יהודים, יש פרסים

שנים רבות מתחבטים יוצרי תרבות יהודית בהגדרת המושג תרבות יהודית, העומד צנוע משהו אל מול התרבות הישראלית. את ההגדרות נשאיר לפעם אחרת, כי היום אנחנו עסוקים בשמחת חלוקת הפרסים ע"ש אורי אורבך ליוצרי תרבות יהודית.

לפני שבע שנים הייתה השרה אורית סטרוק מיוזמי הפרס השנתי ליוצרים, וכעת משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות שהיא עומדת בראשו אמון על חלוקתו ליוצרים. "יש פה סגירת מעגל כפולה", מתרגשת השרה סטרוק. "קודם כול, סבתי הייתה משוררת, ואחד משיריה נקרא 'בצור עצור מעייני', והוא מתאר את כאבו של האומן כשהוא אינו יכול להביא לידי ביטוי את אומנותו. גדלתי על השיר המכונן הזה.

"יש בשיר הזה שורה מדהימה: 'בעצמותיי כאב בער בי – כל זה השיר אשר נשאר בי'. מבחינתי היכולת לעזור ליוצרים לבטא את עצמם זו זכות וחובה גדולה. מעבר לזה הייתי מיוזמי הפרס לפני כשבע שנים, וכעת אני שמחה להעניק אותו.

"הפרס נקרא על שם אורי אורבך", היא ממשיכה. "לאורי ולי היו תחומים רבים שבהם שיתפנו פעולה. אחד מהם היה חיזוק התרבות היהודית, חיזוק וחיבוק ליוצרים שיצירתם באה מהעולם האמוני ומבטאת אותו. ידענו היטב שקשה ליצור תרבות בלי תמיכה כלכלית, והתמיכה הזו לצערי מוענקת פחות מדי ליוצרים בתרבות יהודית. עשרות שנים לא היה די קשב בעולם התמיכות הממשלתיות ליוצרים מהתחום הזה, וגם לא ניתנו די הוקרה וכבוד לאותם יוצרים".

השרה מתחייבת: "בקרוב נקיים בע"ה שולחן עגול של מגוון יוצרים כדי לגבש את המשך הפעילות של המשרד לעידוד יוצרים ובעיקר יוצרים צעירים בראשית דרכם, כדי שיוכלו לפתח את היצירתיות שלהם. נחשוב איך אפשר לתת כלים ממלכתיים שיסייעו להם".

מורין נהדר הקליטה את סבא מבצע את פיוטי יהודי איראן הנשכחים והביאה אותם לקדמת הבמה באלבום מוזיקלי שזכה לתשבחות רבות

לא בשביל הכסף

השנה זכו בפרס שלושה עשר יוצרים מכל גוני הקשת התרבותית בשש קטגוריות: פרס מפעל חיים לג'קי לוי ולמנשה לב רן, פרס מוזיקה למורין נהדר ולעמיר בניון, פרס ספרות ושירה לדורית אורגד וליורם ניסינוביץ', פרס קולנוע למשה אלפי, ליהודה גרובייס ולעמותת סולמות ברשות הרב יוסף צבי רימון, ואפילו – תחזיקו חזק – פרס אומנות פלסטית למאיה ז'"ק ולפורת סלומון, וכן פרס תיאטרון לעופר גורן ולצביה מרגליות. הפרס מעניק אומנם עשרות אלפי שקלים לכל זוכה, אבל הכסף הוא באמת לא הסיפור.

באתי מאיראן כדי לנצח

"הפרס הזה תפס אותי כחודש אחרי שסבא שלי נפטר", מספרת מורין נהדר, פייטנית, משוררת וחוקרת שזכתה בפרס בקטגוריית מוזיקה בעקבות עבודת מחקר חלוצית והפקת מוזיקה ייחודית מבית יהודי איראן. "סבא שלי, בנימין בניהו צדיק, היה דמות מפתח במחקר שלי על פיוטיהם של יהודי איראן. הוא היה דמות שהיא השראה לצניעות, לפשטות ולחסד. כל אהבתו למוזיקה באה לידי ביטוי רק בזמנו החופשי. הוא לא עבד בזה אלא עסק בעבודות כפיים".

נהדר עלתה מאיראן בסוף שנות השבעים, למדה מוזיקה, ועם השנים התחברה לבית פיוטי סבא. משם הייתה הדרך קצרה לחקירת שורשיה האתניים-מוזיקליים. נהדר הקליטה את סבא מבצע את פיוטי יהודי איראן הנשכחים והביאה אותם לקדמת הבמה באלבום מוזיקלי שזכה לתשבחות רבות.

"אני מקדישה את הפרס לסבא ז"ל ולסבתי שתחיה", היא אומרת. "הגעתי למחקר המוזיקלי כשהחלה מהפכת הפיוט בארץ והייתה דרישה מהשטח לפיוטים. כך נכנסתי למחקר בתחום מוזיקת הקודש של יהודי איראן. לא ידעתי על זה הרבה; התחלתי לחקור וגיליתי אוצרות גדולים.

"הבנתי מהר מאוד שלא אוכל לעשות על זה דוקטורט, כי אין על זה די חומר. כך נוצר מחקר חלוצי באוניברסיטה העברית, אשר הבאתי בו הקלטות ייחודיות של פיוטים נשכחים מפיהם של זקני העדה. באתי בדקה התשעים. לצערי אף אחד לפניי לא הקליט את המקאמים ואת הפיוטים האלה. הבנתי שאנחנו על זמן שאול, ופעלתי מתוך תחושת שליחות ודחיפות לצלם ולהקליט את האנשים עוד בימים שהיו רשמקול וקלטות וידיאו.

"לא קיבלתי עזרה או מימון משום ארגון; זה היה לגמרי מחקר עצמאי על חשבוני, והוא ארך הרבה זמן. המחקר ניסה להציל מה שאפשר מהתרבות הזאת, ועכשיו אני שמחה ומרגישה זכות גדולה לקבל את הפרס ואת ההוקרה על ההשקעה הרבה".

צביה מרגליות: "התרבות אצל דתיים הרבה פעמים מאוד מסחרית, כי היוצרים לא יכולים להרשות לעצמם אחרת. תמצא כאלה שעושים אומנות לשמה פחות משתמצא בציבור הכללי, כי יש עלינו ריחיים כלכליות כבדות יותר"

בין שורשי לעכשווי

בתווך, בין צלילה לשורשים יהודיים למחקר מוזיקלי מופלא, נמצאת אומנית תרבות יהודית אחרת לגמרי, שזכתה בפרס בקטגוריית תיאטרון, המביאה לקדמת הבמה את התרבות היהודית העכשווית. האמצעים: ספוקן וורד ומחזות. קוראים לה צביה מרגליות, והיא משוררת, מחזאית ואומנית ספוקן וורד.

"אמרו לי שהשרה רוצה לדבר איתי, ולא הבנתי למה היא צריכה אותי", היא משחזרת איפה תפסה אותה הבשורה על קבלת הפרס. "חשבתי שזה קשור אולי למהפכה המשפטית. אמרתי: אולי רוצים שאופיע באיזו הפגנה? בסוף השרה בישרה לי שזכיתי בפרס. מאוד הופתעתי, ומייד קראתי לבעלי שיבוא לשמוע".

מרגליות בתחום כבר שלוש עשרה שנים. ב-2015 זכתה בפרס של משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכם. "בזמנו הייתי ממש מופתעת ושמחה. גם עכשיו אני מופתעת ושמחה, למרות שברגע שאתה נכנס לתחום של תרבות יהודית – בהגדרתה הנוכחית – מטבע הדברים יש פחות מתחרים על הפרס. ועדיין יש לדעתי הרבה אנשים ראויים, ואני מאחלת לכל אחד שיקבל את ההכרה שלו. אומני 'הזהב הטהור' נמצאים בפינה, ואני מציעה לאנשים לחפש אותם".

מי למשל?

"מרים לוינגר עושה קומיקס ומוכשרת מאוד, ואף אחד לא יודע על קיומה. לא תמיד יש הלימה בין כישרון לקהל".

כמי שחיה את השטח הנוכחי, מהי תרבות יהודית בעינייך?

"לכאורה אנחנו מדינה יהודית, וכל מה שאנחנו עושים פה הוא תרבות יהודית. אבל זה לא ככה. בעיניי היום תרבות יהודית היא מושג הרבה יותר נזיל. היום פוגשים אלמנטים יהודיים במקומות שאולי לא הייתי מגדירה יהודיים".

מה עשה לך הפרס?

"הוא קצת הרים אותי, כי הייתי בנקודה קשה עם עצמי. בסוף צריך לדבר על זה: למה לדוסים קשה ליצור תרבות? כי ברוך ה' הם מולידים ילדים, ובסוף יש עניין של חלוקת זמן. לכן לדעתי התרבות אצל דתיים הרבה פעמים מאוד מסחרית, כי היוצרים לא יכולים להרשות לעצמם אחרת. תמצא כאלה שעושים אומנות לשמה פחות משתמצא בציבור הכללי, כי יש עלינו ריחיים כלכליות כבדות יותר".

מרגליות מעידה: "די הרבה זמן אני יוצרת אומנות שכבולה לשיקולי פרנסה, כמו מופע שכתבתי לל"ג בעומר לכפר חב"ד. זה מעניין, אבל זה לא הדבר שלי ולא הקול האישי שלי שיש לי לתת לעולם. הפרס הזה נתן לי כוח לעשות פנייה ולשוב לעשות יותר גם את האומנות האישית שלי.

"בכסף של הפרס אני מתכננת לעשות את זה בעזרת ה'. יש לי חלום לכתוב מחזות זמר למבוגרים, וזה פרויקט ארוך מכדי להתמסר אליו ללא תקציב. בסוף כסף זה אנרגייה, ונמצא דרך להמיר אותו לאנרגייה הנכונה".