הדבר הטבעי ביותר הוא להפנות את העורף ולא להסתכל לאחור, לא להודות בטעויות של מישהו אחר, לא לנסות לתקן. אבל הם בחרו אחרת: גרים שהם צאצאי נאצים, שהחליטו ללכת נגד כל המוסכמות של משפחתם ולהפוך לבני העם שאבותיהם ניסו להשמיד. כן, יש אנשים כאלו, שנולדו במקום הכי רחוק מעם ישראל והצליחו לעבור את המסע שבסופו הפכו ליהודים כשרים. באותם אנשים יש אפילו אחד שהוא קרוב למחצה של אדולף היטלר שר"י.
ממש כמו רות המואבייה, שעזבה את אומתה ודבקה בעם ישראל, וממש כמו בני בניו של המן, שהתגיירו ולמדו תורה בבני ברק, יש גם מצאצאיהם של שונאי ישראל, לרוב גרמנים במוצאם, שעברו דרך ארוכה עד שהגיעו למקום הכי רחוק שאפשר. הם לא יכלו לעמוד מנגד והחליטו לדבוק בעם שניסו בני משפחתם להשמיד בניסיון לתקן מעט את העולם ולהאיר אותו מחדש באור שהיה ודעך.
כששאלו פעם את גינטר איך קרה שכל ילדיו התגיירו, הוא השיב שערך הסכם עם א-לוהים. "נכון, אני גוי", אמר לבורא בתחילת דרכו, "אבל אני אדאג לילדים שלך עד יום מותי, ואתה תדאג לילדים שלי". ואכן, את כל חייו הקדיש גינטר לעם ישראל, וקיים את הבטחתו ממש עד יומו האחרון, כשנפטר בערב חג השבועות, חגם של הגרים
לעזור ליהודים
אחד המיוחדים שבאנשים אלו היה גינטר גוטשלק ז"ל, גרמני שהוא עצמו לא השתייך למפלגה הנאצית, ולמעשה עד שהיה בן עשרים לא ידע על השואה כלל. גוטשלק עלה לארץ והקדיש את כל חייו למעשים טובים למען עם ישראל כדי לנסות לתקן מעט מהפשעים שביצעו בני עמו ביהודים במלחמת העולם השנייה. הוא עצמו אומנם לא התגייר, אבל חינך את ילדיו ליהדות, והם התגיירו.
"אבא היה נוצרי ממשפחה אדוקה מאוד", מספר בנו גרי שון גוטשלק. "הוא ידע שאביו נהרג במלחמת העולם השנייה בקרב נגד הרוסים, אבל על השואה לא אמרו לו דבר. רק כשגדל וקרא את הספר 'אקסודוס' הבין מה היה אז. הוא הזדעזע והתחיל לחפש את עם ישראל כדי לכפר על פשעי הנאצים. הוא ביקר בארץ כמה פעמים והחליט להשתקע פה".
אף שאביו של גינטר התנגד למפלגה הנאצית, הוא גויס בכפייה לוורמאכט הגרמני ונשלח לחזית הרוסית, ושם נהרג בקרב על סטלינגרד. גינטר, שגדל כיתום בגרמניה של אחרי המלחמה, לא ידע דבר על מה שעשתה ארץ מולדתו ביהודים, אבל כשבגר הייתה השואה הזרז שגרם לו לחפש את העם הנבחר מכתבי הקודש.
"העם הגרמני גרם כל כך הרבה רע לעם היהודי, ואני רציתי להגיע לישראל ולעזור ליהודים", הסביר. עם חברים גרמנים הקים מוסדות בישראל הצעירה, ובהם כפר שיקומי ובית הבראה לניצולי שואה, ובהמשך גם בית מחסה לבעלי צרכים מיוחדים, ובו מפעל מוגן ונגרייה לייצור שולחנות קק"ל ומחלקה לייצור רהיטים, עציצים ואדניות מבטון, מפעל שגם אני התנדבתי בו בימיי בישיבה התיכונית.
כששאלו פעם את גינטר איך קרה שכל ילדיו התגיירו, הוא השיב שערך הסכם עם א-לוהים. "נכון, אני גוי", אמר לבורא בתחילת דרכו, "אבל אני אדאג לילדים שלך עד יום מותי, ואתה תדאג לילדים שלי". ואכן, את כל חייו הקדיש גינטר לעם ישראל, וקיים את הבטחתו ממש עד יומו האחרון, כשנפטר בערב חג השבועות, חגם של הגרים.
החלום שלו היה שילדיו יהיו יהודים שומרי תורה ומצוות, והוא זכה לראות אותו מתגשם עוד בחייו. גינטר עצמו לא התגייר מכיוון שסבר שבשל פשעי עמו הוא אינו זכאי להימנות עם בני העם היהודי ולהיכנס לעם ישראל. אחרי שהכיר את הרב אורי שרקי הבין גינטר שטוב שהוא בן נח המגשים את נבואותיהם של נביאי ישראל, שבהן העולם כולו מכיר בגדולת ישראל והולך לאורו.
החלום שלו היה שילדיו יהיו יהודים שומרי תורה ומצוות, והוא זכה לראות אותו מתגשם עוד בחייו. גינטר עצמו לא התגייר מכיוון שסבר שבשל פשעי עמו הוא אינו זכאי להימנות עם בני העם היהודי ולהיכנס לעם ישראל. אחרי שהכיר את הרב אורי שרקי הבין גינטר שטוב שהוא בן נח המגשים את נבואותיהם של נביאי ישראל, שבהן העולם כולו מכיר בגדולת ישראל והולך לאורו
זהירות: קונספירציה זדונית
כמו גינטר היו עוד רבים שקרובי משפחתם היו חיילים גרמנים והחליטו להפוך ליהודים. אבל לצד המסע המופלא של אותם אנשי חסד ואמת צמחה בישראל תאוריית קשר מרושעת שלפיה בממשלות ישראל על כלל אגפיה פועלים נאצים בזהות בדויה של יהודים, ובהם רבנים ובעלי תפקידים בכירים, וקבוצה זו היא שאחראית לחטיפת ילדי תימן.
הטענה על הסתננות נאצים במסווה למוסדות המדינה צצה עוד במהלך השואה. במרץ 1940, עוד לפני שנהגתה התוכנית להשמדה מסודרת של העם היהודי, דווח בעיתון אֹמֶר, עיתון ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, שהגסטפו ניסה להבריח להולנד סוכנים נאצים במסווה של פליטים יהודים. האם זו בדיה של עיתונאים או שבאמת ניסו נאצים להסתנן לישראל?
גבריאל זיסמן, ציוני נלהב שהצהיר שהוא בן לאם גרמנייה ולאב יהודי, הצטרף לקבוצת מעפילים שארגן המוסד לעלייה ב'. באוגוסט 1949 התגייס זיסמן לצה"ל, עבר קורס מפקדי כיתות ונשלח לפי בקשתו להתיישב במושב ליד אשקלון. בשנת 1952 ביקש לשרת בצבא הקבע, וכשבדקו אנשי מחלקת ביטחון שדה את הרקע של זיסמן, עלו ספקות בנוגע לזהותו.
כשניסה לרגל לטובת מדינת אויב התברר מי היה זיסמן באמת: אולריך שנפט, לוחם ביחידת הוואפן אס-אס, הזרוע הצבאית של האס-אס, שאנשיה היו אחראים לפשעי מלחמה רבים ואכזריים. שנפט, התברר, התחזה לחצי יהודי כדי לקבל סיוע מארגוני סעד שתמכו ביהודים ניצולי שואה. הוא הועמד לדין באשמת גילוי סודות לאויב, הורשע ושוחרר לאחר חמש שנות מאסר בכלא ישראלי.
כמה אנשים כמו שנפט הסתננו לישראל בימים שלאחר השואה? לפרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית וחוקרת שואה, אין ספק שזו מעולם לא הייתה תופעה של ממש. "אני יודעת רק על עוד אדם אחד שבא מסלובקיה בראשית שנות החמישים", היא אומרת, "אנדריי בנייק שמו. הוא נתפס, הועמד לדין, הואשם בביצוע פשעים נגד יהודים וגורש מהארץ".
ד"ר אפרים זורוף, אחרון ציידי הנאצים ומנכ"ל מרכז ויזנטל בישראל, הצליח לחשוף פושעי מלחמה נאצים רבים ומילא תפקיד חשוב בהבאתם לדין. אף שבימינו, כמעט שמונים שנים לאחר סיום המלחמה, כבר אפסו הסיכויים לאתר נאצים בחיים, זורוף ממשיך לרדוף אותם. "עדיף מעט צדק מהיעדר צדק", הוא אומר, "מבחינתי פושע נאצי הוא כל אדם שעסק ברדיפת אנשים חפים מפשע.
"לא ידוע כמה אנשים כאלו היו, אבל ההערכות הן שמאות אלפים לכל הפחות. כ-10,000 פושעים נאצים נמלטו לארצות הברית לאחר המלחמה, ועוד כמה אלפים ברחו לאנגלייה, לקנדה, לאוסטרליה ולניו זילנד. ובכל זאת מלבד שנפט ובנייק לא נחשף עד היום אפילו פושע נאצי אחד שהסתנן לישראל בניסיון להסתיר את עברו ואת הפשעים שביצע".
משם התגלגלה העלילה הזו גם למשנתו של עוזי משולם, רב מיוצאי תימן שנאבק נגד מדינת ישראל בטענה שסחרה בילדים יהודים יוצאי תימן לצורכי ניסויים רפואיים בנוסח ד"ר מנגלה. ד"ר שריאל בירנבוים: "אנחנו יודעים שעוזי משולם קרא את הספר של שנפלד, ואף לקח אותו איתו גם כשהיה תחת מצור משטרתי ביהוד. הוא ליקט מהספר הזה כל מיני רעיונות, והם חלחלו למשנה שלו עצמו"
הברית הלא קדושה של מתנגדי הציונות
נחזור לקונספירציה שלפיה לא רק שפושעים נאצים הצליחו להסתנן לישראל, אלא גם הגיעו לעמדות בכירות במדינת היהודים, ובהם גם מי שהתברגו כרבנים ובעלי תפקידים בכירים שהיו אחראים לחטיפת ילדי תימן כביכול. האם היו כאלו? ד"ר שריאל בירנבוים, שחקר את הנושא, סבור שתאוריה שקרית זו נולדה מתוך השבר התאולוגי העמוק שגרמה השואה.
"מתחילת שנות החמישים ועד תחילת שנות השבעים פעל אדם ששמו ר' משה שנפלד, שכתב מאמרים רבים בעיתונות החרדית והיה ממנסחי ההשקפה החרדית. מאמריו שהיו קשורים לשואה כונסו לספר 'שרופי הכבשנים מאשימים: תעודות, מסמכים ועדויות על פושעי שואה יהודים', ספר שעליו גדלו ילדים חרדים, והמאמרים שהיו קשורים לפרשת ילדי תימן כונסו לאחר מותו לספר 'ג'נוסייד אין דה הולילנד'. הספרים האלו הם מערך של מיתוסים שנועד להטיל על הציונים את האשמה בשואה, כביכול הציונים הם שהתעללו בחרדים בשואה, ובהמשך גם ביהודי תימן, שהיו אדוקים בדתם".
בפתח ספרו של שנפלד נכתב שזהו "מסמך יקר ונדיר שהיה גנוז במרתפי הצנזורה הישראלית עשרות בשנים ואף נאסר בשעתו להדפיסו" ושהוא מבוסס על מקורות אמינים, אולם למעשה מדובר בעלילת דם אנטי-ציונית, קונספירציה מרושעת שלפיה היו יהודים אשר "גילו אדישות לתשפוכת דם אחיהם ואף מנעו בידיים את פעולות ההצלה כדי לקדם בכך אינטרסים לאומיים ומפלגתיים". ובמילים בוטות יותר, שהציונים הפקירו חרדים לידי נאצים מתוך "משטמה מטורפת למורשת ישראל".
משם התגלגלה העלילה הזו גם למשנתו של עוזי משולם, רב מיוצאי תימן שנאבק נגד מדינת ישראל בטענה שסחרה בילדים יהודים יוצאי תימן לצורכי ניסויים רפואיים בנוסח ד"ר מנגלה. "אנחנו יודעים שעוזי משולם קרא את הספר של שנפלד", אומר בירנבוים, "ואף לקח אותו איתו גם כשהיה תחת מצור משטרתי ביהוד. הוא ליקט מהספר הזה כל מיני רעיונות, והם חלחלו למשנה שלו עצמו".
למשולם לא היו ראיות שתמכו בטענותיו, ולכן אין פלא שכל האשמותיו על נאצים במסווה במוסדות המדינה היו כלליות ומעורפלות, והוא מעולם לא הצביע על אדם זה או אחר כעל נאצי או צאצא של נאצים. אותה קונספירציה מופרכת שנולדה במוחות אנטי-ציוניים מלאי שנאה הפכה עם הזמן לנחלת הכלל בתיווך האינטרנט והגיעה לבסוף גם לפתחם של יהודים תמימים בני דורנו, ששמעו עליה בלי לדעת שמדובר בעלילת דם שמקורה באיבה לציונות.
בחג השבועות ראוי להיזכר באותם אנשים מופלאים שבהם פתחנו, צאצאים להורים נאצים שעשו את הדרך המופלאה שתחילתה בשנאת ישראל וסופה בהצטרפות אל העם הנבחר, כשהם מגשימים את נבואת ישעיהו שהבטיח שבאחרית הימים ינהרו כל הגויים אל בית ה' ואל עמו כדי ללמוד מדרכיו וללכת באורחותיו.
