כמאה מחכמי תימן מכל החוגים והזרמים יצאו לאחרונה בקריאה נדירה לשמר את המנהג בבתי הכנסת התימניים: תקנת קריאת התרגום בקריאת התורה וההפטרה בבתי הכנסת, כפי שהנהיג לפי מסורת בני תימן עזרא הסופר. מתחת לקריאה, שעליה חתומים ראשי ישיבות, רבני ערים, יישובים ושכונות, נמצא קונפליקט היסטורי-ישראלי בניחוח תימני שטרם סופר. במרכז הקונפליקט: תקנת התרגום, שהשתמרה מראשית בית שני והצליחה לשרוד היטב עד עצם היום הזה בצורה מפליאה למרות שינויי הדורות ורמת הסבלנות הכללית הפוחתת.

כעת, מתברר, נמצאת תקנת התרגום בסכנת התפוררות, והיא שהובילה לפרסום המכתב המדובר. "בזמן עזרא הסופר תיקנו את התרגום כדי שאנשים יבינו יותר את קריאת התורה, כי אז דיברו בארמית", מסביר הרב עתניאל מנצור, דוקטורט לתנ"ך באוניברסיטת בן-גוריון, איש חינוך וחוקר יהדות. "זאת תקנה שהייתה בכל העולם היהודי, ותקנה של חכמים לא מבטלים. אין לנו הכוח לבטל תקנות. מעבר לזה יש פה רלוונטיות גם לימינו, כי ברגע שקוראים ארמית נכנסים בקלות רבה יותר ללימוד הגמרא ומתחברים לתורה מבחינה חינוכית. אבל לפני הכול, כאמור, זאת ההלכה. אין לנו סמכות לבטל את זה".

"החוכמה של רב בית הכנסת היא לראות איך מסדרים את זה בלי ששום דבר ייפגע. לדוגמה, בקריאה ארוכה או בפרשות מחוברות נותנים לילד שמתקתק את זה"

יהדות ישראלית לעומת מסורת שורשית

"בשנים האחרונות אנחנו רואים היחלשות מבחינת שמירת המסורת התימנית", מספר בצער הרב מנצור. "רואים את זה בכל מיני דברים בתפילה שחלק אומרים וחלק לא. לדעתי זה קרה עם שינויי הזמן; צעירי הצאן הגיעו לישיבות גם במגזר הדתי-לאומי וגם החרדי, ישיבות מעולות שכבודן במקומן מונח ומתעלים בהן מבחינה רוחנית ודיבוק חברים, אך מטבע הדברים במה שקשור למסורת יהדות תימן עלולים להיחלש. המסורת קצת פחות מתקיימת כשאתה בא לישיבה, רואה ששם אין בכלל תרגום ומתפללים בשעה אחרת. אתה חוזר הביתה, למסורת התימנית, וכבר רוצה לנהוג לפעמים אחרת, כמו בישיבה שממנה אתה יונק, גם אם זה לא ממש תואם את המסורת התימנית ששימרה למעשה את מה שהיה נהוג פעם אצל כל העדות".

התימנים אינם מרימים ידיים ואינם מעוניינים שתקנת התרגום תדעך עקב שינויי הזמן הישראלי. במובן מסוים זה שיעור בשימור מסורת לנוכח שינויי הזמן והרצונות המשתנים. תהליך בן עשרות שנים שהחל מאז הקמת המדינה יצר אולי מעין כור היתוך ישראלי-יהודי עדתי, אך התימנים לא ויתרו על המסורת המדויקת שלהם, ולצד בתי כנסת אשכנזיים וספרדיים היו בתי הכנסת התימניים, ואפילו בלאדי ושאמי, אשר שימרו מגוון נוסחים תימניים.

למה דווקא עכשיו יצאה הקריאה לשימור תקנת התרגום?

"הקורונה בשנת 2020 גרמה לאנשים לקצר איפה שאפשר בגלל המצב, ולכן עשו מניינים בלי תרגום. אני עצמי ראיתי מקומות שתרגמו רק את ראשון ושביעי, רק את ראשון או ויתרו על כל התרגום. בהמשך, עם ביטול ענייני הקורונה, הגיעו צרות אחרות, כמו המלחמה, וגרמו להתעוררות מחודשת בנוגע לחיזוק התקנה, שהייתה צריכה חיזוק עוד קודם".

למה המלחמה היא דווקא על התרגום ולא על אי-אמירת פיוט כזה או אחר שלפעמים משמיטים?

"מעבר לתקנת חכמים התרגום נוגע לחינוך בפן העמוק", מסביר הרב מנצור. "את התרגום קוראים בעיקר ילדים קטנים כבר כשהם בני ארבע-חמש. הם משננים במהלך השבוע את הקריאה כדי להגיע לבית הכנסת ולתרגם את הנאמר בתורה. זה מעבר לתקנה שהשתרשה מזמן עזרא הסופר, יש כאן חינוך של הילדים ללימוד תורה בפן הרגשי העמוק. על ידי התרגום הילדים שותפים פעילים במה שקורה בבית הכנסת. הם מרגישים ממש חלק מהוויית הקריאה בתורה.

"כפועל יוצא הילדים שלי למשל ב"ה יודעים שהם מתרגמים, והם קופצים מהמיטה בשבת בבוקר. טוב לתת לילד הרגשה שהוא שותף פעיל כדי שהוא יתחבר לקריאה. זה קורה גם בעוד קטעים בתפילה שמשתפים בהם את הקטנים, אך ללא ספק גולת הכותרת היא התרגום, המחובר לקריאת התורה וההפטרה".

ועדיין, ישאל השואל שלא שמע תרגום מימיו, זה נשמע מכביד, כל שכן בדור הזה, לא?

"לא מוותרים על זה גם אם זה מכביד", אומר הרב מנצור בהחלטיות. "החוכמה של רב בית הכנסת היא לראות איך מסדרים את זה בלי ששום דבר ייפגע. לדוגמה, בקריאה ארוכה או בפרשות מחוברות נותנים לילד שמתקתק את זה, לאחד שכבר מנוסה. לילד מנוסה פחות נותנים פסוקים קלים יותר, של מעמדות קצרים. אפשר לשמר את התרגום גם בדורנו, חד-משמעית. רק צריך לחשוב איך עושים את זה בצורה זורמת ולא מכבידה. כל בית כנסת צריך לחשוב עם עצמו מה יעזור לנושא. ככה או ככה, על תרגום לא מוותרים".