כותרות חמות :

סופו הבלתי־נמנע של ניתוק ממסורת
סופו הבלתי־נמנע של ניתוק ממסורת

סופו הבלתי־נמנע של ניתוק ממסורת

אנו מצויים במשבר כלל־עולמי. מאסות של אנשים ברחובות נתונים בפסיכוזת המונים, צועקים ומנסים לשרוף את העולם, ואינם יודעים לנסח לעצמם מה הם בכלל דורשים. כל זה בשיתוף פעולה עם אליטות בקצה הפירמידה הבירוקרטית והכלכלית, כגון משפטנים, קציני צבא ומשטרה, בעלי הון ואילי תקשורת. יחד נראה שהם הכריזו מלחמה על השכל הישר, על ההיגיון, על הטיעון העקבי, על שיח הרעיונות הפתוח. על הענווה. כל אלו בקריסה. לא רק קריסה, ממש מלחמה. זה לא קורה רק פה, זה חוצה את העולם המערבי ה'מתקדם'. תנועות כאוס בין־לאומיות כמו 'אנטיפה' או BLM האמריקאית, הן כבר לא רק דבר הבא בקהל – הן מוזמנות ברוב הדר. את משנותיהן משננים במערכות החינוך ובאוניברסיטאות המובחרות.

כשרואים שמשהו עמוק אבד, אם זה משהו שחשוב לנו, כמו מוסר בסיסי או היגיון, או לדוגמה הציונות הישנה, חייבים לחזור ולחקור איך מחזירים אותו. אבל פה לא תספיק חקירה איך חוזרים אחורה לאותו דבר באופן נוסטלגי ורדוד. החקירה חייבת לכלול את השאלה מהו השורש, מהו המקור שממנו מלכתחילה הגיע אותו הערך. אם לא נדע להגיע אל מקור הדבר, לא נצליח למצוא את הדרך אליו.

פגשתי השבוע משפחה שכאילו נלקחה מהקטלוג האידיאלי של הציונות הישנה. תושבי יישוב קהילתי בצפון, האב בסנדלי שורש גם בחורף, הילדים קצינים במטכ"ל ויחידות סודיות, וכל מה שתדמיינו עוד מסביב. סולתה ושמנה של הציונות החילונית. כיום הילדים כבר מסתפקים אם לעשות ברית מילה. לאור הרפורמה הם שוקלים לעזוב את הארץ. הם אומרים שכבר לא מרגישים את עומק השייכות שלהם למה שקורה פה. אמרתי להם שאני מבין אותם, שאני מבין למה הם לא מרגישים חיבור ושייכות, אבל הבעיה שלהם איננה שמישהו אחר הרס להם את הציונות היפה והטובה, לא 'ביבי המושחת', 'בנגביר המשיחי' קיש שבכלל חילוני או 'לוין הערמומי'. לא 'החרדים שלא מתגייסים' ולא 'הדתיים שיותר מדי מתגייסים'. מה שקרה לציונות שלהם היה ידוע ליודעי ח"ן מהיום הראשון שהיא הומצאה לפני כמאה עשרים שנה. מעולם לא היה לה סיכוי, וכל זאת משום שהיא חרטה על דגלה את הניתוק ממקור התהוותה, היהדות. 'הציונות החילונית' שחרתה על דגלה הקמת מקלט בטוח ליהודים, מימשה את חזונה ואז הפנתה את תסכול שיעמומה וחוסר פִּשרה כנגד בניה. האידיאל 'לא למות' אינו יכול להיות תכלית חיים. למה אתה חי? כדי לא למות. ולמה לא למות? כדי לחיות. ולמה לחיות? כדי לא למות… בכל אופן, אמרתי לאותה משפחה, גם אני במקומכם הייתי מרגיש זר בעולם, אבל האחריות איננה על מישהו אחר שאכל לכם או שתה לכם, אלא על עצמכם בלבד. ההחלטה בידיכם – אם אתם בונים מחדש את החיבור שלכם לשורשים.

אפילו שינויים שאנו מבצעים במסורת חיינו, לעולם יהיו שינויים לאור מסורות אחרות שיש בידינו. העלייה לארץ ישראל, למשל, לא הייתה מרד מהפכני מומצא ביהדות הגלות, אלא יניקה ממקור מסורתי עמוק של יותר מאלף שנות ריבונות ישראל בארץ ושל אלפיים בתפילה לשוב. מי שתפס את זה כמרד מהפכני, נשאר בסוף בלי יהדות ובלי ציונות אבל לפחות קיבל פרס ניחומים של המון שנאה עצמית אוטו־אנטישמית

כמו הציונות שמקורה היהדות, עלינו להתחקות אחר מקור המוסר. אחר כך נתחקה אחר מקור ההיגיון. ושם נסיים לעת עתה.

 

המוסר והמסורת

העיסוק בפילוסופיה של המוסר הוא אחד ממוקדי הדיון החשובים בעולם הפילוסופי. מהו המעשה המוסרי? אצל התועלתניים, כמו בנת'הם, העיקר התוצאה. אצל הדאונטולוגים כמו קאנט – העיקר הכוונה. ניטשה אמר שבלי א־לוהים גם לא יהיה מוסר. דייויד יום טען שהכול מתחיל ברגש. המשותף לכולם הוא שלפי השיטה שלהם הם אינם יכולים לענות על השאלות המוסריות הפשוטות ביותר. האם הפלה ללא סיבה בחודש התשיעי היא רצח? האם מוסרי לאפשר לקטין לבתר את גופו? ומה עם ברית מילה לעולל בן שמונה ימים? התשובה האמיתית לכל השאלות האלה היא מסורת. המקור היחיד שממנו האדם לומד מה מוסרי ומה לא, הוא המסורת. רוב האנשים יגידו ש'לא תרצח' הוא ציווי של שכל ישר, אך זה לא נכון, ולו רק משום שללא מסורת ההגדרה של רצח תשתנה לפי כל גחמה אידיאולוגית מזדמנת. הרי ברור לכולנו שאם חלילה יהיה רצח על ידי האנרכיסטים כלפי נבחר ציבור, השמאל יצדיק זאת כהצלת הדמוקרטיה, נכון? קורבנות השלום, הדמוקרטיה והנאורות.

לא ניגע כרגע בשאלה מאין מתחיל המוסר, אולם ברור שהמקור שממנו אנחנו מקבלים את ההבחנה בין טוב לרע, הוא המסורת שאנחנו לומדים. בדומה לנושא שגב"ח כתבה עליו לפני שני גיליונות, כשקאנט אומר: "אני מברר מוסר בעזרת הרציונל המופלא שלי לבדו", הוא דומה לילד שמנת שגדל בבית של אבא שעשה את הונו בעשר אצבעות, והילד כפוי הטובה רואה את זה כמובן מאליו ומרושש את כל ירושת אביו במהלך חייו המנוונים. כך בדיוק הוא הרציונליסט הבז למסורת.

אפילו שינויים שאנו מבצעים במסורת חיינו, לעולם יהיו שינויים לאור מסורות אחרות שיש בידינו. העלייה לארץ ישראל, למשל, לא הייתה מרד מהפכני מומצא ביהדות הגלות, אלא יניקה ממקור מסורתי עמוק של יותר מאלף שנות ריבונות ישראל בארץ ושל אלפיים בתפילה לשוב. מי שתפס את זה כמרד מהפכני, נשאר בסוף בלי יהדות ובלי ציונות אבל לפחות קיבל פרס ניחומים של המון שנאה עצמית אוטו־אנטישמית.

כשבשם הציונות נלחמים ביהדות וכשבשם המוסר נלחמים במסורת, מגיעים למחלה חברתית אוטואימונית. הגוף נלחם בעצמו ומכלה את עצמו.

 

היגיון ותכלית

שאלתם את עצמכם מדוע כבר כמעט אי אפשר להתדיין עניינית דווקא עם האנשים ששמים על נס את הלוגיקה, האנליטיות, ההיגיון והשכל? למה ככל שאדם 'בכיר' יותר כמו פרופסור, אלוף, סופר או שופט, ככה לטיעוניו יש פחות ופחות היגיון ישר? אחת הסיבות היא, שהם לא הבינו את התפקיד של ההיגיון, כמו שהוסבר במאמר מערכת מופלא של עלון זה לפני כמה שבועות, שדן במחקרו של מטיאס דסמט בנושא 'פסיכוזת המונים'. ההיגיון, תפקידו להיות כלי שרת בידי האדם למימוש תכלית חייו. צריך לשים לב: ההיגיון אינו יכול להגדיר את התכלית. הוא יכול לסייע לברר אותה, וחשוב מאוד שיעשה זאת, אבל לעולם השגת התכלית היא היעד של ההיגיון, ולא קביעת התכלית. התכלית יכולה להיות בנויה מאהבה, אמונה, שייכות, חיבור, נאמנות, אושר, קדושה, משפחה, ציונות, יהדות ועוד דברים רבים, אבל אז צריך לחזור להיסטוריה ולמסורת של כל מושג, להבין איך האנושות מימשה אותו ואז להשתמש בהיגיון כדי להתקדם אל התכלית.

הניסיון לבנות עולם שבו מנוף הלוגיקה אינו זקוק לקרקע התכלית לעמוד עליה, קורס לתוך עצמו, ממש כמו הציונות ללא היהדות. ואז חייבים להיתפס לתכלית מדומיינת ולא מבוררת מספיק כדי להחליט לאן צועדים. או־אז מתחילה סכנה גדולה לאנושות, כי המשבר שלאחר זריקת התכלית ייכנס לבולמוס אכילה של התמסרות פנאטית לכל יעד סוחף. מפה ועד פסיכוזת המונים שתוביל למשטר טוטליטרי הדרך קצרה. למישהו בפרוגרס דגדגה פרשת פגסוס המזעזעת?

המהפכה הצרפתית, הקומוניזם והאליטיזם המשפטי, שהמשותף להם הוא ההכרזה שהם יודעים לנתח באופן לוגי ולנצח את כל בעיות האנושות. כל אלו רואים באדם הממשי רק הפרעה לפתרון הלוגי שלהם לאנושות המופשטת.

לכן הביטוי 'מדינה יהודית ודמוקרטית', פרי המצאתו המתוחכמת של בית המשפט, הוא כה הרסני. הוא שם באותה שורה את התכלית ואת האמצעי וכך מבטל את הייחוד והייעוד של התכלית. מדינת ישראל היא מדינה יהודית (תכלית), ששיטת ממשלה היא דמוקרטית (אמצעי).

 

חילוניות

צר לי לומר, אך בחילוניות נמצאים כל המרכיבים המקולקלים שמנינו פה ועוד הרבה יותר:

הבוז למסורת. טשטוש ערך תכלית החיים. השטחת ודלות הזהות (ציונות חדשה רזה מיהדות, שבסוף הופכת לנאום השבטים של ריבלין). גאווה (אין א־לוהים ß אני א־לוהים).

יש שיאמרו שבזכות החילוניות העולם המערבי יצא מימי הביניים, אך אין דבר רחוק יותר מהאמת. העולם המערבי יצא מימי הביניים לימי הרנסנס וימי המודרנה בזכות ההתפתחות של הממשל המוגבל שהחליף את המלוכנות, התפתחות המסורות המשפטיות של שלטון החוק וזכויות קניין שהחליפו את גחמות השליטים, היצירה התעשייתית והטכנולוגית במרחב השוק החופשי ורעיונות אינדיבידואליסטיים שהחליפו את הקולקטיביזם האינקוויזיטורי האלים של הווטיקן. יש להעיר בהערת אגב, שגם האינדיבידואליזם ביסודו הוא רעיון ללא שורש, ובסופו ובקיצוניותו הוא ניתך לתוך קולקטיביזם עדרי (ראיתם את ההפגנות של כל בודדי החברה שמרגישים תחושת יחד מדומיינת בצעקות 'בושה' מהפנטות?) אך הייתה בו תשובה זמנית לקולקטיביזם.

יוצא שדווקא ההחלשה של כוח הרודנות אפשרה את התקדמות המערב, לא הניתוק מאמונה. המוסד הקיים כיום שהכי דומה לווטיקן הימי־ביניימי, איננו הרבנות הראשית, כי אם לא אחר מאשר בית המשפט הישראלי. מה שהווטיקן הכריז 'כופר' היום קוראים לזה 'קלון'. סביב פולמוס האינווסטיטורה הווטיקן היה מחליט מי מושל ואיפה, איזה חוק או מעשה מפר את 'דבר הא־לוהים' המופשט ואיזה לא, ואיזה מלך צריך לעלות לרגל לקנוסה כדי להתנצל על פגיעה בכבוד הכס הקדוש.

החילוניות מנסה להמציא את המוסר מחדש, בהיעדר מסורת. מלבד הכשל ההגיוני שבדבר, בסוף תמיד אנשים מסוימים בעלי השפעה ימציאו אותו לפי רצונותיהם. קחו את כל דאע"ש, כל הטרור האסלאמי וכל מה שאפשר לחשוב עליו שנעשה פעם בשם 'א־לוהים', אפילו המסולף ביותר – האם הוא משתווה לארבעה משטרים ממאה השנים האחרונות, הראשונים בהיסטוריה ששמו להם כדגל את המלחמה בא־לוהים ובאמונה – רוסיה הקומוניסטית, העם הגרמני, סין של מאו וצפון קוריאה? גיבורי החילוניות עושים רידוד פילוסופי למהות האדם עד כדי אטומים מסודרים, גנים משוכפלים (דוקינס) או הומוספיאנסים מתוחכמים (יובל נח הררי). ואז מה הבעיה במיליארדים של קורבנות כדי לתת כבוד ופשר חדש לחיי אלו שזרקו את התכלית מהחלון?

מיותר לציין שכל השוואה בין דאע"ש ליהדות אינה רלבנטית. היהדות העניקה לעולם את ההכרה שבכל אדם יש צלם א־לוקי והוא איננו מכונה טכנוקרטית לגחמות של מישהו אחר. היהדות לימדה את האנושות מהו ממשל מוגבל שבו המוסר קודם לצו המלך. היא לימדה את העולם אמונה ותכלית. היהודים הם עם שהוא עדות חיה למציאות ד'. אך אפילו בלי ציון הנ"ל, הטענה על ההבדל בין האמונה לבין החילוניות ברורה דייה.

החילוניות מנסה להמציא את המוסר מחדש, בהיעדר מסורת. מעבר לכשל ההגיוני שבדבר, גם מעשית בסוף תמיד יוצא שאנשים מסוימים בעלי השפעה ימציאו אותו לפי רצונותיהם

 

מאמינים ברעיונות

כשהשמאל קורא למשהו 'מסוכן', הוא מתכוון שצריך להשתיק או להשמיד אותו. עם ישראל לימד את העולם להאמין ברעיונות. מי שמאמין בכוחם של רעיונות לשכנע ולא במשטרת שטאזי ובית משפט כוחני בדמות הווטיקן, אינו צריך להיות אלים כדי לנצח בוויכוח ערכי.

 

 

יהדות תגיד – 'זה חמור מאוד! תלמד, יש טוב ויש רע. לא רוצה לכפות עליך, אבל מאמין שבסוף אשכנע אותך'.

 

פרוגרס אומר – 'אל תגיד שזה חמור, או שיש טוב ורע, חיה ותן לחיות, קבל את הכול ואת כולם, אחרת אנחנו אותך'.

ולכן היהדות לעולם תהיה יותר אופטימית יותר ואלימה פחות מכל אופנה אידאולוגית רצחנית שהם ימציאו.

אה, ובני אותה משפחה אמרו לי שהם צריכים להסביר את זה בדחיפות לבנים שלהם לפני שירדו מהארץ עם הנכדים…

Ben2811@gmail.com

 

אשרי העם שהתברך בצעירים בעלי סקרנות אינטלקטואלית ועם מוח מזהיר כשל כותב שורות אלו, שלא בכדי נבחר להוביל את החטיבה הצעירה בפורום קפה שפירא. ככל שהבנתי שלי משגת, התובנות הרבות כגרעיני הרימון נכונות כשם שהן עמוקות, אך דווקא משום כך נדרש דיון רחב בהרבה ממה שמאפשר רוחב היריעה שכאן. לשם כך אנו  מזמינים את כל המתעניין למפגש לליבון הדברים בדיון בין בן לביני. בהשתתפות הקהל נלבן לעומק את הסוגיות העולות ממנו. המפגש יתקיים בערב הרביעי של סוכות בבית פורום קפה שפירא ברמת גן. פרטים באתר שלנו.

חג שמח!

גלי בת חורין וכל צוות פורום קפה שפירא

 

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן