ספר שמות כולל את כל תהליך הלידה וההתפתחות של עם ישראל. מהלך הספר בנוי על גדילה של האומה, ובמובן זה הגאולה השלמה של עם ישראל הולכת ומתממשת לאורך הספר כולו, והיא נחלקת לשלושה שלבים מרכזיים: יציאת מצרים, מתן תורה ובניין המקדש.
למעשה שלוש הקומות הללו מבטאות שלוש מדרגות בשיעור הקומה של עם ישראל, בבחינת נפש, רוח ונשמה. בתחילה חירות הנפש, שהוא יציאת מצרים, ולאחר מכן חירות הרוח, בסוד מתן תורה, שהיא הממד הרוחני של עם ישראל, ולאחר מכן שלמות שתי הקומות, גם של הנפש וגם של הרוח, בהתגלות ה' במשכן, שהוא סוד אור הנשמה, אשר מחברת יחדיו את הנפש ואת הרוח.
מבואר בספרים שהנפש שייכת לרובד הגוף, הרוח לצדדים הרוחניים שממעל לגוף, והנשמה, דווקא מכוח אורה העצום – מחברת ביניהם. לכן דווקא המקדש מקביל לנשמה, שכן הוא מבטא את הופעת הקודש בתוך ממדי העולם, בזהב וכסף ונחושת, בניגוד לתורה, שהיא רוחניות עליונה, אור עליון העומד ממעל לכל התלבשות בחומר. על כן נבין שבמהלך ספר שמות אנו הולכים ומתעלים מדרגה לדרגה עד השיא, שהוא השכנת השכינה במשכן, שבו מסתיימים פסוקי ספר שמות: "וכבוד ה' מלא את המשכן".
שלושת השלבים הללו מקבילים לשלוש תחנות בחיי הפרט: ברית מילה, ובר מצווה וחתונה. דם המילה בפסח מקביל לברית המילה, מתן תורה ומצוות בהר סיני מקביל לבר המצווה, והמשכן, מקום הבית לדוד ולרעיה, מקביל לחתונה. שלוש קומות אלו מתבטאות בשלושה רגלים: פסח הוא הלידה והברית, שבועות – בר המצווה, וסוכות – החתונה, שכן הסוכה היא כחופה, וכן מצינו שהמקדש נקרא חופה.
אלו הם שלושת הרבדים של שיעור קומת האדם, שקיימים גם באומה הישראלית, כי האומה הרי היא כמו אדם כללי, וממילא שלמותה צריכה להיות בכל רבדיה, בבחינת נפש, ורוח ונשמה, אשר הם שלושת השלבים של יציאת מצרים ומתן תורה ובניין המקדש, בחינת פסח ושבועות וסוכות, המהווים יחדיו חטיבה אחת שלמה.
לאור דברים אלו נוכל להבין את שם הספר, שמות. מבואר בספרים הקדושים שהשם הוא הגרעין העמוק והשורשי של המהות, והוא מקפל בתוכו את כל שיעור קומת האדם, כמו גרעין שיש בקרבו את כל העץ כולו. ונמצא שלמעשה כל ספר שמות מכוון לגלות את השם של עם ישראל, שהוא המהות האמיתית של האומה הקדושה הזו. כי זהו עניין הספר, שהוא ספר הגאולה, כדברי הרמב"ן, ומהות הגאולה היא המימוש השלם של העצמיות, והיינו התגלות כל האור שטמון בשם.
ויסוד זה נרמז בעובדה שהגאולה של עם ישראל נעשתה על ידי משה רבנו, ש'משה' הוא אותיות 'השם', היינו שבא לעורר ולגלות את המהות העצמית של עם ישראל. זהו סוד הגואל, שהוא מגלה את הטמון בכוח ומוציאו אל הפועל ובכוחו לגלותה.
ושורש הגאולה טמון בתורה, שהיא שמו של הקב"ה כדברי חז"ל, והיא המפתחת את עם ישראל עד שיוציאו את כל כוחותיהם אל הפועל. כי ישראל הם חלק אלו-ה ממעל, ושם ה' הוא שורש החיים שלנו, "ושמנו קראת בשמך", לכן מכוח התורה, בחינת שמו של הקב"ה, נוכל לגלות ולהופיע את כל הטמון בשמנו. לכן הגאולה תלויה בשלמות התגלות התורה בעם ישראל. כי בכך יצאו אל הפועל כל העוצמות הכלולות באומה היקרה והחביבה והנפלאה הזו, האומה הישראלית.
ממילא נבין מדוע התחיל הספר במניין שמות בני ישראל, וכל זה טמון בפסוק הראשון: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". הפסוק אומר לנו: שמות בני ישראל, הם באים למצרים, יורדים לשעבוד. 'הבאים מצרימה' פירושה שעבוד, ובא להורות שמה שנכנס לאותו שעבוד הוא השם של ישראל, והיינו נקודת המהות שלהם. וממילא מובן שמה שצריך לצאת מהשעבוד הוא השם, והיינו שכל מהות ישראל צריכה להיגאל, כי כולה כלולה במושג 'שם', שנכנס לשעבוד וצריך לצאת לאור עולם.
ובא להורות לנו שלא נחשוב שהגלות הייתה לגוף בלבד, ולכן הגאולה היא רק השחרור מהעול הגופני של עבודת הפרך. לא כך הוא, אלא השעבוד היה עמוק מאוד, לכל מהות ישראל, בסוד 'השם' שהוא בא וירד למצרים ונכנס לשעבוד. ולכן הגאולה צריכה להיות שלמה ולכלול את השם כולו, והיינו את מהות ישראל ההשלמה, וזהו כאמור הבריח התיכון של כל ספר שמות, מתחילתו ועד סופו. שנזכה להופעת שלמות הגאולה במהרה, אמן ואמן!
