העילוי שדיבר עברית

הרב משה נחמיה כהנוב זצ"ל נולד בעיירה קוסטיוקוביץ' שברוסיה הלבנה בשנת תקע"ז. הוא למד בחדר ובישיבה, ובעודו נער התפרסם בשקידתו ובידיעותיו הרבות בתורה.

אחרי מלאת לו י"ד שנה לקח אותו אחד מעשירי העיירה פטרוביץ' חתן לבתו, ובמלאת לו ט"ו שנה הוכנס לחופה. לפי התנאים נדרש ר' משה נחמיה לשבת שנים אחדות סמוך על שלחן חותנו ולהמשיך בלימוד. אבל הוא חש צורך ללמוד במרכז של תורה, וחודשים אחדים אחרי חתונתו בעזרת אשתו יצא הרב כהנוב באישון ליל בהיחבא דרך החלון מבית חותנו. הוא שם פעמיו לעיר הגדולה וילנה, ולמד שם בבית המדרש.

חצי שנה הוא למד שם ברצף, וחזר לביתו רק כדי להשתתף בברית המילה של בנו בכורו אברהם יעקב. לאחר הברית חזר ללמוד בווילנה עוד שנתיים וחצי, ורק אז שב לביתו ולמשפחתו, מלא וגדוש בתורה ואף מוסמך להוראה. לאחר שנים אחדות נבחר לרב בעיר חסלביץ', שהייתה מפורסמת כעיר מלאה בחכמי תורה, ורבניה נמנו עם גדולי התורה ברוסיה. בעיר חסלביץ' הוא כיהן כ-16 שנים, והקים בה ישיבה גדולה. תלמידים מכל רחבי רוסיה נהרו אליה.

הוא השתקע בעיר הקודש ירושלים והתמנה לראש הישיבה ותלמוד התורה עץ חיים, מוסד התורה הראשי והחשוב ביותר בארץ באותה תקופה. המינוי נעשה בעצת רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים

בארץ הקודש

בסוף שנת תרכ"ד עלה ארצה בנסיעה שארכה שישה חדשים. הוא השתקע בעיר הקודש ירושלים והתמנה לראש הישיבה ותלמוד התורה עץ חיים, מוסד התורה הראשי והחשוב ביותר בארץ באותה תקופה. המינוי נעשה בעצת רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים. אומנם היו בירושלים עשרות גאונים מופלגים וישישים, אך הרב כהנוב התבלט בגאונותו, בהתמדתו ובצדקתו.

חוקר תולדות ירושלים פרופ' יוסף יואל ריבלין כתב במאמרו 'מבוני הישוב ביפו': "דחיפה מיוחדת ניתנה לפיתוח הישוב היהודי ביפו, דווקא על ידי חבר אנשים מלומדי ישיבת עץ חיים, שהיו מושפעים מהגאון המופלא, אחד מחולמי התחיה היותר מפליאים, רבי משה נחמיה כהנוב זצ"ל".

והוסיף פרופ' ריבלין: "לא בשורות מעטות אפשר לתאר את הגאון האידיאלי הזה. ראוי הוא לחקירה מיוחדת ויסודית, כי מלבד מה שנדפס מספריו עוד נמצא בספריה הלאומית והאוניברסיטאית אוצר בלום של כתבי יד הגאון הזה, שמלבד מה שהם מחזיקים אוצרות תורה, יש בהם רב כדי ללמוד על ישוב הארץ ועל תולדותיו, ונשקפת בתוכם נפשו האידיאלית והשואפת של הרב משה נחמיה.

"הוא היה הראשון לדיבור עברי, ובדרישת לימודי חול מעשיים בתלמוד תורה וביחוד לימוד השפה הערבית, מראשוני מתכני תכניות רחבות לעבודה, לחרושת ולישוב. ומלבד מה שהיה מן המשפיעים הראשונים על ר' יוסף ריבלין ור' יואל משה סלומון, הקים מתוך התלמידים, מן המצויינים שבחכמי ישיבת עץ חיים, את ראשוני הסוחרים בישוב הישן. מבין תלמידיו היו ר' שמעון רוקח, ר' יעקב גודלמן, ר' בצלאל לפין, ונכדו ר' פייביל כהנוב, זו הקבוצה הירושלמית שהניחה יסוד לישוב יפו החדש" (דואר היום, י"ד בשבט תרצ"ה).

הרב כהנוב היה ראש הישיבה האשכנזי הראשון בירושלים ואבי ראשי הישיבות הבאים אחריו. הוא עמד בראש הישיבה עד לפטירתו, כעשרים וחמש שנה. מאות מגדולי ירושלים נמנו עם תלמידיו. בימיו התחילה פריחת הישיבה, והיא קיימת לתפארה עד היום בירושלים, המוסד הוותיק ביותר כיום בארץ, ללא מתחרים.

"הוא היה הראשון לדיבור עברי, ובדרישת לימודי חול מעשיים בתלמוד תורה וביחוד לימוד השפה הערבית, מראשוני מתכני תכניות רחבות לעבודה, לחרושת ולישוב"

פעילות ציבורית

הרב כהנוב פעל רבות בענייני הציבור. בשנת תר"ל יסד את הגמ"ח הראשון בירושלים, שערי חסד, והיה ראש וראשון לפעילות הצדקה. הצליח תמיד להשיג את מבוקשו אצל השר הצדיק משה מונטיפיורי, שעימו קשר קשרים אמיצים. היה מראשי המדרבנים לייסוד המושבות החקלאיות. פרסם מאמרים בעיתון 'יהודה וירושלים' בדבר הצורך בייסוד חברה להזרמת מים לירושלים, ייסוד בנק עברי ומפעלי תעשייה ליצור נייר ועוד, כדי לספק עבודה לתושבי ירושלים ולפתח בה חיים כלכליים לפרנסת המונים.

בניין ירושלים ותחיית השפה

הרב כהנוב השתתף בהרחבת היישוב מחוץ לחומה. הוא בנה לו בית בשכונת נחלת שבעה, השכונה הראשונה מחוץ לחומות מתוך סדרת שכונות שבאו בעקבותיה. בהיותו קשור למקום עבודתו בישיבה בעיר העתיקה, והיות שלעת זקנה קשתה עליו ההליכה אל השכונה הרחוקה, השכיר הרב את הבית ורק חדר אחד השאיר לעצמו, ובימות הקיץ, בעת שהחום גדול מאוד בעיר העתיקה, היה יוצא לגור שם.

זיכרונות תלמידיו

חוקר תולדות ירושלים ר' פנחס גרייבסקי היה מתלמידיו של הרב כהנוב. לימים פרסם חוברת לזכרו, ובראשה כתב: "רבנו זה הרים קרן התורה והחכמה בירושלם, העמיד דור־דעה, בעלי תורה ויראה, בעלי חכמה, סופרים וסוחרים, חובבים וחקלאים שכולם מעריצים אותו עד היום.

"אהבת התורה, היתה אצלו מעל כל גבול; הוא המית את עצמו באהלה של תורה ומסר נפשו ליראה את ה' ולאהבה אותו כל הימים. מי שראה את רבנו זה יושב והוגה בתורת ה' מעוטר בתפילין בהתלהבות, ברוממות הרוח, באש להבת שלהבת, הרגיש את 'עמודא דנורא', ויהי בעיניו כמלאך ה' צבאות".

תלמיד אחר, הסופר והחוקר ר' אברהם משה לונץ, סיפר: "הרב חיבב מאוד את הפשט הפשוט, בתנ“כ וגם בלמוד גפ”ת חיבב על תלמידיו את הפשט על פני הפלפול המחודד. ובכל שבת היה מעיין בפירוש הפשטנים על התורה וביחוד בפירוש הראב“ע והיה מנסה את תלמידיו החביבים – שאנכי זכיתי להיות אחד מהם – במאמרים הסתומים ומחודדים שבו, וגם שם עינו בפירוש 'הביאור'. אך כל זה היה רק בכותלי ישיבתו, אבל בחוץ פחד להיות למליץ להשכלה מפני הקנאים שלא יפגעו בו (כמו שקרה באמת, אחרי שנים רבות) והוא היה הראשון שהחל לדבר בלשון הקודש".

אגב, בכל פעם שהיה פוגש הרב כהנוב את תלמידו לשעבר לונץ, שנתפס בעיני הקנאים כאפיקורס וכופר משום שהתעסק בספרות ומחקר, היה צובט בלחיו ואומר: "נו, מה שלומך לונצק'ה, מאמין הנני כי לא עזבת את למוד התורה לגמרי, וכי גם עתה הנך קובע עתים גם ללימודי קודש".

הרב כהנוב היה עטור תפילין כל היום, בין בשבתו בביתו ובין בלכתו אל הישיבה, ורק לפני תפילת ערבית היה חולץ תפיליו. הוא דבק בתפילין כל כך, עד שלפעמים שכח והתפלל גם ערבית בהן, עד שהעירוהו על זה, ואז נזכר לחולצן.

תחיית השפה

הרב דיבר רק בלשון הקודש (ובזה קדם לאליעזר בן-יהודה, הנקרא בפי רבים "מחיה השפה העברית"), ורק בשעת הדחק היה נעזר במילים ביידיש. בשבת ויום טוב היה מדבר עברית גם בביתו. אומנם בשעוריו ובהרצאותיו בישיבה היה מדבר יידיש, להקל על שומעיו את הבנת דבריו.

הרב דיבר רק בלשון הקודש (ובזה קדם לאליעזר בן-יהודה, הנקרא בפי רבים "מחיה השפה העברית"), ורק בשעת הדחק היה נעזר במילים ביידיש

כתביו

הרב כהנוב היה מפורסם לשבח גם כדרשן וכסופר. חיבר ספרים בהלכה, באגדה ובמחשבת ישראל, ואלה הם: 'אבל משה', 'ארץ חפץ', 'חוקות עולם', 'מי מנוחות', 'נופת צופים' (פירוש על אגדות התלמוד), 'נתיבות השלום' (על חושן משפט), 'פלגי מים', 'שאלו שלום ירושלים', 'שנת השבע', 'שפתי ישנים'. הניח אחריו כתבי יד בחידושי תורה במגוון ענפים. מקצתם שמורים בספרייה הלאומית.
הרב כהנוב נפטר בירושלים בח' בסיוון תרמ"ז, ונקבר בהר הזיתים. הוא הניח אחריו מאות תלמידים. נכדו פייבל כהנוב היה ממייסדי נווה צדק. חתנו, ר' מיכל ליב כ"ץ, היה גיבור נערץ בקרב היישוב הישן ומבוני המושבה פתח תקווה ועזר בגאולת אדמות אחוזת בית (תל אביב) ואדמות מושבות ושכונות ברחבי הארץ.

על שמו של הרב נקרא רחוב 'הרב כהנוב' בשכונת שערי חסד בירושלים, ורחוב 'ארץ חפץ' בשכונת מעלות דפנה בירושלים מנציח אחד מספריו.