בהחלט יכולה להיות תשתית לחוקי היסוד של מדינת ישראל. אני כמובן איני יכול להחליט לכל הדורות, אבל נראה לי כי היא בוודאי יכולה להיות הבסיס להסכמה בין הימין לשמאל על ערכי היסוד של המדינה. רק דבר אחד מאוד מדאיג אותי. אם נקבע שהמגילה תהיה החוקה של המדינה, אך ניתן לבית המשפט העליון את הרשות לפרש אותה, הוא יפרש אותה תמיד באופן שנוגד את דעת רוב מדינת ישראל. לצערנו ראינו כמה וכמה פעמים שהוא מוטה מאג'נדה פוליטית, והוא מחליט תמיד לפי ערכי השמאל.
די היה לראות לפני כשנה איך נשיאת בית המשפט העליון מצביעה על מינוי 61 שופטים אנשי שמאל בלי להתחשב כלל בדעות אנשי הימין, רק מאחר שהיה לגדעון סער רוב בוועדת מינוי שופטים. שום ציוץ לא נשמע מנשיאת בית המשפט העליון. שום דרישה לאיזון. כלום. הגברת הרימה את ידה והצביעה בעד כל מועמדי השמאל של גדעון סער, ושוב מיצבה את עצמה באגף ההוא.
בשום אופן לא הייתי מצביע על חוקה ועל חוקי יסוד אם המפרשים שלהם הם שופטי בית המשפט העליון. אפילו על עשרת הדיברות לא הייתי מציע שיהיו חוקה אם בית המשפט העליון מפרש אותם. אומנם אם יקום בית משפט מאוזן לחוקה, נוכל להסכים שמגילת העצמאות תהיה חוקה.
על מגילת העצמאות חתם בן-גוריון עם שלושים ושבעה מנהיגי הציבור היהודי מהקצה הימני ומהקצה השמאלי של המפה הפוליטית. היא ביטאה בימים ההם וגם בימינו את הבסיס שעליו הוקמה המדינה. אני רוצה לעבור איתכם על המגילה הזאת ולראות מה כתוב בה ומה המשמעות שלה.
א. לתרום לעולם תרומה ערכית
"בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלַל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי".
תרומתו הרבה של העם היהודי לאנושות בתחומי המדע אינה פרופורציונלית לשיעורו באוכלוסיית העולם, "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". מתוך שמונה מיליארד איש החיים על כדור הארץ, מניין העם היהודי עומד רק על כחמישה עשר מיליון. פחות מ-0.19% מאוכלוסיית העולם. לעומת זאת מספר פרסי הנובל שקיבלו בני העם היהודי על גילויים והמצאות ששינו את פני האנושות לטובה הוא כ-22.3%, פי 119 מגודלו המספרי (210 פרסים מתוך 943 נכון לשנת 2021). בכך אנו מיישמים באופן חלקי את הברכה שניתנה לאברהם בראשית דרכו: "וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג).
כדי שנממש את הברכה במלואה אנחנו צריכים לתרום את התרומה הערכית. במגילת העצמאות מכונה התרומה הערכית של עם ישראל לעולם "נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלַל-אֱנוֹשִׁיִּים". על תרומת העם היהודי לעולם כתב ג'ון אדאמס, הנשיא השני של ארצות הברית של אמריקה ואחד מהאבות המייסדים של האומה האמריקאית. לדבריו, לעם היהודי "אָנוּ חָבִים אֶת הַתְּפִיסָה שֶׁלְּפִיהָ הַכֹּל שָׁוִים בִּפְנֵי הַחֹק, הָאֱ-לוֹהִי וְהָאֱנוֹשִׁי כְּאֶחָד; הַתְּפִיסָה שֶׁל קְדֻשַּׁת הַחַיִּים וּכְבוֹד הָאָדָם; הַתְּפִיסָה שֶׁל מַצְפּוּן פְּרָטִי, וְעַל כֵּן גְּאֻלָּה אִישִׁית; תְּפִיסָה שֶׁל מַצְפּוּן קוֹלֶקְטִיבִי, וּלְפִיכָךְ אַחְרָיוּת חֶבְרָתִית; הַתְּפִיסָה שֶׁל שָׁלוֹם כְּאִידֵאָל וְאַהֲבָה כְּעֵרֶךְ הָעוֹמֵד בִּבְסִיס הַצֶּדֶק, וְעוֹד נְקֻדּוֹת רַבּוֹת אֲחֵרוֹת, הַמַּרְכִּיבוֹת אֶת הָרִהוּט הָעֶרְכִּי הַבְּסִיסִי שֶׁל הַתּוֹדָעָה הָאֱנוֹשִׁית. בְּלִי הַיְּהוּדִים בְּוַדַּאי הָיָה הָעוֹלָם מָקוֹם רֵיק הַרְבֵּה יוֹתֵר".
אם מקבלים את מגילת העצמאות לחוקה, המדינה צריכה לגייס את כל כוחה וכישרונותיה לפתח גם את העולם הערכי וגם את העולם המדעי כדי לתרום לאנושות גם בממד הערכי וגם בפיתוח מדע וטכנולוגיה.
ב. לעודד עלייה
"לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה הָעָם מֵאַרְצוֹ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרָיו, וְלֹא חָדַל מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית.
"מִתּוֹךְ קֶשֶׁר הִיסְטוֹרִי וּמָסָרְתִּי זֶה חָתְרוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל דּוֹר לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בְּמוֹלַדְתָּם הָעַתִּיקָה; וּבַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שָׁבוּ לְאַרְצָם בַּהֲמוֹנִים, וַחֲלוּצִים, מַעְפִּילִים וּמָגִנִּים הִפְרִיחוּ נְשַׁמּוֹת, הֶחֱיוּ שְׂפָתָם הָעִבְרִית, בָּנוּ כְּפָרִים וְעָרִים, וְהֵקִימוּ יִשּׁוּב גָּדֵל וְהוֹלֵךְ הַשַּׁלִּיט עַל מִשְׁקוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, שׁוֹחֵר שָׁלוֹם וּמֵגֵן עַל עַצְמוֹ, מֵבִיא בִּרְכַּת הַקִּדְמָה לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ וְנוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לְעַצְמָאוּת מַמְלַכְתִּית".
מאז יציאתנו לגלות לפני כאלפיים שנה התפללו יהודים לעבר ירושלים וארץ ישראל כדי לזכות לעלות לארץ ולבנות את ירושלים. הם הבינו כי רק כאן יוכל עם ישראל לממש את כל היכולות שלו. רק כאן הוא יוכל לחיות חיי חירות. כאן הוא יוכל למלא את שליחותו להביא ברכה לעולם ביתר עוצמה משפעל בהיותו בארצות נכר.
התפילה והשאיפה של היהודים בכל הדורות מתגשמת בדורות האחרונים, שבהם יהודים עלו וממשיכים לעלות לארץ ישראל מ-102 מדינות. בשנת 1880 עמד מספרם של היהודים בארץ ישראל על 27,000, שהם כ-0.3% מהעם היהודי בלבד. בשנת 1882 החלה העלייה הראשונה, והיא הביאה אחריה עליות נוספות של יהודים. בשנת תש"ח (1948) היו בארץ ישראל 650,000 יהודים, שהם 5.6% מהעם היהודי. היום חיים בה יותר משבעה מיליון יהודים, שהם כ-46% מעם ישראל הנמצא בתפוצות.
מדינת ישראל מחויבת להגדיר את העלייה היהודית בחוק כערך עליון ולעודד עלייה של יהודים לישראל, לסייע לעולים להיקלט בארץ, להמשיך ולבנות ולהפריח את השממה, לשמור על עצמאות המדינה, לחנך לשלום ולהביא את "בִּרְכַּת הַקִּדְמָה לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ".
ג. זכותנו על הארץ אינה ניתנת לערעור
"בִּשְׁנַת תרנ"ז (1897) נִתְכַּנֵּס הַקּוֹנְגְּרֶס הַצִּיּוֹנִי לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל הוֹגֵה חֲזוֹן הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית תֵּיאוֹדוֹר הֶרְצְל וְהִכְרִיז עַל זְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לִתְקוּמָה לְאֻמִּית בְּאַרְצוֹ.
"זְכוּת זוֹ הֻכְּרָה בְּהַצְהָרַת בַּלְפוּר מִיּוֹם ב' בְּנוֹבֶמְבֶּר 1917 וְאֻשְּׁרָה בַּמַּנְדָּט מִטַּעַם חֶבֶר הַלְּאֻמִּים, אֲשֶׁר נָתַן בִּמְיֻחָד תֹּקֶף בֵּין-לְאֻמִּי לַקֶּשֶׁר הַהִיסְטוֹרִי, שֶׁבֵּין הָעָם הַיְּהוּדִי לְבֵין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים מֵחָדָשׁ אֶת בֵּיתוֹ הַלְּאֻמִּי".
הזכות הטבעית וההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל הייתה מאז ומקדם. הצהרת הממלכה הבריטית אשררה אותה בהצהרת בלפור. בשנת 1922 בסן רמו אשרר חבר הלאומים את הצהרת בלפור. החלטה זו ביססה את ההכרה של רוב מדינות העולם בזכותנו הטבעית וההיסטורית על ארץ ישראל.
האו"ם, שמילא את מקומו של חבר הלאומים, כתב במגילת האומות המאוחדות שהאו"ם מכיר בהחלטות חבר הלאומים בסן רמו, בהצהרת בלפור ובכתב המנדט, "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל (הצהרת בלפור וכתב המנדט) להתיישב בשטחי ארץ ישראל" (פרק 12, סעיף 80).
מדינת ישראל מחויבת לחנך את תלמידיה על ה"קֶּשֶׁר הַהִיסְטוֹרִי שֶׁבֵּין הָעָם הַיְּהוּדִי לְבֵין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל" ועל "זְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים מֵחָדָשׁ אֶת בֵּיתוֹ הַלְּאֻמִּי".
ד. מדינת ישראל – המולדת היחידה שלנו
"הַשּׁוֹאָה שֶׁנִּתְחוֹלְלָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן, בָּהּ הֻכְרְעוּ לַטֶּבַח מִילְיוֹנִים יְהוּדִים בְּאֵירוֹפָּה, הוֹכִיחָה מֵחָדָשׁ בַּעֲלִיל אֶת הַהֶכְרֵחַ בְּפִתְרוֹן בְּעָיַת הָעָם הַיְּהוּדִי מְחֻסַּר הַמּוֹלֶדֶת וְהָעַצְמָאוּת עַל-יְדֵי חִדּוּשׁ הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תִּפְתַּח לִרְוָחָה אֶת שַׁעֲרֵי הַמּוֹלֶדֶת לְכָל יְהוּדִי וְתַעֲנִיק לָעָם הַיְּהוּדִי מַעֲמָד שֶׁל אֻמָּה שְׁוַת-זְכֻיּוֹת בְּתוֹךְ מִשְׁפַּחַת הָעַמִּים.
"שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה שֶׁנִּצְּלָה מֵהַטֶּבַח הַנָּאצִי הָאָיֹם בְּאֵירוֹפָּה וִיהוּדֵי אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת לֹא חָדְלוּ לְהַעְפִּיל לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל אַף כָּל קֹשִׁי, מְנִיעָה וְסַכָּנָה, וְלֹא פָּסְקוּ לִתְבֹּעַ אֶת זְכוּתָם לְחַיֵּי כָּבוֹד, חֵרוּת וַעֲמַל-יְשָׁרִים בְּמוֹלֶדֶת עַמָּם".
לכל אורך ההיסטוריה רדפו העמים את עם ישראל. בתחילה השליכו הרומאים את היהודים לפני חיות טרף לשעשע את ההמונים ואולי גם לחנך אותם לאכזריות. במסעי הצלב הושמדו מאות קהילות של יהודים במיתות אכזריות. שלטון הכנסייה שרף על המוקד משפחות שלמות של יהודים באינקוויזיציה, שפעלה במדינות רבות מאות שנים.
פרעות ועלילות דם לאין מספר היו גם בארצות אירופה וגם בארצות האסלאם. "הַשּׁוֹאָה שֶׁנִּתְחוֹלְלָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל" הבהירה לכול כי אין ברירה אחרת, ורק "עַל-יְדֵי חִדּוּשׁ הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נוכל לחיות חַיֵּי כָּבוֹד, חֵרוּת וַעֲמַל-יְשָׁרִים בְּמוֹלֶדֶת עַמָּם".
אשר על כן תחנך מדינת ישראל שהיא מרכז החיים של העם היהודי ותפעל לשם כך בכל הדרכים העומדות בפניה.
ה. מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה
"בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה תָּרַם הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בָּאָרֶץ אֶת מְלוֹא-חֶלְקוֹ לְמַאֲבַק הָאֻמּוֹת הַשּׁוֹחֲרוֹת חֵרוּת וְשָׁלוֹם נֶגֶד כֹּחוֹת הָרֶשַׁע הַנָּאצִי, וּבְדַם חַיָּלָיו וּבְמַאֲמַצּוֹ הַמִּלְחַמְתִּי קָנָה לוֹ אֶת הַזְּכוּת לְהִמָּנוֹת עִם הָעַמִּים מְיַסְּדֵי בְּרִית הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.
"בְּ-29 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1947 קִבְּלָה עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת הַחְלָטָה הַמְּחַיֶּבֶת הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל; הָעֲצֶרֶת תָּבְעָה מֵאֵת תּוֹשָׁבֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֶאֱחֹז בְּעַצְמָם בְּכָל הַצְּעָדִים הַנִּדְרָשִׁים בְּצִדָּם הֵם לְבִצּוּעַ הַהַחְלָטָה. הַכָּרָה זוֹ שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בִּזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים אֶת מְדִינָתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת לַהַפְקָעָה. זוֹהִי זְכוּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת כְּכָל עַם וְעַם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ בִּמְדִינָתוֹ הָרִבּוֹנִית".
מייסדי המדינה במגילת העצמאות הקימו את מדינת ישראל כמדינה יהודית לעם היהודי. עשרים פעמים מוזכר העם היהודי במגילת העצמאות, וחמש פעמים כתוב במגילה כי תקום כאן מדינה יהודית. עצרת האומות המאוחדות הכירה בעובדה זו והחליטה "הַחְלָטָה הַמְּחַיֶּבֶת הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל".
המגילה מדגישה: "הַכָּרָה זוֹ שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בִּזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים אֶת מְדִינָתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת לַהַפְקָעָה. זוֹהִי זְכוּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת כְּכָל עַם וְעַם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ בִּמְדִינָתוֹ הָרִבּוֹנִית". האו"ם רק אשרר אותה.
מדינת ישראל לא תהיה מדינת כל אזרחיה. כל חוק שמשנה את אופייה של המדינה היהודית בטל מעיקרו. מדינת ישראל יכולה לקבל על פי שיקול דעתה וצרכיה אזרחים מעמים שונים כמו שכל אומה אחרת מקבלת אזרחים ממדינות שונות, ובלבד שלא ישונה האופי שקבעו למדינה מייסדיה.
ו. זכות טבעית והיסטורית והכרה בין-לאומית
"לְפִיכָךְ נִתְכַּנַּסְנוּ, אָנוּ חַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעָם, נְצִיגֵי הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְהַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית, בְּיוֹם סִיּוּם הַמַּנְדָּט הַבְּרִיטִי עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּבְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית וְעַל יְסוֹד הַחְלָטַת עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
"אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהָחֵל מֵרֶגַע סִיּוּם הַמַּנְדָּט, הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שַׁבָּת ו' אִיָּר תש"ח, 15 בְּמַאי 1948, וְעַד לַהֲקָמַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנִּבְחָרִים וְהַסְּדִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה בְּהֶתְאֵם לַחֻקָּה שֶׁתִּקָּבַע עַל-יְדֵי הָאֲסֵפָה הַמְּכוֹנֶנֶת הַנִּבְחֶרֶת לֹא יְאֻחַר מֵ-1 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 1948 – תִּפְעַל מוֹעֶצֶת הָעָם כְּמוֹעֶצֶת מְדִינָה זְמַנִּית וּמוֹסַד הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהּ, מִנְהֶלֶת-הָעָם, יְהַוֶּה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית, אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל".
הזכות של עם ישראל על ארץ ישראל היא זכות טבעית כמו של כל עם בעולם. היא אינה פחותה מזכותם של מעמי ערב ועמי אירופה על ארצותיהם. היא בוודאי אינה פחותה מזכות האנגלים והעמים האחרים שכבשו את אמריקה ואת אוסטרליה בכוח הזרוע והורישו את תושביה ממקומם. זכות היהודים על ארץ ישראל גדולה הרבה יותר מזכות האמריקאים על אמריקה ומזכות האנגלים על אנגלייה. זכותנו היא גם זכות טבעית וגם זכות היסטורית. זכותנו הוכרזה מפי בורא העולם, והיא גם קיבלה את ההכרה גם בהחלטת עצרת האומות המאוחדות.
מדינת ישראל תשקיע מאמץ מיוחד ללמד תלמידים בכל שכבות הגיל על הזכות הטבעית ועל הזכות ההיסטורית של עם ישראל בארצו ועל ההכרה הבין-לאומית בקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל.
ז. לא לזכות השיבה
"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת. תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ;"
מדינת ישראל רוצה לשמור על אופייה כמדינה יהודית לעם היהודי, לכן היא תפתח את שעריה לעלייה של בני העם היהודי בלבד, ולא למהגרים אחרים או לערבים שרוצים להיכנס לכאן בהתאם ל'זכות השיבה' או מסיבות אחרות.
ח. חזון הנביאים
"תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל;"
חזון החירות, הצדק והשלום של נביאי ישראל גדול ועצום. כדי ליישם את האמור במגילת העצמאות חובה לבסס את מערכת המשפט על המשפט העברי, שבנוי כולו על חזון נביאי ישראל. כדי שנוכל לממש את האמור במגילה חייבים כל התלמידים בבתי הספר למיניהם להכיר את יסודות החירות, הצדק והשלום של נביאי ישראל. מערכת החינוך צריכה להציב את הערכים הללו בלימודי הליבה אם איננו רוצים שמדינת ישראל תהיה רק מעצמה טכנולוגית שמשווקת נשק לעולם ולא ערכי שלום ואחווה.
ט. זכויות מיעוטים
"תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין".
שוויון זכויות לכל אזרח אינו סותר את הקביעה הבסיסית של המגילה כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית של העם היהודי. מדינה ישראל תכבד ותיתן שוויון זכויות לאזרחים שאינם יהודים, ובלבד שאינם לוחמים בה או אינם משתפים פעולה עם אויבינו, מאיימים על אופי המדינה או לוחמים בזהותה.
י. חופש דת ומצפון
"תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת;"
מדינת ישראל לא תכפה על שום אזרח לעבור על חוקי הדת שלו. חופש המצפון וחופש הדת אינם החופש לפעול נגד המדינה ואזרחיה אלא החופש ללכת כל אחד באמונתו. שום קהילה אינה יכולה בשם חופש המצפון והחינוך לחנך לשנאת מדינת ישראל או לשנאת אזרחיה.
יא. נאמנות לעקרונות מגילת האומות המאוחדות
"וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.
"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא מוּכָנָה לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הַמּוֹסָדוֹת וְהַנְּצִיגִים שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בְּהַגְשָׁמַת הַחְלָטַת הָעֲצֶרֶת מִיּוֹם 29 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1947 וְתִפְעַל לַהֲקָמַת הָאַחְדוּת הַכַּלְכָּלִית שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּתָהּ.
"אָנוּ קוֹרְאִים לָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת לָתֵת יָד לָעָם הַיְּהוּדִי בְּבִנְיַן מְדִינָתוֹ וּלְקַבֵּל אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ מִשְׁפַּחַת הָעַמִּים".
מגילת זכויות האדם של האומות המאוחדות, שחתמו עליה מדינות רבות בעולם, היא תיקון גדול לרשעות ולאכזריות שנקט העולם אלפי שנים. אילו הייתה האנושות מקיימת את הכללים שבמגילה זו לפני מאות שנים, לא הייתה האינקוויזיציה, לא היו פרעות ועלילות הדם, לא היה גירוש ספרד ופורטוגל וגירוש אנגלייה, גירוש צרפת ועוד עשרות גירושים אחרים.
ודאי שלא היו יכולים להיות אנטישמיות ושואה, ולא העושק, ההשפלה והעינויים שהתלוו לרדיפת הנאצים ועוזריהם את יהודי אירופה ויהודי צפון אפריקה. העם היהודי שמח כי העולם אימץ את עקרונות הצדק והשלום הכלולים בספר הספרים הנצחי.
מגילת העצמאות לא מנוסחת כחוקים והיא ניתנת לפרשנות.
"היא די ברורה, ויש שם הרבה רכיבי יסוד. היא כתובה בצורה ברורה ונהירה ללא הרבה פרשנויות. אפשר לחדש נקודות, להוסיף ולהוציא, והכול בהסכמה. זה קונצנזוס די רחב, ועל כל הדקויות צריך לדון. כתוב 'שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין', וצריך לראות שכולם מקבלים את זה. כתוב 'חופש דת, חופש מדת', וצריך לראות מה מקבלים ומה לא, אם אפשר ליישם זאת, ואם כן – ואיך"
יב. שלום עם ערביי ישראל
"אָנוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים".
אזרחי מדינת ישראל הערבים מוזמנים לחיות במדינת ישראל מתוך הכרה כי זאת מדינה יהודית כאמור במגילת עצמאות זו. הם מוזמנים להיות שותפים בכל רשויות השלטון ללא שום זכויות יתר.
בני העם הערבי תושבי מדינת ישראל חייבים לשמור את החוק כמו כל אזרח במדינת ישראל, וחייבים לתרום את חלקם בהגנה על המדינה בשירות צבאי או בשירות אזרחי. כל אזרח ערבי שיתמוך בטרור או יפעל נגד המדינה היהודית לא יוכל להמשיך להיות אזרח המדינה.
יג. חתירה לשלום ולקדמה במזרח התיכון
"אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ".
מדינת ישראל תחתור לשלום עם כל מדינות האזור, ובלבד שהן יכירו בזכותנו הטבעיות וההיסטוריות על ארץ ישראל. מדינת ישראל אינה צריכה לשלם על הסכמי שלום אלו. הרווח מההסכמים הללו הוא רווח הדדי של שני הצדדים החתומים על ההסכם.
יד. תמיכת התפוצות במדינת ישראל
"אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד סְבִיב הַיִּשּׁוּב בַּעֲלִיָּה וּבְבִנְיָן וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בַּמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל".
מדינת ישראל היא "הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל". השאיפה הזאת היא שאיפה של עם ישראל לדורותיו, והיא הולכת ומתגשמת כל הזמן. מדינת ישראל קוראת "אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד" סביב המדינה גם כדי לעזור לאחיהם וגם כדי שהם או ילדיהם יוכלו לעלות אליה בעתיד. שותפות זו תקנה להם זכות בבניין מדינה שהיא הגשמת חזון הנביאים.
טו. ביטחון בצור ישראל
"מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל הִנְנוּ חוֹתְמִים בַּחֲתִימַת יָדֵנוּ לְעֵדוּת עַל הַכְרָזָה זוֹ, בְּמוֹשַׁב מוֹעֶצֶת הַמְּדִינָה הַזְּמַנִּית, עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת, בָּעִיר תֵּל-אָבִיב, הַיּוֹם הַזֶּה, עֶרֶב שַׁבָּת, ה' אִיָּר תש"ח, 14 בְּמַאי 1948".
מדינת ישראל קמה מתוך אמונה בצור ישראל. בלי אמונה לא היינו מעיזים לעמוד מול עמים רבים ואימפריות גדולות שהיו גדולות וחזקות מאיתנו; עמים עשירים וחמושים בכל כלי הנשק החדשים שהיו בעת הקמת המדינה. בלי אמונה זו לא היינו מעיזים ליישב ארץ שהיו אומרים עליה "אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית". (יחזקאל לו, יז).
אנו נמשיך את מפעלם הגדול. נמשיך ללכת בדרכם, ונתפלל כי גם הדורות הבאים ימשיכו לאחוז בעקרונות היסוד הללו ולבנות את המדינה, שתהיה ברכה לכל סביבותיה.
"זה קונצנזוס די רחב, ועל כל הדקויות צריך לדון"
פרופ' שמגר בן-אליהו, בן דודו מדרגה ראשונה של הרב שמואל אליהו, הביע במפגש רצון אמיתי להגיע להסכמות, אבל מוכן גם לאפשרות של היפרדות, חלילה. התוצאה, לפחות בתאוריה: מגילת העצמאות יכולה לשמש תשתית בהירה להסכמה
איתמר סג"ל
אביו של הרב שמואל, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ואביו של פרופ' שמגר בן-אליהו, פרופסור לביו-פסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב העוסק בחקר הסרטן, היו אחים. למרות הקרבה המשפחתית השניים נמצאים במובנים מסוימים משני עברי המתרס הפוליטיים והאידאולוגיים, ופרופ' בן-אליהו מתאר שנים ארוכות של קשר לא רציף ביניהם. "כשהיינו ילדים היינו בקשר", הוא מספר. "אחרי זה דרכינו נפרדו. הוא רב, ואני איש חילוני. לא התראינו רבות; מדי פעם נפגשנו בהקשרים משפחתיים".
ואז הגיעה המהומה הלאומית בנוגע לרפורמה המשפטית והפגנות המחאה נגדה, וגרמה לפרופ' בן-אליהו ליזום מפגש משפחתי, שמטרתו להגדרתו לבדוק אם אפשר להגיע להסכמות כלשהן בין הציבור הדתי לציבור החילוני בישראל. לשם כך הוא יצר קשר עם בן דוד נוסף, עוזי בן-אליהו, ובמשך כמה שעות נפגשו השניים, רב העיר והפרופסור, עם חלקים נוספים מהמשפחה המורחבת, דתיים וחילונים. "המטרה במפגש הראשון הייתה לשמוע בעיקר זה את זה. לא חשבנו שנגיע להסכמות ולא חשבתי שנשכנע אחד את השני", הוא אומר.
פרופ' בן-אליהו ממשיך ומתאר את מוקד החשש מבחינתו: "אני, כרבים אחרים במגזר החילוני, לא יודע אם אנחנו באמת יכולים לקיים את המדינה כפי שהיא הייתה עד היום, בשיתוף כל המגזרים. מבחינתי אחת הסיבות למפגש הייתה כי אני רואה את המשך המדינה בשתי אופציות. תוכנית א': להגיע להסכמות עם כל המגזרים במדינה ולכונן הסכמות או חוקה שתאפשר לחיות זה עם זה, בדומה למה שהיה עד היום. תוכנית ב', אם לא נצליח להגיע להסכמות: להקים סוג של אוטונומיות בתוך המדינה או מדינה פדרטיבית, עד כדי היפרדות מוחלטת של שתי מדינות. יש כאן רצף של אלטרנטיבות למען חיים של שלום זה לצד זה.
"בשביל לבדוק את חלופה א' רציתי לערוך את המפגש הזה", הוא מסביר. "כדי לראות מה הם רואים ורוצים ולבדוק אם אנחנו יכולים לחיות יחד בהסכמה. להבנתי זו השאלה שתעמוד לפתחנו בשנים הקרובות".
הרעיון של היפרדות מחריד.
"זו לא אופציה רעה לדעתי", הוא טוען. "יש מדינות שעשו את זה ונפרדו בטוב, כמו צ'כוסלובקיה, ויש שנפרדו בצורה לא טובה, כמו יוגוסלביה. אני מדבר על אופציה של מדינת ישראל או אוטונומיית ישראל החילונית והליברלית, ולצידה יהודה הדתית, אוטונומיות נפרדות תחת צבא אחד שמגן עליהן, שבהן כל קבוצה תחיה איך שהיא רוצה. יהודה לא תפריע לישראל לחיות כרצונה, וישראל לא תפריע ליהודה".
תאר לי את חוויית המפגש מנקודת מבטך.
"המטרה הייתה כאמור לשמוע ולהשמיע ולשאול אם אפשר להגיע להסכמות של חיים משותפים. המפגש היה בגדול ברוח טובה. כל אחד הביע את כאבו, וכל אחד ניסה להסביר איך הוא היה רוצה לראות את המשך עתיד המדינה. לא הצלחנו להתקדם מעבר לסבב של היכרות ולשמיעה ראשונה של הדעות. את המטרה העיקרית של למצוא ולבדוק הסכמות לא מימשנו, אבל הרב שמואל ואני חשבנו שמן הראוי שנמשיך את היוזמה.
"כן הגענו להנחה שמגילת העצמאות היא סוג של מסמך מכונן שיש בו רוב הרכיבים הנדרשים כדי לכונן יסוד לחוקה כזו".
אתה מדבר על חשש מהעתיד ושוקל היפרדות. ממה בעצם אתה חושש? מהם הקווים האדומים שלך?
"הציבור החילוני מרגיש שהציבור הדתי מפרש דמוקרטיה אחרת ממה שהוא מפרש. אנחנו חוששים שהרוב הדתי יקבל כוח ויגביל את זכויות המיעוט החילוני. לכן צריך לעגן את הזכויות האלו בחוקה שאי אפשר לשנות אותה בכל כנסת, בניגוד להיום, ש'חוקי יסוד', שלמעשה אינם חוקי יסוד, משתנים בכל כנסת וכנסת. וזו השאלה מבחינתי, אם אפשר להגיע להסכמות ולמשהו שדומה לחוקה כדי להימנע מהפרדה או ממריבה כמו שיש בלבנון".
מגילת העצמאות לא מנוסחת כחוקים והיא ניתנת לפרשנות.
"היא די ברורה, ויש שם הרבה רכיבי יסוד. היא כתובה בצורה ברורה ונהירה ללא הרבה פרשנויות. אפשר לחדש נקודות, להוסיף ולהוציא, והכול בהסכמה. זה קונצנזוס די רחב, ועל כל הדקויות צריך לדון. כתוב 'שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין', וצריך לראות שכולם מקבלים את זה. כתוב 'חופש דת, חופש מדת', וצריך לראות מה מקבלים ומה לא, אם אפשר ליישם זאת, ואם כן – ואיך".
כתוב גם 'מדינה יהודית' במגילת העצמאות.
"בהחלט! אני הראשון שיגיד שזו מדינה בעלת צביון יהודי", הוא אומר מייד. "צריך להגדיר מה הופך אותה ליהודית ואיך אנחנו מסתדרים עם זה שהיא מוגדרת ארגון חילוני שהוא גם מדינה יהודית, וגם כוללת שוויון זכויות בלי הבדל דת ומין. לדעתי אפשר לבאר ולרשום הכול בצורה מאוד בהירה. אפשר להגדיר שהיא מפלה בין היהודים לאחרים בנושא חוק השבות אך לא בזכויות האזרחים החיים במדינה; אפשר להגדיר שכולם חייבים בשירות צבאי או לאומי".
הרב שמואל הוא איש דתי, ואתה מייצג כאן את ה'דת החילונית'. דתות אינן נוהגות להתפשר על ערכיהן. אתה אופטימי בנוגע לסיכויי ההצלחה?
"המדינה היא לא ארגון דתי אלא ארגון אזרחי שבתוכו מסדירים גם את קיום הלאום היהודי", טוען פרופ' בן-אליהו. "אנחנו לא מדברים על מדינת דת, כי אם כן, אני יוצא מהמשחק ואומר תודה לא, ושלום. המדינה היא ארגון חילוני, היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ומה שיכול להגדיר אותה 'יהודית' הוא עניינים כאלה ואחרים שנוכל להסכים עליהם שהם ענייני צביון.
"מעבר לכך בדת היהודית יש ערכים דמוקרטיים וליברליים למכביר, ותלוי באיזה רב בוחרים – 'עשה לך רב' – ומה מדגישים. אם נגיע להסכמות, מה טוב, ואם לא נגיע, לא נגיע, לפחות נדע איפה אנחנו עומדים".
