גרשון הכהן
בהובלת קרן תקווה ופורום קהלת יובאה מארצות הברית תפיסה כלכלית חברתית ופוליטית שתובעת כלכלה מבוססת תחרות שוק חופשי אגב צמצום מעורבות הממשלה במשק. ראוי לברר כיצד התמסרה הציונות הדתית לרעיונות אלה. גיליון עולם קטן של שבת פרשת מטות ייחד לסוגיה דיאלוג רחב בין ד"ר הלל גרשוני, שייצג קפיטליזם ימני, לבין אביעד הומינר-רוזנבלום, שהגן על העמדה שמדינה יהודית אינה יכולה לזנוח את מטלות מדינת הרווחה.
הדיון שלהם מעורר תמיהה עקרונית, כי לכאורה הוא מסתכם בלא יותר מהמחלוקת המוכרת בכל מדינות המערב בין היגיון כלכלי קפיטליסטי לבין היגיון כלכלי סוציאליסטי. תמוה כיצד שני הדוברים התעלמו מתנאיה הייחודיים של מדינת ישראל, המחויבת בבסיס תכליתה וייעודה לקיבוץ גלויות ולגאולת ישראל. מההיבט הזה חובתה של מדינה יהודית לגאולת ישראל מחייבת אותה להרבה מעבר לחובותיהן של כל יתר המדינות המתוקנות והמשגשגות.
בהשוואה לכל מדינות הרווחה, מדינת ישראל – המחויבת לגאולת ישראל כפי שהציג בן-גוריון – מתייחדת במשימות ייחודיות שמכוננות את בסיס זהותה. כלכלת שוק חופשי אינה יכולה לתמוך בחובה הנבואית לקיבוץ גלויות שבחר בן-גוריון לתאר בציטוט הגמרא במסכת ברכות: "גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ".
בהיגיון כלכלת שוק חופשי לא הייתה נבנית ההתיישבות החלוצית מדגניה ונהלל ועד דובב ואביבים ולא היו מובאים בבת אחת כל עולי ארצות ערב. אף לא אחת מכל מדינות הייחוס מחויבת כמו מדינת ישראל למאבק מתמשך על ירושת הארץ. מחויבות זו אינה מוטלת לא על ארצות הברית הקפיטליסטית ולא על מדינות הרווחה האירופיות. נכון שחלוצים אמריקאים יזמו את ההליכה מערבה ובתעוזת מאבקם הרחיבו את תחומה של ארצות הברית אל גבולותיה המוכרים כיום. אלא ששם האינדיאנים חדלו מזמן להיות איום, ואילו בארץ ישראל המאבק על אחיזה ריבונית במרחב רק הולך ומתעצם.
לדוגמה, ראוי להתבונן במצוקת הדיור התבוננות השוואתית בגישת מפא"י ובפעולתן של ממשלות בן-גוריון בעשור הראשון למדינה. באותן שנים שילשה מדינת ישראל את אוכלוסייתה בקליטת יותר ממיליון עולים, ולמרות הקשיים הכלכליים הצליחה להעניק כמעט לכולם קורת גג במחיר שווה לכל נפש. נכון שבחלק מהמקומות הפתרון לא היה מושלם, אבל ההישג בכל קנה מידה השוואתי היה חסר תקדים
היגיון ספסרי מובהק
שתי מצוקות יסוד מעוררות כיום את עיקר דאגת הציבור: יוקר הדיור ויוקר המחיה. בתוך כך מתעוררים ספקות בנוגע לעתיד החקלאות הישראלית. בחינת המצוקות במיקוד דומיננטי לאמות מידה כלכליות דוחקת את מדינת ישראל למגמות המתעלמות מתכלית ייעודה.
לדוגמה, ראוי להתבונן במצוקת הדיור התבוננות השוואתית בגישת מפא"י ובפעולתן של ממשלות בן-גוריון בעשור הראשון למדינה. באותן שנים שילשה מדינת ישראל את אוכלוסייתה בקליטת יותר ממיליון עולים, ולמרות הקשיים הכלכליים הצליחה להעניק כמעט לכולם קורת גג במחיר שווה לכל נפש.
נכון שבחלק מהמקומות הפתרון לא היה מושלם, אבל ההישג בכל קנה מידה השוואתי היה חסר תקדים. ממשלות ישראל הצליחו בכך הודות למיצוי קרקע הלאום בשיווק ממשלתי לבנייה רחבת היקף במחיר נמוך. המאמץ מומש הודות לחברות בנייה ממשלתיות כמו סולל בונה, שכמובן לא התעלמו משיקולי רווח והפסד, אבל בבסיסן לא היו חברות למטרות רווח.
במדינת ישראל כיום לא נותרה מלבד אמנה חברת בנייה אחת שאינה למטרות רווח. זה אחד מהגורמים שבתי אמנה עדיין נמכרים במחיר אפשרי לעומת מחירי כל יתר חברות הבנייה, שמסורות בתכליתן להגדלת הרווחיות. גם שיווק הקרקע ברשות מקרקעי ישראל נעשה כיום על בסיס שיקולי רווח במיצוי מלוא פוטנציאל תחרות השוק.
בכל יוזמות הבנייה המקודמות כיום, מלבד אלה הממוקדות למגזר הערבי, המדינה משווקת את הקרקע במכרז למרבה במחיר. המדינה מנהלת למעשה את שיווק קרקע הלאום לאזרחיה היהודים בהיגיון ספסרי מובהק. המאמץ להגדלת הרווח מאפיין לא רק את שיווק הקרקע באזורי הביקוש ובמרכזם גוש דן אלא גם בפריפריה. בכרמיאל לדוגמה שווקו השנה עשרים ושניים מגרשים לבניית צמודי קרקע דו-משפחתיים במחיר של 1.2 מיליון שקל למגרש. כל זה קורה מתוך השתעבדות רשויות מדינת ישראל לדומיננטיות יתרה של הגיונות כלכלת שוק חופשי. בכפר הערבי דיר אל-אסאד לעומת זאת, מול כרמיאל, שיווקה רמ"י עשרות מגרשים במחיר הקרוב ל-20,000 שקלים למגרש.
במבחן חובתה של מדינת ישראל למפעל קיבוץ הגלויות ראוי להדגיש שמחירי הדיור המאמירים הם מכשול מעכב. אפילו יהודי ארצות הברית מוצאים ביוקר הדיור בישראל גורם מונע לעלייתם ארצה.
בכרמיאל לדוגמה שווקו השנה עשרים ושניים מגרשים לבניית צמודי קרקע דו-משפחתיים במחיר של 1.2 מיליון שקל למגרש. כל זה קורה מתוך השתעבדות רשויות מדינת ישראל לדומיננטיות יתרה של הגיונות כלכלת שוק חופשי. בכפר הערבי דיר אל-אסאד לעומת זאת, מול כרמיאל, שיווקה רמ"י עשרות מגרשים במחיר הקרוב ל-20,000 שקלים למגרש
נדל"ן ולא חלוציות
השתלטות ההיגיון הכלכלי גם בכל הקשור לפיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל היא אחד המניעים לניוון המתמשך ביישובים היהודיים. לדוגמה, שר האוצר ליברמן התנגד להצעה להקמת היישובים חנון וניצנה בנגב בטענה שהמהלך אינו כלכלי. גם ביישובים הכפריים היהודיים שהמדינה משווקת בהם מגרשים, היא מנהלת את התהליך בעיקר על בסיס היגיון נדל"ני ולא על בסיס היגיון חלוצי. בעבר קיבלו את הקרקע כחלוצים ולא כלקוחות נדל"ן מתיישבי נהלל ושדה יעקב, וכמוהם גם מתיישבי שתולה מרגליות בצפון וכל חבל לכיש בדרום.
מאבקי העם היהודי לירושת מרחבי הספר בגליל, בנגב וביו"ש זקוקים לתנופת התיישבות חדשה, והיא אינה יכולה להתנהל רק על בסיס היגיון עסקי נדל"ני. בתחום החקלאות מתרחשת מציאות דומה. יש למדינה אינטרס לאומי לקיומה של חקלאות יהודית במרחבי פנים הארץ, במיוחד במרחבי הספר.
בלי רפתות למשק החלב יינטשו שדות המספוא המושקים במי קולחין מושבים. לא זו בלבד שהנוף הירוק ייהפך לשממה, לא יהיה לאן להפנות את מי הקולחין. מערכת אקולוגית שלמה תשתנה לרעה, וחמור מכך, המרחב לא יוחזק בידיים יהודיות. בלי מגדלי הביצים במושבי הגליל ייעשו היישובים במקרה הטוב לבתי קיץ לעשירי תל אביב, וזו כמובן אינה נוכחות שיכולה להחזיק מעמד במאבקים המתמידים על השליטה במרחב.
בהותרת המגמות לאכלוס המרחב לתהליכי השוק החופשי, ללא מעורבות ממשלתית בסדר עדיפויות לאומי, נמצא את היהודים הולכים ומצטופפים במגדלי ערי החוף, ויותירו את פנים הארץ להתבססות הבנייה הערבית. כבר כיום בגליל המרכזי מסתמן רוב לא יהודי של שמונים וחמישה אחוזים.
גם בשיקולי יוקר המחיה פתיחת שוק התוצרת החקלאית לתחרות לייבוא חסר ריסון אינה מצליחה לממש את הציפיות למחירים נמוכים יותר. פתיחת השוק לייבוא חמאה למשל העלתה מאוד את המחירים, ובינתיים משק החלב הישראלי, שנחשב מודל לחיקוי בכל קנה מידה בינלאומי, מתקשה להבטיח את עתידו. כך קורה בכל יתר תחומי החקלאות.
השתלטות ההיגיון הכלכלי גם בכל הקשור לפיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל היא אחד המניעים לניוון המתמשך ביישובים היהודיים. לדוגמה, שר האוצר ליברמן התנגד להצעה להקמת היישובים חנון וניצנה בנגב בטענה שהמהלך אינו כלכלי. גם ביישובים הכפריים היהודיים שהמדינה משווקת בהם מגרשים, היא מנהלת את התהליך בעיקר על בסיס היגיון נדל"ני ולא על בסיס היגיון חלוצי
נקודת איזון
כלכלת השוק החופשי מתעלמת מהצורך לבנות בארץ ישראל עם ריבוני שבניו עמלים גם בשדות ובבנייה ולא כולם מתרכזים במקצועות הצווארון הלבן. ליהדות בגולת אמריקה אין בעיה כזו, ובאמת אין להם מה לדאוג מכך שכמעט אין חוואים יהודים. מדינה יהודית בארץ ישראל אינה יכולה להתנהל בהיגיון הגולה. כפי שחייב להיות לוחם יהודי שיגן על מדינה יהודית, חייבים להיות גם חקלאים, פועלי בניין ונהגי משא יהודים. כל זה אינו יכול להתהוות רק בכוחות כלכלת השוק.
כמובן, יטענו כלפיי שאני סוציאליסט מיושן שמתעלם מהשיעור החשוב שלימדה את האנושות כלכלתה הכושלת של ברית המועצות. אני בוודאי מכיר במגבלות הכלכלה הקומוניסטית, אלא שאני מצדד בגישה המכילה גם וגם; גם את יתרונות כלכלת תחרות השוק החופשי וגם את יתרונותיה של התנהלות המדינה במעורבות מלאה בנושאים המבטאים בעיניה אינטרס לאומי.
בין שתי הגישות יש מתח מובנה, ועל ההנהגה הלאומית מוטל לסנכרן ביניהן. על תורת הסנכרון בין מתחים כרעיון יהודי שורשי למדתי מתורת הרב יצחק גינזבורג (בגיליון דרשת השבוע 'ואביטה', פרשת תצוה, 'סוד העיבור' התשע"ט). הלוח העברי הוא דוגמה מובהקת לפעולה מסנכרנת בין שתי שיטות שונות לחישוב השנה: שיטת לוח השמש לעומת שיטת לוח הירח.
הלוח העברי מבקש לממש יחד את היתרונות הטמונים בשתי השיטות: מצד אחד לעגן את מועדי ישראל לתקופות השנה על פי לוח השמש, ומצד שני לשמר את מועדם של חגי ישראל בקיבוע למצב הירח, כמו פסח וסוכות, הנחגגים בליל ירח מלא. באי-יכולת להציב לשתי השיטות מערכת לוגית אחת מאחדת נוצרה שיטת העיבור, גורם שיטתי מסנכרן בין שתי השיטות השונות.
אדם וחברה יכולים בדרך הזו להחזיק בשתי מערכות היגיון שונות הנתונות ביניהן במתחים, ולסנכרן ביניהן בהתאם לצורך ולהקשר המשתנה. כאן בא לביטוי תפקידה העיקרי של ההנהגה הלאומית בחובתה ליצירת נקודת איזון בין מערכות מתחים הנראות במבט ראשון סותרות זו את זו.
לסיכום, בנקודת המוצא לניהול מדינת ישראל חייבת לעמוד ההכרה כי מדינת ישראל כמדינה יהודית היא תופעה ייחודית הנדרשת בהתנהלותה למבנים ארגוניים ייחודיים המתאימים למאפייני ייחודיותה. בתוך כך מושגי יסוד יהודיים ציוניים כמו קיבוץ גלויות וירושת הארץ מכוננים בהוויית המעשה היומי את מובהקות הייחוד והייעוד.
בן-גוריון חזר והדגיש את משמעותה המעשית של תודעת הייחוד והיעוד, דוגמת דבריו בכנס תל יוסף עין חרוד בפסח תש"י: "לא ככל המדינות מדינת ישראל… ייחוד תקומתה הוא פרי ייחוד ייעודה". דומיננטיות יתרה של גישת תחרות שוק חופשי עלולה למנוע ממדינת ישראל את היכולת למימוש תכליתה וייעודה.
כמובן, יטענו כלפיי שאני סוציאליסט מיושן שמתעלם מהשיעור החשוב שלימדה את האנושות כלכלתה הכושלת של ברית המועצות. אני בוודאי מכיר במגבלות הכלכלה הקומוניסטית, אלא שאני מצדד בגישה המכילה גם וגם; גם את יתרונות כלכלת תחרות השוק החופשי וגם את יתרונותיה של התנהלות המדינה במעורבות מלאה בנושאים המבטאים בעיניה אינטרס לאומי. בין שתי הגישות יש מתח מובנה, ועל ההנהגה הלאומית מוטל לסנכרן ביניהן
