סיון רהב מאיר
1.
"כמה פעמים בדקה תוכלו לקפוץ על רגל אחת?" שאל אבי אברהם את הבנות בסדנת 'נפגשות'. אבי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה, התחיל לרשום את התשובות שהתקבלו: 20, 30, אולי 50… ואז השעון הופעל והבנות התבקשו לקום מהזום ולקפוץ במשך דקה. התוצאות היו מדהימות: 90, 100 וגם 120.
"אתן רואות? לפעמים אנחנו לא מעריכים נכון את היכולות שלנו", אמר אבי. בתרגילים ספורים הוא לימד אותנו להתמקד בחוזקות האישיות שלנו: "אנחנו מתעסקים המון בכישלונות, במה שאנחנו לא טובים בו, אבל פחות מלמדים אותנו לנתח את ההצלחות שלנו ולהבין איפה טמון הפוטנציאל שלנו, איפה נקודות הזינוק. כל אחת פה צריכה לדעת לענות על השאלה: במה את טובה?"
הנה שני ציטוטים שלמדנו על הנושא:
הרב ירוחם ליבוביץ' מישיבת מיר אמר לתלמידיו: "אוי לו לאדם שלא מכיר את חסרונותיו, כי הוא אינו יודע מה עליו לתקן, אבל אוי ואבוי לו לאדם שאינו מכיר את מעלותיו, כי אז אפילו את כלי עבודתו הוא לא מכיר".
רבי ברוך ממז'יבוז הסביר בצורה מעוררת מחשבה פסוק מפורסם מספר התהילים: "נאמר בתהילים 'לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו' – צריכים להודיע לבני אדם כמה גדול הוא הכוח שלהם. אנשים לא יודעים כמה כוחות וגבורה יש להם. זו מצווה להודיע להם וללמד אותם, כדי שידעו ויתחברו לתעצומות האלה".
תודה, אבי. וגם אתם מוזמנים לקפוץ במשך דקה על רגל אחת, ולבדוק…
2.
זכיתי לדבר השבוע בטקס משמח: הרבנית ד"ר עדינה שמידמן מארגון ה-OU יזמה לימוד של פרק ביום מספרי הנביאים והכתובים. כעת, כעבור כשנתיים, הסתיים הלימוד של כל הפרקים של הנ"ך (נביאים-כתובים), והוא כמובן גם החל מחדש. הנה מה שאמרתי שם:
"יש משחק חדש שכובש את העולם: 'וורדל'. בכל יום צריך לנחש מילה אחת, מתוך שישה ניסיונות. אפשר לשחק רק פעם אחת ביום, ובכל יום מקבלים מילה חדשה אחת, וזהו. מומחים מסבירים שהצלחת המשחק נובעת בדיוק מהעיקרון הזה: בעולם של ריגוש בלתי נגמר, של דופמין ואינספור הסחות דעת, של גלילה אינסופית של הפיד, כאן יש משהו שהתגעגענו אליו – חוויה יומית מוגבלת, שאפשר לדבר עליה כל היום ולחכות לזו של מחר. אנחנו צמאים לזה. אולי זה גם הקסם של הלימוד היומי שכובש את העולם. אנחנו רוצים לחזור לשפיות, לסדר, להדרגתיות, לתהליך. לימוד יומי נותן לנו גם דופק וגם אופק.
אבל ללמוד את ספרי הנביאים והכתובים, זה לא סתם לימוד יומי, אלא לימוד של ספרים שרובנו לא מכירים מספיק, אף על פי שהם מדברים בדיוק אלינו ועלינו. חז"ל אומרים שלא כל הנבואות נכתבו בתנ"ך. לדבריהם, רק 'נבואה שנצרכה לדורות' נכתבה. היו כנראה הרבה דברים שירמיהו אמר, כאן בירושלים, אבל רק מה שהדורות הבאים, כלומר אנחנו, צריכים לשמוע – נכנס לבסוף לתנ"ך. כל פסוק בספרי הנביאים והכתובים לא נכתב סתם, אלא כי יש לו מה לומר לנו, היום".
3.
מתי הקשר עמוק ומשמעותי יותר – אצל שני בני זוג נרגשים מתחת לחופה, או אצל אותו זוג כעבור שלושים שנות נישואים, אחרי התמודדויות, עליות, ירידות ואתגרים?
בפרשה, אחרי חטא העגל, משה רבנו מנפץ את לוחות הברית. ואז, אחרי מעמד של סליחה ומחילה, הוא יורד אל העם עם לוחות שניים, שלמים וחדשים, שהמשיכו ללוות את העם מאז.
פרשנינו מסבירים שדווקא החטא, דווקא המשבר, הופך מעכשיו את הקשר בין העם לאלוקים לעמוק ומשמעותי יותר. הם מציעים לנו לדמות זאת לחבל שנקרע. אחרי שקושרים אותו שוב, הקשר חזק עוד יותר, וקשה הרבה יותר לקרוע אותו. נוסף על כך, אחרי שהחבל נקרע וקושרים אותו מחדש, שני הקצוות שלו קרובים עוד יותר זה לזה.
אז מובן שמלכתחילה צריך למנוע משברים וקרעים. אבל אם זה קורה, מתברר שאפשר לא רק לצאת ממשברים, אלא אפילו להתחזק מהם.
4.
מחשבה מעניינת שכתב הרב עמיצור אריאל, מעמותת 'הבית לכלכלה יהודית':
"מה לנו ולעבודה זרה? מה לנו ולעגל הזהב? לכאורה, הסיפור שקראנו בפרשה הוא סיפור היסטורי. אולי פעם אנשים סגדו לפסלים ועבדו את הזהב, אבל אנחנו כבר הרבה יותר מפותחים ומתוחכמים.
"ובכן, יש דמיון בין יחס האדם לכסף, לבין יחס האדם אל אלוקים. גם הכסף הוא דבר שאנשים עובדים בשבילו, חושבים עליו וחושקים בו, דבר שהעולם מתנהל בשבילו וחג סביבו.
"שימו לב שאם פעם הכסף היה מוחשי, היום גם על הכסף אפשר לומר 'אין לו גוף ולא דמות הגוף'. הבנקים כבר לא צריכים לשמור מטילי זהב במרתפים. הכסף הפך לווירטואלי, למופשט, והוא עובר בלחיצת כפתור.
"הסכנה בכסף המודרני היא שאפשר להשתעבד לו, בלי לחוש רתיעה מאותה עבודה זרה שכבר עברה מהעולם.
"למשל, כשאנחנו מודדים את ההוצאות והפעילות במשק ושמחים שהכול עולה – אי אפשר למדוד שעות של התנדבות, שמעלות את רמת החיים אבל לא נספרות כמו שירות דומה שניתן בתשלום. עוד דוגמה: אי אפשר לכמת שיעורי תורה בקהילה, שיעורים שמעלים את איכות החיים אבל לא תורמים לתל"ג. גם זמן איכות של הורים עם ילדיהם אינו מעלה את הנתונים שאפשר למדוד, ולעומת זאת חלופות, כמו שיעורים פרטיים וצהרונים, נספרות ונמדדות כפעילות במשק.
"הדיון הכלכלי חשוב כל עוד דרכו אנחנו מגשימים את הערכים שלנו. עלינו לבדוק שהמספרים בחיינו לא הופכים לעגל הזהב".
5.
איזה ציווי מופיע בפרשת השבוע, פרשת ויקהל, עוד לפני מצוות השבת? לעשות מלאכה. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, נכתב בפרשה, ורק אז – וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ. הרב שניאור אשכנזי מראשון לציון מסביר עד כמה הפעילות, המלאכה והאקטיביות חשובות בחיינו, בכל גיל:
"בששת ימי החול עלינו לפתח את העולם ואת עצמנו. בעולם יש דיון תוסס מתי צריך לפרוש לפנסיה: האם בגיל מסוים וקבוע לכולם, או לפי תפקודו של העובד. אבל ההלכה מכוונת אותנו למצב שבו אין כלל פרישה מהעבודה, כי האדם אף פעם לא מסיים את תפקידו בעולם הזה, הוא רק עובר לתפקיד אחר. בני שבט לוי, למשל, שסחבו את המשא הכבד של המשכן במדבר, פרשו מהתפקיד בגיל חמישים, אבל עברו מייד לתפקיד אחר, קל יותר מבחינה פיזית, וגם החלו בד בבד לייעץ ולחנוך לוויים צעירים. חז"ל מדגישים שאסור לאדם לשבת בטל. אף אחד אינו 'מיותר', אף פעם. תמיד צריך למצוא שליחות שמתאימה לגילו ולמצבו או התנדבות שבה הוא יכול לתרום מניסיונו ומכישוריו. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". ואז – שבת שלום.
