הרב ראובן ששון
על הפסוק "אם בחוקותי תלכו" פירש רש"י "שתהיו עמלים בתורה". אנו מצויים בימי ההכנה למתן תורה, ואחד העניינים החשובים בלימוד תורה הוא ללמוד 'לשמה'. זהו דבר גדול עד מאוד, ובהכנה למתן תורה ראוי שנתבונן בו. למושג 'תורה לשמה' יש פירושים והיבטים רבים, וניגע כאן בקצרה רק באחד מהם, שהוא מרכזי ביותר.
שני רבדים ישנם בתפיסת הזהות של האדם. רובד אחד הוא העצמיות הפרטית, שבו האדם חווה את עצמו כישות נפרדת. בוודאי יש לרובד זה חשיבות רבה. לאדם יש אחריות לעצמו שתהיינה לו מידות טובות, שיעשה מעשים טובים ושימלא את תפקידו בעולם. יתרה מזאת, חז"ל קבעו: "חייך קודמים לחיי חברך" (ספרא ויקרא כה, לו), ללמדך שהאדם צריך לדאוג לקיום של עצמו קודם לקיומו של חברו.
אולם הרובד הפרטי אינו חזות הכול. יש באדם רובד פנימי יותר, שבו מתברר שהוא נטף וניצוץ מאור השכינה, אבר ותא בהוויה כללית שהיא כלל עם ישראל. זהו יסוד גדול שמבואר בספרים. כך מלמד רבי יוסף ג'יקיטיליא בספר 'שערי אורה', שכנסת ישראל נקראת כך מפני שהיא כונסת את כל עם ישראל. היא המקשה האחת שממנה מופיעים כל פרטי עם ישראל. במעמד זה מתברר שהמהות העמוקה של האדם איננה ישות פרטית נפרדת, אלא ניצוץ מישות אדירה וכללית שהיא אור השכינה, נשמת עם ישראל.
את הרובד הזה אנו חווים לדוגמה ברגעים של התעלות לאומית. בשעת מלחמה למשל, בשעה שחייל אחד הצליח להכריע אויב רשע, חבריו החיילים אינם מרגישים שמחה, כמי שחברם זכה בפרס כספי גדול, והם שמחים בשבילו, אלא כשל מי שאירעה שמחה גדולה לו עצמו. מי ששמע במלחמת ששת הימים ששוחררה העיר העתיקה ושהר הבית בידינו, ודאי לא הרגיש כאילו הוא שמח בשמחה של אחרים. התחושה באה מבפנים. מהיכן היא נובעת? מהרובד התת-קרקעי העמוק שבאדם, שבו כל ישראל הם אחד.
בשעת מלחמה לאומית כולנו מרגישים חיבור עמוק לעם ישראל. הרי זה כמו באדם הפרטי, שכאשר הגוף חש איום על קיומו, מייד כל התאים שבו מתגייסים להצלתו. כך גם כאשר עם ישראל נתון במלחמה הפרטים מרגישים זאת מתוכם ומתבטלים לטובת קיומה של ההוויה הכללית, כנסת ישראל.
מתוך היסוד הגדול של היותנו אברים בתוך כנסת ישראל נוכל להבין את מושג לימוד תורה 'לשמה', שאחד מהיבטיו הוא לשם כנסת ישראל. וזו לשון הרב קוק זצ"ל (אורות התורה ב, ד): "אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא, להעשיר את כנסת ישראל בכחות רוחניים גדולים". הרב קוק מציין שמדובר ב"אחת מהדרכים", היינו שיש כמה בחינות של תורה לשמה, וכאן מדובר בלימוד תורה לשם הגברת כוחה של כנסת ישראל.
כדי להבין כיצד משפיע לימוד התורה על כנסת ישראל יש לדעת שהיחס בין הקב"ה לכנסת ישראל משול ליחס בין החמה והלבנה. ללבנה אין אור משל עצמה, אלא החמה היא שמשפיעה עליה אור. הלבנה מקבלת את אור החמה, וכך היא מאירה. כך כנסת ישראל מקבלת את אורה מהקב"ה. הקב"ה משפיע שפע לנשמת ישראל, כנסת ישראל, וממנה נמשך השפע לכל פרטי ישראל, לכל הנשמות כולן.
כשם שהלבנה אינה נשארת תמיד במילואה, אלא הולכת ומתמעטת בכל חודש, וכן הדבר בנמשל, כנסת ישראל. כך חכמים מלמדים שהדבר בא לרמוז על מיעוט אור השכינה, והיינו שלפעמים מתמעט השפע בכנסת ישראל. והגורם לכך הוא חטאי עם ישראל. זהו שכתוב "עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱ-לֹהֵיכֶם" (ישעיה נט, ב). כאשר ישראל חוטאים, ממילא גם השכינה מסתלקת. זהו שנאמר "בכל מקום שגלו – שכינה עמהן" (מגילה כט ע"א). כיוון שישראל במעשיהם משפיעים על מעמדה של השכינה, אם הם גולים, גם השכינה גולה עימם.
כך גם בכיוון ההפוך. האיש הישראלי, בעבודת הקודש בתורה ומצוות, ממשיך שפע וברכה בכנסת ישראל. הוא מעורר את המשפיע העליון, אור קוב"ה, שיגביר שפעו ואורו בשכינה. זהו עומק מה שאנו אומרים בנוסח "לשם ייחוד קוב"ה ושכינתיה", להורות שכל עבודתנו בתורה ובמצוות מכוונת להמשכת שפע ממרומים, מאור קוב"ה, לשכינה, היא כנסת ישראל.
עבודת הקודש הזו באה לידי ביטוי באופן המופלא והעמוק ביותר בעסק התורה. התורה היא בחינת הארת אור החמה, ההארה שהקב"ה משפיע לעולם, בחינת "פני משה כפני חמה" (בבא בתרא עה ע"א). בכוחה להאיר את הלבנה באור עצום. אלא שדבר זה תלוי הוא בתגבורת עסק התורה בעם ישראל, ובייחוד שיהיו ישראל עוסקים בתורה בטהרת לב למען מטרה קדושה זו, להאיר שפע אורה וברכה בכנסת ישראל.
זהו לימוד תורה לשמה – לימוד שמטרתו ותכליתו איננה הטובה האישית בעולם הזה או בעולם הבא, אלא הברכה הכללית, שנשמת עם ישראל כולה תתברך ברוב שפע חיים ואורה מכוח עסק התורה. ובאמת, כשכנסת ישראל מתמלאת אור מכוח עסק התורה, היא מלאת חיים ועוז, כוח עליון וברכה רבה, והדבר מתבטא בכל המובנים ובכל רובדי החיים של עם ישראל: שגשוג גשמי, חוסן לאומי, הכרעת האויבים, שפע רוחני, חוכמה ודעת, שמחה ונועם חיים. הכול מכוח ריבוי שפע האורה שמתברך בכנסת ישראל, מכוח לומדי תורה בטהרה, בכוונת הלב לשמה דווקא, ולא לשם רווח אישי.
ישיב האדם אל ליבו שלעם ישראל ניתן כוח, על ידי עסק התורה, להמשיך הארה רבה בשכינה. כביכול לימוד התורה שלנו ממשיך את קרני החמה כך שיאירו על הלבנה. זה עומק העומקים של מהות התורה שניתנה לישראל, היכולת להשפיע השפעות אדירות על הנשמה הכללית, וממילא להגביר את כוחה. כי כוחה של כנסת ישראל תלוי באור הא-לוהי, ונמצא שעל ידי לימוד התורה, שמביא להשפעת השפע על כנסת ישראל, ממילא גדל כוחה.
בייחוד בעת מלחמה ראוי שנייחד את כל עסק התורה שלנו למען עם ישראל, שיהיה הכול אך ורק למען תוספת אורה בכנסת ישראל, להגביר כוחה של השכינה ולהעשירה בברכה רבה, למען יגבר עוזם של ישראל על כל צריו, ויתעלה ויתרומם על כל אויביו, וברכת ה' תתעצם בנו להחיש שלמות גאולתנו במהרה. ונכון להגיד לפני הלימוד: "הריני לומד תורה לשמה, להרבות אורה וברכה בעם ישראל". וראוי לכוון במפורש ללמוד כדי להוסיף ברכה וחיים בעם ישראל, שזו הכוונה האמיתית הטמונה בעומק הלב, ועל ידי זה נתרגל לכוון לזה גם במודע.
זו צריכה להיות כוונתנו בלימוד, לחזק את כנסת ישראל. ומתוך החיזוק של כנסת ישראל נשפיע שפע ברכה על העולם כולו. שנזכה בע"ה ללמוד תורה לשמה ולהוסיף כוח בכנסת ישראל כולה. שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן!
