מות מלכת בריטניה בחודש האחרון אחרי יותר משבעים שנות מלוכה הזכיר לרבים ששכחו את משמעותו של המוסד הזה, את ההילה ששושלת ארוכה מקרינה על העם שעליו היא מושלת – גם אם באופן סמלי בלבד – ואפילו בעידן שבו נדמה שאבד העניין בסמלים כאלה.
רק כעת, בימים הנוראים, הרבינו בתפילות על צמיחת קרן לדוד ועריכת נר לבן ישי, ובכל זאת לא שמענו כאן, גם לא בציבור הדתי יותר, מי שהציעו לנסות לחדש את המוסד הזה, ולוּ כסמל. מוסד הנשיאות הישראלי משמש כיום בעיקר פרס ניחומים לאנשי ציבור שהפרק הפוליטי בחייהם כבר מאחוריהם, כי מעולם לא טרחנו ליצוק לו תוכן ממשי. תוכן יהודי מסורתי.
מה יוצא? שבעוד בבריטניה, בנורווגיה, ביפן, בספרד, בהולנד, בבלגיה ובעוד מדינות נאורות ומתקדמות לא פחות מאיתנו נאחזים בכל הכוח בבתי מלוכה וקיסרות בעלי משמעות וותק דלים בהרבה מאלו שלנו, דווקא אצלנו מפגינים אדישות וחוסר עניין בנוגע למורשת המקומית. מלכות בית דוד ומורשתה מעוררות בנו בעיקר פיהוק גדול.
לעומתן כוכבי בית המלוכה הבריטי וטקסיו הזרים מעוררים כאן עניין עצום. נדמה לעיתים שאנחנו עם שנוסד רק כעת, יש מאין, ללא עבר בעל משמעות שיש לשמר אותו. האם עשינו את כל הדרך לכאן מקצוות תבל רק כדי להקים מדינה נטולת זהות, כזו שבורחת מעברה? שדבר אין לה עם המורשת שלה? ואגב, גילוי נאות: אני משבט לוי, כלומר לא בעל נגיעות אישיות בעניין ולא טוען לכתר.
"וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם", הובטח לדוד (שמואל ב, ז). כך אכן היה לאורך מאות שנות הבית הראשון. שושלת בת עשרים ואחד דורות של מלכים משלה ביהודה כמעט ברצף, כמעט בלי הפרעות. לא כולם היו מלכים צדיקים, ממש לא, אבל הבטחה זו הבטחה, ובית דוד היה לבית המלוכה הלגיטימי היחיד של עם ישראל.
למלכים מבית דוד נשמר מעמד מיוחד בהלכה: משיחה בשמן המשחה במעיין הגיחון בעיר דוד, והיתר להם בלבד לשבת בשטח העזרה במקדש. חורבן הבית הראשון ואובדן השלטון היהודי אומנם העמידו בסימן שאלה את ההבטחה השמיימית הזאת, אבל גם כאשר שבו לכאן גולי בבל הוביל אותם צאצא מבית דוד: זרובבל בן שאלתיאל, נכדו של יהויכין.
אלא שזרובבל נעלם מהתנ"ך עם חנוכת המקדש, ולא נראה שהרצף השלטוני בארץ הקודש נשמר אחר כך. בתחילה היה כאן שלטון זר, פרסי או יווני, ואחר כך משלו כאן החשמונאים, גם הם לא מזרע דוד. רק חמש מאות שנים אחר כך, לקראת סוף ימי הבית השני, צצה לפתע השושלת מחדש. הלל הזקן עלה מבבל, ובירושלים אותרה מגילת יוחסין המקשרת אותו היישר לדוד המלך, וליתר דיוק לבנו החמישי של דוד, שפטיה בן אביטל. חמישה עשר דורות ויותר מחמש מאות שנה נמשכה נשיאות השושלת מבית הלל, שלמעשה היא בית דוד, עד לשנת 425, שבה ביטל את הנשיאות השלטון הביזנטי.
הנשיא האחרון
רבן גמליאל השישי היה נשיא הסנהדרין האחרון. עם התחזקות מעמד הנוצרים באימפריה הביזנטית הם החלו בצעדים נגד הנשיאות היהודית. ניסיונותיהם צלחו, ובשנת 415 הואשם רבן גמליאל בשורה של עבירות על פי החוקים שהונהגו באותה עת נגד היהודים: בניית בתי כנסת חדשים, מילת עבדים נוצרים ופסיקת דין במשפט בין שני צדדים נוצרים. רבן גמליאל טען שהפעולות הללו כלולות בזכויות היסוד המוקנות ליהודים, אך טענותיו נדחו. הקיסר הונוריוס ביטל את תואר 'פריפקטוס כבוד', שהוענק לנשיא הסנהדרין במשך דורות, ציווה על הרס בתי הכנסת החדשים, שחרר את העבדים והתרה בנשיא לבל יעבור שוב על חוקי המדינה.
כשנפטר רבן גמליאל בשנת 425, הוא לא השאיר אחריו בן שיירש את כיסאו. הקיסר תאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש. תקופת הנשיאות תמה. ואולם דווקא בבבל הייתה עדנה ממושכת בהרבה לבית דוד. שם כונה הנושא בתפקיד מקרב שושלת בית דוד "ריש גלותא", ראש הגולה, ובמובנים רבים אכן דמה בהתנהלותו למלך. מוסד ראשות הגולה נשמר בבבל ככל הידוע יותר מאלף שנים, לכל הפחות מהמאה השנייה לספירה וכנראה עד המאה ה-12.
ראש הגולה הנזכר לראשונה הוא מר רב הונא, אשר במותו ציווה להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ הקודש. הוא היה בן דורו של רבי יהודה הנשיא, כנראה הדמות המרכזית בשושלת הנשיאים של הלל. רבי יהודה הנשיא הודיע פעם שלו היה רב הונא ראש הגולה עולה ארצה, היה מעמדו בכיר משל רבי עצמו, כי בעוד שושלת ראש הגולה נמשכה בן אחר בן מהמלך דוד, שושלתו של רבי עברה בחלקה דרך אימהות המשפחה. ואכן, מדרש 'סדר עולם זוטא' מייחס את רב הונא ישירות לזרובבל בן שאלתיאל: זרובבל, משולם, חנניה, ברכיה, חסדיה, ישעיה, עובדיה, שמעיה, שכניה, חזקיה, נתן דצוציתא, רב הונא. מנגד, היו מי שטענו שהרשימה הזו משובשת לחלוטין.
ראש הגולה היה המנהיג המדיני של יהודי בבל. הוקנתה לו הסמכות לתקן תקנות בענייני היהודים, למנות דיינים ושופטים ולפקח על פעולתם, לפקח על תקנות השוק, המידות והמחירים; הוא היה ממונה על תיקון הדרכים, על בניין גשרים וניקיון התעלות; על גביית מסים ועל הענשת מפירי חוק המדינה ושלום אזרחיה באמצעות חרם, קנס, מאסר ואפילו הוצאה להורג במקרים מסוימים. ראשות הגולה הייתה משרה בעלת עוצמה כלכלית בלתי מבוטלת כלל. הוא היה בעל אחוזות במגוון אזורים, ולצד זאת גם ראש השופטים בכל קהילות ישראל.
סמל המשרה של ראשי הגולה היה חגורת זהב ומעיל משי. ראש הגולה היה בא כוחה של הממשלה בכל הנוגע ליהודים, שקיבלו מידי הפרסים אוטונומיה לאומית נרחבת במחוזותיהם. תחום שלטונו של ריש גלותא בבבל נחשב לממלכה נפרדת, נסיכות עברית עצמאית כמעט. הוא שכן בארמון הנשיאות כמלך לכל דבר, וזמרים היו שרים לפניו בשוכבו ובקומו. הוא נסע במרכבת פאר, וגדוד חיילים שימש משמר בארמונו או ליווה אותו במסעותיו
חגורת זהב ומעיל משי
סמל המשרה של ראשי הגולה היה חגורת זהב ומעיל משי. ראש הגולה היה בא כוחה של הממשלה בכל הנוגע ליהודים, שקיבלו מידי הפרסים אוטונומיה לאומית נרחבת במחוזותיהם. תחום שלטונו של ריש גלותא בבבל נחשב לממלכה נפרדת, נסיכות עברית עצמאית כמעט. הוא שכן בארמון הנשיאות כמלך לכל דבר, וזמרים היו שרים לפניו בשוכבו ובקומו. הוא נסע במרכבת פאר, וגדוד חיילים שימש משמר בארמונו או ליווה אותו במסעותיו.
בענייני משפט השתתפו עם ראש הגולה שני ראשי הישיבות בסורא ובפומבדיתא. ואולם כפי שאירע לא אחת למלכים אירע גם לראשי הגולה: עושרם העביר אותם לא פעם על דעתם. היו להם עבדים ומשרתים רבים, וכל הבאים בחצרם נתבעו לשאת את חותם ראש הגולה על בגדיהם לאות הכנעה. ראשי הגולה היו קנאים מאוד לכבודם. בני הדורות ההם הרבו להתלונן על בית ראש הגולה, ובפרט על עבדיו המתנשאים על גבי פשוטי העם ומתאכזרים להם. גם תופעות של שוחד נרשמו בהקשר הזה. מנגד היו מראשי גולה שנמנו עם גדולי האמוראים והחכמים ושכנו רוב ימיהם בבית המדרש.
נשיא הגולה התמנה רק בהסכמת ראשי הישיבות בסורא ובפומבדיתא. יום המינוי נחגג ברוב פאר בארמון כשמצידי ראש הגולה הנבחר יושבים שני ראשי ישיבות, שכונו "גאונים". הם נהגו לברך את הנבחר ועם זאת להזהירו, כפי שמזהירה התורה את המלך, לבלתי רום לבבו מאחיו. אחר כך נהגו כולם להתפלל יחדיו את התפילה המוכרת מסידור התפילה השבתי 'יקום פורקן', שנתקנה לכבוד ראש הגולה וראשי הישיבות. למעשה אין בנמצא רשימה מלאה של ראשי הגולה, וגם תאריך התחלת הראשות הזו – אם אומנם נשמר כאן רצף עוד מראשית ימי גלות בבל עם חורבן בית ראשון – וכן סיומה המדויק אינם ברורים דיים.
בכל אופן, נלך אל הסוף העגום שלה: ראש הגולה חזקיה בן דוד מילא את מקומו של רב האי גאון בישיבת פומבדיתא אחרי מות רב האי בשנת 1038. בחלוף עשרים שנים של כהונה כראש הגולה וכראש ישיבה הלשינו עליו שונאיו לח'ליף המוסלמי אל-קאא'ם הראשון, וזה אסר אותו והוציא אותו להורג.
סמוך להירצחו נסגרו ישיבות פומבדיתא וסורא ההיסטוריות באופן סופי, ובכך תמה – במקביל לסיום פרק ראשות הגולה בן אלף השנים – גם תקופת הגאונים בבבל. שלושת בניו נמלטו לגרנדה שבספרד. כפי הידוע, לאחר שנים הם שבו לבבל. אחיו של חזקיה, שאלתיאל, החזיק תקופה קצרה בתואר ראש הגולה, ולאחריו כיהן בתפקיד בנו של דוד, חזקיה בן דוד השני. בראשית המאה ה-12 תם פרק ראשות הגולה בעם ישראל, וכך הקיץ הקץ – לכל הפחות בינתיים – על שלטונה של משפחת המלוכה העתיקה. המוקד היהודי עבר לאירופה.
במאה ה-18 נעשו מאמצים לזהות ולרשום את השושלות ואף הודפסו ספרים בעניין. גם המגיד ממזריטש היה לפי המסופר בעל ייחוס לדוד המלך, אך המגילה שנזכר בה הייחוס נשרפה ואבדה כשבית המשפחה עלה באש. בידי משפחות דיין (נשיא) ומשפחת חרל"פ יש מגילות יוחסין של הייחוס לדוד המלך דרך ראש הגלות שבבבל
כולם מחפשים ייחוס
במאה ה-11–15 חיו בדרום צרפת ובצפון ספרד משפחות שטענו לייחוס לראשי הגולה ולבית דוד. לא פעם הן נשאו גם בתואר "נשיא" ונחשבו מקורבות לשלטונות. עימהן נמנות משפחות כדוגמת אבן עזרא, הלוי, אבולעפיה, אבן שושן, בנבנישתי, חסדאי, חרל"פ וגם שאלתיאל.
בין השאר נטען שלרש"י ייחוס ישיר לבית דוד. על פי הטענה היה רש"י נינו של רבי אליקים, שהיה דור שלושים וארבעה מרבי יוחנן הסנדלר, שבתורו היה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שושלת הנשיאות מבית הלל. בני משפחת לוריא, משפחת רבנים מפוארת שעימה נמנים המהרש"ל, האר"י וגם הרמ"א (דרך אימו), טענו גם הם לכתב ייחוס המוביל עד לרש"י ומשם לדוד המלך.
היו עוד שטענו לייחוס מלכותי. עימם נמנים צאצאי המהר"ל מפראג. ספר הייחוס מן המהר"ל אחורה מונה שמונה עשר דורות ממנו עד לרב האי גאון. כאן יש ויכוח גדול, שכן יש מקורות שלפיהם לרב האי גאון לא היו כלל בנים זכרים. יש המוצאים חורים נוספים בשושלת. כך או אחרת, מרב האי אחורה נמנים כארבעה או חמישה דורות עד רב שמואל ריש כלה, שהיה מן הגאונים. ממנו משתלשלים כמה וכמה ייחוסים עד דוד המלך דרך חזקיה, זרובבל ומלכי בית דוד.
במאה ה-18 נעשו מאמצים לזהות ולרשום את השושלות ואף הודפסו ספרים בעניין. גם המגיד ממזריטש היה לפי המסופר בעל ייחוס לדוד המלך, אך המגילה שנזכר בה הייחוס נשרפה ואבדה כשבית המשפחה עלה באש.
בידי משפחות דיין (נשיא) ומשפחת חרל"פ יש מגילות יוחסין של הייחוס לדוד המלך דרך ראש הגלות שבבבל. משפחת דיין מחלב ומשפחת חרל"פ (או דון יחיא) מספרד ופורטוגל הם מצאצאי ראש גלות בבל שברחו לספרד בסוף המאה ה-10. עם גירוש ספרד התפזרה משפחת בני יחיא (חרל"פ) לכל אגן הים התיכון, ולאחר מכן הגיע לפולין ולאיזור סובלק, כיום בליטא. יש טענות לבדיקת תאימות גנטית בין בני משפחת חרל"פ לבין בני משפחת שאלתיאל, שגם להם מגילת יוחסין עד דוד המלך. בבדיקה זו נמצאה בדיקת תאימות גבוהה, וזאת אף שעל פי מגילות היוחסין השונות הפיצול בין המשפחות הוא בן כשמונה מאות שנה. מגילות יוחסין נמצאה גם אצל אפרים חרל"פ, ממייסדי העיר רחובות.
אלקנה ארליך, עורך לשון בכיר בעולם קטן ובמקור ראשון, יועץ לשון בכאן 11 וגם חבר ילדות, נושא עימו כתב ייחוס כזה, המוביל אותו עד למהרש"ל. חלקו, יש לציין, עובר דרך אימהות המשפחה. אביו הוא זאב חנוך ארליך, סבו ישראל ארליך – שהוא בנה של שיינדלה ארליך – שהיא בתו של חנוך הלוי קרון – שהוא בנה של שרה קרון, שהיא בתו של אדמו"ר חסידות רדומסק בפולין, רבי שלמה הכהן רבינוביץ', בעל 'תפארת שלמה' (1801–1866).
בהקדמת הספר הזה טורחים בני המחבר לכתוב את ייחוסו, המוביל גם הוא עד למהרש"ל ומשם לרש"י, להלל הזקן ולדוד המלך (האדמו"ר הוא בנו של הרב דוב צבי הכהן, שהוא בנו של הרב אריה ליבוש הכהן, שהוא חתנו של הרב שלמה, אב"ד של פינצ'וב, שהוא חתן הרב יהושע פייבל תאומים ואב"ד של קהילת פרמישלן, שהוא בנו של הרב יונה תאומים, אב"ד של קהילת מץ, מחבר הספר קיקיון דיונה, שהוא נכד המהרש"ל). עם זאת יש המעריכים את מספר צאצאיו של רש"י כיום במאות אלפי בני אדם, כך שלא נדיר כל כך להימנות עם צאצאי משפחת המלוכה.
האם לא הגיע הרגע לחדש את המלוכה? בואו נקרא לה אפילו נשיאות, ובלבד שתנאי הקבלה יהיה הוכחת שייכות ברמה מספקת כלשהי לזרע דוד. בית הנשיא – שייבחר על פי ייחוסו ולא רק על פיו – יעבור ממעונו נטול המשמעות הנוכחי ברחביה שבמערב העיר אל מקום ארמונו של דוד מייסד השושלת בראש גבעת עיר דוד, וכך נחדש ימים כקדם ובעיקר נחדל מלברוח מעצמנו וממהותנו.
האם נכון לנסות לחתור לחדש את השושלת של בית דוד ובמידת האפשר לגרום שנשיאי המדינה יהיו מבית דוד?
הרב שמואל אליהו: "אני עדיין לא יודע להגדיר את הדברים. ברור לי שצריכים ללמוד גינוני מלכות ממלכויות אחרות, ובוודאי לדעת לברור את הטוב מהן, כפי שמשה לא אימץ את הסטנדרטים הערכיים של פרעה, אבל למד ממנו איך 'עושים מלוכה'. גם אנחנו צריכים ללמוד ולומדים מעמים אחרים על כך, אבל לא מספיק לדעתי. שווה לכתוב ספר מחקר מעמיק על כך. בזה הייתי מתחיל. אחר כך מחפש את הצאצאים עצמם. במחשבה שנייה, כדאי לעשות את שני אלה במקביל".
יש בידיכם כתב ייחוס המוביל לדוד המלך? שתפו אותנו!
