מי שמבקש לדעת מה עובר הציבור החרדי בימים אלו שאחרי התפוצצות פרשת חיים ולדר והתאבדותו, יעשה סיור קצר בחנויות הספרים הרבות שבצומת בר-אילן בירושלים ויסיק מסקנות מהר מאוד. בשבועיים שחלפו מאז התאבדותו של ולדר הפכו לתפוחי אדמה לוהטים עשרות הספרים שחיבר, שבימים כתיקונם נחשבו למגה רבי-מכר. בחלק מהחנויות לא תוכלו למצוא אותם כלל, שכן הם הורדו מן המדפים. בחלק אחר מהחנויות הספרים מוצגים בחזית החנות בצורה בולטת, אולי אפילו מתריסה.
לעומת זאת את ספריו של ולדר בתרגום לאנגלית לא תוכלו למצוא בשום חנות בישראל, שכן הוצאת פלדהיים, שמחזיקה בזכויות לספרים המתורגמים, הורידה אותם מהמדפים בכל העולם כבר לפני יותר מחודש. ההחלטה התקבלה בעקבות הגינוי החד-משמעי והסוחף של הקהילה החרדית בארצות הברית, שדרשה לסלק מייד את הספרים מהחנויות ומהספריות כבר לאחר פרסום החשדות נגד ולדר.
מתברר שמה שהתקבל בטבעיות בקהילה החרדית בחו"ל נתון לוויכוח בקהילה החרדית בישראל אפילו אחרי התאבדותו של ולדר. זה התחיל בכותרת של יתד נאמן בבוקר שלאחר ההתאבדות, שבה הוצמד לו התואר 'זכר צדיק לברכה', ללא כל אזכור לחשדות כלפיו. נסיבות מותו של ולדר תוארו בעיתון כך: "הסתלק בחטף במיטב שנותיו בעת שעלה לפקוד את קבר בנו בבית העלמין סגולה", ללא כל רמז להתאבדות.
בקו דומה המשיך הרב גרשון אדלשטיין, מהמנהיגים הבולטים של הזרם הליטאי, שאמר: "ברור לגמרי שהלחץ הגדול שלחצו אותו הביא אותו לידי חולי הנפש, והרג את עצמו באונס". נוסף על כך האשים הרב אדלשטיין את חושפי החשדות נגד ולדר ברצח, לא פחות. את המחנכים הנחה הרב אדלשטיין לשוחח עם הילדים במערכת החינוך רק על "עד כמה מסוכן להלבין פני חברו ברבים".
הרב ח', מחנך ותיק בישיבה קטנה מהזרם הליטאי במרכז הארץ, הסכים להתראיין לכתבה בעילום שם. הוא אומר כי על אף ההנחיות הללו המחנכים שנמצאים בשטח הבינו שהפעם יצטרכו לספק לתלמידים הסברים משכנעים יותר. "בעולם החרדי יש קודים של התנהגות ושיח, ולכן גם אם יש ילד או נער שנחשפו לפרטים של פרשה שלא מקבלת הדים בעיתונות החרדית, הם עדיין לא ירשו לעצמם להביע את מחשבותיהם", אומר הרב ח'. "אין ספק שזה הופך את המלאכה שלנו המחנכים למורכבת.
"המבוכה שלי כמחנך בנוגע לפרשת ולדר החלה כבר כשהתפרסמו הידיעות הראשונות על שהוא פגע כביכול בנשים. היא התעצמה שבעתיים לאחר ההתאבדות שלו. אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך אם לדבר, איך ומתי. עמית שלי, שמשמש משגיח בישיבה אחרת, סיפר לי שראה בישיבה שלו לא מעט נערים נבוכים שהראו סימנים של מצוקה. הנערים הללו גדלו על הספרים של האיש הזה. הוא היה להם דמות מופת. זה סימן ברור שאי אפשר להתעלם ממנו".
אז מה באמת אומרים?
"כרגע יש שתי גישות עיקריות אצלנו בציבור. יש גישה שמבקשת לעסוק רק באיסור על רכילות ולשון הרע. יש גם צד של אמת בגישה הזו, שהרי הפרסום לא באמת הועיל לאף אחת מהנפגעות, מה גם שהסיפור הסתיים בהתאבדות. העיתונאים שפוצצו את הפרשה לא עשו זאת מדאגה לנפגעות.
"הגישה האחרת טוענת שאי אפשר לטאטא סיפור שכזה וחייבים להוקיע את העניין ולדבר עליו ללא משוא פנים. כמובן, זה לא אומר שצריך לרדת לפרטים, אבל חייבים להציף את התופעה ולהוקיע אותה".
מה זה אומר להציף את התופעה? לדבר עם הילדים על מוגנות?
"ודאי שצריך לעסוק במוגנות, אך אני התכוונתי בעיקר לתחושה של הילדים שאי אפשר לתת יותר אמון באף אחד. כמחנך אני עסוק בימים האחרונים במתן עזרה ראשונה, והפצע העיקרי שאני מזהה אצל התלמידים הוא אובדן האמון בכל מה שנחשב עד לפני רגע ליציב, אמיתי וטוב.
"כמה עמיתים ניגשו אליי בימים האחרונים ושאלו אותי למה אני לא ממתין להוראה מגדולי הדור באשר לשאלה איך להגיב. התשובה שלי היא שבמקרים כאלה שהפצע פתוח חייבים ישר לטפל ולא לחכות להוראות מהרופא. אי אפשר להשאיר את הפצע פתוח ולהגיד לתלמידים 'כרגע אין לנו מה לומר אבל נחזור אליכם בהמשך'. הנוער החרדי חי עכשיו בתחושה שלא ברור במי אפשר לבטוח ומאיפה תבוא המכה הבאה, וחייבים לתת לזה מענה".
ומה אתה עונה?
"אמרתי לתלמידים שאדם מוכשר ככל שיהיה, גם אם הוא סופר מפורסם או אומן, זו עדיין לא סיבה מספקת לתת בו אמון גם מהבחינה האמונית והדתית. המשבר האמוני שלהם נובע מהסיטואציה הפרדוקסלית שבה אדם בעל רגש מפותח כל כך, שהיה בעצמו איש טיפול, הלך לכיוון רע כל כך. ודאי שגם דמויות רבניות עלולות חס ושלום ליפול למקומות רעים, אולם עיקר הדגש צריך להיות בשאלה במי אני נותן אמון ומדוע. עם זאת אני לא רואה שום ערך בלחנך ילדים לגישה שבה אסור לבטוח בשום אדם".
"הציבור החרדי אינו מכשיר פגיעות מיניות"
המסרים המורכבים הללו היו סנונית ראשונה לדעות אחרות, ברורות וחד-משמעיות יותר, שהחלו להישמע בשבוע האחרון, כשנודע ששפרה הורוביץ, אחת הנשים שוולדר פגע בהן, שמה קץ לחייה. רבנים חרדים החלו להשמיע דעות אחרות, הדורשות לגנות את ולדר ולהגן על הנפגעות. בפייסבוק החלו להופיע אמירות נוקבות של אנשים מהציבור החרדי, אגב שימוש בפרופילים חסויים, המבקרים את ההסתרה. בסוף השבוע שעבר הופץ סרטון ויראלי שבו מותקפים כלי התקשורת של המגזר החרדי על שתיקתם בפרשה. מפיצי הסרטון, שמכנים את עצמם קבוצת "הצד הנכון של ההיסטוריה החרדית", מבטיחים כי בקרוב "כולם ידעו את האמת".
הרב יחיאל קסל, רבו של כפר הנוער זוהרים לנוער חרדי נושר, אינו מוצא מנוח בימים האחרונים על רקע סערת ולדר. הרב קסל, שבעצמו נפגע ונוצל מינית בילדותו בידי דמות תורנית ומכובדת בקהילה החרדית, מקדיש את עצמו בשנים האחרונות להעלאת המודעות לפגיעות מיניות בדגש על הקהילה החרדית.
לדבריו, על אף השתיקה שגזרה על עצמה בפרשה התקשורת החרדית, בתוך הציבור החרדי יש בשבוע האחרון שיח ער וסוער בעיקר סביב ההכרה שאי אפשר להמשיך כרגיל.
"פרשת ולדר נפלה על הציבור החרדי כמו פצצת מימן", אומר הרב קסל. "עד למקרה ולדר היה אפשר לפטור סיפורים על פגיעות מיניות באמירות כמו 'מדובר מקרים יחידים' או 'מדובר בדמויות קצה'. זה לא אופציה במקרה של ולדר, שאומנם לא היה דמות רבנית, אך בהחלט היה דמות חינוכית ואפילו טיפולית. חשוב להדגיש שהציבור החרדי אינו מכשיר פגיעות מיניות ומעולם לא הכשיר אותן. מי שמנסה לטעון שפגיעות מיניות רווחות יותר בציבור החרדי – משקר. פגיעות מיניות קיימות בכל המגזרים, והשכיחות שלהן זהה בכל הציבורים.
"עם זאת לציבור החרדי יש צורך להסביר או להאניש את הפוגע. כשאני מדבר על האנשה אני מתכוון למשל לצורך להסביר שמדובר באדם שאיננו שפוי, ולכן לא מדובר ברעידת אדמה. הסבר כזה כביכול מחזיר את הסדר לעולם, ואז אפשר להמשיך לחיות. כך למשל היה במקרה מלכה לייפר, שניסו לפטור אותה בטענה של חוסר שפיות. כך היה גם עם יהודה משי זהב כשהסבירו לנו שבעצם מאז ומתמיד הוא לא היה בשר מבשרה של החרדיות. מקרה ולדר הוא סיפור אחר. תהיה נאיבי ככל שתהיה, אין שום תירוץ שאפשר באמצעותו להלבין את הפרשה".
מהי ההתמודדות העיקרית שאתה מזהה כרגע בציבור החרדי בנוגע לפרשת חיים ולדר?
"כרגע מדובר בעיקר בתחושה של איבוד אמון ושהקרקע נשמטת מתחת לרגליים. לחלק מהאנשים עדיין יש תקווה שבתוך זמן קצר הכול יחזור לשגרה. הרוב מבינים שמה שהיה כבר לא יהיה ושאנחנו בתחילתו של תהליך פוסט-טראומתי שלציבור החרדי ייקח שנים לעבד".
באיזה מובן?
"קח את תופעת הנשירה בציבור החרדי ועזיבת הדת. כמי שמתעסק בתחום לא מעט שנים אני יודע בוודאות שפגיעה מינית תמיד מביאה לנטישת הדת. הקשר בין הדברים מוחלט ברמה של מאה אחוז. מצד שני האמירות הציבוריות מתרכזות במלחמות על סמארטפונים, על אורך החצאית והשרוול, למרות שלא הוכח שום קשר בין סמארטפון לנשירה. האם ייתכן שהסמארטפון הוא תוצאה ולא הבעיה? שאלות כאלה יתחילו לעלות כעת".
האם אתה מזהה הבדל בין ההתמודדות של הציבור החרדי עם פגיעות להתמודדות של הציבור הדתי-לאומי איתן?
"האמת היא שעד היום חשבתי שיש הבדל, אבל מקרה ולדר מראה לי שאולי טעיתי. הציבור החרדי קיבל מכה מתחת לחגורה, בבטן הרכה. חיים ולדר היה אחת הדמויות המשפיעות, החינוכיות והמקורבות לגדולי ישראל. כשאדם כזה, שהוא גם אוטוריטה טיפולית, נמצא מעורב במעשים שכאלה, זו רעידת אדמה שמזעזעת את עצם הקיום. זה מסביר את הצורך של הציבור החרדי להתכחש.
"במקביל הופתעתי מהתגובות של חלק מרבני הציבור הדתי-לאומי שהחליטו להגן על חיים ולדר. האמירה שלפיה חיים ולדר נרדף בגלל דעותיו על בית המשפט העליון, כפי שהתבטאו חלק מרבני הציונות-הדתית, מזכירה תגובה חרדית קלסית שמנסה לתרץ או לקשור בין דברים שאין ביניהם כל קשר.
"אם הדברים היו יוצאים מבית מדרש חרדי, שלא מסוגל להתמודד עם המכה, הייתי מבין. אבל כשזה בא מכיוונם של רבנים דתיים לאומיים, אני נדהם. הסבטקסט של הגישה הזו אומר שיש נושאים או ערכים שהצורך להגן עליהם גדול יותר מהצורך להגן על הנפגעים. כביכול פגיעה מינית היא מחיר נסבל לעומת האפשרות שפוגע שיש לו 'הדעה הנכונה' ישלם את המחיר על מעשיו, ולכן על הנפגעות לשתוק. בעיניי זה מזעזע".
לא רחשי לב אלא עדויות
אחרי שבועות שבהם הרב שמואל אליהו מנהל מערכה לא פשוטה מבית ומחוץ שוחחנו איתו. אשר לדברי הרב טאו בחר הרב אליהו שלא להאריך מעבר לכך שציין שאין עוד מחלוקת בנושא ביניהם. על הטענות כלפיו שלפיהן הוא איננו אובייקטיבי וכי הוא "סובל מפוסט-טראומה" בעקבות פרשת עזרא שיינברג הגיב הרב בחיוך עגום: "אמירות כאלה מחייבות היגיון שלפיו כל דיין, כל שופט שישב בכמה מקרים הוא פוסט-טראומתי ולכן איננו אובייקטיבי.
"עד היום דנתי במקרים יחידים של פגיעות מיניות. לדעתי בלא יותר מעשרים מקרים. מה נאמר על שופט או דיין שזהו מקצועם והם יושבים בדין יומיום במשך שנים? האם הם לא פוסט-טראומתיים? אני לא חושב שאני צריך בכלל להתמודד עם הטענות שאני כביכול עסוק במקרתיזם.
"זאת ועוד, חשוב להזכיר שאני לא דן יחידי. חוץ ממני יושבים בבית הדין עוד שני דיינים. ההחלטות שלנו אינן מסתמכות על רגשות או על רחשי לב אלא על עדים, עדויות תומכות, מסמכים, הקלטות ופרוטוקולים של בתי דין אחרים. ולכן כשיוצאת החלטה היא נובעת מראיות חד-משמעיות, וכך היה גם בפרשת חיים ולדר".
למה צריכים בתי דין כאלה או את פורום תקנה? בסופו של דבר זהו תפקידה של המשטרה.
"אני מסכים לחלוטין עם האמירה שלך. אבל מה נעשה שמי שפונה לבית הדין או לפורום תקנה הם נפגעים שלא מוכנים לפנות למשטרה? הדבר הראשון שאנו אומרים וממליצים למי שמגיע אלינו זה לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. בפועל, נפגעים רבים לא רוצים ללכת למשטרה כי יצטרכו לעבור חקירה, עימות, עדות בבית משפט, והדברים הללו הם למעלה מכוחם. בשביל נפגעים ונפגעות רבים עצם הפגיעה היא טראומה, ואין להם כוחות לשחזר אותה במסגרת עדות וחקירה. פורום תקנה ובית הדין מבקשים לתת סעד בדיוק לאנשים הללו, לאפשר לקולם להישמע ולתת לצדק להיעשות.
"אני חושב שמנגנונים כמו פורום תקנה או בתי דין הם מנגנוני חובה לכל ציבור שהוא ולא רק לציבור הדתי. עם כל ההערכה לזרועות החוק, יש צרכים רבים נוספים שהנפגעים זקוקים להם בעיקר בכל הקשור להכרה, לעידוד ותמיכה. בית הדין וגם פורום תקנה ימשיכו לדחוף ולעודד נפגעים לגשת למשטרה, אבל את האופציה הזו הם הכירו גם לפני שהם פונים אלינו. לפעמים אחרי זמן מה שהם מלווים בידי הפורום או בית הדין הם כן מקבלים את הכוח לפנות למשטרה. אבל פעמים רבות גם זה לא קורה".
ההדף של פרשת ולדר ימשיך ללוות את הציבור החרדי ואת הציבור הכללי גם בשבועות הקרובים. בשעה ששורות אלה נכתבות מתפרסמות ידיעות על מקרה פגיעה נוסף בקהילה מצד שדרן רדיו חרדי מפורסם. במערכת החינוך החרדית החלו להפיץ בשבוע האחרון חוברות מוגנות שנוסחו במיוחד לילדי החינוך העצמאי. השיח שמתנהל מתחת לפני השטח מעיד כי כמו ברעידת אדמה, המרכיבים של המציאות משנים מראה ומקום.
Leads:
הרב ח': "כמחנך אני עסוק בימים האחרונים במתן עזרה ראשונה, והפצע העיקרי שאני מזהה אצל התלמידים הוא אובדן האמון בכל מה שנחשב עד לפני רגע ליציב, אמיתי וטוב. כמה עמיתים ניגשו אליי בימים האחרונים ושאלו אותי למה אני לא ממתין להוראה מגדולי הדור באשר לשאלה איך להגיב. התשובה שלי היא שבמקרים כאלה שהפצע פתוח חייבים ישר לטפל ולא לחכות להוראות מהרופא"
הרב יחיאל קסל: "מי שמנסה לטעון שפגיעות מיניות רווחות יותר בציבור החרדי – משקר. פגיעות מיניות קיימות בכל המגזרים, והשכיחות שלהן זהה בכל הציבורים. עם זאת לציבור החרדי יש צורך להסביר או להאניש את הפוגע. כשאני מדבר על האנשה אני מתכוון למשל לצורך להסביר שמדובר באדם שאיננו שפוי, ולכן לא מדובר ברעידת אדמה. הסבר כזה כביכול מחזיר את הסדר לעולם, ואז אפשר להמשיך לחיות"
הרב יחיאל קסל: "אני יודע בוודאות שפגיעה מינית תמיד מביאה לנטישת הדת. הקשר בין הדברים מוחלט ברמה של מאה אחוז. מצד שני האמירות הציבוריות מתרכזות במלחמות על סמארטפונים, על אורך החצאית והשרוול, למרות שלא הוכח שום קשר בין סמארטפון לנשירה"
הרב יחיאל קסל: "הסבטקסט של הגישה הזו אומר שיש נושאים או ערכים שהצורך להגן עליהם גדול יותר מהצורך להגן על הנפגעים. כביכול פגיעה מינית היא מחיר נסבל לעומת האפשרות שפוגע שיש לו 'הדעה הנכונה' ישלם את המחיר על מעשיו, ולכן על הנפגעות לשתוק. בעיניי זה מזעזע"
הרב שמואל אליהו: "הדבר הראשון שאנו אומרים וממליצים למי שמגיע אלינו זה לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. עם כל ההערכה לזרועות החוק, יש צרכים רבים נוספים שהנפגעים זקוקים להם בעיקר בכל הקשור להכרה, לעידוד ותמיכה. בית הדין וגם פורום תקנה ימשיכו לדחוף ולעודד נפגעים לגשת למשטרה, אבל את האופציה הזו הם הכירו גם לפני שהם פונים אלינו. לפעמים אחרי זמן מה שהם מלווים בידי הפורום או בית הדין הם כן מקבלים את הכוח לפנות למשטרה. אבל פעמים רבות גם זה לא קורה"
