החיים החדשים של ים המוות

איתמר סג"ל

איך הפכה הטרגדיה של נסיגת ים המוות לאטרקציה חדשה, אזור פראי ומופלא שכולל תופעות טבע נדירות, והכול בתוך פחות מארבעים שנה? אל הטיול המפתיע הזה נקלעתי די במקרה: הודעה על קבוצה מתארגנת הגיעה אליי באקראי ומשכה את תשומת ליבי, ולמחרת בארבע וחצי בבוקר כבר מצאתי את עצמי נוסע לנקודת המפגש במקום הנמוך בעולם.

פיתוליו של כביש 90 אינם זרים לי, וגם האזור, על נחליו המרהיבים של מדבר יהודה, הצוקים האדירים, מבצר מצדה, עין גדי, עין בוקק ושאר מסלולי הטיולים, מוכר לי מטיולים רבים שערכתי בו במהלך השנים. אבל האזור החדש הזה, המכונה כעת ארץ הבולענים, אזור מופרע שלמעשה נוצר והתגלה רק בשנים האחרונות עם ירידתו המהירה של מפלס ים המלח, חושף ארץ חדשה שבה תופעות טבע שלא נראו כאן מעולם. או שמא כן?

האם בארות החמר המוזכרים בפרשה, פרשת לך לך, שבהם טבעו חמשת המלכים הנסוגים, ובתוכם מלך סדום ומלך עמורה, הם אותם בולענים עצומים שנפערים היום למאות ולאלפים ללא התרעה מראש באזור ים המלח, הוא עמק השידים המקראי? התשובה ככל הנראה שלילית.

אפילו אני, שאינני קשיש במיוחד, עוד זוכר את השטח שעד לפני שנים לא רבות עדיין היה ים: מדי חנוכה וסוכות יורדים עם החבר'ה לים המלח וישנים בחוף המושלם שמול עין גדי. היום החוף ומתקניו נעלמו, בלעה אותם האדמה, ולא כמטפורה

לפי ההשערה, בורות החמר המוזכרים בפסוק הם בורות לייצור אספלט, גושים שחורים קלים, תוצרי נפט, שהיו צפים בים המלח. כנראה היו אז בורות מיוחדים לייצור האספלט, שהשתמשו בו לאיטום כלי שיט, לחניטת מומיות ולשימושים נוספים. על כל פנים, בולעני הענק משמשים תפאורה טובה לתיאורי המקרא בפרשה ולהפיכת סדום בפרשה הבאה.

ונשוב לסיור. אם תשמעו לעצתי, לא בכל מקום כדאי לטייל עם מדריך. למדו לקרוא מפה לבד, סמכו על סימוני השבילים, למדו לנווט ולהדריך את עצמכם. אבל לא כאן. כאן אין סימוני שבילים, והמפה אינה עוזרת. שביל שקיים היום הופך מחר לבולען, ופני השטח משתנים ללא הרף.

הבולענים מפתיעים: חלקם מלאים מים מלוחים כלענה, חלקם מלאים מים מתוקים, חלקם מליחים למחצה. הצבעים של המים אחרים בכל בולען, וגם הטמפרטורות מגוונות, ובמקום כזה מדריך טוב שווה כל שקל. מחיר ההשתתפות בסיור הודרך אינו גבוה מדי, אך בהחלט אינו נמוך: משפחה של ארבע נפשות תיפרד תמורתו מאלף שקל. לדעתי, אגב, זה השתלם.

אנחנו יורדים עשרות מטרים מהחנייה שלצד הכביש בשטח שעד לפני שנים לא רבות עדיין היה ים, ואפילו אני, שאינני קשיש במיוחד, עוד זוכר את זה: מדי חנוכה וסוכות יורדים עם החבר'ה לים המלח וישנים בחוף המושלם שמול עין גדי. היום החוף ומתקניו נעלמו, בלעה אותם האדמה, ולא כמטפורה.

את הריח של הגופרית קשה להחמיץ, וקשה להתעלם ממנו, אבל בכל זאת מתרגלים במהרה. אנחנו יורדים עוד כמה עשרות מטרים בדקות אחדות של הליכה, והנה הם לפנינו: הבולענים המשוגעים של ים המלח. לא רחוק מאיתנו שקועה מחצית מגופו של דחפור בבוץ הטובעני של ארץ הבולענים. אדם שירד בג'יפ נתקע בבוץ, ומחלץ בא לחלץ אותו במחפרון. המחפרון נתקע גם הוא, ואחריו נתקע גם הדחפור שניסה לחלץ את שניהם.

ים המלח נמצא כמה עשרות מטרים מתחתינו, ורבים מהבולענים מלאים במים מתוקים ונעימים להפליא. חלק מבורות האימה הללו כבר מחוברים זה לזה בנחלים שהתחתרו בקלות בקרקע החרסיתית, יוצרים נחלונים ויובלים שמפכים בהם מים חיים למרגלות ים המוות.

ים המלח נמצא כמה עשרות מטרים מתחתינו, אך רבים מהבולענים מלאים במים מתוקים ונעימים להפליא. חלק מבורות האימה הללו כבר מחוברים זה לזה בנחלים שהתחתרו בקלות בקרקע החרסיתית, יוצרים נחלונים ויובלים שמפכים בהם מים חיים למרגלות ים המוות

שוקעים בחלל

ברוך צימרמן, תושב מודיעין, למד לתואר ראשון בכימיה ולתואר שלישי בביולוגיה מטעם מכון ויצמן. בתחילה עבד בחברה רפואית, ולאחר מכן החליט לעבור להוראת ביולוגיה בתיכונים. בשלוש השנים האחרונות הוא חוקר ומדריך סיורים פורצי דרך לאורך ים המלח, שעובר שינויים לעיתים אף ברמת היומיום.

ברוך הצטרף לגיא גולן, חוקר קרקע ומים ומייסד החברה 'סודות ים המלח', המוציאה טיולים מודרכים לאזורים פראיים ולא מוכרים בים המלח ובמקומות אחרים, והוא היה המדריך שלנו בסיור.

אחת לכמה דקות גושי חרסית צונחים אל המים מקירות הבולענים, שאינם מפסיקים לגדול ולהתרחב, חושפים שכבות אדמה מקסימות במגוון צבעים שמעליהן שכבה עבה של מלח גס

איך למעשה נוצר הבולען?

"בולען נוצר על ידי פעילות מים תת-קרקעית שיוצרת חלל שהולך וגדל עד שהקרקע שמעליו שוקעת ולבסוף קורסת", מסביר ברוך. "ככה נוצר כל בולען, גם הבולען שנפער באיילון. תופעת הבולענים שמתרחשת בים המלח ייחודית בעולם, כי היא נוצרת עקב המסה של גושי מלח תת-קרקעיים.

"החלל התת-קרקעי נוצר בגלל המסת שכבות מלח שנמצאות בתת-קרקע. מי התהום זורמים מההרים, מאקוויפר ההר לעבר הים, ומתחתרים מתחת לקרקעית ים המלח שנחשפה לאחר נסיגת הים. המים עוברים בתת-קרקע, פוגשים את שכבות המלח, ממסים אותן ויוצרים חלל תת-קרקעי, עד שהקרקע מלמעלה שוקעת ולבסוף קורסת פנימה".

כאמור, התופעה המיוחדת נוצרה בשל נסיגתו המואצת של מפלס ים המלח, שיורד לדבריו של ברוך ב-1.2 מטרים בכל שנה. "הבולענים התחילו להופיע באמצע שנות השמונים. אז זיהו את הבולען הראשון, שנפער באזור עין בוקק. מי שהזהיר מפני התופעה הזו היה אלי רז, מדען תושב עין גדי, גאולוג, ביולוג ומדריך טיולים. הוא צפה את הופעת הבולענים כי הבין שמשהו גדול הולך לקרות פה. הוא הזהיר את כולם, אבל לא שעו לדבריו עד שהחלו להיפער עשרות בולענים. רק אז התחילו להקשיב לו".

מאז הקצב הולך וגובר: "היום יש יותר משמונת אלפים בולענים שנפערים במקביל לנסיגת ים המלח, שהולכת ונמשכת כל הזמן, ואת זה רואים ממש בעיניים".

אנשים לא מפחדים לבוא לטיול במקום שהאדמה שתחתיהם עלולה לפתוח את פיה?

"החברה קיימת שלוש שנים, ואלפים רבים של מטיילים כבר באו לסייר איתנו. בהתחלה היינו מטיילים כאן לבד, אף אחד לא הסתובב כאן בגלל הפחד. גיא גולן תר וצילם על ידי רחפן, חקר ובדק את המקום עד שבנה מסלול והדרכה. כיום אנחנו כבר שבעה מדריכים: גאולוג, ביולוג, חוקר קרקע ומים, צפר ועוד. המדריכים שלנו חיים את השטח המיוחד והמשתנה. אנו מובילים קבוצות של חברות וארגונים, קבוצות של מטיילים וגם קבוצות של גברים או של נשים בנפרד, לפי הזמנה".

בקיץ בלתי אפשרי להיות כאן.

"בקיץ אי אפשר לפעול כאן", הוא מסכים. "בקיץ אנחנו עושים סיורי קיאקים בבקעת בית ציידה שבצפון הכינרת, ובאותם קיאקים אנחנו עושים בחורף סיור קיאקים כאן בחוף פראי לגמרי, בין לגונות מלח מטורפות. עוגנים באזור שיש בו בולענים ייחודיים ונחל שחור מיוחד".

בחלק מהבריכות יש דגים שהצליחו לפלוש לאזור שמעולם לא היו בו חיים. כיצד הגיעו הדגים למי הבולענים? מדובר בתעלומה: יש אומרים שמקורם בפקחי רשות שמורות הטבע שהביאו אותם לכאן, ויש שסבורים שמקורם בעופות שנשאו אותם מרחוק

אצות וזרמים

ברוך מוביל אותנו במיומנות מאתר לאתר: בחלק מהמקומות אי אפשר לחצות את חריצי הענק שנוצרו בקרקע ללא קפיצה למרחק או הליכה על גשרון מתקפל שברוך נושא לכל אורך הסיור.

המראות מפעימים: לא צריך להיות בר מזל כדי לראות את זה קורה ממש מול העיניים: אחת לכמה דקות גושי חרסית צונחים אל המים מקירות הבולענים, שאינם מפסיקים לגדול ולהתרחב, חושפים שכבות אדמה מקסימות במגוון צבעים שמעליהן שכבה עבה של מלח גס. חלק מהאזורים קשים להליכה עד מסוכנים: משטחי קרקע שנפערו בהם חריצים בעומק מטרים רבים, וכל דריכה מצריכה מחשבה וריכוז כדי שלא להחליק לאחד הסדקים. הקרקע אינה יציבה כלל, ואודה ולא אבוש, גם אני חששתי לרגע שמכאן לא אצא בחתיכה אחת.

במקום שהיה בו פעם ים המוות יש כיום חיים חדשים, ולצידי הבריכות המתוקות אפשר לזהות ירוק: שיחים, עצים חדשים ובעלי חיים. "כשהגיעו המים המתוקים, עם אור שמש ופחמן דו-חמצני בשפע, התחילה מתפתחת צמחייה, ובכלום זמן התפתחו נישות אקולוגיות חדשות. יש כאן צמחייה, עופות נודדים, עגורים, חסידות, דגים ועוד כל מיני חיות מוכרות פחות. הגיעו לכאן חזירים, צבועים, שועלים ואצות למיניהן".

במהלך המסלול ברוך מוביל אותנו לבולען מוזר במיוחד: צבע מימיו אדום בהיר, בריכה בצבע ורוד באמצע המדבר. ברוך מסביר: "הצבעים – אדומים, ירוקים ועוד – נוצרים בגלל אצות מיקרוסקופיות. האצות הללו ייחודיות למים מליחים ולתנאי מזג אוויר קיצוניים. הן מפרישות חומר שעוזר להן להגן על עצמן מנזקי השמש, והתופעה הזו בולטת בקיץ. הצבעים משתנים בין העונות".

ברוך צימרמן: "האזור הזה פעיל במיוחד. בקרוב הבולענים הגדולים יתחברו זה לזה לבולען אחד ענקי שיהיה למעשה אגם מי תהום עצום"

אנחנו ממשיכים ללכת עוד קצת ומגיעים לאזור משוגע במיוחד: שלושה בולעני ענק סמוכים זה לזה, שקוטרו של כל אחד עשרות ואף עשרות רבות של מטרים. האדמה סביב הפוכה לחלוטין, מעורבבת בעצמה, מספקת פירוש ראוי לכתוב המספר על "מהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו". "האזור הזה פעיל במיוחד", מסביר ברוך. "בקרוב הבולענים הגדולים יתחברו זה לזה לבולען אחד ענקי שיהיה למעשה אגם מי תהום עצום".

לאחר הליכה מאומצת בבוץ מלוח, דביק ומחליק לאחר גשמי הבוקר, מגיע הצ'ופר הגדול: ברוך מכווין אותנו אל בולען גדול שבתחתיתו בריכת מים מתוקים. אנחנו יורדים אל המים, והוא מורה לנו לשכב על הגב ולתת לזרם המים לקחת אותנו בין מפלונים קטנים ופיתולים שחתר הנחל החדש ישר אל הים.

בריכה אחרת צופנת הפתעה גדולה עוד יותר: המים של הבריכה קרים למעלה וחמים עד רותחים למטה, ברגליים, והזרמים החמים והקרים מתערבבים ויוצרים תחושה מוזרה ונעימה בגוף. בחלק מהבריכות יש דגים שהצליחו לפלוש לאזור שמעולם לא היו בו חיים. כיצד הגיעו הדגים למי הבולענים? מדובר בתעלומה: יש אומרים שמקורם בפקחי רשות שמורות הטבע שהביאו אותם לכאן, ויש שסבורים שמקורם בעופות שנשאו אותם מרחוק.

"לא ידוע לנו על אדם שהלך ולפתע נפער תחתיו בולען", מרגיע ברוך אחרי שהוא מזהה בולען די גדול, שלדבריו לא היה כאן כשלושה ימים קודם, כשהיה כאן עם קבוצה אחרת. "הסיפור היחיד הוא על חוקר הבולענים אלי רז. הוא חקר ובדק אותם, מדד איך הם מתפתחים. היה לו עוזר מחקר, ורצה הגורל ועוזר המחקר לא הגיע בוקר אחד, ואלי יצא לבדו ומדד איזה בולען, עמד על הקצה, והקיר שהוא עמד עליו קרס פנימה. הקרקע כיסתה אותו.

ברוך צימרמן: "אנחנו יודעים לזהות בולען בהתהוות, יש לנו מפות דינמיות של המכון הגאולוגי שחוזות אזורים ומקומות ספציפיים שעלולים להיפער בהם בולענים"

"הוא זחל החוצה אבל לא יכול לצאת החוצה בכוחות עצמו, מכיוון שלבולען צורה של פעמון, שיפועים שליליים וקרקע בוצית וחלקה. הוא לא ניסה לטפס אפילו שהוא היה מטפס מקצועי. הוא חיכה שם שבע עשרה שעות עד שחילצו אותו.

"אסור להסתובב כאן בלילה, וגם ביום מסוכן מאוד", מזהיר ברוך. "הקרקע משתנה כל הזמן, ואנחנו כל הזמן מפלסים דרכים חדשות. אנחנו יודעים לזהות בולען בהתהוות, יש לנו מפות דינמיות של המכון הגאולוגי שחוזות אזורים ומקומות ספציפיים שעלולים להיפער בהם בולענים. צריך לדעת איך ללכת כאן, זה מסוכן לבד, וחייבים לקחת הדרכה".

מדובר באזור פראי ונדיר, וארשה לעצמי לומר שאכן מעט מסוכן ולא מומלץ בעיניי לסייר בו עם ילדים קטנים, בימים חמים ובטח לא בלילות, כי אז מדובר בסכנת חיים של ממש. בני האדם פגעו אנושות בים המלח, ככל הנראה ללא יכולת להשיב את הגלגל לאחור, אך נחמה פורתא, חשפו לפנינו אזור חדש, מופלא ויוצא דופן, מקום שמוכיח שדווקא במקום שלכאורה אין בו חיים האדמה היא שחיה ורוחשת כוחות חיים.