היהדות היא שהייתה על השולחן
הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן
ביום ראשון השבוע נערך מפגש בין רבנים בציונות הדתית למובילי המחאה ברפורמה המשפטית, פוליטיקאים וטייסים בכירים. כבר השתתפתי בפגישות מעין אלו לאחרונה, אך הן נשארו מוצנעות, ומכיוון שפגישה זו פורסמה התבקשתי לחלוק כמה תובנות עם הקוראים.
התובנה הראשונה היא שהידברות היא דבר חשוב מאוד. לפני שמונה עשרה שנים, כשעקרו וגירשו אותנו מבתינו בגוש קטיף, הוציאו את מתינו מקבריהם והרסו את בתי הכנסת שלנו, לא זכינו להרבה רצון כזה מהצד השני. כעת, כשהממשלה מובילה מהלך של שינויים נצרכים במערכת המשפט במדינת ישראל, יש מצידנו, התומכים ברפורמה המשפטית, רצון להידברות.
הידברות היא הדרך הנכונה, בייחוד כשאנו שומעים קולות כואבים וצורמים מאוד המדברים על ביטול האחווה ועקירת המשותף והמאחד. אל חלקם מתווספת המילה הקשה 'מלחמה'. כשבמקום קולות אלו מתכנסים אנשים שמבינים שמדובר בקצוות רחוקים ושהדבר הנכון הוא לדבר, גם אם לא נסכים, הדבר חשוב מאוד, מפני שאחים אנחנו. גם אם תימשך החקיקה, חשוב להקשיב, לדבר, להבהיר, להיפגש ולהכיר, ובעיקר ליצור קשר נפשי עמוק למבט של הצד השני.
עם זאת לא מדובר במחיקת עמדותינו. בשאלה אם עוצרים את החקיקה או ממשיכים בה איננו ממליצים לאיש לעצור, ולא נכנסנו לסוגיה הזאת כלל; היא נשארת בידיהם של מי שמנהלים את הדברים.
במצב הנוכחי במדינת ישראל יוכל בג"ץ לפסוק ברוב של חמישה עשר שופטים לאסור ברית מילה, והכנסת לא תוכל לבטל את ההחלטה. הסבירות שהחלטה כזאת תדרדר את המצב גבוהה יותר וממשית הרבה יותר מהסיכוי שנגיע לסיפורה של שפחה בעקבות הרפורמה
הפערים שהנחנו להם לצמוח
הפגישה בין הרבנים לטייסים עסקה בין היתר בפרטי הרפורמה המשפטית, אך זה לא היה הדבר היחיד ואף לא המרכזי בה. רוב הפגישה עסקה בפערים החברתיים ובפערי ההשקפה שיש בינינו, בממד העומק של המשבר. לא בממד הפרקטי הפרטני של שאלת הרפורמה אלא בסיבות העומק לפערים שהציפה הרפורמה. זו אומנם לא הייתה הגדרה מדויקת של מטרת הפגישה, אך זה השיח שנוצר במפגש. הרפורמה פשוט מציפה נושא עמוק וכואב יותר. זה השבר הסורי-אפריקני שהתגלה ממנה.
לפני כמעט שבעים וחמש שנים הקמנו מדינה עם המון חולמים והמון חלומות. מטבע הדברים, הפערים שנכחו כבר אז לא כולם צפו, אך גם מחלקים שצפו נאלצנו להתעלם כדי להיות פנויים להקמה המשותפת של המדינה.
במהלך השנים נחשפו עוד ועוד פערים, אך נדמה לי שעכשיו הסוגיה העומדת על הפרק במלוא עוזה היא הרבה יותר ה'יהודית' מה'דמוקרטית'. האם מדובר כאן במדינה בעל משקל יהודי-ציבורי בתווי הפנים, בצביון ובקווי האופי של המדינה, או שזו מדינה ככל העמים, שאכן יהודים הקימו אותה ויש לה קווי פולקלור יהודיים בתרגום מערבי, אולם רבים מהם דהויים למול העולם ה'נאור'.
כל זה לא קשור כלל לרפורמה, שעניינה שאלת הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו הרי לא עוסקים עכשיו בחוק הלאום, אך שאלת יהדותה של המדינה מתגלה כממד העומק של תפיסת הדמוקרטיה.
השאלה האמיתית
הטענה שמתרקמת כאן דיקטטורה מזכירה לי חידוש מר של אבי מורי ע"ה: ההבחנה בין דמוקרטיה לדיקטטורה פשוטה מאוד: כשאני שולט זו דמוקרטיה, וכשאתה שולט זו דיקטטורה. בבחירות האחרונות הכריעה האומה הישראלית לטובת שלטון הימין.
שאלת הכרעת הרוב היא שאלה קריטית במחלוקות. איך באמת אפשר לפתור את המחלוקות עכשיו ולהבא כל עוד לא מצליחים להסכים? האם יש לאפשר למיעוט לנהל את המדינה? אולי נחליט שמי שמפסיד אמור פשוט להשבית את המדינה?
ההליכה אחר הרוב היא הכרעה יהודית שמקורה בפסוקים מפורשים בתורה על חילוקי דעות בית דין. ואולם הטענה הנגדית שואבת את דבריה מתפיסות מערביות חדשות שהמוחים רואים בהם את האמת האולטימטיבית וכל הסוטה ממנה אינו דמוקרט כלל. מעבר למחלוקת הדמוקרטית שיש כאן נדמה לי שאפשר לזהות את 'סיפור העל' שכל צד גוזר ממנו את ערכיו.
בשבועות האחרונים יצאו המפגינים במיצגים מסדרת טלוויזיה ששמה 'סיפורה של שפחה' (שכמובן לא ראיתי), כדי להביא בחשבון שאם הרפורמה תעבור, נהפוך לאיראן, והטאליבאן יגיע לכאן.
מובן שאיש מיוזמי הרפורמה המשפטית ומתומכיה לא העלה בדעתו לממש את ההזיות המטורפות של הדמיונות האלה. מבחינה ריאלית, הסכנה שנקבל את הכוח ונרצה להביא את מדינת ישראל למציאות כמו בסיפורה של שפחה או נציע לבטל את הבחירות או לדחות אותן לאחת לעשר שנים, קטן דרמטית ולאין ערוך מזערי מהסיכוי שאילולא תושלם הרפורמה יחליט בג"ץ החלטות קריטיות לביטול הצביון היהודי של המדינה.
דוגמאות יש לרוב, ואפרט שתיים: סגירת בתי הכנסת בישראל היושבים על שטחי ציבור מאחר שאי אפשר לאפשר פעילות נפרדת בשטחים ציבוריים, וצעדים בכיוון כבר נעשו בנוגע להופעות המיועדות לציבור שחפץ כולו בהפרדה, וחמור הרבה יותר: איסור ברית מילה בשל הפגיעה כביכול בחסר ישע. צא וראה כמה מאמרים יש ברשת בנושא זה, ולצערנו הם מתרבים והולכים, לעומת מספר הקריאות להפוך אותנו לאיראן, את נשותינו לשפחות ולבטל את הבחירות או לדחותן.
במצב הנוכחי במדינת ישראל יוכל בג"ץ לפסוק ברוב של חמישה עשר שופטים לאסור ברית מילה, והכנסת לא תוכל לבטל את ההחלטה. הסבירות שהחלטה כזאת תדרדר את המצב גבוהה יותר וממשית הרבה יותר מהסיכוי שנגיע לסיפורה של שפחה בעקבות הרפורמה.
חייבים לצמצם פערים
אחרי כל זה, מפגשים של היכרות הם דבר חשוב לצמצום הפערים. אחד מהטייסים שנכחו בפגישה, איש יקר, מרשים ועתיר זכויות, תת-אלוף במיל' ישראל (רליק) שפיר, אמר בסוף המפגש שאולי יש כאן התחלה של ידידות מופלאה.
אם יארגנו עוד מפגשים כאלה, אגיע אליהם בשמחה, ולהבנתי כמוני יבואו כל הרבנים האחרים שהגיעו למפגש הראשון. מכל הבחינות שציינתי זה חשוב, וללא ספק זה צו השעה.
