החופש לבחור

 

"גדלתי בבית דתי, בית ארץ ישראלי, וכילד לא הרגשתי שאני שונה", מספר יצחק (השם המלא שמור במערכת). העניינים התחילו להיות מורכבים בחטיבת הביניים: "הגעתי לחטיבה והתחלתי להרגיש שמשהו בי אחר. לא ידעתי מה בדיוק, אבל ידעתי שמשהו בי אחר. ראיתי שהבנים מדברים על בנות אבל אני לא חווה את אותן ההרגשות שהם חווים. הבנתי בשלב מסוים שמשהו לא בסדר, אבל לא ידעתי בדיוק מה". רק בשנים הבאות נפל האסימון. "הייתי לכאורה כמו כולם, אבל בפנים הרגשתי אחר. בגיל ההתבגרות הבנתי שאני מתמודד עם משיכה לגברים".

יצחק, היום בן 25, משתף: "לא חשבתי שיש דרך אחרת לשנות את זה, לא בגלל הסביבה הגרעינית אלא בגלל שכל מה שראיתי בסרטים, במאמרים, בשירים ובראיונות בטלוויזיה, כולם הראו באור חיובי את היציאה מהארון. רציתי מאוד חֲברה למרות שידעתי שאני נמשך לגברים, אבל חשבתי שזה בלתי אפשרי. שנים הסתובבתי בתחושה שמשהו בי חסר, אבל אין מה לעשות, אני יכול לחיות רק עם גבר".

פריצת הדרך קרתה כשהחל ללמוד במכינה קדם-צבאית. "במכינה הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכול לממש את החלום, להקים משפחה עם בת זוג וילדים. זה עדיין היה חלום רחוק, אבל כבר היה ניצוץ, ופתאום הרגשתי בלתי מנוצח, ששום דבר לא יעצור אותי. ראיתי אז את החברים מתאמנים לסיירות וחשבתי שגם אני רוצה, למרות שהייתי בטוח שאין סיכוי ואני בטח אהיה טבח או משהו כזה".

בצר לו שיתף יצחק את הרב מהמכינה בהתמודדות שהוא חווה: "בשנה ב' הבנתי שאי אפשר לשמור את זה בפנים. אנשים מבחוץ חושבים שהכול אצלי מעולה, וזה לא נכון, בפנים יש סערה. הגעתי לרב רועד ומפוחד ופתחתי את שעל ליבי. אני לא זוכר הכול, אבל אני זוכר שהוא חיבק אותי ואמר לי שהוא מקנא בניסיון שלי ובכוחות הנפש שיש לי". הרב קישר את יצחק עם מטפל שמתמחה בטיפולים בתחום המשיכה התוך-מגדרית, ויצחק החל להיפגש מפגשים קבועים עם אותו מטפל. "לאט לאט הבנתי שיש סיכוי. שיש לי חופש להגשים את עצמי.

"התחלתי להתאמן, עברתי מיונים ליחידות מסווגות והתקבלתי לחטיבת הקומנדו. בחטיבה רציתי להוכיח לעצמי ולסובבים שאני יכול להיות הכי טוב, והייתי נגביסט חוד של הצוות. במהלך השירות גם הבנתי שיש עוד חבר'ה שמתמודדים, ואני לא לבד, ואני באמת יכול לחיות את החיים לפי הבחירות שהנשמה שלי רוצה, ולא לפי מה שהעולם והתרבות מכתיבים לי.

"אני שלוש שנים וחצי מטופל", הוא מספר, "וכבר הייתי בארבע מערכות זוגיות, התאהבתי בבנות, הבנתי שאני יכול להימשך משיכה מלאה אם אבחר שזה אפשרי, זה לא משהו בלתי מושג. עד לפי חודשיים הייתי בזוגיות של כארבעה חודשים וכמעט התארסנו, ומטעמים אחרים זה לא יצא לפועל".

יצחק: "לאט לאט הבנתי שיש סיכוי ושיש לי אפשרות, שיש לי חופש להגשים את העצמי, את האני הפנימי שלי. אני מאמין שכל אחד יכול להציב לעצמו מטרות, ליישם ולהגיע, כי אין דבר העומד בפני הרצון. שאף אחד לא ייתן לאינטרנט, למוזיקה ולסרטים להשפיע על הבחירות שלו"

מטפלים בארון

הסיפור של יצחק הוא עוד אחד מהסיפורים שגרמו לרב דרור אריה להקים את קרן בחירה כדי לתמוך כלכלית בנערים הזקוקים למענה טיפולי בשל משיכה תוך-מגדרית. הקרן הוקמה, לדבריו, לאחר הניסיון להעביר חוק הקובע שכל טיפול פסיכולוגי המטפל בנטייה מינית, גם אם הוא נעשה מתוך רצון חופשי של אדם, נחשב טיפול המרה אסור.

"החוק נפל, אבל התודעה חלחלה", הוא אומר. "זה הצליח ליצור באזז בתודעה שכל הטיפולים הם טיפולי המרה. נוסף על כך כעת הוציא שר הבריאות הורוביץ חוזר מנכ"ל האוסר טיפולים פסיכולוגיים כאלה, ומי שעוסק בכך עלול להיתקל בשלילת רישיון. הרציונל שלו ושל חבריו היא לקבע שזו תכונה מולדת נורמלית ובריאה, לסרס את המחאה המוסרית ולעורר ייאוש בבני נוער מאפשרוּת לשינוי.

"אנחנו אומרים בקרן בחירה: אל תיקחו מאף אדם את החופש לבחור. פנו אלינו עשרות נערים, שמעבר למחסום הבושה וההסתרה, כאשר הם מחליטים לטפל בעצמם הם נתקלים במחסום כלכלי, כי כל פגישה עם מטפל קליני עולה מאות שקלים. למעשה הקרן מעניקה סבסוד של עשרה טיפולים ראשונים".

את התשלום הקרן מעבירה ישירות למטפל. כל המטפלים עוברים תהליך מיון בסיסי שעניינו לוודא שמדובר במטפלים מוסמכים.

הרב דרור אריה: "פנו אלינו עשרות נערים, שמעבר למחסום הבושה וההסתרה, כאשר הם מחליטים לטפל בעצמם הם נתקלים במחסום כלכלי, כי כל פגישה עם מטפל קליני עולה מאות שקלים. למעשה הקרן מעניקה סבסוד של עשרה טיפולים ראשונים"

עשרה טיפולים זה מספיק?

"יש כאלה שלא צריכים עשרה, כי מתברר שזה משהו קל, לפעמים משהו שבא כתוצאה מגלישה בפורנוגרפיה, קשר לא טוב עם ההורים וכיוצא בזה. לפעמים מתברר שאלו חבר'ה שרק רצו ביטחון שהכול רגיל אצלם והכול בסדר. אנחנו יודעים שבגיל נעורים יש תנודות, והם צריכים מישהו לדבר איתו כדי לשתף.

"במצבים מורכבים מגיעים לטיפול מורכב יותר, ואנחנו מנסים להעמיד אותם על הרגליים כלכלית דרך ההורים או בדרך אחרת שתסייע לממן, מַפנים בין השאר למטפלים צדיקים שנותנים הנחה, ויש כאלה שאפילו מעניקים כמה טיפולים בהתנדבות".

במציאות החדשה של הוראות חוזר המנכ"ל, האם המטפלים לא מפחדים?

"מטפלים אומרים לנו בפירוש: אנחנו מטפלים בארון. מדובר באנשים שעושים עבודת קודש. זה לפעמים רגע לפני שבחור מתייאש ונופל כפרי בשל לידי הארגונים הללו או עומד בפני דברים גרועים יותר, כמו התאבדות. לכן אי אפשר ללכת הביתה, כמו רופא שלא יעצור באמצע ניתוח, אלו טיפולים מצילי חיים".

הרב דרור אריה: "זה לפעמים רגע לפני שבחור מתייאש ונופל כפרי בשל לידי הארגונים הללו או עומד בפני דברים גרועים יותר, כמו התאבדות. לכן אי אפשר ללכת הביתה, כמו רופא שלא יעצור באמצע ניתוח"

"לא כל אחד מצליח"

יונתן ברנסקי, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, מטפל בקליניקה שלו במגוון תחומים, ובין השאר מסייע למטופלים להתמודד עם משיכה מינית תוך-מגדרית. ברנסקי טוען כי לנוכח הצורך הקיים, חסרים כיום מטפלים מוסמכים בעלי הבנה ספציפית בתחום. "יש יותר פניות ממה שיש לנו מענה. יש סטטיסטיקות שונות, ואין מחקר חד-משמעי כמה למעשה מתמודדים עם משיכה תוך-מגדרית. יש אומרים שלושה אחוזים ויש אומרים עשרה, מאוד תלוי איך מגדירים משיכה. אבל בשטח אני רואה שיש הרבה מאוד פניות. אני ממקימי עמותת חוסן, שהקימה קו סיוע בנושא, ויש הרבה פניות לבקשת עזרה".

ברנסקי מסביר כי מנעד המתמודדים רחב: "יש כאלה שהדברים אצלם מאוד מובהקים, משיכה חזקה חד-משמעית לגברים ללא כל משיכה לנשים. יש מתמודדים שהגיעו עם משיכה שלא מומשה, ויש כאלה שכן. בכל מקרה, אם אדם כזה מגיע לטיפול, זה אומר שלא טוב לו. שזה מנוגד לערכים שלו ולהשקפת העולם שלו או אפילו לתחושה הפנימית שלו לגבי עצמו. חלק מהקבוצה הזאת חשים לעיתים שמדובר במעשה שהוא כמעט בעל כורחם.

"לעומתם יש אנשים שיש להם משיכה וגם מרגישים שזה מתאים להם, אבל הם שומרי תורה ומצוות ומנסים לראות איך לפתור את המצוקה שלהם. אלו שתי התמודדויות שונות. עם בני הסוג השני הטיפול בדרך כלל מורכב יותר".

יונתן ברנסקי: "האם זה אפשרי? אין על כך ויכוח, זה קורה כל כך הרבה פעמים. אני לא צריך מחקרים, ראיתי עשרות רבות של מקרים מכל הגוונים והסוגים על כל המנעד של המשיכה. יש תנועה, יש אפשרות לשינוי"

לגבי הסוג השני, הטענה היא כי מדובר בהתערבות בנטייה הטבעית של האדם.

"בטענה של ארגוני הלהט״ב יש צביעות רבה. אדם פונה עם מה שהוא מזהה כבעיה ומבקש פתרון. הם אומרים שצריך לתת לכל אדם לממש את זהותו. אני אומר: צודקים! אם אדם אומר: זו הזהות שלי, ואני מסיבותיי – והוא היחיד שמותר לו לומר את זה – לא רוצה להיות כזה, אני רוצה להימשך לנשים, מדוע שאמנע ממנו? מאחורי התופעה הזו עומדים שיקולים פוליטיים ותרבותיים, והיא פוגעת בזכותו של האדם לבחור כיצד הוא רוצה לחיות את חייו.

"האם זה אפשרי? אין על כך ויכוח, זה קורה כל כך הרבה פעמים. אני לא צריך מחקרים, ראיתי עשרות רבות של מקרים מכל הגוונים והסוגים על כל המנעד של המשיכה. יש תנועה, יש אפשרות לשינוי".

בנוגע לסיכויי ההצלחה ברנסקי מחלק לשני סוגי אנשים: "לא כל אחד מצליח", הוא מסכים. "ראיתי מקרים שהייתה משיכה לנשים שהייתה מוחבאת מאחורי טראומה או משהו אחר בתחום הלא מודע. מעלים אותו אל המודע, מגלים שיש שם משיכה, ורק היה צריך להסיר את המחסום. אני מדמה את זה למעיין שהייתה בו חסימה. הסרת אותה, והכול זורם.

"יש מקרים יותר מורכבים שאותם צריך לדמות לחפירת באר. אני לא אומר שתמיד זה יצליח או שכל אחד יכול, יש מקרים שבהם זה מאוד מורכב, ואני מקפיד לומר לכל המטופלים בתחילת הדרך שזה קשה ועמוק ואין יכולת להבטיח הצלחה. אבל שוב, אם מישהו בא מרצונו החופשי ורוצה לנסות לשנות מצב קיים שעושה לו רע, מי אני שאגיד לו לא? הגישה הזו שהזכרת, שבה מישהו אחר מחליט בשביל הפונה מה טוב לו ומה לא, היא גישה מתנשאת ופטרונית.

"זה מציב קונפליקטים בפני מטפל שומר תורה ומצוות בכל תחום. אם אדם יפנה אליי ויבקש להתחיל טיפול כדי שאעזור לו לצאת בשאלה, אומר לו שאולי אני לא הכתובת ואכוון אותו למטפלים טובים אחרים. אבל אם תוך כדי הטיפול הרצון הזה יעלה, אני לעולם לא אגיד לו: אם אתה לא שומר תורה ומצוות, אני לא איתך. וכך בכל נושא אחר, כולל משיכה מינית.

"בכלל, הרבה פעמים בסוגיית משיכה מינית לגברים אנחנו מזהים שיש תחושה של חוסר ערך אצל המטופל, תחושה שאין לו יכולת לקבל אהבה שאינה תלויה בדבר. ולכן זה עוד יותר חשוב שאני כמטפל אקבל אותו ללא תנאי ואתן לו את התחושה שהוא לא חייב לי דבר כדי לקבל ממני את המענה הכי טוב שאני יכול לספק".

מה בעצם עושים בחדר הטיפולים? איך גורמים לאדם לאהוב מה שהוא לא אוהב?

"זה מאוד תלוי בשיטה הטיפולית. אני עובד בשיטה דינמית, שזו גישה שמחפשת את השורש ולא מטפלת בסימפטום. יש גישות אחרות, ששמות דגש על הסימפטום, והטיפול בשיטות אלו בדרך כלל קצר יותר. השיטה הדינמית אומרת שחייבים לטפל בשורש, ודרך זה ייעלמו הסימפטומים. היא יותר ארוכה ויש לזה מחיר, כי לא קל להיכנס לעומק נבכי הנפש.

"אם אדם מגיע בגלל בעיה שהוא מתמודד איתה, אנחנו מנסים להבין על מה זה יושב ומה הבעיה, מנסים לזהות דפוסים, להעלות דברים מהלא מודע אל המודע, אם יש טראומה בעבר או אולי חסך בילדות וכיוצא בזה.

"זה קצת כמו ארכאולוגיה: ניסיון לחפור ולגלות שכבות קדומות כדי להבין טוב יותר את ההווה. ושוב, אני לא קובע מה הבעיה, המטופל אמר שזו בעיה בשבילו, ואני לא קובע בשבילו. כמו לדוגמה אכילה רגשית שגורמת לעודף משקל: אם אדם רואה בזה בעיה, נעזור לו. אם הוא לא רואה בזה בעיה, אני לא אטפל בו. אני אעזור למי שבא לבקש עזרה.

"הטענה שאי אפשר להגדיר בכלל משיכה מינית הומוסקסואלית כבעיה זו אמירה לא מוסרית בעיניי, כי היא קביעה חיצונית ופטרונית לאדם מה טוב לו ומה לא, וזו צביעות גדולה. אנחנו מכבדים כל אדם ונותנים לו להחליט מה טוב לו ומה לא. אני מכבד את זכותו של האדם לבחור, וכמטפל זה לא תפקידי לתת או לא לתת אישור למה שהוא בחר".

למרות זאת הצליחו ליצור לטיפולים הללו תדמית שלילית.

"צריך להבין, אני לא עושה את העבודה בשביל המטופל; הוא עושה אותה, אני רק עוזר לו להרחיב את מרחב הבחירה. אם לאדם יש דפוס מסוים, לדוגמה, אם הוא חווה חוויה שלילית כלפי נשים והוא חווה אותן כמאיימות עליו, אם נבין ואחר כך נשנה את דפוס החשיבה הזה, מאוד יכול להיות שברגע שישתחרר הפחד הזה, תהיה לו יותר בחירה, וייתכן שהוא יגלה פתאום שיש לו משיכה.

"לא לחצתי על כפתור או עשיתי לו תרגיל באילוף, אני לא מאמין בשיטות כאלה גם בנושאים אחרים, כמו גמילה מעישון. שם יש שיטות של צמידי כאב וכדומה כדי להיגמל. גם בתחום המשיכה המינית לגברים היו מטפלים שנקטו שיטות התנהגותיות, לעיתים אגרסיביות, שמקורן אגב בארצות הברית, וכינו אותן טיפולי המרה, וכעת מלבישים את הכינוי הזה על כל טיפול בתחום".

יונתן ברנסקי: "לא כל אחד מצליח. ראיתי מקרים שהייתה משיכה לנשים שהייתה מוחבאת מאחורי טראומה או משהו אחר בתחום הלא מודע. מעלים אותו אל המודע, מגלים שיש שם משיכה, ורק היה צריך להסיר את המחסום. יש מקרים יותר מורכבים שאותם צריך לדמות לחפירת באר. אני לא אומר שתמיד זה יצליח או שכל אחד יכול, יש מקרים שבהם זה מאוד מורכב, ואני מקפיד לומר לכל המטופלים בתחילת הדרך שזה קשה ועמוק ואין יכולת להבטיח הצלחה"

אם אני מסוגל, אני אצליח

ובחזרה ליצחק. יצחק מעיד על עצמו כיום כי אחרי התהליך שעבר הוא נמשך לבנות, רק שהמשיכה שלו לבנים עדיין קיימת. הוא קורא לכל המתמודדים להתאמץ ולא לוותר בקלות. "לאט לאט הבנתי שיש סיכוי ושיש לי אפשרות, שיש לי חופש להגשים את העצמי, את האני הפנימי שלי. אני מאמין שכל אחד יכול להציב לעצמו מטרות, ליישם ולהגיע, כי אין דבר העומד בפני הרצון. שאף אחד לא ייתן לאינטרנט, למוזיקה ולסרטים להשפיע על הבחירות שלו". יצחק מסכים כי מדובר בעניין ארוך שמצריך הרבה סבלנות, אחרת לא מצליחים.

"לפני שהלכתי לגיבושים", הוא מספר, "פחדתי להיכנס למלקחת עם עוד גברים. זו עבודה של שליטה על המחשבות ועל המעשים, עבודה מאוד קשה, מלחמה קבועה של כבישת יעדים חדשים. הרבה פעמים אתה צריך להוכיח שאתה יותר טוב כי אתה מרגיש בפנים שהאחרים יותר גברים ממך, עד שאתה מבין שאתה יכול להיות טוב כי אתה פשוט טוב".

יונתן ברנסקי: "הטענה שאי אפשר להגדיר בכלל משיכה מינית הומוסקסואלית כבעיה זו אמירה לא מוסרית בעיניי, כי היא קביעה חיצונית ופטרונית לאדם מה טוב לו ומה לא, וזו צביעות גדולה"

איך הקשר שלך עם הקב"ה בכל התקופה הזו?

"האמונה מחזיקה אותי. השיח עם הקב"ה הוא יומיומי. זה מתבטא בין השאר בכתיבה. יש לי המון טרוניה וכעס, אבל אני מאמין שאין ניסיון שניתן לאדם שהוא לא יכול לעמוד בו. אם הקב"ה ראה לנכון להעמיד אותי בניסיון הזה, זה אומר שאני מסוגל, ואם אני מסוגל, אני אצליח, ואני אנצח ואתגבר על כל מכשול.

"המסלול הזה נכתב רק בשבילי ולא לאדם אחר. היה רשום למעלה שפלוני יורד עם משיכה תוך-מגדרית, וממילא יהיה לו הכוח לנצח, הוא רק צריך להוציא את הכוחות מהכוח אל הפועל. אני מתפלל ואומר: אבא, נתת לי ניסיון, אז תן לי כוחות להתמודד איתו. אני רוצה להקים משפחה, אני אעשה את ההשתדלות, ואתה תיתן לי את הכוחות לנצח".

 

קו הסיוע של עמותת חוסן פועל בימים א, ג, ה בשעות 20:00–23:00 בטלפון 02-3762100 או בוואטסאפ 054-4998333