הרבנית ימימה מזרחי
המחלוקות שקורעות אותנו לאחרונה עוסקות בחירויות: חירות הביטוי, חירות המחאה, חירות דתית וחירות משפטית. בכל אלה הביטוי המיידי של הקריאה לחירות הוא ההצבעה על החסר ועל הרע.
פרשת ראה פותחת בדיוק בעניין הזה. היא מסכימה שיש בעולם קללה, שיש בו חיסרון וש"לא יחדל אביון מקרב הארץ". זה חופש מופלא לבטא חיסרון ולא לחפות עליו, אבל חופש גדול הוא היכולת לבחור בטוב לאחר שהצבענו על הרע.
מדי פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מבקשים: "ה'! תן לנו יום טוב!" אבל ה' נותן לנו יום שמורכב תמיד מקללה ומברכה: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". חז"ל כבר אמרו: "אין לך יום שאין בו קללה" ו"בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו", ואז בא החופש הגדול: "ובחרת".
"והנה, יש שני מיני ימים. ימי טוב וימי רע". רבי נחמן מדבר על יום אחד שמעורבים בו שני סוגי יום: טוב ורע. "וצריך האדם להסתכל שם היטב היטב, בוודאי ימצא שם ימי טוב, היינו תורה". ואו. אצל רבי נחמן יום טוב הוא יום שנתן לנו סוג של לימוד, של גדילה אינטלקטואלית, יכולת בחירה במקום לא פשוט בכלל!
החופש הקטן הוא היכולת לזהות חולי, חולשה ועייפות מהחיים. לומר לחיים לא. החופש הגדול הוא לקום ולומר: לו
ובמדרש: "משל למה הדבר דומה? לזקן שיושב על פרשת דרכים ומזהיר להולכים ושבים: זו דרך שתחילתה מישור אבל סופה קוצים וזו, תחילתה קוצים וסופה מישור!" מה בא המדרש הזה להוסיף?
ראשית הוא מציין שאין בעולם דרך שאין בה קוצים ומישור. אין חברה מתוקנת שלא יחיו בה שני אלה זה לצד זה. שנית, היו אנשים לומדים. לא כל מה שנראה קל הוא בהכרח מבורך, וגם יש קללות שלימדו אותנו אחר כך לבור לנו דרך ישרה.
אבל השפת אמת מביא את הפירוש השלישי, היפה מכולם. איזו רלוונטיות יש לעובדה שהאיש בפרשת הדרכים הוא זקן? שימו לב, הוא אומר, אם חשבתם שהבחירה בין טוב לרע מדי יום מסתיימת בשלב מסוים, טעיתם. גם אדם זקן, גם אישה בגיל השלישי, צריכים מדי יום לקום, לשבת על פרשת הדרכים הזו ולממש את החופש הגדול שלהם.
החופש הקטן הוא היכולת לזהות חולי, חולשה ועייפות מהחיים. לומר לחיים לא. החופש הגדול הוא לקום ולומר: לו. מה אני יכול להוסיף לעולם שיש בו עני, אביון, אי-צדק חברתי? "לא תקפוץ את ידך, נתון תיתן לו". ה"לא" וה"לו" מרכיבים את המילה אלול, החודש שמברכים את בואו בשבת.
האם נהיה אנשי "לא" קפוצי ידיים ולב? האם נדע לפחות בסופה של דרך לא פשוטה ששמה שנת תשפ"ג להצביע על השביל שיוביל את החברה שלנו אל ה"לו"?
בואו נתפלל עליו, על החופש הגדול הזה. בואו נבחר בחיים.
