הרב ראובן ששון
בפרשת השבוע יש יסוד חשוב מאוד שמלמד על מהות המלחמה ועל מקור הכוח האמיתי של חיילי ישראל. בפרשת השבוע אברהם אבינו מלמד שלפני שהקב"ה בחר בו הוא היה "א-לוהי השמיים", ולאחר שלקח את אברהם נעשה גם "א-לוהי הארץ". עומק העניין הוא שא-לוהי השמיים זוהי התגלות ה' במרומים, בבחינת נס. ואילו א-לוהי הארץ הוא סוד התגלות ה' דרך עם ישראל, דרך הכוחות הטבעיים שלהם. בכך מתגלית מלכות ה' השלמה, בשמים ובארץ, שאין עוד מלבדו.
בעומק העניין יש לדעת שעם ישראל אינו כיתר האומות, שכוחותיהן טבעיים בלבד. לא כן ישראל, שהם מושרשים באור השכינה, ובאים לברר שמלכות ה' מושלת בכל ואין עוד מלבדו. ובמובן זה גם הכוחות הטבעיים שבישראל באמת מקורם הוא א-לוהי, כי ה' עשה את הכול, הפך טענת יוון הכופרת בנוכחות ה' בטבע. אלא שהכוחות הטבעיים עומדים בשיקול, כי אפשר שיוטו למטה, ויתנתקו ממקורם הא-לוהי, ואפשר שיתקדשו ויתעלו עד שיהיו כלי להמשכת אור הא-לוהות. כי זהו תורף הבחירה החופשית באדם, אם יקדש כוחותיו להיותם כלי לה' או ישאירם בטומאתם ובניתוקם ממקורם.
זהו יסוד גדול בתפקיד ישראל בעולם, כי נודע הדבר שמציאות ה' במרומים הרי היא בהירה וגלויה לכול, וכל המלאכה העצומה של תיקון עולם היא גילוי האמת האדירה שאין עוד מלבדו לא רק בשמיים ממעל אלא גם בארץ מתחת, והוא יתברך שמו נשמת כל ההוויה, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. תכלית ישראל בעולם היא לגלות את הא-לוהות שבפנימיות האדם, בפנימיות רצונו ושכלו ומחשבתו, גבורת רוחו ועוז נפשו, אומץ ליבו וכוח גופו וכל כוחותיו הבחיריים. ודבר זה הוא גילוי סוד רוח הקודש ושכינת א-לוהים השרויה בתוך לבבות ישראל, הפועלת בהם ומתגלה באמצעותם. אומנם חטאי האדם מרחיקים אותו ממדרגת קודש זו, ומסתלקת השכינה ממנו חלילה, ונותר בכוחותיו האנושיים לבדם. אך קדושי ישראל, שטיהרו נפשם ולבבם, זכו למדרגה זו של התגלות ה' בעומק לבבם ובעצמות כוחות נפשם.
זהו עומק "א-לוהי הארץ", שה' מתגלה דרך הכוחות של עם ישראל. ומכאן נלמד לעניין חיילי ישראל, שזוכים הם על ידי מסירות נפשם לגלות את אור ה' בארץ, בגבורתם ובמעשי ידיהם, ועל ידם הוא מופיע כ"א-לוהי הארץ". כל חייל מישראל שמבטל עצמו לה' יתברך, נעשה ממש כלי מלחמה בידו של הקב"ה, כך שהקב"ה הוא הלוחם, והחייל מישראל אינו אלא כלי ביד ה', כלי מלחמתו.
דבר זה מלמד אותנו דוד המלך ע"ה, אשר אמר בנפילת שאול ויונתן "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה". ולכאורה אינו מובן, כי לא אבדו כלי המלחמה אלא הלוחמים עצמם! אלא שבאמת שאול ויונתן היו לכלי מלחמה בידיו של הקב"ה, כי ביטלו עצמם אליו יתברך, והוא התעצם והופיע דרכם. וכך אמרו חכמים במדרש: "מכאן שהצדיקים קרויין כלי מלחמה שנאמר… ויאבדו כלי מלחמה" (ילקוט שמעוני שמואל ב, א, המשך רמז קמא).
על כן ראוי לכל חייל מצבא ההגנה ישראל להשיב אל לבבו שהוא אינו לבדו במלחמה, אלא ה' יתברך עימו. ידע כל חייל שבהתעוררות רוחו בטהרה למען ה', בנכונות למסור עצמו על קדושת ה' ולמען עזרת ישראל מיד צר, ובכוונת נפשו לשים מבטחו בה', הוא מתקדש בקדושה עליונה, ומתעלים כל כוחותיו עד שנעשים כלי ממשי לגילוי אור הא-לוהות בקרבו. ה' יתברך נלחם דרך חיילי ישראל. השרירים שלהם, ידיהם ואגרופיהם, נעשים כלים לאור הקודש העליון, לכלות ולהשמיד את כל רשעי עולם. זהו הפלא העליון, שבו מתגלה שהקב"ה שוכן בקרב עם ישראל. "בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ" (תהלים מד, ו), "בֵּא-לֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (שם ס, יז).
אל המדרגה הזו זוכים בזכות מסירות הנפש למען ה' ולמען עם ישראל. כי אין דבר גדול יותר ממסירות הנפש, אשר היא מייחדת את האדם עם שורש חייו, אור השכינה, ומדבקת את האדם בדבקות עליונה עם ה' יתברך. על ידי כך מתעלה ממדרגת אנוש רגילה למדרגת מלאך ה', שליח ה', להמשיך ישועה לישראל. וממילא במדרגה זו הוא נעשה כלי ראוי להתגלות הקודש בפנימיות חייו, בעצמות כל כוחותיו, וזוכה שתשרה בו השכינה ויימשך בו אור ה' ושפע קדושתו, המשגבים אותו ומעניקים לו רוח גבורה, עוז נפש ואומץ לב וסייעתא דשמיא מופלאה למעלה מגדר הטבע.
אשריכם חיילי ישראל, אנשי הקודש, המוסרים עצמם למען עם ישראל. יהי ה' עימכם תמיד, וזכרו דבר דוד מלכנו, רוח אפנו: "אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱ-לֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ". ויהי רצון שתזכו חיילים אהובים להכות באויבנו ולהשמידו מן העולם, וה' ישמור את כולכם מכל פגע רע, ותשובו בריאים ושמחים לבתיכם, ועטרת ניצחון בראשכם, ונזכה במהרה לגאולת עולמים ולחידוש מקדש בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן!
