לא אשכח את ג' בתמוז תשנ"ד (1994). הידיעה על מות הרבי מלובביץ' הכתה גלים בארץ וסירבה לדעוך ימים רבים. 'מעריב' ו'ידיעות' הקדישו מוספים מיוחדים לזכרו, כאילו מדובר בראש הממשלה או בנשיא המדינה אם לא למעלה מזה, ולא ברב שמעולם לא ביקר בארץ הקודש • הוא היה דמות שראשי המדינה עלו אליה לרגל. באופן מוזר, הם לא עשו זאת בשל כוחם הפוליטי של החב"דניקים בארץ, שמעולם לא היה מי יודע מה, אלא בשל כוח מנהיגותו של האיש ששיגר את חסידיו להקים שגרירויות לענייני יהדות בקצות תבל. המעצמה החסידית הראשונה בעולם שבנשיאות הרבי מלובביץ' שיגרה נכון להיום לרחבי העולם יותר מ-7,000 שליחי חב"ד, המפעילים כ-4,800 מרכזים ומוסדות ביותר ממאה מדינות • על כל הפעילות הזו ניצח הרבי מתוך משרד קטן שבו שהה רוב שעות היום, נעזר בצוות מזכירים. עד שנפל למשכב לא לקח מעולם יום של חופשה מעבודתו • את ביקורו הראשון בארצות הברית כראש הממשלה פתח מנחם בגין בחדרו של רבי מנחם מנדל שניאורסון באיסטרן פארקוויי 770 בקראון הייטס שבניו יורק. גם יצחק רבין, שמעון פרס ואריאל שרון נועדו איתו לשיחות ארוכות בענייני ביטחון המדינה • גם נתניהו והשופט והיועמ"ש לשעבר אליקים רובינשטיין עמדו עימו בקשר הדוק • קשר עמוק במיוחד היה לרבי עם נשיא המדינה זלמן שז"ר. שוב ניכרה הסתירה המובנית במעמדו של האדמו"ר של חב"ד, ושז"ר הוא שהגיע לבקר את הרבי מלובביץ' במעונו כאילו לא מדובר בנשיא המדינה • ב-43 שנות כהונתו היה אדמו"רה השביעי של חסידות חב"ד מעודכן בזמן אמת בדיונים החסויים ביותר בישראל • ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי: "לרבי היו תחזיות מודיעין מדויקות. אם הייתי צריך לתת ציון לפגישה, הייתי אומר שהרבי מדבר כמו איש מודיעין שבמקום להגות יומם ולילה בתורה עוסק בקריאת 'חומר שחור'. בקיאותו המדהימה של הרבי בפרטים הקטנים הותירה אותי בתדהמה. הוא העניק לי את אחד מניתוחי המודיעין המבריקים ביותר ששמעתי לאורך שלושים שנות שרותי בתפקידי ביטחון, ואני הרי נפגשתי עם הטובים ביותר בתחום" • אריאל שרון: "הרבי ידע הכול! והוא שלח לי מכתב שמתאר את האסון שעלול לקרות לעם ישראל בגלל קו בר-לב" • שמעון פרס: "הרבי ראה את העתיד באותה מידה של בהירות שבה רואים את ההווה" • יצחק שמיר: "נשיאים טועים, ראשי ממשלות טועים, שרים טועים, אפילו מלכים טועים. אבל הרבי, הרבי אף פעם לא טעה" • בתקופת החרדה ערב מלחמת ששת הימים ביקש הרבי לפרסם בשמו שאין ממה לפחד ושמובטח ניצחון גדול. "הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו", התנבא אז, וכך היה • עשרים שנה אחר כך, בתשמ"ז, עוד בטרם נפילת מסך הברזל, הפציר הרבי מלובביץ' בממשלת ישראל למהר לבנות יחידות דיור בעבור מיליון עולים חדשים שעתידים להגיע מברית המועצות. ממשלת ישראל לא התרשמה מהתחזית הוורודה, אבל שלוש שנים אחר כך אכן החלו העולים לנהור לכאן • גם לפני מלחמת המפרץ הראשונה, בעוד הארץ נתונה בתבהלת הטילים הכימיים שאיים סדאם לשגר לכאן, הצהיר מנהיג חב"ד שאין מקום בטוח כמו ארץ ישראל, וההיסטוריה מיהרה לאשר את תחזיתו • לא היה באדמו"רים בחסידויות למיניהן, בששת קודמיו בראש חסידות חב"ד וכנראה ברבנים ובדמויות יהודיות בכלל מי שהשפעתו הייתה חובקת עולם, דמות שהותירה רושם מקצה לקצה בעולם היהודי וגם חוצה לו, והשפעתה עוד מהדהדת וניכרת היטב גם שלושים שנה אחרי לכתו – כמו הרבי מלובביץ' • נראה שבהרבה מובנים דמותו היא בת השוואה למייסדי החסידות הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש • כשנפטר הרבי איבדה קהילת יהודי אמריקה את בכורתה הרוחנית לטובת הקהילה היהודית בישראל, והפכה להיות בסך הכול עוד אחת מהתפוצות • תחת הנהגתו חב"ד הפכה למפעל בקנה מידה אחר לגמרי מכל חסידות אחרת – למפעל חובק עולם של שליחים – רשת של נציגויות יהודיות באלפי נקודות על פני כדור הארץ, ובהן האתרים הנידחים בעולם •
סטודנט בברלין ובסורבון
הוא נולד בי"א בניסן תרס"ב, 1902, במיקולאייב שבדרום אוקראינה • אביו היה נינו של הצמח צדק, האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד. את רוב ילדותו העביר בלימוד תורה וחסידות. אולם עד כמה שזה יישמע מוזר ויוצא דופן כיום בנוגע לעולם החרדי, בהיותו בן 17 עודד אותו אביו לשלב גם לימודי חול ורשם אותו למבחני בגרות אצל מנהל הגימנסיה העירונית ביקטרינוסלב • המנהל, ישראל בר יהודה, סיפר שהתנאי של האב היה שהבן ילמד לימודי קודש 16 שעות ביממה, ובשאר הזמן ילמד את לימודי החול באופן עצמאי בבית • בר יהודה: "שאלתי אותו האם מתכוון הוא ברצינות לעבור את בחינות הבגרות, שצעירים בני גילו היו נאלצים להיערך להם במשך שש שנים בערך. השיב לי כי הוא מקווה לעבור זאת, אלא שביקש ממני לסייע בידו ולתת לו הכוונות כלליות… לא עברו ששה חודשים – והוא עמד בהצלחה מרובה בבחינות הבגרות" • בן 24, מאורס לחיה מושקא, בתו של האדמו"ר השישי של חב"ד, הריי"ץ, רבי יוסף יצחק שניאורסון, החל הרב מנחם מנדל ללמוד באוניברסיטת לנינגרד כשומע חופשי בשיעורי מתמטיקה והנדסה, וזאת לפי דרישת חמיו המיועד ובמימונו • בני הזוג התחתנו בי"ד בכסלו תרפ"ט בוורשה, ובשנים הבאות התגוררו בברלין במסגרת לימודיו של הרבי באוניברסיטת הומבולדט בעיר בתחומי המתמטיקה, הפיזיקה והפילוסופיה • במקביל השלים הרב מנחם מנדל לימודי סמיכה לרבנות אצל הרב יחיאל יעקב וינברג • באוניברסיטה הכיר את הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ('איש האמונה הבודד'), ובין השניים נוצר קשר עמוק • ב-1933, שנת עליית היטלר לשלטון, עברו בני הזוג לפריז, ושם סיים הרבי לימודי הנדסת חשמל. בהמשך למד גם בסורבון מתמטיקה, מדעים מדויקים ופיזיקה • בקיץ 1940, כשפלשו הנאצים לצרפת, נמלטו בני הזוג מפריז, וכעבור שנה עלו בליסבון על אונייה נושאת דגל פורטוגל הניטרלית, והיא הובילה אותם לניו יורק, שאליה כבר הגיעו קודם לכן האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון ושאר משפחתו • בית מספר 770 בקראון הייטס שבברוקלין הפך באותן שנים – שבהן עלו באש ובעשן מוקדי החסידות המסורתיים– למרכז חב"ד העולמי • עם בואו לניו יורק העמיד האדמו"ר הריי"ץ את הרב מנחם מנדל בראש המוסדות המרכזיים של חב"ד, ולצד זאת עבד החתן בהנדסת חשמל בעבור אוניות הצי האמריקני בניו יורק. כעבור זמן מה התפטר מעבודתו כמהנדס כדי להשתקע כל כולו במסגרות החסידות • הריי"ץ נפטר בי' בשבט תש"י, 1950, אולם במשך שנה סירב הרב מנחם מנדל לקבל עליו את ראשות החסידות. רק ביום השנה הראשון לפטירת חמיו ניאות לקבל עליו את התפקיד, ופתח במאמר חסידות ארוך שהחל בפסוק משיר השירים "באתי לגני אחותי כלה" • הוא הכריז אז שהגאולה בפתח, שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, ושהתפקיד המוטל על העם היהודי בזמן הזה הוא לפעול להבאת הגאולה וביאת המשיח • בעיסוקו הרב בנושא לאורך שנות הנהגתו הוא הלהיט ללא ספק את הציפיות המשיחיות בקרב חסידיו, והציפיות הלכו ונתלו בהדרגה בו עצמו • גם אחרי מות הריי"ץ המשיך הרבי להתייחס לחמיו כאל "נשיא הדור", בעוד הוא עצמו משמש רק מייצג של חמיו. הוא נהג לנסוע אפילו כמה פעמים בשבוע לקבר חותנו, להביא איתו שק גדול של מכתבים שכתבו לו יהודים מכל העולם, ולקרוא את בקשותיהם על הציון. בתשובות לפונים אליו הרבה לכתוב "אזכיר על הציון", כלומר שיתפלל עליהם בציון קבר חמיו •
לא יצא מניו יורק
לא רק שהרבי מלובביץ' לא הגיע לארץ ישראל, הוא גם לא יצא כלל ממדינת ניו יורק מעת שקיבל עליו את הנהגת חסידות חב"ד. מלבד שלושה ביקורים במחנות קיץ של חסידיו בהרי מדינת ניו יורק, גם לא יצא כלל מניו יורק העיר • כעבור שנים הסביר בריאיון לעיתונאית ולימים חברת הכנסת גאולה כהן שהוא איננו עולה ארצה מכיוון ששם כוח השפעתו יהיה קטן יותר מבניו יורק, וזאת מפני שהנוער בארץ נוהה אחרי דמויות אחרות. הוא הבטיח לעלות ארצה כשיבוא המשיח • המונים פנו לרבי במכתבים ונענו על ידו. כ־13,000 ממכתביו פורסמו, בעיקר בקובצי 'איגרות קודש' • בשלושים השנים הראשונות להנהגתו הקדיש הרבי שלושה לילות בשבוע לקבלת אנשים לשיחה אישית, שנקראה "יחידות" • לנוכח עומס הפונים האדיר הוחלף המעמד הזה בשנותיו האחרונות במעמד חלוקת דולרים לצדקה מדי יום ראשון • רבים רבים המתינו בתור, לעיתים עד שש שעות, כדי לקבל מידי המנהיג הלאומי דולר ובהזדמנות זו להחליף עימו מילה ולזכות לברכה מפיו • עוד לפניו ראתה חב"ד בעצמה החסידות הבלעדית וממשיכה ישירה של מורשת הבעל שם טוב, אולם בניגוד לחסידויות אחרות לא הגבילה את עצמה בתחומי החסידות וראתה באחריותה את הדאגה לעולם היהודי כולו • הרבי מנחם מנדל העצים את הכיוון הזה והביא אותו לגבהים שלא נודעו מעולם • חב"ד היא אומנם חסידות חרדית למהדרין, אולם בניגוד לקו החרדי הכללי התנגד הרבי למדיניות ההסתגרות החרדית. לכן אפשר לראות את חסידיו עד היום בכל אתר ואתר, פועלים בקרב כל גוני הציבור • חב"ד היטיבה לאורך כל השנים להשתמש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי להפיץ את תורת רבה. החל מ-1970 הועברו התוועדויות בשידור טלפוני ישיר לקהילות חב"ד בעולם, ובהמשך רק הלכו והשתכללו אמצעי התקשורת. בשנותיו האחרונות הגיע השידור לכ־500 נקודות בעולם • הביטוי השגור בחב"ד בהקשר הזה הוא "הפצות", על פי המסופר על הבעל שם טוב, ששאל את המשיח "אימתי קאתי מר?" (מתי יבוא אדוני?) ונענה: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה וייחדו כולם ייחודים כמוך" •
לא פשוט להיות חסיד חב"ד. הרבי תבע מחסידיו כפי שתבע מעצמו • ללא תקצוב של ממש ציפה מחסידיו להגיע עד קצות העולם, לגדל שם את ילדיהם ולייסד בחבלי הארץ הנידחים ביותר בכדור הארץ מוקדים של חיים יהודיים. מכל חסיד נתבע לעמוד בשורה של הספקים יומיים של לימוד, בין השאר ברמב"ם היומי, שלושה פרקים במשנה תורה של הרמב"ם, כדי לסיים אותו מדי שנה. כחיילים נאמנים שלח הרבי את חסידיו גם ל"מבצעים", בין השאר להקים דוכני הנחת תפילין שהפכו למותג בישראל – ומפעם לפעם גם נושא למחלוקת • זה היה האדמו"ר ששלח את אנשיו לקצווי ארץ כדי לספק מצות לפסח. שהכריע את השלטון הסובייטי בהנחלת יהדות בתוך תוכי רוסיה הקומוניסטית ובמאמציו האדירים היה שותף בהפלת מסך הברזל • ואולם לרבי מנחם מנדל היו תביעות גם ממי שאיננו חסיד חב"ד ואפילו איננו יהודי: שמירת שבע מצוות בני נח • בעקבות יוזמתו ופעילות חסידיו בנושא הצהיר בית הנבחרים האמריקני על חשיבותן של שבע מצוות בני נח כיסוד המוסר החברתי המודרני. בישראל היו מכנים זאת מן הסתם "הדתה" • עוד בחייו, ב־1978, החליט הקונגרס האמריקני להכריז על י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, "יום החינוך והשיתוף", שבו יוגברו המאמצים והמשאבים לשיפור פני החינוך בכל מוסדות החינוך ברחבי ארצות הברית. בנוסח ההצעה שהגיש הקונגרס לאשרור הנשיא ג'ימי קרטר מוזכרות שבע מצוות בני נח כדגם לעקרונות המוסריים שעליהם נשענת האנושות. מאז מציינים בארצות הברית את המועד הזה מדי שנה לפי התאריך העברי •
"מה נחשב בעיניהם סילוק מתיישבים?"
הרבי מלובביץ' ידע בהחלט גם למתוח ביקורת, אפילו חריפה. "שום ישועה לא תבוא מאלה ההולכים בתלם, אלא מאלה שפורצים דרך", אמר לגאולה כהן ב-1964. וגם: "אנשים מעריכים יהודים שגאים ביהדותם. הם אינם מעריכים יהודים שמתביישים ביהדותם" • בייחוד הייתה לו מורת רוח מהתנהלות ראשי מדינת היהודים • "על ישראל ללמוד מנשיא מצרים סאדאת", אמר פעם. "הוא אינו מתבייש לומר שלא יוותר על 'האדמות הקדושות' שלו, וזוכה לכבוד ולהערכה על עמדתו" • בספרה חשפה גאולה כהן ז"ל ריאיון שערכה עם הרבי מלובביץ' כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, וגנזה בגלל תחזית קודרת שנכללה בו • היא לא רצתה להעיב על תחושת פעמי הגאולה הכללית שרווחה אז. הרבי מנחם מנדל אמר באותו ריאיון: "ממשלת ישראל לא נתכוונה מלכתחילה להילחם על ירושלים, ולמרות אי-רצונה זה, נאלצה לבסוף להילחם על ירושלים ולכבוש אותה. אבל הכיבוש הזה, נעשה לא מתוך הזדהות עם המשימה ולא במסירות נפש… ולכן בפועל מדינת ישראל אינה היום בעלת הבית במזרח ירושלים וגם לא בהר הבית" • "כל מילה כמדקרת חרב", סיכמה כהן. "לא רציתי לקבע את התחזית הזאת בכתב, ומתוך שחששתי מתשובותיו לא המשכתי להקשות. לא שאלתי, למשל, מה שרציתי לשאול, אם מדבריו עולה שישראל תצטרך חלילה לשוב ולהילחם על ירושלים ולכבוש אותה מחדש" • 13 שנים אחר כך פנתה כהן פעם נוספת במכתב לרבי מנחם מנדל שניאורסון בשאלה מדוע איננו מורה לחסידיו להתיישב ביהודה ובשומרון. ושוב בגילוי לב גילה לה הרבי את רחשי ליבו, שאותם טרם חשף מעולם: "פניותיי אפשריות כשהן יכולות להיות מיוסדות על תקווה חזקה שההתיישבות היא בת קיימא ולא כתכלית פוליטית… אחרי זמן לא ארוך יסולקו המתיישבים… במשך כל השלושים ושתיים שנה (של קיום המדינה עד אז, א"ס) נוכחתי לדעת שהם (מנהיגי המדינה) בכיוון אחד: עניין של ויתור ונסיגה. ולגבי זה במה נחשב בעיניהם סילוק מתיישבים?" • והרבי הוסיף: "זוהי הפעם הראשונה שאני מגלה טעם הנהגתי בעניין האמור, והסיבה מובנת: בכדי שלא להחליש את אלה שיש להם אמונה שיהיה שינוי". ומאותה סיבה הוא מוסיף: "עליה (על גאולה כהן) להחליט האם כדאי לפרסם אפילו בין החברים לסיעה שלה עמדתי וטעמי ונימוקי". ואכן, כהן גנזה את הדברים עשרות שנים, ורק בספרה האחרון, המסכם, חשפה אותם. "הרבה שנים החזקתי בהחלטתי שלא לפרסם את חזותו הקשה על פינוי יישובים", הסבירה, "אבל אחרי שחששותיו של הרבי נתאמתו בעוונותינו, אני מרגישה חובה לפרסמה" •
משיח לא בא
בשנים האחרונות לחייו, ודווקא כשהוא עצמו הלך ונחלש, התחזקה בחב"ד התחושה שהמשיח שהרבי מרבה כל כך לדבר על בואו הקרוב והצפוי הוא רבי מנחם מנדל עצמו • אף שהרבי עצמו לא אמר זאת מעולם ואף מחה נמרצות על הניסיונות לראות בו משיח, החסידים נתלו בהכרזות שלו שנתפסו כרמיזות על כך. למשל, כשציטט כמה פעמים את דברי התלמוד "משיח מנחם שמו". בהתאם לכך החלו חלק מהם להצהיר על כך בגלוי • בקיץ תשמ"ד הכין הרב שלום דב וולפא לדפוס ספר שנושאו היה ביאור הלכות משיח ברמב"ם, שממנו מוכחת זהותו של הרבי כמשיח. הרבי הגיב בסדרת מסרים אישיים לרב וולפא שבהם ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות. כאשר סבר שוולפא לא נרמז, אף התייחס לכך האדמו"ר פומבית בשמחת תורה תשמ"ה, ואמר שהוא רואה בדברים מלחמה אישית נגדו, נגד חב"ד, נגד הבעל שם טוב ונגד המשיח. מנגד, היו שהסבירו שהתנגדותו של הרבי הייתה רק לפרסום העניין, ולא התנגדות מהותית • בראשית שנת תשנ"ב החלו החסידים לזמר באחת ההתוועדויות שיר שהכיל את המילים "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, משיח צדקנו". הרבי הגיב בחריפות: "זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה. האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת. זה שאינני יוצא, כיוון שזה יגרום בלבול ב'שבת אחים גם יחד'". כמחצית השנה קודם לכן העזו החסידים לזמר בפני רבם בנוסח "יחי אדוננו, מורנו ורבנו, מלך המשיח לעולם ועד". בקלטת וידאו נראה הרבי מעודד את החסידים להמשיך לשיר, אך מזכירו הרב גרונר, איש חשוב בפני עצמו בחב"ד, העיד שאחר כך הגיב האדמו"ר בחומרה על האירוע והודיע שאם לא יובטח לו שהדבר לא יישנה, לא ייכנס עוד לבית המדרש • מזכירו סיפר שהרבי פנה אליו בשאלה: "מה זה שאומרים עליי שאני המשיח". "עניתי", שחזר הרב גרונר, "שלפי דברי הרמב"ם הרי הרבי מתאים לזה ביותר". רבו השיב: "זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי". כמו כן בעיזבונו נכלל פתק שבו כתב: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח" • הציפייה לגאולה מיידית היא עניין ותיק בתורת חב"ד. עוד האדמו"ר השישי, הרב יוסף יצחק, אמר לפני יותר משמונים שנה שכל שנותר להשלמת הגאולה הוא "לצחצח את הכפתורים" בבגדים החגיגיים המיועדים לכבוד המשיח • האדמו"ר השביעי מנחם מנדל שניאורסון שינה את סגנון הדברים ואמר שלאחר עשרות שנים של צחצוח כפתורים לא נותר אלא לעמוד למסדר • ואולם הגאולה בוששה לבוא, והדבר היה בעיני האדמו"ר האחרון של חב"ד קושיה מעיקה ונוקבת. "בני ישראל סיימו את כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח", התבטא בהזדמנות אחרת • בכ"ח בניסן תשנ"א (1991), במה שהתברר כנאום הסיכום של חייו, זעק הרבי בתסכול עמוק דברים קורעי לב: "מתעוררת התמיהה הכי גדולה, כיצד מתאספים עשרה יהודים יחדיו ועדיין לא הביאו את המשיח. הרי זהו דבר הכי איננו מובן כלל וכלל. ורחמנא ליצלן ייתכן אצלם (הכוונה לחסידים או ליהודים בכלל, א"ס) שהלילה לא יבוא משיח וגם מחר לא יבוא משיח וגם מחרתיים לא יבוא משיח. ואכן צועקים 'עד מתי?'… באם היו צועקים באמת ומתכוונים באמת הרי הדבר ודאי שמשיח כבר מזמן היה בא. מה עוד יכולני לעשות בזה? אינני יודע. כיוון שכל מה שעשיתי עד עכשיו הוא להבל ולריק. כלום לא יצא מזה. נשארנו בגלות ויתרה מזו – נשארנו בגלות הפנימי גם בנוגע לעבודת ה'. במילא הדבר היחיד שיכולני לעשות אני מוסר זאת לכל אחד מכם. אני עשיתי כל מה שביכולתי, ומכאן ולהבא עשו אתם כל אשר ביכולתכם" • התמיהה הגדולה של רבי מנחם מנדל שניאורסון, תמיהת חייו, הייתה כיצד אחרי שנים רבות כל כך ומפעל עצום כל כך של הפצת מעיינות התורה והחסידות בכל רחבי העולם, הדרך לא הסתיימה בגאולה באופן שציפו לה בחב"ד • ואולי, רק אולי, אפשר להציע שיש לחפש את הגאולה לאו דווקא בהוויות הרוחניות שבחסידות בגרסת הגלות ראו בהן את חזות הכול, כלומר לא רק בהפצת המעיינות הרוחניים, אלא גם ובעיקר בכלים גשמיים, למשל בדמות מדינת ישראל, זו שהרבי סירב לקרוא בשמה ופסל אותה מלהיקרא בשם "אתחלתא דגאולה", המדינה שהרבי מעולם לא הציג בה את כף רגלו • כי מי יודע? אולי דווקא הממלכתיות הישראלית המתחדשת בארץ הקודש תוליד את המשיח – אם לא בן דוד אז לפחות בן יוסף – זה שאחריו חיפשו לאורך עשורים רבים באיסטרן פארקוויי 770 בניו יורק •
בהיותו בן כמעט תשעים, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב (1992), לקה הרבי בשבץ מוחי. יכולת הדיבור ניטלה ממנו. רק שמונה חודשים אחר כך שב הרבי להיראות בציבור, כשהוא יושב במרפסת שנבנתה סמוך לחדרו. אלפי חסידים שהמתינו ממושכות לשובו אליהם קיבלו את פניו בשיר "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", והיה נראה שהרבי המשותק חלקית מעודד את השירה בתנועות ראש • היו שפירשו זאת כשינוי בעמדתו ומתן אישור בדיעבד לתפיסתו כמשיח • שנתיים לאחר השבץ שקע הרבי בתרדמת של שלושה חודשים. במוצאי שבת, ליל ג' בתמוז תשנ"ד (1994), נפטר. 100,000 איש השתתפו בהלווייתו, ובהם ראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני, ראש האופוזיציה בישראל בנימין נתניהו, וכן גם שגריר ישראל באו"ם. כיוון שלא הניח אחריו ילדים, מזכיריו אמרו קדיש יתום • לא רק את ישראל העסיק דבר מותו של הרבי. למחרת פטירתו הקדישו לה שניים מהעיתונים הגדולים של ניו יורק, הדיילי ניוז והניו יורק פוסט, את עמוד השער תחת הכותרת המשותפת "ים של אבל". ראש הממשלה רבין פרסם הודעת אבל, והכנסת קיימה דיון מיוחד לזכרו •
ואולם בחב"ד היו וישנם מי שסבורים שהרבי לא מת כלל וממשיכים לכנותו "שליט"א" • הבלגן החל מייד. באופן מוזר ביותר, בעוד המוני יהודים ואפילו התקשורת העולמית ביכו את לכתו של הרבי, נצפו חב"דניקים המחוללים על גבי שולחנות, כאילו פטירת האדמו"ר רק מקדמת את התגשמות חזונם שהוא הוא המשיח. אלו בוכים, ואלו צוהלים • למעשה המאבק המרכזי בחב"ד בין הפלג המשיחיסטי לפלג המתנגד לו איננו בהכרח בין מי שסבורים שהרבי הוא המשיח גם אחרי מה שנראה כמו מותו ובין מי שסבורים שהוא איננו משיח • רבים מהחב"דניקים משני הפלגים סבורים גם היום שהרבי הוא המשיח, והוא ישוב ויתגלה באחרית הימים, וחלוקים ביניהם ככלל רק באופן שבו הדבר אמור להיות מוצהר כלפי חוץ • ייתכן שמבדילה בין שני הפלגים גם השאלה אם הרבי יקום מקברו בתחיית המתים ויוכתר למשיח, או שהוא כלל איננו צריך לקום מקברו כי מעולם לא מת • צריך לומר שיש בשולי חב"ד גם זרם זעיר המכונה "אלוקיסטי", המתייחס לאדמו"ר המת בתארים כדוגמת "קודשא בריך הוא" וסבור שהרבי ובורא עולם חד הם •
ומכל מקום, בשורה התחתונה, שלושת העשורים שעברו מאז מותו לא פירקו את חב"ד ולא הקטינו או עמעמו את תרומתה אדירת הממדים לפריחת החיים היהודיים על פני כדור הארץ • בכל מקום שתדרוך בו כף רגלו של יהודי יימצא גם בית חב"ד קרוב. ספר התניא הודפס באין-ספור נקודות בעולם, ובמלחמה הנוכחית גם ברצועת עזה • גם בהיעדר רבי מכהן, לפחות לעיני בשר, רוחו עוד מפעמת כאן היטב ומורה לחסידיו, ודרכם לרבים רבים אחרים, בני ברית וגם כאלו שאינם, את הדרך הטובה •
