יום שישי אחרי הצהריים, השמש מתקרבת לקו האופק והשמיים נצבעים באדום, הדגים של שבת מוכנים ומדיפים ריח ניחוח, והגברים לבושים בבגדים לבנים מתארגנים לתפילה מנחה. בעוד כמה דקות תיכנס שבת המלכה.
"אני מעדכן אתכם שיש כאן שטח צבאי סגור חתום על ידי אלוף הפיקוד, ויש לכם חמש דקות להתפנות מפה. אם לא, תיעצרו", מרעים בקולו שוטר מג"ב, בידו דף נייר שבו תצלום אווירי של השטח, מוקף בעיגול אדום בוהק.
המקום: נחלת צבי, יישוב צעיר השוכן כמה קילומטרים מדרום ליישוב מכמש שבבנימין. הנוכחים: כשלושים שוטרי מג"ב, משפחה אחת וכמה בחורים בני 20–25, בחורי ישיבה שמתגוררים במקום בחודש האחרון.
הסיטואציה שתיארתי כאן חזרה ונשנתה פעמים מספר בשבועות האחרונים, בכל פעם באותו תסריט: כמה דקות לפני שבת פושטים כוחות משטרה על המאחז החדש ומאיימים במעצר על כל מי ששוהה במקום.
ייסורים של אהבה
לנחלת צבי הגעתי השבוע. עוברים את היישוב מעלה מכמש, חוצים את היישוב שאחריו, נווה ארז, וממשיכים בדרך עפר משובשת. אחרי נסיעה של כרבע שעה החניתי את הרכב, ובראש הגבעה שמולי ראיתי בית עץ פשוט. משמאלי היו כרם גפנים צעיר ושביל צר שמטפס לראש ההר. בראש הגבעה פגשתי את אלכסנדר (אלכס) שחור, ממקימי המקום, והוא לקח אותי לסיור קצר בגבעה.
מבנה העץ שראיתי מלמטה משמש שתי מטרות חשובות: במהלך הלילה לנה בו משפחת כהן, זוג ותינוקת בת שנה וחצי, ובמהלך היום הבית הופך לבית מדרש שוקק חיים. כמה חברותות יושבות סמוך לסטנדרים ושוקדות על לימוד הגמרא, חברותא אחרת מבררת סוגיה בקול, ובחור יושב וקורא את פרשת השבוע בטעמים.
בצידה השני של הגבעה נמצא הבית של הבחורים, מבנה קטן מאבן מקומית, מכוסה ברזנט נגד הגשם. המקום פשוט אבל נעים ומסודר. מים וחשמל אין בגבעה הצעירה. בלילות הם משתמשים בתאורת חירום נטענת, ואת המים לשתייה הם סוחבים בג'ריקנים שמילאו ביישוב סמוך.
"הרעיון ליישב את הארץ תמיד היה חלק מאיתנו", אומר אלכס. "המקום הזה ספציפית נבחר במבצע בניית היישובים החדשים של תנועת נחלה לפני כחצי שנה. כמה בחורים בוגרי ישיבת מרכז הרב וישיבת אורות התורה של הרב דוד חי הכהן בבת ים התקבצו והחליטו לבנות יישוב חדש. הרב דוד חי בחר את השם של היישוב החדש, נחלת צבי, על שם מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל".
קצת מפתיע לראות בחורי ישיבה, אנשים שכל היום יושבים ולומדים תורה, הופכים פתאום ל'גבעונים'?
"קודם כול חשוב לי להדגיש שאנחנו עדיין בנישים. אנחנו בחורי ישיבה על מלא", אלכס מחייך חיוך רחב. "הבחורים שנמצאים בגבעה עושים משמרות ביניהם ומחלקים את הזמן בין נוכחות בגבעה לבין הלימוד הקבוע בישיבה, כך שלמעשה לא עזבנו את הישיבות".
אלכס מראה לי במכשיר הטלפון שלו טבלת נוכחות ששבה מחולקות משמרות לשבוע הקרוב. הנוכחות בגבעה מתחלקת בין בחורי ישיבות גבוהות ותיכוניות מהסביבה: בכל יום מגיעים חבר'ה ללמוד בבית המדרש בגבעה, וכך גם שומרים על נוכחות קבועה. כשצריך בונים ועוסקים בחקלאות, וגם לא מפסידים ימים של לימוד.
"בעיניי דווקא החיבור הזה לא מפתיע אלא טבעי. גם בזמן שהיינו בישיבה תמכנו תמיד ביישוב הארץ, היינו מחוברים לפעילויות של ארץ ישראל, יצאנו להפגין אחרי פינויים של מאחזים וגבעות ותמכנו מספסלי הישיבה ככל יכולתנו ביישובים החדשים שהוקמו.
"אל תשכח שבמרכז הרב, עוד לפני חמישים שנה, הרב צבי יהודה היה הרוח החיה של תנועת גוש אמונים ותחילת ההתיישבות ביהודה ושומרון. מהישיבה יצאו בברכתו הרב חנן פורת והרב משה לוינגר להקים את היישובים הראשונים ביהודה ושומרון, והרצי"ה היה שותף איתם בכל נקודת התיישבות שהקימו, ככה שהחיבור לארץ ולהתיישבות מאוד טבעי מבחינתנו.
"מה שבאמת שונה היה המעבר מעולם הלימוד של הישיבה לעולם העשייה של הבנייה וההתיישבות בפועל במקום חדש בלי חשמל ובלי מים, עם כל הקשיים והפינויים, אבל אלה ייסורים של אהבה, אנחנו מקימים פה יישוב חדש בארץ ישראל!"
אלכס שחור: "קודם כול חשוב לי להדגיש שאנחנו עדיין בנישים. אנחנו בחורי ישיבה על מלא. הבחורים שנמצאים בגבעה עושים משמרות ביניהם ומחלקים את הזמן בין נוכחות בגבעה לבין הלימוד הקבוע בישיבה, כך שלמעשה לא עזבנו את הישיבות"
אמץ גבעה
בכניסה לבית המדרש תלוי שלט, ובו כתוב שבית המדרש נבנה לזכרו של יהודה דימנטמן הי"ד. "הייתי חבר מאוד טוב שלו", מספר לי אלכס. "יהודה הי"ד למד איתנו שנה במרכז הרב. אומנם לא היינו חברותא אבל היינו בקשר טוב, גם אחרי שהוא עזב את מרכז והלך ללמוד בישיבת חומש נשארנו בקשר טוב".
השיחה נהיית כבדה בשלב הזה. גם אני הכרתי את יהודה והייתי חבר טוב שלו, ואנחנו נזכרים בגעגוע בחבר אהוב שהכרנו. הדמעות קצת חונקות את הגרון, אבל אלכס ממשיך ומספר. "יהודה תמיד אמר לי: אלכס, יש לך כוחות גדולים של עשייה, לך תעשה איתם משהו. ארץ ישראל צריכה אנשים כמוך, שגדלו בתוך לימוד תורה ופועלים בכוח שלהם כדי לפעול במציאות.
"הוא היה אומר לי: לך תעשה ביזנס, לך תזיז דברים. יש לך את היכולת הזאת. אם תדע לרתום את הכוחות האלה לקדושה, זה חסר לעם ישראל הרבה יותר. אנשים שמגיעים מתוך התורה ופועלים בעולם המעשה.
"אחרי הרצח של יהודה כולם דיברו על כמה שלימוד התורה היה יקר בעיניו. גם במרכז וגם בישיבת חומש הוא התמסר ללימוד התמסרות מעוררת התפעלות, וזה גם מה שהוא שידר לסביבה שלו, להשקיע בלימוד התורה. אבל המילים שהדהדו לי בראש בדרך חזור מהשבעה היו דווקא אלה שבהן הוא עודד אותי ללכת ולפעול. בהחלט יש לו חלק ניכר בהקמת הגבעה הזאת".
בשלב הזה מצטרף לשיחה אסא אלדר, אחד הבחורים שנמצאים בגבעה. "הייתי חברותא של יהודה דימנטמן הי"ד בישיבה. אפשר לומר שאני פה בזכותו. אחד הדברים שהוא אמר לי ונחרתו בליבי זה שעם ישראל זה כמו גוף האדם: חשוב שיהיה ראש, וחשוב גם שיהיו ידיים ורגליים שיפעלו בעולם המעשה. אבל צריך גם שיהיה הצוואר והכתפיים, שמחברים ביניהם. היכולת של בחורי ישיבה להגיע לגבעות, לתת ולקבל מהעולם הזה, חשובה – וההשלכות שלה מורגשות. הרבה סוגיות הלכתיות ורעיוניות מתבררות במהלך ההקמה של נקודת התיישבות חדשה.
"המאמץ שלא לוותר על הקביעות של סדרי הלימוד הקבועים בישיבה, במיוחד בשנים הראשונות של הישיבה, כשמדובר הבחורים צעירים, הוא אחד הדברים החשובים שמעצבים את העולם של כל בחור ישיבה להמשך חייו, וגם כאן אנחנו מקפידים על הלימוד הקבוע כמו בישיבה.
"גם התמיכה של הקהילה בקריית משה בירושלים, בבת ים ובגבעת אסף מחזקת ונותנת כוח בצורה לא רגילה. אם כל קהילה תורנית תאמץ גבעה אחת, ויעבדו בעבודה משותפת, זה ישנה את המצב של המלחמה על הארץ וייתן כוחות גדולים להמשיך את המאבק החשוב הזה", הוא מסכם.
אלכס מראה לי במכשיר הטלפון שלו טבלת נוכחות ששבה מחולקות משמרות לשבוע הקרוב. הנוכחות בגבעה מתחלקת בין בחורי ישיבות גבוהות ותיכוניות מהסביבה: בכל יום מגיעים חבר'ה ללמוד בבית המדרש בגבעה, וכך גם שומרים על נוכחות קבועה. כשצריך בונים ועוסקים בחקלאות, וגם לא מפסידים ימים של לימוד
חבלי לידה
לקראת הערב מגיעה לבית המדרש משפחת כהן הצעירה. משה יוצא לקראתנו עם בתו. "התכנון המקורי היה שהבחורים יעלו קודם, יפתחו לנו את הדרך, ואחרי שהמצב יתבסס נצטרף גם אנחנו", הוא מספר. "אחרי כמה פינויים שהיו בשבועות האחרונים החלטנו לעשות מעשה כמו נחשון בן עמינדב: קופצים למים. בניגוד להיגיון, למרות שעכשיו המצב הכי מאתגר, אנחנו עושים את כל ההשתדלות שלנו, אנחנו רוצים שיהיה פה יישוב, ולכן אנחנו פה". המילים שלו שקטות אבל מלאות עוצמה ואמונה.
איך מסתדרים עם ילדה קטנה במקום כזה? אין אור בלילה או מים זורמים למקלחת. מה עושים?
"יש לנו קרוון שאנחנו שוכרים לא רחוק מכאן, ושם אפשר להתקלח ולבשל לשבת וליום חול. אבל בכל לילה אנחנו ישנים כאן, ובבוקר אני יוצא ללמוד בישיבה ואשתי הולכת לעבודה. אנחנו משתמשים בפנסים ובמכשירי חשמל על סוללות. אנחנו מבינים שזה מצב זמני, ובעזרת ה' התנאים הפיזיים עוד ישתפרו. אלו קשיים של התחלה, כמו חבלי לידה. כשמבינים את זה מצליחים להתמודד עם הקשיים יותר בקלות", הוא עונה בעיניים בורקות.
לימוד התורה של הבחורים ממשיך להישמע סביבנו, ואני משתעשע בשאלה אם מדובר בגבעה חדשה שבה כמה בחורים שלומדים תורה או שלמעשה מדובר בישיבה ששוכנת ביישוב קטנטן בשלבי ההקמה שלו. כנראה זה הקסם של המקום. מבחינת הבחורים כאן אין הבדל, קדושתה של הארץ וקדושת התורה הן היינו הך.
אלכס: "אתה שומע את כל עבודות החציבה שם על הרכס? זאת אחת הסיבות העיקריות שאנחנו פה"
כוחות מהארץ ומהעם
אחת לכמה דקות נשמע מהרכס הסמוך רעש של באגר ערבי חוצב בסלע, ואלכס לוקח אותי להשקיף על צידה המזרחי של הגבעה. "אתה שומע את כל עבודות החציבה שם על הרכס? זאת אחת הסיבות העיקריות שאנחנו פה. יש כאן השתלטות מסיבית וממומנת של הרשות הפלשתינית בין הכפר מוכמוס לבין כל אזור יריחו מתוך ניסיון ליצור רצף טריטוריאלי שמגיע עד רמאללה".
בעמק שמתחתינו אפשר לראות שדות גדולים שערביי הכפרים התחילו לעבד בזמן האחרון. "הגבעה הקטנה שלנו כאן מונעת חלקית את ההשתלטות הזאת, אבל כמו שאתה רואה, הערבים לא נחים. עם ישראל חייב לשנות את הגישה". בדרך חזור אנחנו עוברים שוב בשביל העפר שמוביל לגבעה, הגשם מטפטף והרוח קרה.
מאיפה שואבים את הכוחות?
"האמת היא, כמה שזה ישמע קלישאתי, שהכוחות שלנו באים מהארץ עצמה, מהאדמה הקדושה הזאת. וגם כמובן מעם ישראל. כל מילה טובה של יהודי, פרגון, תמיכה טכנית או ארוחת ערב שמכינים לנו תושבים מהאזור, שמאוד תומכים ומעודדים, נותנים לנו את הכוח להמשיך ולהישאר פה בשביל עם ישראל. עד שיהיה כאן יישוב חדש".
אני נפרד מאלכס בכניסה לגבעה, ובנסיעה לביתי בגבעת קומי אורי שביצהר חיוך עולה על פניי. ברור לי שלמרות כל ההריסות והקשיים אש מיוחדת בוערת בליבם של בחורי הישיבה האלה, שמקדישים מזמנם ליישוב הארץ, והאש הזאת עוד תנצח.
