עם כל הכבוד לפריימריז במפלגת הציונות הדתית, וכידוע אנחנו עושים להם כאן הרבה כבוד, חגיגת הפריימריז האמיתית נערכת במפלגת הליכוד, ושם יבחרו ביום רביעי הקרוב יותר ממאה וארבעים אלף בעלי זכות הצבעה את הרשימה לכנסת הקרובה, רשימה שבסבירות גבוהה תרכיב את מפלגת השלטון הבאה.
הפריימריז לרשימת מח"ל לכנסת הם הרבה יותר משלשול פתק לקלפי: נציגים ארציים, מחוזות, שריונים, הבטחות ייצוג, דילים וחיסולי חשבונות הם כולם חלק בלתי נפרד מהחגיגה המיוחדת שתסתיים השבוע.
קצת על המבנה: השטח של הליכוד בנוי ממתפקדים שמשויכים לסניפים. כל סניף בוחר אחת לארבע שנים את נציגיו לוועידת הליכוד, ובסיומה חברי הוועידה מתמנים לחברי מרכז הליכוד. כיום מכהן כראש המרכז ח"כ חיים כץ, שהוא גם ראש ועדת החוקה של הליכוד ונחשב עם ישראל כ"ץ לאחד האנשים החזקים ביותר בליכוד.
בפריימריז עצמם בעלי זכות ההצבעה, מתפקדים שצברו ותק של שישה עשר חודשים, בוחרים את נציגיהם לרשימה שהרכבה מעט מסובך: רוב המקומות בשתי העשיריות הראשונות שמורים לנבחרים ברשימה הארצית, ולאחר מכן בוחר כל מתפקד בפתק אחר את נציגו למחוז. בליכוד כעשרה מחוזות, והמחוז שמספר חברי הליכוד בו הוא הגדול ביותר מקבל קדימות ברשימה לכנסת. בשל כך מחוז השפלה הוא הגדול והראשון ברשימה ומחוז יו"ש בסופה; נראה שנציג מחוז יו"ש ייכנס ככל הנראה לכנסת רק אם וכאשר יתפנו מקומות בהתאם לחוק הנורווגי.
אבל זה לא הסוף: מלבד שריוני יו"ר הרשימה, שמוקנים לו שלושה שריונים במקומות ריאליים, יש גם הבטחות ייצוג: בכל עשירייה חייבת להיות לפחות אישה אחת, ולכן אם לא תיבחר אישה לאחת העשיריות, הראשונה שתיבחר תוקפץ לסוף אותה עשירייה. כמו כן יש הבטחות ייצוג לעולים חדשים, למיעוטים, לחרדי וגם לאישה חדשה. על פי הכללים, חבר כנסת מכהן לא יתמודד דרך המחוזות או דרך משבצות הבטחת הייצוג אלא ברשימה הארצית בלבד.
גורם בקבוצות יו"ש: "כדי להיכנס לרשימה למקום ריאלי צריך בערך עשרים אלף קולות. זה לא מעט, אבל לא כל כך הרבה. אם יש לך מאה מתפקדים, חברי הכנסת באים אליך. אם יש לך אלף קולות, אתה מלך בליכוד"
משאירים את הח"כים בחוץ
"השיטה של הליכוד גוזרת שבאופן מובנה כמה ח"כים מכהנים לא ייבחרו שוב", מסביר הכתב הפוליטי של תאגיד השידור כאן זאב קם. "באופן טבעי מדובר בנציגי המחוזות שהצליחו לנצח במחוז שלהם אבל במגרש הארצי לא מצליחים להבקיע. לפחות שמונה ח"כים עתידים להיפלט החוצה. אנשים כמו שלמה קרעי, שנבחר בדרום, או אופיר כץ אלו אנשים שיהיה להם הרבה יותר קשה להיכנס. גם מי ששובצו במשבצות הבטחת ייצוג כמו פטין מולא או גדי יברקן יתקשו למצוא את דרכם ברשימה הארצית שמתמודדים בה גם אנשים חזקים מבחוץ, כמו דני דנון".
קם מעלה מחשבות בנוגע להפתעות או לשינויים שעתידים להיות. "גלעד שרון מתמודד בארצי, והוא עוד עשוי להפתיע. אלי כהן, שהגיע בכלל ב'כולנו' כמשוריין של כחלון, עושה חריש אינטנסיבי בשטח. דודי אמסלם התחזק מאוד ועתיד להתקדם. יש גם כמה נעלמים מסקרנים: האם גלית דיסטל, שהגיעה כשריון של נתניהו, תצליח להפתיע או שתיפלט החוצה? מה יהיה גורלו של בועז ביסמוט?"
אנחנו יודעים את זהות המשוריינים של נתניהו?
"שניים מהם די סגורים", הוא אומר, מתייחס להבטחה של הליכוד לשריין את עידית סילמן ועמיחי שיקלי. "השלישי אולי יוצא לגל הירש, אך לא בטוח שהוא ירצה". מבחינת השמות הזרים בליכוד קם מעריך: "יולי אדלשטיין יגיע גבוה, אבל אין ספק שהוא ייחלש, כי הוא יצא נגד נתניהו. גלנט יהיה כנראה חזק וכך גם ניר ברקת, וסביר להניח שהאישה הראשונה תהיה גם הפעם מירי רגב".
גורם בקבוצות יו"ש: "למעשה שינינו את הליכוד. ח"כים כמו אקוניס, חוטובלי ודנון היו בעשירייה השלישית, ונסיכי הליכוד היו בעשירייה הראשונה. אמרנו לח"כים: תפעלו למען התיישבות, ונתמוך בכם בפריימריז. הצלחנו להגדיר שמי שהולך עם ארץ ישראל יהיה למעלה"
בלי טובות הנאה
אי אפשר לדבר על הפריימריז בליכוד בלי לדבר על קבוצות הכוח הגדולות, ובראשן הקבוצות האידאולוגיות שצברו כוח מכריע בעשר השנים האחרונות בקביעת המועמדים לרשימה. בליכוד כמה קבוצות גדולות, ובהן אנשי התעשייה האווירית, שאיגד חיים כץ, קבוצת קבלה לעם, קבוצת הליכודניקים החדשים, שחלקים ממנה נפסלו, והקבוצות האידאולוגיות של מתיישבי יש"ע, שבהן כשבעת אלפים מתפקדים.
בעבר היו שלוש קבוצות: קבוצת פייגלין, שהתפרקה, קבוצת המטה הלאומי בראשות שבח שטרן וקבוצה של מתפקדים בראשות יוסי דגן ונוספים מהשומרון. גורם בכיר מאחת הקבוצות ביו"ש מסביר: "כדי להיכנס לרשימה למקום ריאלי צריך בערך עשרים אלף קולות. זה לא מעט, אבל לא כל כך הרבה. אם יש לך מאה מתפקדים, חברי הכנסת באים אליך. אם יש לך אלף קולות, אתה מלך בליכוד".
לדבריו, "קבוצות אידאולוגיות הוקמו כשהתחילו לדבר על הקפאת בנייה. המבחן הראשון היה בסוף התקופה כשהצלחנו למנוע הקפאה שנייה. עם קבוצות נוספות היינו בשיא כעשרת אלפים. צריך לדעת שמאוד לא קל לתחזק קבוצות".
"למעשה שינינו את הליכוד. ח"כים כמו אקוניס, חוטובלי ודנון היו בעשירייה השלישית, ונסיכי הליכוד היו בעשירייה הראשונה. אמרנו לח"כים: תפעלו למען התיישבות, ונתמוך בכם בפריימריז. הצלחנו להגדיר שמי שהולך עם ארץ ישראל יהיה למעלה".
יעקב וינברגר, אחד מראשי קבוצת הליכוד שלי, מסביר את עקרונות הקבוצה ואיך הם מחליטים במי לתמוך: "עיקרון אחד – אנחנו לא מתמודדים ולא מבקשים טובות הנאה", הוא אומר. "ברגע שאתה מתמודד אתה חייב שהאחרים לא יקבלו את הקולות שלך כדי לגבור עליהם. אנחנו רוצים את הטובים, שכל האידאולוגים ילכו ביחד. אנחנו לא בונים על אדם אחד אלא על נבחרת".
את העיקרון השני הוא מכנה עקרון חד-נס. "יש לנו דגל אחד לקבוצה, ארץ ישראל, מתוך המון סוגיות חשובות. על זה אנחנו פוקדים ועל זה אנחנו בוחרים לכנסת. מי שיעזור ליו"ש יקבל את הקולות שלנו. מי שנותן עשרה מיליון שקל לפרויקט כלשהו לא יקבל קולות, כי אנחנו לא מחפשים תקציבים קטנים אלא תב"עות ובנייה של עשרות אלפי יחידות דיור ומאות מיליונים לכבישים ולתשתיות. אנחנו הולכים על בנייה וריבונות בגדול כדי להביא שני מיליון תושבים ליהודה ושומרון. כמו כן פעלנו לשינוי תשובות המדינה לבג"ץ, לאישור ולהסדרה של יישובים כמו ברוכין, רחלים, סנסנה, חוות גלעד".
יעקב וינברגר: "אדם נלחם בייעוץ המשפטי, בראש הממשלה, בוועדות, ואז בא אדם מבחוץ, נוצץ ומתנחל, וברור לכאורה שנצביע לו, וזה אדם שלא שילם שום מחירים. לכן החלטנו לתמוך רק במי שהיה במערכת"
העיקרון השלישי מפתיע: "אנחנו תומכים רק בחברי כנסת מכהנים. למה? דרישות אידאולוגיות אף פעם לא נגמרות. נבחרי ציבור אומרים לנו: 'אתם כל הזמן מבקשים מאיתנו דברים, ואם פעם אחת אני לא איתכם. אתם שורפים אותי, אז אני מראש מתייאש ולא הולך איתכם כי אין סיכוי שאצליח'.
"זה לקח גדול לאנשים שרוצים לקדם דברים. אנחנו דורשים דרישות ריאליות ממי שבפנים, ואז כשמגיעים ליום הפריימריז תומכים רק במי שהיה ופעל. אדם נלחם בייעוץ המשפטי, בראש הממשלה, בוועדות, ואז בא אדם מבחוץ, נוצץ ומתנחל, וברור לכאורה שנצביע לו, וזה אדם שלא שילם שום מחירים. לכן החלטנו לתמוך רק במי שהיה במערכת.
"הגיע מועמד בולט וביקש מאיתנו תמיכה. אדם ימני שנלחם ועשה במערכות שונות וכעת רוצה להיבחר לכנסת. אמרנו לו: 'זה לא עובד ככה, מעריכים אותך, היינו שמחים לתמוך בך, אבל אנחנו מחויבים לאנשים שבפנים'. הוא הבין, ויום אחרי הפריימריז רצה לעבוד יחד ושאל מה צריך לעשות. כך פעלנו גם עם חברי הכנסת הקיימים. לא מקבלים הבטחות, בוחנים אנשים במעשים, בוחרים באידאולוגים, מעשיים ובעלי קשר עם שטח.
"אנחנו לא רוצים שהליכוד יהיה בצלמנו כדמותנו. אנחנו יודעים שזו מפלגת שלטון עם ימין אידאולוגי שיש בו גם ימין אחר, שרוצה את יו"ש בעיקר משיקולי ביטחון. אם כולם יהיו סמוטריץ' בליכוד, לא יהיה ליכוד. אנחנו ממש לא מנסים לנהל את הליכוד. המטרה שלנו היא לעצב קבוצת לחץ בתוך הליכוד על פי תורת ז'בוטינסקי, שקבע שלא משנה מי המושל, השאלה היא מה מידת הלחץ מולו.
"יש לחצים אמריקאים, לחץ משפטי, פוליטי, ביטחוני. במקומות שאנחנו נמצאים אנחנו יוצרים נקודת לחץ מאוד כואבת, שאי אפשר להתעלם ממנה, וההישג המרכזי שלנו זה שינוי השיח. בסופו של דבר השמחה שלנו היא שהליכוד כולו, על כל מרכיביו, מברך ושמח על ההישגים".
זאב קם: "אנשים לא מבינים שאם יש מאה וארבעים אלף מתפקדים, מי שנותן את הטון זה המתפקדים העצמאיים שמתפקדים אידאולוגית; הכוח שלהם לאין שיעור יותר חזק משל מי שנוהרים עם הצבעה מראש. הנה, חיים כץ לא נכנס בעשירייה הראשונה"
וינברגר מבקש לקורא למתפקדים לבוא ולהשפיע: "כל מי שמצביע ליכוד חייב להתפקד; להצביע ולא להתפקד זו שטות גמורה. וכמובן, למי שהתפקד אני קורא: צאו להצביע לאנשים טובים, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. אם אתם לא מרוצים ממי שנבחר, אל תשבו בבית לקטר, צאו להצביע לאנשים טובים, זה בידינו".
קם דווקא ממעט בכוחן של הקבוצות: "עוסקים הרבה בדילים של חיים כץ והקבוצות. אנשים לא מבינים שאם יש מאה וארבעים אלף מתפקדים, מי שנותן את הטון זה המתפקדים העצמאיים שמתפקדים אידאולוגית; הכוח שלהם לאין שיעור יותר חזק משל מי שנוהרים עם הצבעה מראש. הנה, חיים כץ לא נכנס בעשירייה הראשונה.
"יש גבול לכוח הדילים. יולי אדלשטיין נבחר בגלל הכוחות העצמאיים, וגם סער נכנס עם הכוחות העצמאיים למרות הניסיון של נתניהו להקטין אותו. זה יפה להתעסק בנקניקיות או באוטובוסים, אבל בסוף זה פחות חשוב ממה שזה באמת עם כזה מספר מתפקדים".
יש סקרים שמראים כיוון של התוצאות?
"לא נעשו סקרים, כי ראו שנופלים בזה פעם אחר פעם. מדובר בניסיון לדגום קבוצה מאוד ספציפית, וקשה מאוד לבדוק ולסקור קבוצה כזו שבוחרת שנים עשר מתמודדים".
