סמלים רבים יש ליום העצמאות: על האש, סרטי בורקס, מטסים, הדלקת משואות ועוד. איכשהו גם לחו של חידון התנ"ך ממש עוד לא נס. רגע אחרי הזכייה, בעודם מנסים להתרגל מחדש לחיי שגרה שאינם כוללים שעות רבות של שינון פרקים, שוחחנו עם שני החתנים החדשים על דבקות במטרה ועל הגרעין החזק שמסתתר מתחת להצלחה: אהבה כנה לספר הספרים.

הלל כהן, תלמיד כיתה י"א בתיכון הרטמן בירושלים, מתאר את הדרך הלא פשוטה שעבר עד שהגיע להישג הנכסף: "זו השנה השלישית שלי בחידון. בכל שנה שיפרתי קצת את ההישגים שלי ועמדתי ביעדים שהגדרתי, והשנה הצבתי לעצמי מטרה להגיע לשלב הארצי. לא האמנתי שאגיע לשלב העולמי הפומבי, ועוד אזכה! אבל ברוך ה' זה קרה.

"המשכתי קדימה למרות ההפסדים מתוך אהבה לתנ"ך. החידון תפס מקום מאוד מרכזי בחיי. עוד עזר לי החלום לזכות בתואר חתן התנ"ך: בחודשים האחרונים דמיינתי מה אוכל להגיד למתמודדים שיבואו אחריי כדי להכווינם, אם אזכה, וזה הפך את החלום למוחשי וממוקד.

"בשנה שעברה צפיתי בחבר שלי מגיע לשלב האחרון, וזה נתן לי המון מוטיבציה. אני יכול להגיד למתמודדים שהיו בחידון הנוכחי ורוצים לנסות שוב, להסתכל עליי ועל דביר, לשמוח בשמחתנו, ומהשמחה הזאת להתחזק ולהמשיך לשנה הבאה".

את הדרך לחידון התחיל הלל בילדותו: "אצלנו במשפחה החידון תמיד היה עניין מרכזי. היינו חוזרים מטיולים של יום העצמאות וישר בודקים מי זכה. לא חשבתי על זה ברצינות רבה, כיוון שאפשר לגשת לחידון רק בכיתה ט'.

"בחידון של תשע"ט זכה בתואר חתן התנ"ך נער חילוני. זה קסם לי, ושוב הרעיון נבט. בכיתה ט' החלטתי שאני נכנס לעסק הזה ברצינות. שנתיים וחצי של מאמצים רוכזו רק בזה, והם הלכו וגברו בהכנות לחידון האחרון".

הלל: "בארבעת החודשים האחרונים ויתרתי לגמרי על בית הספר. החידון מצריך מהמתמודדים המון משמעת עצמית, כוח רצון וכמובן גם אהבה עזה לתנ"ך, כי בלי זה אי אפשר לגייס את הכוחות לשבת וללמוד שעות ארוכות. הייתי יושב כל היום בחדר, יוצא רק לתפילות, קצת לאכול, ולפעמים מרשה לעצמי הפסקה קטנה. לא יצאתי עם חברים, ואפילו בארוחות משפחתיות רגילות לא נכחתי"

ההכנות של הלל לחידון לוו בהסתגרויות ארוכות בחדר ובהיעדרות מהלימודים ואפילו בלימוד במחנה מיוחד למתמודדי החידון הצעירים: "בארבעת החודשים האחרונים ויתרתי לגמרי על בית הספר", הוא מספר. "החידון מצריך מהמתמודדים המון משמעת עצמית, כוח רצון וכמובן גם אהבה עזה לתנ"ך, כי בלי זה אי אפשר לגייס את הכוחות לשבת וללמוד שעות ארוכות.

"הייתי יושב כל היום בחדר, יוצא רק לתפילות, קצת לאכול, ולפעמים מרשה לעצמי הפסקה קטנה. לא יצאתי עם חברים, ואפילו בארוחות משפחתיות רגילות לא נכחתי.

"גם במחנה ויתרתי על בילוים רבים בשביל להרוויח עוד זמן למידה. גם דביר למד המון במחנה. זה דרש המון כוחות, כי כל החברים שסביבנו רצו להשתחרר קצת מהלמידה הקשה ולנקות את הראש.

"יצא מיוחד מאוד ששנינו נתנו כל מה שאפשר בלמידה וזכינו יחד. זה עשה את הניצחון מדהים אפילו יותר, כי אנחנו חברים טובים, וכך השמחה שלמה יותר.

הלל: "יצא מיוחד מאוד ששנינו נתנו כל מה שאפשר בלמידה וזכינו יחד. זה עשה את הניצחון מדהים אפילו יותר, כי אנחנו חברים טובים, וכך השמחה שלמה יותר"

"אני לא מתחרט על כל הוויתורים שעשיתי", הוא מסכם, "גם כי ניצחתי וגם כי הלימוד מאוד חשוב לי. לקחתי איתי תנ"ך כמעט לכל מקום, והתנ"ך נתן לי הרבה מאוד. זה דבר ה', שמלמד על העבר שלנו וגם על העתיד של עם ישראל. לצערי בדור האחרון נוטים לשכוח אותו, וזה כואב לי. היום אנשים מתמקדים בכתבים כמו גמרא והלכה בלי להכיר את התנ"ך, שהוא הבסיס והמקור להכול".

מאה אחוזי רצון

להלל יש עצות למתמודדים הבאים, והן קשורות דווקא לניצחון הרוח מעבר לשינון ולחיזוק הזיכרון. הוא אף מספר על רגע קשה שחווה: "ערב לפני החידון העולמי חבר התקשר אליי כשהסתובבנו בירושלים ושאל אותי כמה שאלות, ולא ידעתי להשיב עליהן. נשברתי ממש, כמעט התחלתי לבכות. למעשה הייתי בטוח שזהו, אני איכשל לגמרי.

"אחר כך נערכה תפילת ערב יום העצמאות בלתי נשכחת עם כל המתמודדים מחו"ל, ושני מתמודדי עבר עודדו והרגיעו אותי. זה עזר לי להרים את עצמי ולגשת בביטחון. בנוגע לייאוש שעלול לצוץ לפעמים, מתמודדי עבר אמרו לי לזכור שהלימוד עצמו הוא כבר זכות", טוען הלל. "לא כולם יגיעו למקומות הראשונים, וצריך להכיר בזה.

"יש בדרך המון נקודות שבירה, אבל אם רוצים את הזכייה במאה אחוז, הכי חזק, אין לי ספק שכל מתמודד יגיע למקומות הכי גבוהים שהוא מסוגל להגיע אליהם. הרצון חיוני בפרויקט הענקי הזה".

הלל: "התנ"ך נתן לי הרבה מאוד. זה דבר ה', שמלמד על העבר שלנו וגם על העתיד של עם ישראל. לצערי בדור האחרון נוטים לשכוח אותו, וזה כואב לי. היום אנשים מתמקדים בכתבים כמו גמרא והלכה בלי להכיר את התנ"ך, שהוא הבסיס והמקור להכול"

איזה ספר בתנ"ך הוא האהוב עליך?

"תהלים", מודה הלל. "אומנם יש רק עשרה פרקי תהלים בחומר הלמידה, אבל זה הספר הכי מוכר בעם ישראל, והוא מאוד מרגש. ביקרתי לאחרונה בכותל, וברור שקראתי שם פרקי תהלים. התחננתי על כמה דברים שהיו חשובים לי, והספר באמת נוגע ומחזק.

"כשנמצאים בתוך החוויה החידון הוא החלק המרכזי", מסכם הלל, "אבל בסיומה מבינים שהחידון הוא רק כלי. לימוד התנ"ך שייך רק לעמנו, וללמוד אותו בהתמדה פירושו להיות לחלק מרכזי מאוד בעם ישראל.

"זה מזכיר לנו גם את הזכות לחיות פה בארץ הזאת, ארץ התנ"ך, ואת הזכות להסתובב במקומות המתוארים בספר, המקומות שאבותינו הלכו בהם או כמהו להגיע אליהם. הרבה מאוד דורות חלמו על הרגע הזה שהדור שלנו זכה להגשים.

הלל: "ערב לפני החידון העולמי חבר התקשר אליי כשהסתובבנו בירושלים ושאל אותי כמה שאלות, ולא ידעתי להשיב עליהן. נשברתי ממש, כמעט התחלתי לבכות. למעשה הייתי בטוח שזהו, אני איכשל לגמרי"

"אני מודה על הזכות להשתתף בחידון המקבץ נציגים יהודים מכל העולם בארץ ישראל, במדינת ישראל, ולדון בספר הספרים, המקור שלנו, ומאחל לכולנו שנהיה מאוחדים ומלוכדים, כי אין לנו ארץ אחרת או עם אחר".

פעם שלישית גלידה

דביר מרצבך, תלמיד י"ב בישיבה התיכונית אמי"ת צפת, יכול להצביע על מגוון תחביבים שהוא עוסק בהם ביומיום והשתדל שלא להזניח לגמרי במהלך ההכנות לחידון. הוא אף מודה שהם סייעו לו להתחזק בהתמודדות עם האתגר: "אני עוסק בהמון נושאים שגם מתחברים לאהבה שלי לתנ"ך וגם מצריכים ידע וזיכרון: גאוגרפיה, היסטוריה ואפילו אקטואליה. אני גם עורך ראשי בוויקיפדיה ושוקד על הגמרא ומשווה בין התלמוד הירושלמי לתלמוד הבבלי.

דביר: "בשלב הפומבי, עקב הלחץ, הפסדתי. בכיתה י"א ניגשתי בפעם השנייה, שוב הצלחתי מאוד במחוזי ובארצי בכתב, אבל בשלב הפומבי בדיוק באותה נקודה נפלתי שוב. בשנה הראשונה לקחתי את ההפסד מאוד קשה. הייתה לי הפסקה של שנה בין החידונים, והיא סייעה לי להתרומם ולהחליט לגשת שוב"

"כמובן, השנה נאלצתי להשקיע פחות בשאר התחביבים שלי, אבל הם עדיין היו מאוד חשובים לי. הם חיזקו אותי במסע הלמידה וההתכוננות לחידון וגם בחידון עצמו. לפני השלב הפומבי לקחתי שני חרסים עתיקים, כתבתי עליהם את המילה 'חזק' בכתב עברי קדום, שמתי בכיס ועליתי לבמה. זה נתן לי הרגשה טובה ומחזקת.

"לחידון ניגשתי כיוון שהתנ"ך הוא המורשת הכי בסיסית של עם ישראל", הוא מסביר. "בהתחלה החלטתי ביני לבין עצמי שאלמד 'לשמה' בלבד. בכל זאת העמקתי בחומר ורכשתי ידע רב. כשהגעתי לשלב הארצי, השלב הכי קשה, קיבלתי את הציון הגבוה ביותר בארץ.

"בשלב הפומבי, עקב הלחץ, הפסדתי. בכיתה י"א ניגשתי בפעם השנייה, שוב הצלחתי מאוד במחוזי ובארצי בכתב, אבל בשלב הפומבי בדיוק באותה נקודה נפלתי שוב. בשנה הראשונה לקחתי את ההפסד מאוד קשה. הייתה לי הפסקה של שנה בין החידונים, והיא סייעה לי להתרומם ולהחליט לגשת שוב בידיעה שאין לי מה להפסיד.

"הפעם השלישית הייתה מאתגרת ברמה הנפשית. בסייעתא דשמיא, למרות כל הקשיים חיזקתי את עצמי. החלטתי ללמוד מטעויות העבר. בפעמים הקודמות לא עניתי נכונה בגלל לחץ ופחד קהל, והפעם חיפשתי דברים חיוביים שקשורים לשאלה שהפילה אותי בפעמים הקודמות. קראתי את הפסוקים הרלוונטיים בגישה אחרת ושיננתי אותם כמו סיסמאות. קבעתי שבפעם השלישית אצליח, וזה מה שקרה.

דביר: "קראתי את הכתוב, וכאשר התעייפתי מלקרוא הקלטתי את עצמי בטעמים או במנגינות של שירים אמיתיים. היו לי כמה גרסאות, ישעיהו בסגנון קרליבך וגם בסגנון ספרדי, למשל"

"אחד מהדברים שנתנו לי כוח לגשת לחידון בפעם השלישית זו תחושת השליחות. הרגשתי שאני לא ניגש למען עצמי אלא למען עם ישראל. הייתה לי השתדלות מאוד גדולה והתפללתי המון.

"במבט לאחור, למרות שבפועל אילו לא הייתי נלחץ הייתי כנראה מגיע בקלות לשלב העולמי כבר בפעם הראשונה, אני חושב שהמסע שעברתי היה שווה את זה", הוא מודה בכנות. "הדרך היא חלק עיקרי מבחינתי. אני יודע שאם צלחתי את החידון לבסוף, על אף הקולות הרבים בראש שאמרו שאין סיכוי, אני יכול לנצח בעוד המון אתגרים".

פשוט ליהנות מהדרך

למתמודדים הבאים דביר ממליץ על דרכים יצירתיות המבטיחות שהחומר באמת לא יצא מהראש: "יש כל מיני שיטות להתכונן. אני שיננתי המון, אבל בדרכים יצירתיות שיקלו את המשימה הקשה", הוא מתאר. "ראשית כול קראתי את הכתוב, וכאשר התעייפתי מלקרוא הקלטתי את עצמי בטעמים או במנגינות של שירים אמיתיים. היו לי כמה גרסאות, ישעיהו בסגנון קרליבך וגם בסגנון ספרדי, למשל.

דביר: "יש לכם ספר כל כך מיוחד וקדוש בבית, מה אכפת לכם לעיין בו? תלמדו פרק או שניים ביום, תתנסו בלמידה. יש המון ספרי פירושים מאוד נוחים ונגישים באינטרנט ובחנויות הספרים. תקפצו למים!"

"כל אדם כמעט יכול ורוצה להוציא ספר לאור. בעולם הגלובלי שלנו יש המון מידע ותוכן שאנו נתקלים בהם. הרבה מאיתנו מצליחים לקרוא אלפי דפי עיתון, את כל הכרכים של הארי פוטר ושר הטבעות, אבל לא מקדישים זמן לעיון בתנ"ך. בסופו של דבר התנ"ך הוא הבסיס של עם ישראל, ואנחנו מוכרחים להכירו".

דביר מגלה שאף שלדעתו יש קסם בכל ספר וספר בדפי התנ"ך, החביב עליו הוא ספר משלי, הצופן בתוכו חוכמת חיים רבה: "ספר משלי נותן עצות מאוד מעניינות לחיים. אפשר להסתכל עליו כעל ספר סטטוסים. יש בו המון פסוקים שאפשר לגזור ולהשתמש בהם לשיפור חיינו. לכל קטע שם יש כמה פירושים ולקח חשוב מאוד שאפשר ללמוד ממנו.

"אומנם יש אחרי החידון מעין 15 דקות של תהילה, מראיינים אותי לתוכניות רדיו ולעולם קטן, וזה כיף, אבל בסופו של דבר הדרך היא מה שהיה לי חשוב. מי שמחליט להתמודד צריך למצוא את הדרך שלו ליהנות מהלימוד ומהעיסוק הרב בתנ"ך.

"לקוראים אני פונה ואומר: יש לכם ספר כל כך מיוחד וקדוש בבית, מה אכפת לכם לעיין בו? תלמדו פרק או שניים ביום, תתנסו בלמידה. יש המון ספרי פירושים מאוד נוחים ונגישים באינטרנט ובחנויות הספרים. תקפצו למים!"

דביר: "לפני השלב הפומבי לקחתי שני חרסים עתיקים, כתבתי עליהם את המילה 'חזק' בכתב עברי קדום, שמתי בכיס ועליתי לבמה"

"זו זכות גדולה לנו בישיבה התיכונית אמי"ת צפת שגדל בינינו תלמיד חכם צעיר כמו דביר, שכולו מלא באהבת תורה, אהבת אדם, מאור פנים וחברות אמיתית", מגיב על הזכייה נדביה נאה, מנהל הישיבה התיכונית אמי"ת צפת. "כמובן, היה תענוג צרוף לראות את היקף הידיעות המדהים לצד הפרגון והחברות בין דביר להלל. ראינו ממש את 'תלמידי החכמים של ארץ ישראל המנעימים זה לזה'".

 

קרדיט תמונה ראשית: עודד קרני, לע"מ