כפי שהבטחתי בשבוע שעבר, אנסה לתת כאן סקירה של הנושאים ביישוב הארץ שצריכים להיות היעדים של הממשלה הבאה, ורק יישומם יזכה את הממשלה בתארים 'ימנית' ו'לאומית'.
נתחיל לסקור את הנושאים לפי העיקרון שלימדנו דוד המלך: סור מרע ועשה טוב. קודם עזיבת הרע והפסקת המדיניות והמעשים הקלוקלים של הממשלות הקודמות, ומייד לאחר מכן פתיחה בתיקון עמוק ועשייה חיובית.
בשנת 2009, פחות או יותר בזמן שנתניהו נשא את נאום בר-אילן הידוע, שבו דיבר על נכונותו להקים מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל, הבליחה תוכנית גאונית במוחו של ראש הרשות הפלשתינית דאז סלאם פיאד: במקום לשבת ולחכות למשא ומתן עם ישראל ועם ארצות הברית כפי שעשו קודמיי, חשב פיאד, נשפר מראש כוחות בשטח.
אז החל מרוץ לתפיסת כמה שיותר דונמים במרחב הפתוח ביו"ש וליצירת רצפים וגושים ערביים. התוכנית התמקדה בכמה דרכי פעולה מרכזיות שכולן נבנו על העיקרון המנחה הזה: תפיסת כמה שיותר שטח בכמה שפחות תקציבים ומשאבי אנוש
כך, לפי תוכניתו של פיאד, כשתחזור הרשות הפלשתינית לשולחן המשא ומתן בהזדמנות הבאה שיידון גורל השטחים ביהודה ושומרון, תבוא הרשות כשהיא שולטת במרבית השטח ומחזיקה ברצפים אסטרטגיים לכל אורך השטח, נוסף על תשתית אזרחית מוכנה למדינה הפלשתינית שבפועל כבר קיימת. לנציגי ישראל ולגורם המתווך לא יישאר אלא לתת גושפנקה רשמית למצב הקיים בשטח ממילא.
אז החל מרוץ לתפיסת כמה שיותר דונמים במרחב הפתוח ביו"ש וליצירת רצפים וגושים ערביים. התוכנית התמקדה בכמה דרכי פעולה מרכזיות שכולן נבנו על העיקרון המנחה הזה: תפיסת כמה שיותר שטח בכמה שפחות תקציבים ומשאבי אנוש. בנייה מרווחת של בתים במרחק של מאות מטרים בין בית לבית, פריצת צירים אסטרטגיים שיחברו בין שתי נקודות ערביות מרוחקות וימלאו את החלל שבאמצע, הקמת בתי חולים, אוניברסיטאות וקניונים, נטיעת מטעים של עצי פרי בכמויות ענק וכן גידול עדרי צאן שיחלשו על שטחי ענק מדי יום. במשך יותר מעשור התקדמה התוכנית בקצב מסחרר היישר אל המטרה הסופית.
המנהל האזרחי, האמון כיום על אכיפת הבנייה ביהודה ושומרון, כמעט לא פעל בנושא, ויש שיאמרו שנרדם במכוון על ההגה. למנהל האזרחי יש די מעט פקחים שתפקידם הרשמי הוא אכיפת בנייה בלתי חוקית באשר היא. בפועל למרות מספר התקנים הקטן חלק ניכר מפעילות הפקחים מופנה כלפי בנייה יהודית, ושם כל הקמת צריף חדש מזכה בביקור מהיר של פקח ובפתיחת הליכים. בצד הערבי לעומת זאת גם שורת בתים שתיבנה וכבישי ענק שייפרצו יכולים לחלוף מתחת לעיניהם העצומות של פקחי המנהל.
במצב ההזוי הזה צפו בתסכול ארגוני ימין ופעילים, והחליטו להירתם למשימה. המנהל האזרחי לא מתאמץ דיו לאתר בנייה ערבית לא חוקית, אמרו, נסייר אנחנו בשטח, נתעד ונגיש את המידע על מגש של כסף לגורמי המנהל, והם יצטרכו רק להגיע ולאכוף.
אלא שהם גילו שהסיפור כאן גדול קצת יותר ממחסור בכוח אדם ומרשלנות גרידא. אחרי שורת אירועים תמוהים ומרתיחים נוכחו הפעילים לדעת כי חוסר המעש של המנהל האזרחי לא נבע מעצלנות או מרשלנות אלא ממדיניות מסודרת וברורה, לא בהכרח כזו שמשרתת את הצד הישראלי.
באלפי מקרים שדווח בהם למנהל האזרחי על בנייה ערבית כלל לא הגיע פקח לשטח לתעד את העבודות, ובמקרים רבים אחרים, גם כאשר הגיע לשטח בסופו של דבר לאחר לחצים רבים, ניסה ככל יכולתו לתקוע מקלות בגלגלים ולאפשר את המשך העבודות.
זה הגיע לעיתים אף לתיאום ממשי בין גורמי המנהל האזרחי והמת"ק (זרוע נוספת של המנהל האזרחי) ובין ראשי הכפרים ובכירי הרשות הפלשתינית. דילים נסגרו מאחורי הקלעים ופרויקטים רבים בוצעו בהעלמת עין מכוונת של המנהל האזרחי, שהערים קשיים על הפעילים היהודים שניסו למנוע את התפשטות הבנייה הערבית.
בד בבד, לנוכח ההתיישבות היהודית המשיכו להערים במנהל קשיים למכביר. כל תוכנית בנייה קטנה ביישובי יהודה ושומרון נדרשה לעבור הליכי ביורוקרטיה ארוכים ומתישים כדי לקבל את האישור הדרוש, ו'הפרות בנייה' של תושבים שהחליטו שלא לחכות למנהל האזרחי טופלו מייד ביד קשה ובאפס סלחנות.
גם למראה יהודים שביקשו לרכוש קרקעות מתושבים ערבים פעל המנהל בכל כוחו לסכל את מכירת הקרקע ואף עירב את מנגנוני הרשות הפלשתינית, ואלו דאגו 'לטפל' במוכרים הערבים. אינסוף סיפורים, כתבות ותחקירים – חלקם מבהילים ומסמרי שיער – פורסמו במהלך השנים בנושא והעלו תמונה חד-משמעית: המנהל האזרחי הפך לגוף פוסט-ציוני שלו אג'נדה ברורה נגד ההתיישבות.
למרות המדיניות הברורה שהוביל המנהל נגד ההתיישבות לא פעלו באף אחת מהממשלות בעשור האחרון לסגור את הגוף הזה, ולמעשה יישרו קו איתו, ולכל היותר ניסו למתוח קצת את הקווים בשבלונה שצייר המנהל האזרחי.
למרות המדיניות הברורה שהוביל המנהל האזרחי נגד ההתיישבות לא פעלו באף אחת מהממשלות בעשור האחרון לסגור את הגוף הזה, ולמעשה יישרו קו איתו, ולכל היותר ניסו למתוח קצת את הקווים בשבלונה שצייר המנהל
ארבעה סעיפי סור מרע
פעילות המנהל האזרחי לא השתנתה לטובה בימיה של הממשלה הנוכחית אלא נהנתה רק מרוח גבית בדמות עשרות תקנים חדשים שנוספו לארגון ומעידוד שרי הממשלה, שניסו בכל דרך לרצות את אבו מאזן. לכן יש כמה יעדי חובה ראשוניים ופשוטים למדי שנדרשים לביצוע מכל ממשלה שתכנה את עצמה 'ימנית' ו'לאומית'.
נתחיל מהדבר הבסיסי ביותר: בלימת התפשטות האויב. בלי הפרט הזה, עד שמדינת ישראל תגבש תוכנית התיישבות רחבה ותידרש לשאר הנושאים, היא עלולה למצוא את עצמה מול מדינה פלשתינית שניצבת בשטח כעובדה מוגמרת.
- סגירת המנהל האזרחי והעברת כלל סמכויותיו, החל מתחום התכנון והאכיפה וכלה במתן אישורים לתשתיות מים וחשמל, לידי המועצות האזוריות, בדומה למצב הקיים ברחבי מדינת ישראל.
- הגדרת המאבק על יהודה ושומרון מלחמה לאומית. לבנייה הערבית ביו"ש אין להתייחס כאל עבירת בנייה רגילה אלא כהכרזת מלחמה שהכריז גוף עוין לכל דבר ועניין; גוף שפועל לכונן מדינת טרור ערבית בלב הארץ, גם על שטחי היישובים הקיימים. בדיוק כמו שמכירת נשק למטרות טרור חמורה יותר מעסקת נשק רגילה, כך גם בבנייה. כמו כן יש לתת עדיפות נוספת לאכיפת בנייה באזורים אסטרטגיים שמבססים את תשתית המדינה הפלשתינית. כשההבנה הזאת תחלחל במערכת, יהיה אפשר לעבור לשלב הבא.
- הקמה של יחידה ייעודית למאבק בתוכנית פיאד ובבנייה הערבית. יחידה זו תוצב בראש סדר העדיפויות ותקבל סל כלים אפקטיבי ומרתיע שיקל את פעולות האכיפה.
- עצירת התקציב שמזרימות עשרות מדינות ברחבי העולם מדי שנה לרשות הפלשתינית למען ההשתלטות וגירוש אלפי הפעילים הזרים שפועלים אקטיבית עם ארגוני הרשות הפלשתינית.
במשך שנים הפקירה מדינת ישראל את עצמה ונתנה למדינות אחרות לפעול נגדה בחופשיות מתוך שטח המדינה. אין שום סיבה שהמצב הזה יימשך ולו רגע אחד נוסף. הדבר המתבקש והלגיטימי ביותר הוא שמדינה תשמור בקנאות על ריבונותה.
אלו הדברים הראשוניים, כאמור, שהממשלה הנכנסת צריכה לקדם. אך חשוב לזכור שבלי החלק העיקרי, והוא ה'עשה טוב', נמשיך לעד להתבוסס במלחמת מאסף נגד אויב נחוש ויוזם. על כך נרחיב בעז"ה בשבועות הבאים.
