כמה מוזר. נדמה שככל שהעולם מתפתח, כך הגדרות הבסיס הראשוניות ביותר הולכות ומיטשטשות. רק בשבועות האחרונים סוערת המדינה סביב המושג 'אמא', ולא אדבר בכלל על ההמלצה של האקדמיה ללשון העברית, שלפיה יש לכתוב את המילה אמא ביו"ד: אימא.
האם אמא היא מי שילדה את הילד? לאו דווקא. כשיולדות השפחות בלהה וזילפה, הן ילדו "על ברכי" האימהות רחל ולאה, והן, האימהות הלא ביולוגיות, קראו לילדים בשמם. כך, בהשאלה, אמרו חז"ל: "כל המלמד את בן חברו תורה, כאילו ילדו". ההגדרה הזו רואה בהורות מהות מגדלת ומצמיחה.
אם ככה, האם אמא היא מי שגידלה? גם לא תמיד. בשבת הזו, י"א בחשוון, מתה רחל בלידתה. יום מותה הוא יום הולדתו של בנימין, והמיילדת, החכמה, נתנה הגדרה חדשה למושג אמא: "ויהי בצאת נפשה כי מתה, ותאמר לה המיילדת: אל תראי! כי גם זה לך בן! ותקרא את שמו: בן אוני". גם זה הילד שלך, היא אומרת לרחל הגוססת, את אמא שלו. גם זה בן.
אז מי את, אמא?
הרב יוחנן פריד סיפר לי פעם בהתרגשות שהיה בכוח שפרץ לבית לחם במלחמת ששת הימים, והוא מתאר איך החיילים רצים לחפש את הקבר של אמא רחל, והם לא שמים לב שעברו על פניו. הוא היה פתאום קטן כל כך לעומת מה שזכרו בדמיונם.
גם אני, כשאני חוזרת היום לאמא, הבית שנראה היה לי אז גדול כל כך הפך פתאום קטן. אני לא מצליחה להבין איך היא ניהלה את המפעל הענק שהיינו אז, איך דאגה לנו לבית מסודר תמיד, לאוכל חם ובריא, לחינוך ולידע. איך היא עשתה את כל זה?
נדמה לי שלא סתם אנחנו שוב נדרשים בשנת 2022 להגדרת האימהות. כי אמא לא יכולה להיכנס לגבולות גזרה מוגדרים. אמא היא דמות שאי אפשר לתאר, היא דרך והיא בית, היא אדמה ושמיים, היא האנשים והנשים שהפכנו להיות, היא הילדות והיא בעיקר הגדרות שחייבות כל הזמן להתאים את עצמן.
"והאם הראשונה קרויה שרה, כי היא קובעת מידה ומשורה. משורה היא מידה עדינה ומדויקת לדברים בעלי ערך רב… יש בליבה הגשה עדינה, מידה עדינה לכל טוב וישר, לכל נאה והוגן וקדוש. היא מקיימת בעצמה מידה זו של משפט ומוסר, של נימוס א-לוהי אמיתי. היא יודעת מה מתאים לו, לאדם טהור בכל עת ובכל התנאים. בשיפוט עדין היא מעריכה את הכל באמת מידה זו לפי הנסיבות" (הרש"ר הירש לפרשה).
אין לך הגדרה אמא, מפני שאת ההגדרה. את נותנת בחוכמתך לכל ילדה לפי נפשה, לכל ילד לפי כוחותיו. בכזו מסירות. במשורה.
