הרב ניר גרינברג
תהליך החזרה בתשובה הוא תהליך ייחודי ונפלא. אין לדעת מאין תפרוץ הנשמה. כל אחד וסיפורו הייחודי והדרך המיוחדת שלו שבה חזר אל ריבונו של עולם.
בחופשת השחרור שלי הגעתי למכון לחוזרים בתשובה כדי להכיר את עולם התורה. תכננתי להישאר שם כמה חודשים, אך נשארתי כמה שנים. התקופה של תחילת ההיכרות עם התורה נדמתה לי כחזרה אל עצמי; חשתי שהתורה נותנת לי מענה לתחושות הקיומיות שליוו אותי כל ימי חיי, ולכן היא הייתה לי המשך טבעי לכל מהלך חיי הקודמים, שרק העמיקו וקיבלו משמעות רחבה יותר.
החוזר בתשובה בשלב הזה מרגיש שמקבלים אותו כפי שהוא, ולכן המקום הוא לו מקור לנוחם, לאהבה וללימוד תורה בקצב שלו. המכון דואג שלא לערער את אותה נקודה של אמון פנימי שיש לו בעצמו ואף מעצים אותה מאוד וגורם לו להיפגש עם התורה ממקום של הזדהות ושמחה בהתאם למקום האישיותי שלו באותה תקופה. כמו אם האוהבת את בנה ללא תנאי וללא דרישות.
במקרה הטוב הוא ממשיך להיות בישיבה, לא מוותר, אך לאט לאט הוא מרגיש שהישיבה הולכת ומאיינת אותו, שעולמו הרוחני והאמון הפנימי בעצמו שעליו הסתמך בחייו ועל בסיסו גם חזר בתשובה מתחיל להתערער
בתוך זמן קצר החוזר בתשובה כבר מרגיש שהוא מוכן. זהו! אפשר לצאת לעולם ולקדש את החול. עברתי לישיבה, כי אם כבר ללמוד גמרא אז במקום רציני, גם אם לזמן קצר. שם לצד לימוד הגמרא וההלכה החלה להפתעתי להתפתח בקרבי נקודה אחרת לגמרי ואף הפוכה, והרגשתי ממש מוכה תדהמה.
חוזר בתשובה בישיבה מגיע למקום שבו הוא חי עם אנשים שכביכול אין בחייהם התמודדויות, אנשים שבטח לא חוו 'משבר' מימיהם, אנשים שאינם יודעים מה זה ים מעורב, אנשים ששיננו עוד תוספות בזמן שהוא עשה מעשי קונדס.
המקום משרה אווירת לחץ לימודי תמידית: אין זמן לבזבז, וכל הזמן צריך להתקדם. שאיפות של גודל ועוצמה ממלאות את ליבו. הוא מבין שלא כל העולם סובב סביבו ונובע מתוכו, ומתמלא בהרגשת זרות בסביבת האנשים שהוא כעת חי לידם ולומד איתם. עם תחושת הזרות והשוני יש תחושה עזה מלאה רצון לקרבה מתובלת בקנאה. האנשים הללו משקפים בפניו איזו נקודת טהרה שהוא רחוק ממנה מאוד.
במקרה הטוב הוא ממשיך להיות בישיבה, לא מוותר, אך לאט לאט הוא מרגיש שהישיבה הולכת ומאיינת אותו, שעולמו הרוחני והאמון הפנימי בעצמו שעליו הסתמך בחייו ועל בסיסו גם חזר בתשובה מתחיל להתערער. הישיבה החלה להציף בפניו את חסרונותיו, והדבר ערער את עודף האמון העצמי שנתן בעצמו. כעת הוא מרגיש כעומד מול אבא.
החוזר בתשובה מתחיל לחוש שהאמון העצמי הגדול שהיה לו בתחילה ושימש לו קרש קפיצה לעולמה של תורה צריך לעבור בחינה מחדש. העבר, שממנו התעלם בתחילה, החל לבצבץ כמבקש להתברר ולהתלבן מחדש.
הפגישה עם תלמידי חכמים גדולים בסדר גודל אחר מבהירה שכדי להיות תלמיד חכם לא די להיות מקהיל קהילות ברבים באמצעות כריזמה והקרנה נפשית חזקה. צריך להיות שתול בכל התורה כולה, לתת בה אמון שהיא תמלא את האדם עד לכדי השפעה והקרנה ברחבי עולם העשייה. כך התורה איננה נתפסת עוד ככלי, הכנה לחיים, אלא בלימודה ובמתיקותה התורה היא החיים עצמם.
זוהי רק תחילת המסע. תהליך זה מלווה בדמעות ובסבל אין קץ, אך עולם נפלא הולך ומופיע.
לאחר שנים של הליכה במסע התחזקה בליבי החובה והשליחות להתגייס כדי לכוון ולעזור לאחרים לעבור את התהליך הזה באופן טוב ומאיר. לשם כך הישיבה הגבוהה בראשות הרב נחמיה טאו והרב דביר שחר שילבו איתי כוחות ופתחו בישיבה תוכנית המשמשת אבא ואימא לקהל החוזרים בתשובה.
לפרטים: ניר, 054-7626723
