כלואים בלי משפט, בלי כתב אישום, בלי טענות

 

לקרוא ולא להאמין: בבית המשפט קבעו שאין עילה למעצר של הקטין צדוק הכהן. השב"כ שלף נגדו צו מנהלי, וכעת הוא בכלא, בלי כתב אישום ובלי שהוא עצמו יודע בגין מה נעצר. עד מתי? גם את זה אין דרך לדעת * בבית המשפט קבעו שאין להשאיר במעצר את אברהם יאיר ירד, וחצי שעה אחרי ההחלטה הוצא נגדו צו מנהלי. אחרי שלושה חודשים בכלא, שעות לפני שחרורו, הוארך הצו בעוד שלושה חודשים * עו"ד זיו מאור: "מדובר במדיניות פשיסטית של השב"כ, שמנסה להצדיק את המיתוס המומצא 'טרור יהודי'"

 יוסף ארנפלד

אין ספק שהרצח של האחים יגל והלל יניב הי"ד בכפר חווארה שבלב השומרון זעזע את מערכת הביטחון, אך עוד יותר מהרצח עצמו זעזעה את המערכת תגובת שכנים בעלי לב יהודי חם שלא יכלו לעבור לסדר היום. המראה של משטובות בוערות הדיד שינה מעיניהם הרבה יותר מהמחשבה כיצד לשמור על ביטחון תושבי האזור, שהתערער לאחרונה במובהק. לכן גל מעצרים של כל מי שנחשד בקשר קלוש לאירועי חווארה היה עניין של זמן, וכשהתקשו בבית המשפט לגבש כתב אישום, נשלף בזריזות הכלי שפותר כל בעיה: צו מעצר מנהלי.

על צדוק הכהן (17) מוטלות מגבלות מנהליות זה שנה וחצי. כתב האישום היחיד שהוגש נגדו הוא על הפרת צו מנהלי. אומנם הוא נעצר כמה פעמים, אבל לא הגישו נגדו כתב אישום. "בזמן האחרון התחילו להתביית עליו, החליטו שהוא דמות דומיננטית", מספר אביו. "בזמן אירועי חווארה הוא היה במעצר בית לילי מתשע בערב. כל הדברים של תג מחיר קורים בלילה. בכל לילה הם בדקו אותו. אין לילה שבדקו אותו והוא לא היה בבית".

אף שהסבירות שהכהן היה שותף באירועי חווארה נמוכה ביותר, יומיים לאחר מכן בשעה חמש בבוקר הגיעו שוטרים לעצור אותו. גם בית משפט השלום וגם בית המשפט המחוזי הורו לשחרר אותו, היות שאין ראיות להשתתפותו בצעדה. "בבית המשפט המחוזי ביקשו שבמקום לשחרר אותם מייד, ישחררו אותם בעשר בלילה. זה היה בחמש בערב. חשבנו שזה להשלמת חומר חקירה", מתאר אביו.

מתברר שכבר בשעה 17:33 חתם שר הביטחון יואב גלנט על צו מעצר מנהלי שמכניס את צדוק לכלא לארבעה חודשים. "למיטב ידיעתנו מדובר בקטין היהודי הראשון שקיבל צו מעצר מנהלי", מציין האב בכאב. "אם עיינת בחומר לפני הדיון, ועל סמך זה החלטת, זה אומר שאתה לא סומך על בית המשפט, ובית המשפט זה הצגה. ואם הספקת לראות את החומר חצי שעה אחרי שבית המשפט פסק אחרת, זה אומר שלא עיינת בחומר כמו שצריך", הוא מזדעק על ההתנהלות הלקויה של שר הביטחון.

מכיוון שבתקנות של המעצרים המנהליים חייבים להעביר את הצו לבית משפט מחוזי בשביל לאשררו, החליטה השופטת לקצר את המעצר לחודשיים. "היא קיצרה את תקופת המעצר אבל אמרה דבר חמור מאוד: היא קבעה שחודשיים יספיקו בשביל שהשטח יירגע ובשביל שצדוק יכלכל את צעדיו. החוק הזה נועד לעצור פצצה מתקתקת. אם יש לו כוונה, זה לא קשור לשטח אם יירגע או לא. ומה זה 'יכלכל את מעשיו'? מה שהם עושים זה חינוך מחדש".

אביו של צדוק הכהן: "למיטב ידיעתנו מדובר בקטין היהודי הראשון שקיבל צו מעצר מנהלי. אם עיינת בחומר לפני הדיון, ועל סמך זה החלטת, זה אומר שאתה לא סומך על בית המשפט, ובית המשפט זה הצגה. ואם הספקת לראות את החומר חצי שעה אחרי שבית המשפט פסק אחרת, זה אומר שלא עיינת בחומר כמו שצריך"

 

אולי יש בסיס לחשד שהוא שמבעיר את השטח, ורוצים לשמור על רגיעה?

"לא זו מטרת הצו", הוא מזכיר. "הם לא יודעים על תוכנית מסוימת להבעיר את השטח. מבחינתם זה בחור שלדעות שלו יש השלכות מעשיות. אני יודע את זה כי אצל הערבים הם נותנים את הצו למי שירה או השליך מטענים. אפילו לא לזורקי האבנים ובקבוקי התבערה. בטח לא לכל מי שעושה לייק בפייסבוק או מארגן הפגנות. אצל היהודים הם מרשים לעצמם להחמיר ולחרוג ממסגרת החוק".

אחת הבעיות היא שהבקרה והפיקוח היחידים בנושא נתונים לשב"כ ולביקורת השיפוטית של נשיאת בית המשפט, והתחושה היא ששר הביטחון משמש רק חותמת גומי. "ישבנו איתו כמה פעמים. הוא טען שהמערכת בנויה על זה שהוא חייב לסמוך על השב"כ כאן ובמקרים אחרים. אם הם אומרים שצריך להוציא צו, צריך להוציא צו. כלומר, הוא מודה שהוא לא עיין בחומר. בדיוק לכן שר הביטחון הוא מי שאמור לחתום ולא מפקד הפיקוד, כי נצרכת ביקורת על השב"כ".

מעבר לצו עצמו אביו של צדוק מתאר התעללות רבה ממה שהחוק היבש מאפשר. "שבוע אחרי שצדוק נכנס למעצר נולד לנו בן. ניגשנו לבית המשפט וביקשנו שהוא יצא לברית, והסכמנו לכל תנאי. אמרנו שזה יכול להיות במקום שהם יקבעו מראש, בהגשת רשימת נוכחים, שינכחו באירוע רק בני המשפחה, והם יוגדרו מראש באישור שלהם. בלי טלפונים סלולריים, בליווי שב"ס, בהפקדת ערבות של 50,000 שקל, למספר שעות מצומצם, כל מה שהם רוצים. נראה שהשופטים מסכימים, עד שהיה דיון במעמד צד אחד, שבו קצין שב"כ דיבר ללא נוכחותנו, ושם התהפכו היוצרות. לא אישרו לנו שחרור. מה נאמר שם אני לא יודע. אני יודע שבאפשרויות שהבאנו איינו כל מסוכנות. מה כבר יכול לקרות אם בן אדם יוצא בליווי שני צעירים נציגי שב"ס שיוצאים איתו? אין טלפונים מהרגע שהוא יוצא עד הרגע שהוא נכנס, הם מקשיבים ונמצאים איתו בכל רגע נתון.

"הם אומרים: אם הבן אדם יתחיל לצאת, הוא לא יסבול מספיק ולא יכלכל את מעשיו מספיק. הוא נמצא לבד בתא, והחלון היחיד הוא כלפי חוץ. הדלת סגורה הרמטית, והוא לא יכול לדבר עם אף אחד באגף. אם הוא צריך לצאת למשהו, מכניסים את כל האגף לחדרים בשביל שהוא לא יפגוש אף אחד. אישרו לו טלפונים חמש דקות קצובות ביום, רק איתנו, ההורים, ברמקול, והסוהר מקשיב לכל מילה שאנחנו אומרים ואפילו עונה על שאלות שאנחנו שואלים. בביקור יש הפרדה בקיר זכוכית, והוא כמובן רק לבני המשפחה הקרובה. התנאים הכי קשים שיש בכלא.

"כשפנינו בבקשות רשמיות לשב"כ, הם אמרו: זו החלטת שב"כ. אין לנו עם מי לדבר. הם רוצים לאמלל את הבן אדם. אצלי זה מתקשר לכל התפיסה של מערכת הביטחון שאומרת שאנחנו צריכים שקט. איך נייצר שקט? אצל הערבים ננסה לשמר כמה שיותר שגרה ולהכיל כמה שיותר דברים מינוריים או אפילו ירי, כמו בחווארה. מחסומים, אם משהו, כמה שפחות, להשאיר חנויות פתוחות. אחרי ירי הכול נמשך לפי השגרה בשביל לא לעצבן את הערבים.

"נגד היהודים הם נוקטים יד מאוד קשה, כי מבחינתם זה ייצר שקט. אצל היהודים אין איום שאם תעצבנו אותם, הם יעשו פיגועים. אתה נותן מכה חזקה, ואז יש שקט. כשאותו שר ביטחון ואלוף פיקוד ושב"כ מחזיק את שני הקצוות האלה ביד, זה פוגע עוד יותר, כי מילא אם היו מטפלים באויב וגם מטפלים ביהודים. עכשיו לא מטפלים באויב, ונגד היהודים נוקטים יד קשה?! זה מוציא אותנו מדעתנו!", הוא אומר בתסכול.

"הם לא יודעים על תוכנית מסוימת להבעיר את השטח. מבחינתם זה בחור שלדעות שלו יש השלכות מעשיות. אני יודע את זה כי אצל הערבים הם נותנים את הצו למי שירה או השליך מטענים. אפילו לא לזורקי האבנים ובקבוקי התבערה. בטח לא לכל מי שעושה לייק בפייסבוק או מארגן הפגנות. אצל היהודים הם מרשים לעצמם להחמיר ולחרוג ממסגרת החוק"

שומרי שב"כ

בשנה האחרונה היה אברהם יאיר ירד (20) עצור שלושה חודשים במעצר מנהלי (גילוי נאות: הוא אחיין שלי). אחר כך קיבל ארבעה חודשי הרחקה מיהודה ושומרון ומביתו ביישוב יצהר, שהיו קשים לא פחות ממעצר: הוא היה תלוש, וכמובן היה צריך לעזוב את עבודתו. הוא ניסה להמתיק את התקופה והתחיל פגישות של שידוכים, וכשהתחיל להיפגש ברצינות נעצר למעצר מנהלי של שבעה חודשים.

כמו במקרה של צדוק הכהן, השיטה פועלת לטשטוש חומרת המעצר המנהלי. בתקשורת פורסם שירד נעצר בחשד לשרפת רכבים באבו גוש. אף שישב בשב"כ כמה ימים, בקושי נחקר בעניין. בית המשפט החליט לשחרר אותו, כי דבר לא קשר אותו לאירוע, אך ביציאה מבית המשפט ניגשו אליו נציגי השב"כ ונתנו לו צו מעצר מנהלי.

"השופט המחוזי אמור לאשר את סבירות המעצר. הוא לא באמת חוקר את החומר, כי אין לו כלים לזה, אלא אמור לאשר את סבירות המעצר בהנחה שהחומר נכון", מרחיב שי אביו. "בדיון המעצר הם אמרו שהוא לא קשור לאבו גוש. זאת אומרת, בתקשורת הם אומרים מה שיישמע טוב בתקשורת, בבית המשפט הם אומרים מה שיישמע טוב לשופט; אנחנו לא יודעים איזה חומר הם מראים לו. אברהם יאיר סיפר לנו שהשופטת הסתכלה עליו כאילו רצח מישהו. אנחנו לא יכולים לדעת מה הם כותבים בקלסרים האלה. הם יכולים לכתוב את הדברים הכי מופרכים, ואין לנו דרך להגיב".

ירד מבסס את הערכתו על דברי גורם מדיני בכיר שאמר בתקשורת שהצווים נובעים מלחץ של ארצות הברית ואירופה לעצור את הטרור היהודי, "מתוך אג'נדת שמאל, כי כמו שנודע עכשיו שהבג"ץ הוא ארגון שמאל, אני מאמין ובטוח שגם השב"כ הוא ארגון המונע מאג'נדה מסוימת: להראות שיש טרור יהודי וקיצוניים בשני הצדדים וכל מיני הבלים כאלה.

"בשביל להצדיק את זה הוא צריך להראות שיש מעצרים מנהליים. עד שלא ייחשף הכול יש בעיה: על השב"כ כמעט אין שום פיקוח. מי שממונה עליו זה ראש הממשלה. אם יש תלונות על השב"כ, יש גוף שהוא כמו מח"ש של השב"כ, אבל כולו מורכב מעובדי השב"כ. זאת אומרת, גוף שמזין את עצמו והוא מושחת כי יש לו הילה שהוא כול יכול.

"אני לא מאמין לו. נכון שזה ארגון ביטחוני, אבל הוא בעל אג'נדה, כמו אלופים בצבא שיש להם מה לקדם. הם מאמינים בישות הפלשתינית, הם מאמינים שיש קיצונים משני הצדדים וצריך להרגיע את השטח. הם לא מאמינים שיש פה יהודים ואויב שלהם".

ביום ראשון היה אמור להסתיים המעצר של ירד, אך כמה שעות לפני כן, כשכבר התארגן לקראת היציאה, קיבל צו מעצר מנהלי לשלושה חודשים נוספים. "בשמונה בבוקר הוא עוד שאל את מנהל האגף בכלא מתי הוא אמור להשתחרר. אנחנו כבר התארגנו ליציאה, וגם ארוסתו כבר יצאה לדרך. הוא אמר לנו שאמרו לנו שעוד לא נצא, כי כנראה ישתחרר רק בצהריים.

"שלושת רבעי שעה אחר כך הוא התקשר לעדכן שהאריכו לו את המעצר. עצם ההארכה אכזרית, והצורה אכזרית פי שניים".

"ניגשנו לבית המשפט וביקשנו שהוא יצא לברית, והסכמנו לכל תנאי. אמרנו שזה יכול להיות במקום שהם יקבעו מראש, בהגשת רשימת נוכחים, שינכחו באירוע רק בני המשפחה, והם יוגדרו מראש באישור שלהם. בלי טלפונים סלולריים, בליווי שב"ס, בהפקדת ערבות של 50,000 שקל, למספר שעות מצומצם, כל מה שהם רוצים. נראה שהשופטים מסכימים, עד שהיה דיון במעמד צד אחד, שבו קצין שב"כ דיבר ללא נוכחותנו, ושם התהפכו היוצרות. לא אישרו לנו שחרור"

צעד פוליטי דרקוני

"טרור יהודי נגד ערבים זה מיתוס", קובע עו"ד זיו מאור, "אגדה שהשמאל המציא כדי להרגיש טוב עם תפיסת העולם המעוותת שלו, שאין לה יסוד במציאות, בטח לא כתופעה. בין טרור יהודי, שכאמור אינו קיים, לטרור ערבי, שהוא בעיה קשה, אין שום מקום לדמיון לא בדבר עצמו ולא בדרך ההתמודדות עם התופעה, בגלל היחס שבין העבריין לחברה שבה הוא חי. מחבל ערבי מקבל חיבוק אוהב וגיבוי מלא מהחברה שלו, שרואה בו גיבור. יהודים המעטים שהעזו לנקוט אלימות לאומנית כלפי ערבים מוקעים מקיר לקיר בחברה שלהם".

מאור מזכיר כי הכלי של המעצר המנהלי, שהמציא לינקולן במלחמת האזרחים של ארצות הברית, נועד כמו כל מעצר להרחקת האדם מהחברה. אבל שלא כבמעצר רגיל, אין בו מקום לביקורת שיפוטית. "מערכת המשפט שהייתה אמורה להעמיד לדין את הטרוריסטים שהושמו במעצר מנהלי, הייתה מזוהה אידאולוגית עם אותם טרוריסטים, ולכן לא הסכימה לשים אותם במעצר. לא הייתה ללינקולן ברירה אלא להפר את החוקה ולעצור אותם ללא מעצר.

"המעצרים המנהליים שננקטים בישראל נגד ערבים מורכבים יותר מבחינה משפטית ומבחינה מוסרית. המורכבות המשפטית נובעת מזה שבית המשפט העליון, וגם שופטים בערכאות נמוכות יותר שדנים במעצרים, הוכיחו פעם אחר פעם שהם לא מבינים את הסכסוך הישראלי-ערבי, ומסרבים להבחין בין מחבל ערבי, שפועל ממניעים אנטישמיים כדי להחריב את מדינת ישראל, ובין מי שמואשם בגנבה או בתקיפה במצב רגיל, שלא בהקשר לאומני.

"מאחר שבתי המשפט אינם מסוגלים ליצור את ההבחנה החיונית הזאת, גם הם כמו בתי המשפט של לינקולן לא מוחזקים אמינים דיים לאפשר לממשלה ולצבא ולשב"כ להשתמש באמצעים הנדרשים כדי לפתור את הבעיה, ולכן אין ברירה אלא להפעיל מעצרים מנהליים נגד ערבים כדי להפריד ביניהם לבין החברה שמגבה אותם ומעודדת אותם לעשות עוד טרור".

לעומת זאת, מסביר מאור, במעצרים מנהליים נגד יהודים מדובר בצעד פוליטי, דרקוני, של שב"כ פשיסטי שאינו יודע את תפקידו. "אני נוקט אמירות חריפות כל כך משתי סיבות: קודם כול, לפחות באחד משלושת המעצרים המנהליים האחרונים, אלה שנוגעים לגזרת חווארה, זה לא שהמשטרה ושב"כ לא הצליחו להראות לבית המשפט ראיות שקושרות בין החשודים לעבירה. בית המשפט עיין בראיות וקבע פוזיטיבית שהראיות מספרות סיפור הפוך ממה שהציגו השב"כ והמשטרה.

"ברגע שבית המשפט החליט כך והורה לשחרר את העצור, נחתם צו המעצר המנהלי. לא כי לא היה אפשר להראות את הראיות לבית המשפט; הם שכנעו את בית המשפט בדיוק ההפך ממה שהתכוונו, אבל התוצאה החוקית לא מצאה חן בעיניהם, לכן הם הוציאו מעצר מנהלי.

בית המשפט החליט לשחרר את ירד, כי דבר לא קשר אותו לאירוע, אך ביציאה מבית המשפט ניגשו אליו נציגי השב"כ ונתנו לו צו מעצר מנהלי. 

 

"הסיבה השנייה היא הכי כואבת, והיא קשורה לעמירם בן אוליאל. לפני כמה חודשים הכשיר בית המשפט העליון את העינויים של עמירם בן אוליאל בלי שום הצדקה חוקית. בשנת 2000, בפסק הדין המפורסם, קבע בית המשפט פרמטרים שיהפכו בנסיבות מסוימות עינויים נגד חשוד בטרור לחוקיים. אף אחד מהפרמטרים האלה לא התקרב בכלל להיות קיים בעינויים של עמירם בן אוליאל, ולמרות זאת בית המשפט העליון הכשיר אותם.

"הווה אומר שהמערכת כולה פשיסטית: לוקחת אנשים בעלי פאות וכיפות צמר ושמה לעצמה מטרה להרחיק אותם מהחברה ולסמן אותם כעבריינים. ברגע שהמשטרה והשב"כ לא מצליחים לעמוד ברף הראייתי הנמוך שנדרש כדי להחזיק אדם במעצר, הם חייבים לשחרר. אין להם זכות לנקוט צעד קיצוני ופוגעני כל כך של מעצר מנהלי נגד יהודים, פשוט משום שהעובדות מראות שטרור יהודי הוא מיתוס שהמציא השמאל כדי להצדיק כל מיני תפיסות עולם מעוותות. ברגע שלא מדובר בטרור לאומי גורף כמו הטרור הערבי, אסור למדינה שוחרת שלום ושוחרת חוק להשתמש בכלים פוגעניים כאלה. לכן את האנשים שנמצאים כרגע במעצר מנהלי חייבים לשחרר מייד".

שי ירד: "בדיון המעצר הם אמרו שהוא לא קשור לאבו גוש. זאת אומרת, בתקשורת הם אומרים מה שיישמע טוב בתקשורת, בבית המשפט הם אומרים מה שיישמע טוב לשופט; אנחנו לא יודעים איזה חומר הם מראים לו. אברהם יאיר סיפר לנו שהשופטת הסתכלה עליו כאילו רצח מישהו. אנחנו לא יכולים לדעת מה הם כותבים בקלסרים האלה. הם יכולים לכתוב את הדברים הכי מופרכים, ואין לנו דרך להגיב"

בוקסה

נכון לעכשיו: האסיר עמירם בן אוליאל יישאר מבודד בליל הסדר

היחס המפלה לרעה את התנאים של האסירים היהודים בכלא, היושבים בו מסיבות לאומניות, מדיד שינה מעיני רבים וטובים. אחד מהאסירים שסובלים מתנאי הכליאה הקשים ביותר הוא עמירם בן אוליאל, שלאחר עינויים רבים הודה והורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא לפני שבע שנים.

"תנאי הכליאה שלו, בין שהוא אשם ובין שלא, אינם סבירים ולא מותאמים לשום אסיר ביטחוני", מתארת תמי וורצמן, פעילה חברתית מחיפה. "כלומר, הערבים שלידו מקבלים ביקורים של חמולות, מוזיקה, עניינים. והוא – כלום. לבד לבד. הוא לא פוגש אנשים. הביקורים שהוא זכאי להם הם חצי שעה בשבוע של משפחה, וכמובן בתוך תא זכוכית. הם אינם רשאים להגיע אליו, לא לחבק, לא כלום. כבר שבע שנים הוא בבידוד. מכניסים אליו ספר אחד בחודש. המטרה שלהם היא לשבור אותו. הם רוצים שהוא יאבד טעם לחיים.

"הסיפור של עמירם בן אוליאל זה סיפור שאי אפשר שלא להתחבר אליו", היא קובעת. "אומנם יש פה מישהו שמואשם ברצח, אבל ההודאה על הרצח הוצאה ממנו בצורה לא חוקית". עם פעילים נוספים מבקשת וורצמן להעלות את הסיפור שלו לסדר היום הציבורי. "הבנו שהוא הולך לעבור שוב את ליל הסדר לבד, ואנחנו רוצים שהוא יעבור את ליל הסדר באגף התורני, עם שאר האסירים. הסלוגן שלנו הוא 'צדק לעמירם'. תנו לו אפשרות לעבור משפט הוגן. כמו כן שיקבל תנאי כליאה לפחות כמו שמקבלים מחבלים".

וורצמן וחבריה החתימו רבנים רבים ואישי ציבור על עצומה כדי ליצור לחץ ציבורי להעלאת הנושא של בן אוליאל לסדר היום הציבורי. "יש קונצנזוס על תנאי הכליאה שלו. גם מי שחושב שבית המשפט צודק, מודה שתנאי הכליאה האלה הם עוולה. ברור שהוא לא צריך להיות בליל הסדר לבד".