מאז נפילת שני בניה אלירז ואוריאל בעת מילוי תפקידם אשת החינוך מרים פרץ אינה פוסקת מעשייה ומתרומה לחיזוק הרוח היהודית והצבאית בישראל, מרצה לחיילים ולבני נוער ותומכת במשפחות שכולות בעת צרתן. בשבוע הקשה שעברה מדינת ישראל שלחה גם היא את בניה, כמו אימהות רבות אחרות, להילחם במערכה הכבדה, וכמו תושבים רבים איבדה רבים וטובים שהכירה היכרות אישית.
למרות המתח והדאגה לשלום בניה עם שאר הלוחמים ולמרות האבל הגדול היא מסרבת להתייאש, מספרת כיצד היא מתמודדת עם הפחד ומסבירה מהו הדבר היחיד שיעזור לנו לעבור את הימים הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל ואפילו לצאת מהם מחוזקים.
איך את מרגישה בימים האלה?
"אין הבדל ביני ובין שאר עם ישראל", משיבה פרץ באנחה. "התחושות שלי זהות לאלו של כל התושבים במדינה כרגע. אני רואה את מה שעובר על העם שלי, והלב שלי נקרע. אל תשכחו שגם שני בניי נמצאים עכשיו עם כל חיילי צה"ל שנשלפו משולחנות החג אל המערכה.
"התמונות מהשבת האחרונה עדיין נמצאות אצלי בראש. התארחתי אצל אחד הילדים בחג, ופתאום בשעת הצהריים הילד שלי, שהיה לבוש בחולצה לבנה ועטוף בטלית, בא ואמר: אימא, קוראים לי. בשנייה אחת ראיתי את הטלית שלו יורדת ואת החולצה הלבנה המתחלפת במדים. הוא הדליק את הטלפון והסביר שהוא חייב להתייצב.
"ביום שמחת תורה, יום אחרי הושענא רבה, ליוויתי אותו לאוטו, והעיר ירושלים דוממת. לא היו אנשים ברחוב. חיבקתי אותו וביקשתי ממנו: שמור על עצמך. רגע אחרי שנפרדתי ממנו והוא הלך לדרכו הרמתי את עיניי לשמיים וזעקתי: 'אנא ה' הושיעה נא. הושע את כל חיילי צה"ל, הושע את מדינת ישראל'. אין ספק שהימים קשים נורא".
"הקדוש ברוך הוא רואה את בניו מאוחדים, ורואה איך נקרע ומדמם ליבם המשותף. אני חושבת שאם נמשיך להרבות בתפילה ונמשיך לזעוק אליו בכל הכוח, הוא ישמע וכמובן יושיע אותנו. 'אנא ה' הושיעה נא'. זאת הקריאה שאסור לנו להפסיק לקרוא"
יצא לך להיפגש עם מי שאיבדו את יקיריהם?
"הלכתי לכמה לוויות, וראיתי שם חברי נפש שלי. מבחינתי המתים הם כבר לא שמות, לא רק מספרים. אלו אנשים שאני מכירה מקרוב. זה סגן אלוף רועי לוי ז"ל, שהיה הפצוע הכי קשה בצוק איתן. אז לא היה לו סיכוי לחיות אבל הוא יצא מזה, ואיך שהתחילה המלחמה הנוכחית הוא התגייס לשמור על המדינה ונפצע קשה. כשהוא עוד היה מאושפז רצתי לבית החולים לבדוק מה שלומו, וכשנכנסתי דבר ראשון ניגשתי לאימו וזעקתי: 'הוא חי?' אבל הוא איננו.
"זה מפקד חטיבת הנח"ל, יוני שטיינברג ז"ל, שאהב את בני אלירז כל כך. הוא היה מדריך של הבנים שלי בבני עקיבא, אדם שכולו מקצוענות ונחישות. זה ראש מועצת שער הנגב, איש כפר עזה אופיר ליבשטיין ז"ל, שהוא מהחללים הראשונים של המלחמה. הוא היה מי ששמע את היריות הראשונות, ובלי היסוס יצא להגן.
"זה מה שאנחנו צריכים לזכור מהמלחמה הזאת אחרי שהיא תסתיים. את הגבורה של אותם אנשים. זו גבורה שנותנת לנו כוח. אותם אנשים שיצאו להגן עלינו בגופם. אני אישית מכירה לוחמים רבים שכבר השתחררו מצה"ל, אין להם כל מחויבות להתגייס, ובכל זאת מיהרו לשאת נשק ולהגיע לחזית בלי שמישהו ביקש בכלל. המצפון היהודי והרוח היהודית הם שקראו להם לצאת להגן על העם שלהם. האנשים האלה עכשיו מסכנים את עצמם ומצילים חיים של אחרים בלי להתלבט.
"לצד הגיבורים הללו אני רואה איך עם ישראל מתארגן בכל מקום ומכל מגזר. אוספים משלוחי ציוד, אוכל, בגדים. אני רואה את זה, וזה נותן לי כוחות".
מה לדעתך אפשר לעשות כדי לעזור לעם בשעתו הקשה?
"פשוט מאוד, להתגייס", מכריזה פרץ. "כל אחד מאיתנו צריך לצאת מהמקום האישי שלו ולמצוא במה הוא יכול לעזור לחברה הישראלית. זו האמירה המרכזית שאני רוצה להעביר לקוראים ולכל העם. קומו לעזרה! איש-איש ומה שיש לו לתת. יש לך קול לדבר? קום ודבר. יש לך ידיים לאפות? תכיני עוגות ותחלקי לחיילים במחסום שליד הבית שלך. אם אין מחסום, תחלקי לשוטר, למאבטח, לכל מי שזקוק.
"יש לכם כוח? חבקו את כל הנשים בארץ שנותרו לבד ושלחו את יקיריהן למלחמה. תעזרו להן במה שהן צריכות. היום כל העם שלנו במילואים. זה מה שעלינו לעשות".
יש איך להתעודד בימים קשים כל כך, שמשרים עלינו הרבה פחד וייאוש?
"יש לעם שלנו זיכרון, וחשוב להשתמש בו דווקא בימים אלו", היא מסבירה. "עברנו דברים נוראיים. בספרד שחטו משפחות שלמות של יהודים בימי האינקוויזיציה. מסעות צלב. פוגרומים. מה שעברנו בשואה. אבל מכל דבר כזה קמנו.
"אני מחזקת את עצמי על ידי שינון בלתי פוסק של הפטרת ראש השנה, שבה נכתב 'עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל', 'עוד תיטעי כרמים'. כמו שאמר א-לוהים לרחל אימנו, שבוודאי היום מבכה על בניה: 'יש תקווה לאחריתך'. יש תקווה לאחריתנו. יש לנו תקווה, ואנחנו לא מאבדים אותה.
"הרוח של העם היהודי והאמונה שלו חשובות מאוד. זכרו כי למרות הכול אנחנו עוד ננצח ונוסיף לחיות כאן. בעזרת ה' נבנה מחדש את כל היישובים, וכל התושבים יחזרו לבתים שאיבדו. אל תאבדו את התקווה".
מה יהיה פה לדעתך ביום שאחרי המלחמה? האחדות הזאת תחזיק מעמד?
"אנחנו חייבים לנצח במלחמה הזאת ולהוסיף לחיות בגלל דבר אחד", היא מבהירה; "אנחנו חייבים לספר לדורות הבאים את מה שקרה לנו. לספר להם את גבורת העם הזה ואת גבורת בניו. שהימים הללו לא יישכחו. אנחנו מחויבים ליתומים שנותרו, ילדים שראו את מראות הזוועה האלה ונותרו לבד. אנחנו מחויבים להורים שאיבדו את יקיריהם. בשבילם אנחנו מוכרחים לנצח ולהמשיך לחיות כאן, אבל יחד. רק ביחד שלנו נוכל לנצח את הקושי.
"הקדוש ברוך הוא רואה את בניו מאוחדים, ורואה איך נקרע ומדמם ליבם המשותף. אני חושבת שאם נמשיך להרבות בתפילה ונמשיך לזעוק אליו בכל הכוח, הוא ישמע וכמובן יושיע אותנו. 'אנא ה' הושיעה נא'. זאת הקריאה שאסור לנו להפסיק לקרוא".
איך את מתמודדת עם המצב הקשה?
"בימים האחרונים אני שרה הרבה שירים שיחזקו אותי. 'זוכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, הא-לוהים, ואינקמה נקם אחת משתי עיניי מפלשתים'. ואני שרה 'אנחנו מאמינים בני מאמינים', ו'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי'. לא להתייאש, אסור להתייאש. אומנם אנחנו נקבור ואנחנו נבכה, 'עין במר בוכה', אבל הלב, הלב שלי, שרואה את עם ישראל בגבורתו, מזכיר לי להודות לקדוש ברוך הוא שזכיתי להיום חלק מהעם הנפלא הזה".
הרבה כעס מופנה להנהגה. את שותפה לו?
"זה לא הזמן להסקת מסקנות ולהפקת לקחים", טוענת פרץ, "אנחנו עוד נעשה את זה, ויהיה זמן לשאלות הקשות. עכשיו זה הזמן לחבק ולדבר בטוב. יותר מכך, עכשיו זה הזמן לאהוב ולהתפלל חזק לשלום העם שלנו והחיילים. זהו. אנחנו נחזיק מעמד רק בזכות הרוח. הלב נקרע, אבל הרוח נמשכת".
מה בני הנוער שלנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב?
"אני רוצה לפנות לכל אחד ואחד מבני הנוער ולהזכיר שאנחנו היום במצב של 'איש אשר ידבנו ליבו'", פונה פרץ לקוראים הצעירים. "כל אחד מכם יכול לתרום ולעזור בכל דבר לעם ישראל בשעתו הקשה. איפה שיש אישה שבעלה יצא למילואים אפשר לבוא ולעזור לה עם הילדים. לקנות מצרכים ומוצרי מזון, לאסוף ולחלק אותם. לתת יד איפה שצריך. גם לשאול ולהתעניין זו עזרה חשובה ומוערכת. לשאול לשלומן בעבודה ובכל מקום, מה נשמע ומה שלומך. חשוב מאוד בימים האלה כמה שיותר לחבק ולתמוך".
