במוצאי השבת האחרונה פתחתי את אחד מאתרי החדשות כדי לראות אם התרחש דבר מה חריג במהלך השבת. ידיעה אחת צדה את עיני. "חמושים ודגלי חמאס – לא רחוק מעפולה: הסרטון המטריד ליד ג'נין", בישרה הכותרת.
בהמשך, בכותרת המשנה, התריע הכתב: "התמונות החריגות שמגיעות בתקופה האחרונה מצפון השומרון, גורמות לסיר הלחץ הישראלי לבעבע ובמערכת הביטחון מודאגים מהמגמה הנפיצה וחוששים כי הדבר עלול להביא להסלמה רבתית".
לכתבה צורף סרטון שבו נראית יחידה צבאית חדשה שהקים חמאס בגזרת ג'נין, שחייליה לבושים במדי הארגון ונושאים נשק תקני וסמלים של ארגון הטרור. מפחיד, חשבתי לעצמי, יום אחד זה עוד יתפוצץ לנו בפנים, ועמדתי לעבור לכתבה הבאה.
אלא שלפתע הבליחה במוחי מחשבה מטרידה. סרטון התדמית של חמאס והסביבה שבה נערכו האימונים היו מוכרים לי. לא יכול להיות, אין סיכוי, אמרתי לעצמי, ופתחתי שוב את הסרטון ואת התמונה המצורפת.
נדהמתי והזדעזעתי בו זמנית, אבל התמונות לא השאירו מקום לספק: חניכת היחידה החמאסית החדשה התרחשה בלא אחרת מחורשת האורנים שמשתרעת על רכס היישוב כדים, שהוחרב בגירוש, וחודרת לתוך תחום היישוב.
התמונות האלו לא נתנו לי מנוח. קיוויתי לגלות שטעיתי, ופניתי מייד לכמה גורמים שמכירים את השטח מקרוב. הם ניסו לבדוק אם התיעוד תואם למקומות אחרים ועמלו זמן ממושך כדי לפענח את התמונות, אך כולם חזרו אליי ובפיהם תשובה אחת: זה אכן נראה היישוב כדים. אחרים הוסיפו וציינו כי כבר בשנים האחרונות הפכה חורשת האורנים לאתר אימונים של ארגוני הטרור בג'נין דוגמת הג'יהאד האסלאמי, וכעת נראה שגם חמאס אימץ את המקום האטרקטיבי.
הבטתי שוב בתמונות המחבלים. הם צעדו בטור מופתי, נושאים נשק ומדמים הסתערות. הסרטון הסתיים בטקס שבו חזרו המחבלים על דבריו של המפקד, שהקריא פסוק מהקוראן על "שבח הג'יהאד בכסף ובנפש", ונשבעו אמונים לארגון. זו לא עוד חוליית מחבלים מאולתרת, זה צבא של ממש שנמצא בשלבי הקמתו הראשונים בימים אלו.
בדיוק כמו ביישובי גוש קטיף גם כאן החליפו מחבלים אסלאמיים שחורי מדים את תושבי היישוב הפורח ששקק חיים עד לגירוש, והחורשה היפהפייה הפכה לזירת אימונים וקרבות. לא שקט קיבלנו מהתוכנית הנוראה וגם לא התפטרות ממטרד אלא פצצה מתקתקת שכבר החלה להתפוצץ לנו בפנים בדמות פיגועים רצחניים בכל רחבי הארץ, ומערכה מדממת וקשה הרבה יותר כבר עומדת בפתח.
במערכת הביטחון ניסו לאורך השנים להקשות את התנועה ואת המעברים בין גוש ג'נין וטובאס לבקעת הירדן כדי למנוע מסיר הלחץ המבעבע לגלוש לצד המזרחי של יהודה ושומרון. אבל בצד השני הבינו היטב את החשיבות האסטרטגית והביטחונית ופעלו ללא לאות לחבר את גוש ג'נין וטובאס לבקעת הירדן בשלב הראשון, ולאחר מכן לגדר הגבול עצמו בואכה ירדן, אמצעי להעברת נשק וסחורות והכנה למדינה הפלשתינית העתידית
טרור בחסות האיחוד האירופי
ובכן, איך הגענו למצב הזה שחיילי חמאס פועלים בחופשיות בלב הארץ? בהסכמי אוסלו הארורים נמסרו חלקים רבים מצפון השומרון לידי הרשות הפלשתינית והוכרזו שטחי A. צה"ל יצא מהערים הערביות אך עדיין המשיך לחלוש על כבישי הגישה ועל שטחים נוספים בסביבה הודות לארבעת היישובים – חומש, שא-נור, גנים וכדים – ששכנו במרחב.
כשפונו גם היישובים הללו בתוכנית ההתנתקות, נשאר תא השטח הענקי שבין הערים שכם, ג'נין וטובאס ריק לגמרי מנוכחות יהודית, וכמו בעזה גם כאן הפך השטח חיש מהר לאקס-טריטוריה עצמאית וכר פורה לארגוני הטרור.
את השלכות הגירוש והעקירה מצפון השומרון חווינו על בשרנו היטב בגל הטרור ששטף את הארץ לפני חודשים מספר ובו נרצחו תשעה עשר יהודים, אך פיגוע הירי שהתרחש בתחילת השבוע בבקעת הירדן בסמוך ליישוב בקעות חשף צד נוסף באיום ההולך ומתעצם שהוזנח בשנים האחרונות.
אם נסתכל בתצלום אוויר של אזור צפון השומרון, נוכל לראות שהאזור מתוחם פחות או יותר משלושה כיוונים. מצפון וממערב בעזרת גדר ההפרדה (שאומנם מחוררת כולה, אך עדיין מתפקדת חלקית), ומדרום באמצעות רכס כביר ורכס גריזים, שתוחמים את האזור ומשאירים כמה מעברים – בכיכר חטמ"ר שומרון, בבית פוריק ובצומת הכניסה לשבי שומרון – ושם מרוכזים כוחות צה"ל גדולים למדי כדי להתמודד עם הטרור שמתנקז לרוב לאותם מקומות.
וכאן הגענו לצד הרביעי והמזרחי של צפון השומרון, הפונה לבקעת הירדן. בעשורים האחרונים נחשבה בקעת הירדן לאזור השקט ביותר ביהודה ושומרון, ואף שהיא גובלת בשכם ובטובאס היה מספר הפיגועים שהתרחשו בה קטן בהרבה משאר האזורים.
בדומה לאזור גב ההר, גם בצד המזרחי של צפון השומרון שוכן רכס הרים שמשתרע מרכס ארומה דרך ההרים טמון וגדיר, שמתנשאים מעל בקעת טובאס, ועד להר בזק, שגובל ברכס הגלבוע. מדובר ברכס הרים גבוה שכבישי הגישה בו לרוב קשים ואינם נוחים לתנועה.
במערכת הביטחון ניסו לאורך השנים להקשות את התנועה ואת המעברים בין גוש ג'נין וטובאס לבקעת הירדן כדי למנוע מסיר הלחץ המבעבע לגלוש לצד המזרחי של יהודה ושומרון. אבל בצד השני הבינו היטב את החשיבות האסטרטגית והביטחונית ופעלו ללא לאות לחבר את גוש ג'נין וטובאס לבקעת הירדן בשלב הראשון, ולאחר מכן לגדר הגבול עצמו בואכה ירדן, אמצעי להעברת נשק וסחורות והכנה למדינה הפלשתינית העתידית.
זה קרה באמצעות פריצת דרכים מסיבית בעשרות מקומות במרחב, בדגש על הוואדיות שבין ההרים, הכשרת מגרשים ושטחים חקלאיים ובניית בתים בשיפולי ההרים.
לדוגמה, הכביש שממנו באו המחבלים ביום ראשון ואליו נמלטו היה כביש שחוצה את בקעת טמון לאורכה ומחבר בין העיר טובאס לכביש אלון. מדובר בעמק ארוך ורחב שמתפרס על פני קילומטרים ועד לפני כמה שנים הייתה בו נוכחות ערבית דלילה.
לפני כשנה וחצי, בסיור שערכו חברי בבקעת טמון ובהרים שסביבה חברי פורום מאבק על כל דונם, שאני חבר בו, התגלתה מערכת שלמה של השתלטות מסיבית לכל אורך העמק שהחלה בשנים האחרונות וכללה מערכת כבישים מסועפת, הקמת חממות ומפעלים חקלאיים, חניוני ענק לכלים כבדים ונטיעת מטעים חדשים, ועל כולם מתנוססים שלטים ודגלים של האיחוד האירופי ומדינות אירופה שתמכו בפרויקט הענק.
הכניסה לעמק מכיוון כביש אלון הייתה חסומה שנים, אולם בתוך העמק תשתית הכבישים רק הלכה והתפתחה, עד שלאחרונה נסלל הכביש הראשי שחוצה את העמק לאורכו.
לפני חודשים מספר פתחה הרשות הפלשתינית את הכניסה לעמק, אבל צה"ל לא טרח לסגור אותו. בכך נתנה מערכת הביטחון את מכת הפטיש האחרונה בתוכנית שהובילה הרשות הפלשתינית.
למחבלים שיצאו מג'נין ורצו לבצע פיגוע רצחני ביהודים שנסעו בכביש חיכה נתיב הימלטות נוח ומהיר שהיה מאפשר להם לחזור בתוך דקות אל לב ג'נין ולהיעלם בקלות, אילולא גרם להם הקב"ה ליפול בבור שכרו לנו והעלה את רכבם באש באמצעות חומרי הבערה שתכננו להשתמש בהם בפיגוע.
למחבלים שיצאו מג'נין ורצו לבצע פיגוע רצחני נגד יהודים שנסעו בכביש חיכה נתיב הימלטות נוח ומהיר שהיה מאפשר להם לחזור בתוך דקות אל לב ג'נין ולהיעלם בקלות, אילולא גרם להם הקב"ה ליפול בבור שכרו לנו והעלה את רכבם באש באמצעות חומרי הבערה שתכננו להשתמש בהם בפיגוע
התחלה של אכיפה?
לפני כשלושה חודשים חשפנו מעל דפי עיתון זה תיעוד מדאיג של השתלטות ערבית מסיבית שהחלה בשנה האחרונה ופולשת לשטח היישובים גנים וכדים, שנותרו שוממים כעשור וחצי. בעקבות הפרסום הגיעו פקחי המנהל האזרחי וכוחות צבא לשטח היישובים, שמוגדרים עד היום שטח C מובהק, והטילו צווי הריסה על המבנים החדשים.
קיווינו אז שמדובר בתחילתו של הליך אכיפה נוקשה נגד הפלישה הערבית ליישובים שלא יסתכם בתליית צווים מנייר, אך בינתיים התאכזבנו לגלות שעד לכתיבת שורות אלו לא נעשו פעולות אכיפה נוספות.
כך או כך, בין שיתעשתו במנהל האזרחי ובין שלאו, אין מנוס מהחזרת ההתיישבות היהודית לצפון השומרון, כי היא ורק היא תקנה למדינת ישראל שליטה מלאה בשטח ותביא לידי מיגור מוחלט של קיני הטרור.
