ממשלת החלומות לעומת המציאות
רן בר-יושפט לא השתכנע שבכל הקשור לימניות מול הפלשתינים בענייני פנים ובענייני חוץ תביא הממשלה הזאת שינוי של ממש, אולם השינוי יקרה בתחומי הזהות היהודית והיחס למסורת
עו"ד רן בר-יושפט
"ימין על מלא", זו הייתה השאיפה של המחנה הלאומי תקופה ארוכה. הכוונה היא ממשלה שתורכב מקואליציה שמבקשת לקדם ערכים של הימין ללא צורך בפשרות קואליציות עם מפלגות המרכז והשמאל.
הממשלה שתקום כוללת שש סיעות: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית, עוצמה יהודית ומפלגת נעם. אין כאן לא מרצ ולא עבודה, לא לפיד ולא גנץ, ובוודאי לא מפלגות ערביות אנטי-ציוניות. למרות זאת אי אפשר לומר שהממשלה הזו תהיה "ימין על מלא" באמת מהסיבה הפשוטה שימין על מלא כולל ערכים רבים שאינם מתאימים לכל חברי הכנסת המרכיבים את הממשלה.
ימין על מלא אומר החלת ריבונות ביהודה ושומרון, שימוש בכוח צבאי בלי היסוס נגד תוקפנות של האויב הערבי וחיסול מחבלים במקום נטרול שלהם. ימין על מלא יקדם התיישבות של יהודים ביהודה ושומרון וימנע הקמת מדינת טרור.
יש עוד תחומים שבהם ממשלת ימין על מלא אמורה לפעול. ימין על מלא אומר שהשוק החופשי אמור לנהל את המדינה ולא ועבדי עובדים שדואגים לעצמם במקום לעובדים. ימין כזה אמור לדאוג לייבוא חופשי ולביטול מכסות ייצור ופיקוח מחירים.
ימין על מלא הוא גם הזהות של המדינה. זהות יהודית גאה במרחב הציבורי שמדגישה את היות ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. כמו כן, ואולי החשוב מכול כדי לקיים את כל התכנים למיניהן, הוא שימין על מלא פירושו החזרת הכוח לנבחרי הציבור במקום שיהיה בידי הפקידות, החזרת הכוח לכנסת ולממשלה במקום שיהיה בידי השופטים והיועצים המשפטיים.
האמת היא שהממשלה החדשה אינה ימנית כל כך. קשה לתאר במילים 'ימין ביטחוני' את מפלגת ש"ס, שתמכה בהסכמי אוסלו ולימים סייעה להקמת ממשלת קדימה. גם יהדות התורה אינה פועלת באקטיביות למימוש הריבונות ביהודה ושומרון. שתי מפלגות אלו בוודאי נמצאת בדופן השמאלית בכל מה שקשור לכלכלה. ההסכמים הקואליציוניים מבחינה כלכלית הם שמאלה בהרבה מהממשלה הקודמת.
המציאות בישראל היא שרוב גוש הימין מורכב מציבור דתי (לגווניו, מחרדים עד לייט) שדווקא רוצה מעורבות של המדינה בהרבה תחומים ואינו מקדם ערכים של חירות, מחילונים שוחרי השוק החופשי שיש להם זיקה לאומית חזקה אבל מעט מאוד חיבור לפן הדתי שביהדות וממסורתיים שיש להם כבוד לאומי טבעי.
אומנם כל אלו מבקשים לרסן את האקטיביזם השיפוטי, אך בינתיים נראה שהסוגיה שמפלגות הימין טענו שלמענה הן נלחמות נדחקה אחורה. האחריות היא כמובן לא רק של המדינה. גם הציבור צריך להזכיר לממשלה הזו שכדי שיהיה ימין, אפילו חלקי ולא רק מלא, היא צריכה לשנות את מערכת המשפט.
הציפייה שהמחבלים הערבים יפסיקו לפגוע בנו תחת הממשלה הבאה אינה ריאלית. עוד יהיו פיגועים, והתקשורת תמשיך להצדיק את הפיגועים האלו בגין פעולות לא קשורות של אנשי ציבור מהימין. חמאס ימשיך לשגר רקטות מעזה, וחיזבאללה ימשיך להתעצם בגבול הצפון. הבנייה הלא חוקית של הבדווים בדרום תימשך עם תשלומי הפרוטקשן בכל הארץ. כבישי הדרום לא ייעשו בטוחים יותר, ותימשך האכיפה הסלקטיבית המפלה יהודים לרעה. הסוגיה היחידה שיש בה סיכוי לשיפור מסוים בתחום ביטחוני היא איראן. לעומת שאר הסוגיות הביטחוניות, שנוגעות בעיקר לכבוד הלאומי ופחות לשרידות עם ישראל, איראן עלולה להיות איום קיומי, ולכן מדובר בשינוי ניכר לטובה.
לכאורה אפשר לומר שאין מקום לאופטימיות. הממשלה הנכנסת אינה נושאת בשורה חדשה והיא אינה ימין על מלא בשום תחום. אך בכל זאת נראה שיש סיבה למסיבה: הימין הישראלי אולי אינו תואם את המסגרת התאורטית של ימין ברחבי העולם, אך יש לו מאפיינים ייחודיים שאליו מתחברים כל הקצוות, כולל החילונים הלאומיים, החרדים הסוציאליסטיים והמסורתיים. לעומת הממשלה היוצאת, הממשלה הנכנסת תעבוד על שימור הזהות התרבותית הקולקטיבית של עם ישראל. לעומת השמאל הימין בישראל חושש להישרדות שלו גם בהיבט הזהותי וגם בהיבט הפיזי ואינו פתוח לניסויים ביטחוניים או זהותיים.
בישראל יש כבוד לתא המשפחתי, שכולל הרבה מעבר לאימא ואבא: גם סבא וסבתא ובני דודים ונכדים. לכולם כבוד למסורת ישראל וחיבור רגשי חזק לשפה, לסמלים ולאומה. כולם מחוברים לקולקטיב היהודי ומוכנים להשקיע זמן, כסף ודם כדי שהנכדים שלנו יוכלו להישאר יהודים חופשיים בריבונות יהודית. ישראל היא הגורם שמאפשר את החירות הפוליטית של העם היהודי. היא ההתגשמות של הרצונות של אבות אבותינו, ויש לנו אחריות לשמר ולקיים את המפעל הזה. כאשר מפורסם בלמ"ס שישראל נמצאת במקום הראשון במדינות המערב בילודה ושהיהודים מולידים יותר ילדים מהערבים, זה סימן חיובי להמשכיות ולשרידות של העם היהודי.
הממשלה הקרובה איננה ימין על מלא באמת, אבל היא תגובה הולמת לממשלה היוצאת, שוויתרה לחלוטין על הכבוד הלאומי. הממשלה הנכנסת צריכה לפעול כדי לשמור על מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי בביטחון שהיא תספק לאזרחים ובזהות של המדינה.
עו"ד רן בר-יושפט הוא סופר ומרצה בינלאומי, מומחה לדיפלומטיה ציבורית, חוקר היסטוריה, משפט בינלאומי ומשפט חוקתי משווה
להבדיל בין עיקר לטפל
את הכוח הרב שקיבלה הממשלה הזאת עליה לנצל לאבנים הגדולות, ולא לבזבז כוח ואש ציבורית בתחומים שוליים
זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
לראשונה בתולדות מדינת ישראל נגלית לעינינו האפשרות להקמת ממשלת ימין יציבה המבוססת על שישים וארבעה חברי כנסת. עצם קיומה של האפשרות הזו מטיל אחריות עצומה על חברי הכנסת שנבחרו לכנסת ה-25, ובעיקר על ראשי מפלגות הימין. זו תהיה הפעם הראשונה שלא יהיה לראשי מפלגות הימין שום אדם או גוף אחר להאשים במקרה של כישלון. לא כחלון ולא ליבני, לא התקשורת ולא בג"ץ. לממשלה שהם יכולים להקים יהיו רוב קואליציוני מובהק ולגיטימציה ציבורית מובהקת ליישם סוף סוף את המדיניות שאליה התחייבו בבחירות.
אלא שתחושת האחריות הכבדה, ואיתה תחושת הניצחון לאחר שנה וחצי באופוזיציה, עלולות להוביל לוורטיגו ולשיכרון כוח, שבתורם עלולים להוריד ביגון שאולה את ההישג הפוליטי המדהים שרבים כל כך עבדו כה קשה להשיג. דווקא הניצחון בבחירות, שאינו תוצאה מובנת מאליה בכלל, עלול להוביל למדיניות של "אכול ושתה כי מחר נמות" ולניסיון לחטוף הישגים במהירות ובכל מחיר על חשבון המדיניות השקולה והמאוזנת ואובדן הלגיטימציה הציבורית במחשבה שאין עוד צורך להסביר, לנמק ולבסס את המהלכים שיינקטו.
דוגמה להתנהלות הזו כבר ראינו בסדרה של דרישות קואליציוניות והצעות חוק חפוזות בשלל נושאים, שהביקורת עליהן נענתה בתשובות בסגנון "שיקפצו לנו" או "השמאל סיים להגיד לנו מה לעשות", תשובות אמיתיות שנשמעו מפי חברי כנסת אמיתיים.
חקיקה חפוזה ובלתי שקולה, ואפילו חקיקה של חוקים טובים שאינם בעלי השפעה מהותית בנושאי הליבה של הימין, מעבר לנזקים הישירים העלולים לנבוע ממנה, למשל כאשר ייכנסו לתוקף חוקים גרועים שלא חשבו לעומק על תוצאותיהם, עלולה להוביל דווקא לכישלון הרפורמות החשובות באמת, ובטווח הארוך לסכל מדיניות ימנית שנים קדימה. מדוע? כיוון שכל חקיקה בנושא שנוי במחלוקת מזעזעת מעט את הקואליציה ופוגעת באחדותה ובלגיטימציה הציבורית שלה.
לדוגמה, ביטול הרפורמות החקלאיות יפריע לחברי הכנסת הליברליים, חקיקה 'דתית' תפריע לחלק מחברי הכנסת החילונים, וחקיקה ליברלית תפריע לחברי הכנסת החברתיים. קואליציה מטבעה אמורה לדעת להתמודד עם זעזועים מהסוג הזה, שכן כל צד יודע שלמען המטרות המשותפות עליו לדעת 'לספוג' מעט. אלא שגם ליכולת הספיגה הזו, ובעיקר לסבלנות של הציבור, יש גבול.
כמו בסיפור הידוע על המרצה שהסביר כיצד אפשר למלא אקווריום ביעילות – קודם מכניסים לתוכו את האבנים הגדולות ביותר, אחר כך את הקטנות ובסוף את החול הדק – גם בשלטון יש לדעת להתמקד בנושאים המהותיים והחשובים ביותר ולדחות את העניינים החשובים פחות או הדחופים פחות להמשך הקדנציה.
במקרה של הקואליציה הנוכחית המשימות העיקריות והדחופות ביותר ברורות, והן לא יהיו פשוטות להשגה: רפורמה מקיפה במערכת המשפט, השבת המשילות הישראלית לנגב, לגליל וליישובים הערביים, טיפול בבעיות יוקר המחיה. אלו הנושאים שעלו שוב ושוב במערכת הבחירות, ועליהם הצביעו בוחרי הימין. בסקר שעשינו מייד לאחר הבחירות ענו 70% ממצביעי הימין כי רפורמה במערכת המשפט צריכה להיות תנאי להקמת הממשלה.
חייבת לצאת קריאה ברורה לנבחרי הציבור: נכון, בחרנו בכם בשביל למשול, אבל שלטון אינו השתוללות של חקיקה; שלטון פירושו קידום מדיניות אסטרטגית שתשנה את המציאות במדינת ישראל. קידום רפורמה מסודרת במערכת המשפט, שתשיב את השלטון לעם בהתאם לתוכניות שתוכננו ועוצבו בעבורכם שנים רבות
רפורמה כזו אינה עניין פשוט, וכפי שיודע כל נהג שעבר לאחרונה בנתיבי איילון וראה את שלטי החוצות המוצבים לאורכם, היא נתקלת בהתנגדות נחרצת וממומנת בכבדות של השמאל. ללא רפורמה כזו, שתכלול שינוי בשיטת מינוי השופטים ובהתנהלות בית המשפט העליון, לא תוכל הממשלה הנוכחית ולא יוכלו חברי הכנסת ליישם את הבטחותיהם לבוחר. בלי רפורמה במערכת המשפט לא יהיה אפשר להשליט את החוק הישראלי בנגב, הענישה המקילה לעבריינים ומחבלים תימשך, ולא יהיה אפשר לטפל בבעיית המסתננים או בבעיות הביטחון.
לכל קואליציה, כאמור, יש נקודת שבירה, ולכל לגיטימציה ציבורית יש סוף. לאחר שמצביעי הימין יצאו בהמוניהם לקלפי בבחירות האחרונות, הציפיות שלהם גבוהות, אולם כגודל הציפיות כך עלולה להיות האכזבה אם בסופו של דבר תתמקד עבודתה של הקואליציה בסדרה של תיקונים שוליים ומתריסים, שאומנם יביאו לידי הישגים סמליים, אבל לא יפתרו את בעיות השורש במדינה. כך עלולה דווקא נקודת השיא להפוך לנקודת השבר שתמוטט את היכולת לקדם מדיניות ימנית לשנים רבות לאחר שבוחרי הימין פשוט יתייאשו מהיכולת למשול.
לפיכך חייבת לצאת קריאה ברורה לנבחרי הציבור: נכון, בחרנו בכם בשביל למשול, אבל שלטון אינו השתוללות של חקיקה; שלטון פירושו קידום מדיניות אסטרטגית שתשנה את המציאות במדינת ישראל. קידום רפורמה מסודרת במערכת המשפט, שתשיב את השלטון לעם בהתאם לתוכניות שתוכננו ועוצבו בעבורכם שנים רבות. שינוי שיטת מינוי השופטים, ביטול האפשרות לפסול חקיקה, הסדרת מעמד היועמ"ש וכו'.
בה בעת יש לפעול להכנת תוכנית מסודרת למיגור הפשיעה החקלאית, הפרוטקשן והכאוס בפריפריה הצפונית והדרומית של ישראל, לחיזוק המשטרה ומערכות אכיפת החוק וליצירת תוכנית סדורה לפתיחת השווקים הישראליים ולהתמודדות עם משבר מחירי הדיור.
חברי הכנסת בימין חייבים להפנים: הם אינם יכולים להסתפק בלהיות צודקים וגם לא בלהיות חכמים. הם חייבים להיות חכמים, מאופקים וצודקים.
לא נפסיק לחלום
סוף סוף מתקרבים להגשמת חלומות הקטנים והדי בסיסיים של הימין והמחנה הלאומי. זה בדיוק הזמן לחזור גם אל החלומות הגדולים
איתמר סג"ל
קם הדבר ונהיה: ממשלת ישראל ה-37 קמה. נפלה ממשלת שמאל-ערבים, העם האמוני אמר את דברו, וזכינו, באמת זכינו, והנה קמה סוף סוף קואליציה, והממשלה הימנית-דתית בתולדות מדינת ישראל עמוסת תקוות וציפיות. אשרינו שזכינו, ברכת הצלחה גדולה לממשלת ישראל החדשה ולשריה ויועציה, שהאמינו, פעלו ועשו מאמץ גדול, מהפלת ממשלת השמאל-ערבים ועד להקמת ממשלת ימין אמיתית, ימין על מלא.
אך בל נא נירדם: זו אינה ממשלת החלומות. כמו אדם רדוף הבורח מביתו אל הלא נודע, ודי לו אם רק יינתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש – קורת גג, ביטחון מספק בכבישים, רווח כלכלי להביא לחם לביתו – כך אנו חוגגים ושמחים, ובצדק, בהישגים שכולי האי ואולי אם רק יתממשו, אין בהם יותר מקרב בלימה: בלימת המצב הביטחוני המחפיר ביו"ש, בנגב ובגליל, בלימת השתלטות האויב על שטחי ארצנו, בלימת הקפאת הבנייה העמוקה בהרי יהודה ושומרון ובלימת המהפכה השיפוטית והרגרסיה ביחס לשבת הציבורית, לכשרות, לגיור ולקדושת המשפחה.
אבל כל אלו ועוד הישגים חשובים רבים הנזכרים בהסכמים הקואליציוניים, ובהם המאבק הצפוי על ביטול סעיף הנכד, תוכניות הלימוד במערכת החינוך ועניינים רבים אחרים, אינם יותר מחלומות קטנים, חלומות קטנטנים שחולם רק מי שהורגל להסתפק במועט, להיאבק על עוד גבעה ועוד בית, לנהל קרב חפירות מתמשך על עוד הישג לאומי קטון. אלו חלומות קטנים של מי שמסתפק במועט, מתרפק על העבר, ובכך די לו.
אכן, לא קל להיות חולם. אנו מבועתים מהחלומות של עצמנו, לא מעיזים להעלות על הדעת, ודאי שלא לומר זאת בפה מלא, לא אוזרים כוח בדעתנו לחלום חלומות גדולים פן ניחשב הוזים, חשוכים ופרימיטיביים, פן נועלה על המוקד המחכה ומוכן היום לכל חולמי החלומות באשר הם שם.
אבל יש לנו חלומות. חלומות גדולים וקטנים. יש לנו חלום, חלום קטן להחיל ריבונות מלאה בכל שטחי ארץ ישראל, פשוט להחליט שהארץ הזו כולה שלנו, בלי בערך ובלי כוכביות. יש לנו חלום, חלום קטן, לחזור לצפון השומרון ולגוש קטיף. יש לנו חלום קטן שכל יהודי יהלך בכל מקום לבטח בארצו, ללא גדרות, ללא רכבים ממוגנים, ללא פילבוקסים בכל מקום, ללא אזהרות מסע או תפילת הדרך בכוונה יתרה. יש לנו חלום קטן שכל יהודי יכיר את קדושת המשפחה וטהרת המשפחה, שיהודים לא יצעדו ברחובות קריה גאים במעשים הנוגדים את דבר ה' ואת דבריה של תורה.
יש לנו גם חלומות גדולים: לשוב לארץ ישראל השלמה, אל כל רצועת עזה, אל מעבר לירדן ולמרחבי סיני, וגם לפרת ולארץ הלבנון. יש לנו חלום גדול לבנות שוב את בית המקדש במקום ששועלי מוחמד הילכו בו, לייסד סנהדרין ובה שבעים מזקני ישראל, להשיב את העבודה למקדש ולירושלים, להשיב את מלכות דוד ואת הנבואה לעם ה'. אנו חולמים על מדינה שהיא ממלכת כוהנים וגוי קדוש, מדינה שמתנהלת על פי המשפט העברי, מדינה שמשפטה משפט צדק, שכל אורחותיה צדק ויושר. מדינה שמקדשת את שם ה' בעולם, אור גדול לגויים.
אכן, לא קל להיות חולם. אנו מבועתים מהחלומות של עצמנו, לא מעיזים להעלות על הדעת, ודאי שלא לומר זאת בפה מלא, לא אוזרים כוח בדעתנו לחלום חלומות גדולים פן ניחשב הוזים, חשוכים ופרימיטיביים, פן נועלה על המוקד המחכה ומוכן היום לכל חולמי החלומות באשר הם שם. אבל יש לנו חלומות. חלומות גדולים וקטנים
אלו חלומות שאנחנו מעיזים מעת לעת לומר אותם בנוסח התפילה, מצוות אנשים מלומדה, אבל מעדיפים שלא לחלום עליהם בלילה, ובטח שלא בהקיץ. אנו מתפללים על בניין בית המקדש אבל רואים כהזויים את פעילי הר הבית המדברים בגלוי על חידוש עבודת הקורבנות. אנו מתפללים שלוש פעמים ביום על השבת שופטינו כבראשונה אבל מתנפלים בחמת זעם על חבר כנסת שהעלה על דל שפתיו את המילים משפט עברי או חלילה וחס, והנה אמרנו את המילה שאסור להזכיר: מדינת הלכה.
אבל את האמת לאמיתה יודעים הכול בסתר ליבם: מדינת הלכה, מדינה יהודית שכל כולה קודש, שראשיה ושריה, חוקיה ומשפטיה מתקיימים על פי ההלכה, על פי הסנהדרין, על פי מסורת תורה שבעל פה, זהו, ולא פחות מכך, צו הדורות שניתן לעם ישראל בסיני, לקום ולהיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש כאן בארץ ישראל, ארץ אבות. מדינה קדושה שבירתה ירושלים ובמרכזה בית מקדש שאליו ינהרו כל הגויים, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
אחינו החילונים בשמאל ובימין החילוני חוששים מכך מאוד, ובצדק: בחלומות הגדולים הללו הם רואים סיוט לילה ובעתה. הם לא ראו, לא ידעו ולא למדו כי אין טוב לאדם, לאומה ולעולם כולו ממציאות מתוקנת של עם ה' בשלמות ארצו וממלכתו.
ומה לנו כי נלין עליהם אם גם אנחנו ממעטים לחלום ומסתפקים במועט, בלחם לאכול ובבגד ללבוש, בכספים קואליציוניים ובכמה בתים ביו"ש, וממאנים לחלום על כל הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, את ארץ הקיני, הקניזי והקדמוני. ואגדלה ואברכה שמך, והיה ברכה. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי.
אם רק נחלום באמת, בלילה ובהקיץ, חלומות גדולים, אם נשתכנע שזה אפשרי ונרצה בכך באמת, ישתכנעו בכך גם אחינו, יבינו גם הם שאין מקומה של בת מלך, דא כנסת ישראל, בביתו של עירוני, מפני שהיא בת מלך.
