בשנת 1926 עלו ראשוני החלוצים של בית שערים לקרקע שוממה וסחופת רוחות בעמק יזרעאל, בין נצרת לשפרעם. עשר המשפחות הראשונות, עולים חדורי ציונות מיוגוסלביה וממזרח אירופה, התמודדו באומץ עם תנאי קיום קשים ביותר, היעדר מים לשתייה ולהשקיה ומצוקת כוח אדם. עד שנת 1936 נותרו במקום רק שלוש משפחות.
הגרעין השני של המתיישבים, בני המושבים בלפוריה, מרחביה, תל עדשים וכפר יחזקאל, הגיע למקום באותה שנה גורלית והצטרף לגרעין המייסד של היישוב, ששרד והיה למושב עובדים. בימי הקרבות של מלחמת העצמאות שימשה שפרעם הסמוכה המפקדה הראשית של צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י בגליל, ויישובי האזור עמדו במתקפות קשות רבות.
לאחר שחרור הגליל והקמת המדינה גדלה לאיטה אוכלוסיית המושב, וכיום היא עומדת על 814 נפש. ביישוב הוותיק יש כיום 186 בתים, אך הניסיון להגדיל את היישוב, שעמד בגבורה מול איתני הטבע ומול האויב הערבי, נתקל באויב בלתי צפוי, אויב מבית: לוח 2 של תמ"א 35.
תמ"א 35, שמה המקוצר של תוכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור מספר 35, היא תוכנית שנועדה להגדיר את מדיניות התכנון ופריסת היישובים בישראל עד שנת 2020. התוכנית חלה על כל שטח מדינת ישראל וקובעת איפה ניתן לבנות ואיפה לא, והיא מכווינה את רשויות התכנון בנושאי פיתוח מול שימור טבע, פיזור אוכלוסייה, תחבורה ועוד, בהתמודדות עם המתח שבין מענה על צורכי הפיתוח מחד גיסא והשמירה על שטחים פתוחים ועל ערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת מאידך גיסא.
התוכנית, שאושרה בהחלטת ממשלה בחורף של שנת 2005, כוללת כמה נספחים, והחשוב שבהם הוא לוח 2, הנספח שקובע את המספר המרבי של יחידות דיור שניתן לבנות ביישובים הכפריים ברחבי הארץ, יישובים שמתגוררים בהם 8% מאוכלוסיית המדינה, ושני שלישים מהם שוכנים בפריפריה, בצפון הארץ (39%) ובדרומה (26%). הלכה למעשה מדובר בהגבלה של צמיחת היישובים היהודיים במרחב הכפרי, שכן רוב היישובים הערביים מוגדרים יישובים לפיתוח וזוכים למעמד מיוחד בנספח הקרוי לוח 3. במילים אחרות, לוח 2 הוא מעין ספר לבן המגביל את גדילת המרחב הכפרי היהודי, ובכלל זה גם את בית שערים שבעמק יזרעאל.
עו"ד רון רוגין: "יש בישראל אבסורד שלא קיים בשום מדינה במערב: הגבלה קשיחה על מספר יחידות הדיור ביישובים הכפריים המתוכננים, שחלה אך ורק על יישובים כפריים יהודיים. זו תופעה של נומרוס קלאוזוס, המצאה בירוקרטית ישראלית. החלטה כללית, ללא בחינה פרטנית של כל יישוב ויישוב ומצבו הדמוגרפי. זו ממש מיטת סדום. אם אתה ארוך מדי, מקצצים אותך; אם אתה קצר מדי, מותחים"
לכן כשרצתה רשות מקרקעי ישראל להגדיל את המושב בתיאום עם אנשי המושב, הם גילו שאסור להם, משום ש-350 יחידות הדיור שהוקצבו בלוח 2 נספרות אחרת משחשבו. אף שבמושב יש כיום רק 186 יחידות דיור, כאמור, הרבה פחות מ-350 המותרות, דחתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את בקשתם של אנשי המושב לפתח 96 מגרשים חדשים לבנייה.
מתברר שהמתכננים סופרים גם יחידות פוטנציאליות כיחידות קיימות, ומאחר שמבחינה פוטנציאלית ניתן להגדיל את צפיפות המגורים במושב באמצעות פיצול כל אחת מהנחלות הקיימות לשלוש יחידות דיור, הרי ש-186 היחידות שיש במושב בעצם רבות יותר, ולכן לא ניתן לאשר 96 יחידות נוספות. תסתדרו עם מה שיש, חברים, זה לא שהכנופיות הערביות של מאורעות תרצ"ח על הגדרות (לא כולל מאורעות שומר החומות. טל"ח). בינתיים המושב מזדקן, ומשפחות חדשות אינן יכולות להיקלט בו.
בצבת של הממשלה ושל בג"ץ
המקרה של מושב בית שערים הוא רק דוגמה אחת מני רבות למגבלות לוח 2 של תמ"א 35. יישובים כפריים רבים אחרים כבר נתקלו גם הם בתקרת הזכוכית שהוא מציב, ולכן הובילה איילת שקד, לשעבר שרת הפנים, קידום תיקון של הלוח.
לפני כשנה, בחורף של שנת 2021, כתבה שקד: "כשנכנסתי למשרד הפנים נפל לי אסימון כואב מאוד. ממשלות ישראל ובג"ץ, בתנועת מלקחיים, חנקו את ההתיישבות העובדת ואת המרחב הכפרי. איך הן עשו זאת? בג"ץ ועדות קבלה לא מאפשר ליישובים בנגב ובגליל לשמור על המנגנון הזה ביישובים מעל 400 משפחות, והממשלה אישרה את תמ"א 35 לפני שנים רבות, כאשר חלק מהתמ"א זו מגבלה על כמות המשפחות בכל יישוב. זה נקרא 'לוח 2', ממש הספר הלבן. המשמעות היא עצירת התפתחות ביישובים הכפריים בנגב בגליל, וגם במרכז".
התוכנית המקורית של השרה לשעבר שקד הייתה להגדיל את המכסות של לוח 2, וכך להגדיל את נפח ההתיישבות הכפרית בפריפריה וגם במרכז. התכנון היה להגדיל את המכסות ב-50% בנגב ובגליל ולהעניק בין 10% ל-30% תוספת למכסות הקיימות ביישובים הכפריים במרכז הארץ, וכל זאת בלי תנאים, בלי לשנות את הוראות תמ"א 35, בלי לשנות את תנאי הצפיפות למגורים ביישובים הכפריים ובלי להגביל הגבלות נוספות את ההתפתחות היישובים.
כדי לעשות זאת הוקמה ועדה שהורכבה מנציגי מנהל התכנון, המועצות האזוריות, משרדי ממשלה ורשות מקרקעי ישראל, וגם נציג ארגון הגג של הגופים הציבוריים שעניינם בשמירת איכות החיים והסביבה. ועדה זו תפקידה היה להמליץ למועצה הארצית על השינויים הנדרשים לצורך עדכונה של תמ"א 35.
אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. לפי כמה גורמים בהתיישבות, דווקא השינויים שעליהם ממליצה הוועדה, שינויים שעומדים לעלות להצבעה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה בשבועות הקרובים, הם שעלולים להדק עוד יותר את עניבת החנק שהולכת ונכרכת סביב ההתיישבות הכפרית בנגב ובגליל ולגרום פגיעה בקהילות חלוציות שמיישבות את חבלי ארץ ישראל בשליחות מדינת ישראל.
עו"ד רון רוגין: "יש בישראל אבסורד שלא קיים בשום מדינה במערב: הגבלה קשיחה על מספר יחידות הדיור ביישובים הכפריים המתוכננים, שחלה אך ורק על יישובים כפריים יהודיים. זו תופעה של נומרוס קלאוזוס, המצאה בירוקרטית ישראלית. החלטה כללית, ללא בחינה פרטנית של כל יישוב ויישוב ומצבו הדמוגרפי. זו ממש מיטת סדום. אם אתה ארוך מדי, מקצצים אותך; אם אתה קצר מדי, מותחים"
אסור לגדול, חייבים להצטופף
לפי הצעת ועדת העורכים לתיקון לוח 2, גדילתו של יישוב כפרי תוגבל לפי כמה פרמטרים חדשים: קרבת היישוב למרכז, דרגת העיור של האזור שבו שוכן היישוב וגודלו הנוכחי של היישוב. פרמטרים אלו הם שיקבעו אם יתאפשר לקלוט משפחות חדשות ביישובים כפריים ברחבי הארץ וכמה משפחות. במבט ראשו, השינויים נראים טכניים לגמרי, כאלו שרק מסדירים מחדש את התכנון, אולם לדברי אנשי ההתיישבות, ההשלכות שלהם על עתיד ההתיישבות הכפרית הרסניות.
כך מסביר עו"ד רון רוגין, מומחה לתחום מדיניות קרקעית ותכנונית במרחב הכפרי, המייצג את המועצות האזוריות הצפוניות: "יש בישראל אבסורד שלא קיים בשום מדינה במערב: הגבלה קשיחה על מספר יחידות הדיור ביישובים הכפריים המתוכננים, שחלה אך ורק על יישובים כפריים יהודיים. זו תופעה של נומרוס קלאוזוס, המצאה בירוקרטית ישראלית. גם אם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה סבורה שיישוב כפרי מסוים צריך לגדול כי יש ביקוש ומספר גבוה של בנים חוזרים, הוועדה המקומית לא יכולה להגדיל אותו מעבר למכסה שנקבעה בלוח 2. למה? כי הפקידות החליטה שככה זה, החלטה כללית, ללא בחינה פרטנית של כל יישוב ויישוב ומצבו הדמוגרפי. זו ממש מיטת סדום. אם אתה ארוך מדי, מקצצים אותך; אם אתה קצר מדי, מותחים".
למרבה הפרדוקס, השינויים שמציעה ועדת העורכים ללוח 2 מיטיבים דווקא עם היישובים הכפריים של אזור המרכז ולא עם אלו של הפריפריה, משום שליישובים הכפריים בנגב ובגליל הוקצו מראש יותר יחידות דיור בלוח 2, ולכן הגדלת מספר היחידות המותרות לבנייה חסרת משמעות לרוב המוחלט של יישובי הפריפריה. אין פלא שמהנדסת המועצה האזורית מטה יהודה שבאזור המרכז הגיבה בכנות על השינויים המוצעים כשכתבה כך: "מבחינת מטה יהודה גידול רק ל-500 [יח"ד] הוא מעל ומעבר למה שביקשנו מלכתחילה". אכן, גם במרכז לא קיבלו די יחידות דיור, וגם שם מבינים שמדובר בבירוקרטיה מסובכת שעתידה לפגוע גם בהם.
אבל בזה לא נגמרות הבעיות. לפי התוכנית החדשה, גודל היישובים הכפריים יימדד לפי מספר הנפשות ולא לפי מספר יחידות דיור, אך המפתח שלפיו נעשתה ההמרה בין יחידות דיור לנפשות אינו מתחשב במציאות של משפחות גדולות מהממוצע הארצי במרחב הכפרי וביישובים הדתיים, שבהם במשפחות חמש-שש נפשות ומעלה. משום כך יישוב דתי שיותר לו לגדול עד למכסה של 1,800 נפשות הוא יישוב שתותר לו הלכה למעשה בנייה של 330 יח"ד בלבד, ולא 500 יח"ד כפי שטוענים בוועדה. פירוש הדבר הוא שיישוב שלפי לוח 2 הקודם הותרו לו 350 יח"ד, מאבד 20 יח"ד לפי הלוח החדש.
ברגע שיגיע היישוב הושעיה, שהוקם כחלק מתוכנית המצפים לייהוד הגליל ונמנות בו כיום כ-2,200 נפשות, לגודל של 3,000 נפשות, לא תוכל להיבנות בו ולו יחידת דיור חדשה אחת! אפילו לא בתוך שטח הקו הכחול, שהוא גבול שטח הפיתוח של היישוב בתוכנית המחוזית
נוסף על כך, לפי התוכנית החדשה יצטרכו היישובים יצטרכו להצטופף בתוך עצמם לפני שיותר להם לגדול. גם ביישובים הכפריים המרוחקים ביותר, כמו בפתחת ניצנה, בערבה התיכונה, ברמת הגולן או בגבול הלבנון, תהיה הצפיפות המינימלית של הבנייה החדשה שלוש יחידות דיור לדונם ומעלה, זאת בניגוד לסיכומים מוקדמים, שלפיהם לא יפחת גודל המגרשים מ-400 מ"ר.
מי ירצה לבוא ולגור במקומות אלו אם זה מה שמדינת ישראל תציע לו? כמו כן לא יתאפשר ליישובים לעבור מגודל יישוב אחד למשנהו גם לאחר מיצוי המכסה החדשה. לדוגמה, ברגע שיגיע היישוב הושעיה, שהוקם כחלק מתוכנית המצפים לייהוד הגליל ונמנות בו כיום כ-2,200 נפשות, לגודל של 3,000 נפשות, לא תוכל להיבנות בו ולו יחידת דיור חדשה אחת! אפילו לא בתוך שטח הקו הכחול, שהוא גבול שטח הפיתוח של היישוב בתוכנית המחוזית. ספר לבן, כבר אמרנו?
לטענת אנשי מנהל התכנון, חלק ניכר מהיישובים הכפריים בפריפריה לא מימש יותר מ-35% מהמכסה שהוקצבה לו, ולכן לדבריהם "הצפיפות ביישובים הכפריים אינה משקפת את המדיניות לטובת ייעול השימוש בקרקע ופיתוח בר קיימא".
במילים אחרות, היישובים בנגב ובגליל עדיין אינם מלאים דיים, ולכן אין סיבה להגדיל אותם עוד, אך עו"ד רוגין טוען שמדובר בנתונים ממוצעים בלבד, ויש יישובים כפריים שבהם כבר נוצלו 90% מהמכסות: "נטל האחריות מוטל על כתפי ההנהגה הנבחרת, לא על כתפי הפקידות. לפקידים אין הבנה אסטרטגית של מה שמתחולל בשטח, במיוחד מאז מבצע שומר החומות. יש פה מאבק קשה ואלים ועיקש על הארץ. לא ביקשנו לבטל את לוח 2, לא ביקשנו תוספת של 100% למספר היחידות, רק ביקשנו שלא יפריעו למהלך ההיסטורי של שיבת עם ישראל לארצו".
לדברי רוגין, ראשי המועצות ישבו לפני כשנה עם שרת הפנים ועם יו"ר מטה התכנון הלאומי והגיעו להסכמות על תיקון הלוח, אך הצעת ועדת העורכים שונה מהן: "ההצעה מוסיפה מספר קטן של יחידות דיור בחלק קטן מהיישובים, וזאת בניגוד לסיכום, ובתמורה מכניסה שכבה בירוקרטית עבה שלעולם לא נצא ממנה. יצרו מטריצה מורכבת של תשע קטגוריות שרק ההטמעה שלה במערכות המידע של לשכות התכנון והבנייה תיקח שנים שאין לנו, שלא לדבר על תכנון מחדש של כל התוכניות שכבר הוכנו לפי הסיכום מול השרה שקד".
עו"ד רון רוגין: "אין הבנה אסטרטגית של מה שמתחולל בשטח, במיוחד מאז מבצע שומר החומות. יש פה מאבק קשה ואלים ועיקש על הארץ. לא ביקשנו לבטל את לוח 2, לא ביקשנו תוספת של 100% למספר היחידות, רק ביקשנו שלא יפריעו למהלך ההיסטורי של שיבת עם ישראל לארצו"
גם דני עברי, ראש המועצה האזורית משגב, סבור שהתיקון המוצע לתמ"א 35 הוא מלכודת דבש: "הכותרת היא דבר אחד, והתוכן דבר אחר. תחת הטענה שהם מקילים על ההתיישבות הכפרית הם למעשה רק מקשים. ההנחה הסמויה בתוכנית הזאת היא שיישוב יהודי יכול לגדול רק אם מישהו בנצרת או בירושלים מאשר לו, אבל יישוב ערבי לא צריך אישור כדי לגדול ואי אפשר לאשר לו שלא לגדול. לדעתי הדגש צריך להיות על הגדלת השטח הפיזי של היישובים הכפריים ב-50%, ולא על הגדלת מספר הנפשות או מספר יחידות הדיור. כל המילים היפות בתוכנית הזאת הן מילים מכובסות שנועדו למנוע הגדלה של השטח הפיזי של היישוב. אני קורא לממשלת ישראל לתקן את זה. הפקידים לא יתקנו את זה. זה התפקיד של נבחרי הציבור".
דני עברי, ראש מועצת משגב: "ההנחה הסמויה בתוכנית הזאת היא שיישוב יהודי יכול לגדול רק אם מישהו בנצרת או בירושלים מאשר לו, אבל יישוב ערבי לא צריך אישור כדי לגדול ואי אפשר לאשר לו שלא לגדול. לדעתי הדגש צריך להיות על הגדלת השטח הפיזי של היישובים הכפריים ב-50%, ולא על הגדלת מספר הנפשות או מספר יחידות הדיור. כל המילים היפות בתוכנית הזאת הן מילים מכובסות שנועדו למנוע הגדלה של השטח הפיזי של היישוב. אני קורא לממשלת ישראל לתקן את זה. הפקידים לא יתקנו את זה. זה התפקיד של נבחרי הציבור"
פגיעה חמורה באחיזה בגליל
לפגיעה ביכולת של יישובים כפריים בגליל, בנגב ובקו התפר לגדול ולקלוט משפחות חדשות יש השלכות אסטרטגיות על האחיזה היהודית באותם אזורים, והיא גם מה שעומד ברקע דבריה של מהנדסת המועצה האזורית מנשה, שבמהלך אחד הדיונים של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים שעסק בנושא תיקון לוח 2 התפרצה ואמרה לנוכחים: "אני ממליצה לכם לרדת מירושלים ולבוא לבקר… אצלכם זה תאורטי. תבואו לבקר, יש לנו הרחבה במֵי עמי (יישוב במועצה השוכן בצמידות לאום אל-פחם, א"ג) ואף אחד לא רוצה לבוא… אני בוואדי ערה, כל היישובים העירוניים מתקרבים ליישובים הכפריים שלי… מחר כל המועצה האזורית מנשה תהיה צמודה לעיר, אבל מי זה העיר הצמודה? תפתחו קצת אמפתיה לבעיות אמיתיות שמתמודדים איתן".
רוגין מכיר עוד דוגמאות לאבסורד דומה שיוצרים הפקידים: "קיבוץ בית רימון הוגדר 'כפרי צפוף', דבר שיקשה עליו לגדול. למה? כי הוא קרוב ליישוב עירוני והוא עלול להפוך לפרבר של אותו יישוב. אבל באיזה יישוב מדובר? בטורעאן. אין סיכוי שבית רימון תהפוך לפרבר של טורעאן. לכפר החורש אמרו שהוא לא יכול לגדול כי הוא 'עירוני'. למה? כי הוא נבלע בתוך עיר. איזו? נצרת. מביאים לפה תאוריות מחו"ל שלא קשורות למציאות.
"כשהמערכת כל כך מסובכת, כל שינוי קטן עלול לגרום לקריסה. כל השינויים האלו צפויים לגרום לעיכוב של שנתיים עד ארבע שנים. ואין לנו זמן. אנחנו נמצאים בפיגור עצום בתכנון. בשלוש השנים האחרונות הצלחנו להוסיף בתכנון רק 150 יח"ד בכל 29 המצפים של מועצת משגב. באותו זמן נוספו בעראבה 5,400 יחידות, כמעט פי ארבעים יותר. המצב לא טוב. יש מחסור גדול ויש המון חסמים, אז לפחות לא להכביד גם בנושא המכסות".
דברים דומים אומר גם אופיר שיק, סגן ראש המועצה האזורית גליל תחתון: "כוונת המשורר, כלומר, איילת שקד, בפתיחת לוח 2 הייתה פשוטה. להרחיק את תקרת מגבלת יחידות הדיור מעל ראשיהם של היישובים כדי לאפשר להם אופק צמיחה שאליו הם משוועים. מנהל התכנון רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לארגן מחדש את מערך ההתיישבות הכפרית ולהעמיס עליו הגדרות תכנוניות? בסדר, אבל אנחנו אומרים שני דברים פשוטים: הכרחי להקשיב לשטח לכל עומקו, למועצות האזוריות ואפילו ליישובים עצמם, שהם ממגוון טיפוסים.
"ללא הקשבה אמיתית אפשר להגיע למצב שבו יישוב קהילתי יקבל הנחיות ציפוף כמו בעיר, כי מישהו ראה על המסך במשרד שהעיר והיישוב קרובים זה לזה. דבר שני, אנחנו דורשים לאשר באופן מיידי הגדלה של כ-50% לכל הפחות באופן רוחבי לכלל היישובים, שהרי עד שהעבודה המלאה לעדכון השינויים תסתיים ועד שתתרחש הטמעת השינויים במערכות הממשלתיות למיניהן, יעבור עוד זמן רב, ובינתיים היישובים רק הולכים ונחנקים".
"אנחנו רוצים להביא עוד מתיישבים יהודים לגולן, לגליל ולנגב", מסכם רוגין, "אבל הפקידים מתזזים אותם. מי הם שיכתיבו ליישובים כמה לגדול? מי הפקיד שיחליט כמה אנשים יחיו בשתולה או בזרעית? זו שאלה אסטרטגית, לא שאלה פקידותית! במקום להגביל את היישובים הללו צריכים להגדיל אותם. יש יישובים שבהם אין מספיק ילדים כדי לקיים את מערכת החינוך המקומית, אבל הפקידים לא נותנים להם לקלוט משפחות חדשות. ביישובים ערביים הם היו לא מעיזים לעשות את זה. היו זורקים אותם מהחלון".
שרת המשימות הלאומיות, אורית סטרוק, יודעת שהתוכנית שהציעה ועדת העורכים עלולה לפגוע בהתיישבות בנגב ובגליל ומתכננת לפעול כדי לשנות אותה: "אני עוקבת אחרי התוכנית הזאת, ואני יודעת שהיא לא ממלאת את הכוונה המקורית שלה, ולכן היא נבלמה. ניתנה הנחיה לעצור את כינוס ועדת המשנה שהיה מתוכנן לימים אלו. התיקון של לוח 2 הוא אחד מהנושאים שמאתגר את התפתחות היישובים בגליל ובנגב לצד קביעת אזורי העדיפות הלאומית וועדות הקבלה ליישובים. בנושא של ועדות הקבלה טיפלנו בכנסת הקודמת באמצעות הצעת חוק שהחלנו עליה את דין הרציפות כדי שהטיפול יימשך גם בכנסת הנוכחית.
"את הפגיעה באזורי העדיפות הלאומית עצרנו כששינינו השבוע את החלטת ממשלה. ישבתי עם השרים והסברתי להם את הצורך הקריטי, ויאמר לזכותו של גולדקנופף (שר הבינוי והשיכון, א"ג) שהוא הבין את גודל השעה והסכים לשנות את החלטת הממשלה. כך קרה משהו נדיר מאוד: התחלנו את הישיבה בהחלטה אחת וגמרנו אותה בהחלטה אחרת, וזאת למרות התנגדות הצוות המשפטי שרצה לדחות את ההכרעה לפחות בשבוע כדי שהפקידים והיועמ"שים יעברו על הנוסח. מאחר שכל שוק הנדל"ן תלוי בהחלטה הזו, הפעלנו עוד קצת לחץ והכנסנו שלושה תיקונים חשובים בהחלטת הממשלה לטובת אזורי העדיפות הלאומית".
מהנדסת המועצה האזורית מנשה התפרצה במהלך אחד הדיונים של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים שעסק בנושא תיקון לוח 2 ואמרה לנוכחים: "אני ממליצה לכם לרדת מירושלים ולבוא לבקר… אצלכם זה תאורטי. תבואו לבקר… אני בוואדי ערה, כל היישובים העירוניים מתקרבים ליישובים הכפריים שלי… מחר כל המועצה האזורית מנשה תהיה צמודה לעיר, אבל מי זה העיר הצמודה? תפתחו קצת אמפתיה לבעיות אמיתיות שמתמודדים איתן"
עדיין אפשר לתקן
"אנחנו מטפלים עכשיו בתוכנית לתיקון לוח 2", מבהירה השרה סטרוק, "הדיון של ועדת המשנה לא התקיים, ואנחנו ממשיכים לעקוב אחרי זה. בראש המועצה הארצית לתכנון ובנייה עומד שר הפנים דרעי, ולכן שכל השינויים בתוכנית יצטרכו להיעשות בתיאום איתו. אני מאמינה שכמו שגודלקנופף נרתם לסוגיה, כך יירתם גם דרעי. בסופו של דבר הוא יודע שהדבר הזה הוא בנפשה של מדינת ישראל.
"מדובר בחבלי ארץ שלמים שאנחנו מאבדים ובאנשים שמדינת ישראל הביאה לשם וזנחה אותם לנפשם. לא מרוע לב, אבל כך קרה בפועל למרות כל הכוונות הטובות. לא תמיד כולם מבינים את ההשלכות של ההחלטות למיניהן, והתפקיד שלנו הוא להסביר. בדיון האחרון על אזורי העדיפות הלאומית כל חברי הממשלה דיברו ברוח טובה ונכונה על ההתיישבות, ואני מאמינה שהממשלה הזו תביא בשורה גדולה לנגב ולגליל. אני אופטימית מאוד".
היכולת לתקן את לוח 2 כדי שיוביל לחיזוק האחיזה בגליל והנגב נתונה עכשיו בידיים של מי שעומד בראש כל רשויות התכנון, אריה דרעי, שר הפנים החדש, שבראש המועצה הארצית לתכנון ולבנייה יעמוד נציג מטעמו. ברצותו יוכל לתקן את לוח 2 כך שההתיישבות הכפרית תגדל ותתפתח, וברצותו יוכל להותיר בידי הפקידים את הכוח להכריע את עתידם של הנגב, הגליל וקו התפר.
בשנת 1939 פרסמו הבריטים את הספר הלבן, שהגביל את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בעקבות זאת יזם הרב הרצוג עצרות מחאה, ובאחת מהן אף קרע לגזרים בפומבי עותק של הספר הלבן. האם דרעי הוא שיקרע את הספר הלבן שכתבו פקידי מדינת ישראל?
מלשכת שר הפנים אריה דרעי נמסר: "תיקון תמ"א 35 ולוח 2 מבקש בראש ובראשונה להגדיל את המכסה הקיימת ליחידות דיור ביישובים המדוברים. טיוטת התיקון נמצאת בדיון בוועדת העורכים, אשר עמלה עליה לקראת הצגתה למועצה הארצית. מטה התכנון עוקב אחר הדיונים, אשר אמורים לשפר משמעותית את מצב ההתיישבות הכפרית בכלל מדינת ישראל ובפריפריה בפרט".
ובינתיים: כיתור סביב היישוב של השר שיקלי
שלוש תוכניות מתאר ענקיות עומדות להקיף מכל צדדיו את קיבוץ חנתון שבגליל התחתון, הקיבוץ שגר בו שר התפוצות והשר לשוויון חברתי עמיחי שיקלי:
- תמ"ל/1036 – שפרעם מזרח. גודל התוכנית: 1,660 דונם, חלקם קרקע חקלאית, שעליהם 1,625 יח"ד ויותר מ-400,000 מ"ר תעסוקה (תשריט מצורף). סטטוס: מאושר.
- תמ"ל/1020 – ביר אל-מכסור. גודל התוכנית: 582 דונם, שעליהם 720 יח"ד מזרחית לביר אל-מכסור לכיוון חנתון, צמודי קרקע ושטח תעשייה ומלאכה. סטטוס: מאושר. בהליכי הקצאה על ידי רשות מקרקעי ישראל, נוסף על שיווקים מכוח ג/17336.
- תוכנית 261-0701502, תוכנית המתאר הכוללנית של כפר מנדא. גודל התוכנית: 10,278.7 דונם, תוכנית ענק המגדילה את כפר מנדא ל-45,000 תושבים. סטטוס: הופקדה, אך טרם אושרה.
התוצאה: קיבוץ חנתון, שבו כ-1,000 תושבים בלבד, יוקף מכל עבריו, ובייחוד ממזרח ומצפון, בהתיישבות ערבית מוסלמית מסיבית ביחס של כ-1:50 ואף יותר מזה.
השרה אורית סטרוק: "אני עוקבת אחרי התוכנית הזאת, ואני יודעת שהיא לא ממלאת את הכוונה המקורית שלה, ולכן היא נבלמה. ניתנה הנחיה לעצור את כינוס ועדת המשנה שהיה מתוכנן לימים אלו. התיקון של לוח 2 הוא אחד מהנושאים"
כך משפיעה הגבלת הקליטה של משפחות חדשות על הזדקנות האוכלוסייה בישובים
הדוגמה של המועצה האזורית עמק יזרעאל מלמדת על מגמה ניכרת ומתמשכת של ירידה במספר הילדים החדשים שנולדים בכל שנה ביישובי המועצה. אחרי עלייה בעשור הראשון של שנות האלפיים, בעשור השני הולך ויורד מספר הילדים, ובשנה שעברה, 2021, עמד מספרם על 542 ילדים בלבד, ירידה של 35% בילודה, במקביל לירידה באפשרות לבנות בתים במועצה.
