אלברט איינשטיין היה זה שאמר: "ניסוח הבעיה חיוני לפעמים יותר מפתרונה", וכשמדובר בבעיות וקשיים נפשיים, ניסוח הבעיה הוא לא פשוט בכלל.
ילדים ומבוגרים רבים היום מצויים במצב שבו הם מתקשים לנהל חיים תקינים, מלאים ומאושרים. זה יכול להיות בעיות לימודיות, קשיים רגשיים, בעיות חברתיות, ואפילו חרדות והפרעות נפשיות אחרות.
דווקא בגלל המודעות הגבוהה שיש היום למגוון הבעיות הזה, קיימים בהתאמה גם מגוון אבחונים המאפשרים לבדוק לעומק את הקשיים ואת המקורות השונים לכל קושי.
שני אבחונים נפוצים בתחום הם האבחון הפסיכודיאגנוסטי והאבחון הפסיכודידקטי. אך באילו מקרים יתאים כל אחד מהאבחונים, מה כל אבחון עשוי לתת לנו ואיך יודעים לאילו מהאבחונים לגשת?
כדי לעשות סדר בדברים, הזמנו לריאיון את הפסיכולוגית החינוכית המומחית הבכירה, הגב' רותי פרגר-מאור. רותי, בעלת כ-37 שנות ניסיון בתחום, היא המקימה והמנהלת בפועל של מכון מהוותיקים והמוכרים בארץ, "מכון דרור – פסיכולוגיה וחינוך" היושב בגבעתיים ומבצע מדי שנה אלפי אבחונים, ייעוצים וטיפולים למאות משפחות בישראל.
אבחון פסיכודיאגנוסטי ואבחון פסיכודידקטי – למה מלכתחילה צריך?
"קודם כל חשוב להבין שאף על פי המודעות הגבוהה, ילדים ומבוגרים נוטים להסתיר בעיות וקשיים", פותחת רותי, "לעיתים בעיית התנהגות תסתיר קושי לימודי, או שבעיה חברתית יכולה לחפות על הפרעה נפשית.
אבחון פסיכולוגי בוחן את הבעיות שרואים על פני השטח ובעזרת שימוש בכלים מקצועיים, מוכרים ומוכחים, מאתר את הבעיה האמיתית שמסתתרת מתחת לפני השטח.
האבחון הוא הצעד הראשון שמאפשר לאתר מה המקור האמיתי שבו יש לטפל כדי להגיע לרווחה אישית, למיצוי הפוטנציאל האישי של הילד או המבוגר, וכך להתפתחות בריאה ולאיכות חיים טובה יותר.
מתוך האבחונים הפסיכולוגיים, מוכרים בעיקר אבחון פסיכודידקטי ואבחון פסיכודיאגנוסטי. שניהם למעשה בוחנים קשת של תחומים: בעיות בתחום הלמידה, בעיות רגשיות, תפקודים קוגניטיביים שכליים, בעיות חברתיות ועוד."
אז מה ההבדל בין אבחון פסיכודיאגנוסטי ואבחון פסיכודידקטי?
"למעשה, שני האבחונים נותנים תמונה מקיפה למדי של מצב הקשיים של הילד או המבוגר, תוך בדיקה של מגוון נסיבות אפשריות. ההבדל העיקרי נעוץ בדגש השונה שנותן כל אחד מהאבחונים," כך אומרת לנו רותי.
"אבחון פסיכודידקטי מתמקד ביכולות דידקטיות, כלומר לימודיות, בזמן שהאבחון הפסיכודיאגנוסטי מתמקד בדיאגנוזה קלינית, כלומר בהפרעות נפשיות ורגשיות שונות.
בהתאם לכך, הפסיכולוג שמבצע אבחון פסיכודידקטי הוא בעל התמחות חינוכית, לעומת הפסיכולוג שמבצע אבחון פסיכודיאגנוסטי שמתמחה בפסיכולוגיה קלינית.
כמובן שעולם האבחונים וההתמחויות בפסיכולוגיה הוא נרחב ויש עוד המון הבדלים וניואנסים שונים, אך מה שרלוונטי עבור הנבדקים באבחון זה להבין מתי ניגשים לכל אבחון וכיצד כל אחד מהם יכול לעזור."
מה באמת אפשר לקבל באמצעות כל אחד מהאבחונים?
רותי מתארת את היתרונות שמתקבלים באמצעות כל אבחון, כאשר העיקריים הם: הערכה פסיכולוגית, המלצות להמשך וזכאות אינהרנטית.
* הערכה פסיכולוגית של אבחון פסיכודידקטי מפרטת בצורה ברורה היכן נעוץ הקושי הלימודי, לדוגמה האם קיימת הפרעת קשב וריכוז או לקויות למידה, האם יש קושי בתחום נלמד מסוים או בצורת הוראה ספציפית וכו'.
הערכה פסיכולוגית של אבחון פסיכודיאגנוסטי מתארת את המצב הנפשי והרגשי של הנבדק, לדוגמה האם הוא סובל מדיכאון, מחרדות, מפוביות, האם קיימת הפרעת אישיות, מאניה-דיפרסיה, הפרעות התנהגות וכדומה.
* בשני סוגי האבחונים יתקבלו המלצות להמשך המפרטות סוגי טיפולים שיוכלו לסייע לנבדק להתמודד עם הקשיים שנמצאו באבחון, למשל טיפולים רגשיים, התנהגותיים ולעיתים תרופתיים או פסיכולוגיים.
* זכאות אינהרנטית היא למעשה זכאות לדברים מסוימים מתוקף ההערכה המקצועית שניתנה באבחון. למשל, ילד שאובחן עם לקויות למידה באבחון פסיכודידקטי יכול להיות זכאי ל"שעות שילוב" בבית הספר.
בצורה זו, אם הגעתם לאבחון כשאתם יודעים שמשהו לא תקין, אך לא יודעים מה בדיוק הדבר וכיצד להתמודד איתו, אתם מקבלים גם אבחנה מדויקת, גם המלצות להמשך טיפול וגם אפשרות לניצול זכויות מול גורמים שונים.
איך יודעים מתי צריך אבחון פסיכודידקטי או פסיכודיאגנוסטי?
ניתן לחלק את הסימנים לכאלו שרלוונטיים לשני האבחונים ולסימנים שרלוונטיים בעיקר לאחד מהם.
סימנים כלליים שרלוונטיים לשני האבחונים:
* קושי רגשי – למשל מצבי רוח משתנים וחריגים לקבוצת הגיל, תגובות רגשיות מוגזמות, חוסר ביטחון קיצוני ועוד.
* קשיים לימודיים – למשל הפרעות קשב וריכוז או תת הישגיות (הישגים נמוכים יחסית לפוטנציאל השכלי).
* קושי התנהגותי – למשל התפרצויות זעם, היפראקטיביות וחוסר מנוחה, אימפולסיביות ועוד.
* קשיים חברתיים – למשל קושי בתקשורת עם קבוצת הגיל וביצירת מערכות יחסים.
רותי מדגישה כי גם כשמדובר בבעיות לימודיות וגם כשמדובר בבעיות נפשיות, כמעט תמיד תהיינה השפעות גם על התחומים האחרים, ולכן שני האבחונים בודקים את התמונה המלאה ובעת הצורך מפנים לאבחונים נוספים.
עם זאת, לפעמים כן ניתן להבחין בסימנים ספציפיים שמהם כבר אפשר לדעת מה האבחון הספציפי שרלוונטי.
סימנים שמתאימים יותר לאבחון פסיכודידקטי יהיו קשורים במיומנויות למידה:
* קושי ספציפי בקשב ובריכוז
* קושי בניהול וארגון ידע וזמן
* קושי בזיכרון ובשליפת מידע
* קושי לקרוא, לכתוב, לחשב וכדומה
סימנים שמתאימים יותר לאבחון פסיכודיאגנוסטי יהיו קשורים בתחום הרגש-נפש:
* התפרצויות רגשיות והתנהגותיות קיצוניות
* דפוסים חוזרים של הסתגרות או הימנעות
* תגובות לא פרופורציונליות של פחד, חרדה ועוד
ואם לא יודעים מה האבחון שצריך? מה עליי לעשות?
"הכל בסדר," מרגיעה רותי, "אף אחד לא מצפה מכם להחליט לבד לאיזה אבחון ללכת. במיוחד אם אתם הורים לילדים שאינם יודעים לבטא בדיוק מה הבעיה, או מפגינים כמה בעיות שונות מכמה תחומים.
במקרה כזה, ניתן קודם כל לקבל ייעוץ פסיכולוגי שיוכל בעזרת תשאול הילד, ההורים ולפעמים גם הגורמים החינוכיים כמו הגננת או המורה בבית הספר, להבין היכן נעוץ הקושי ובמה כדאי להתמקד באבחון עצמו."
צריך הפנייה מיוחדת לאבחון פסיכודיאגנוסטי או פסיכודידקטי?
"נקודה חשובה. אפשר להגיע לאבחון פרטי תמיד, גם ללא הפנייה של גורם חיצוני," מסבירה לנו רותי, "יש הורים שמגיעים אלינו רק אחרי שהצוות החינוכי בבית הספר מבקש, אך ניתן להגיע גם באופן עצמאי.
לשמחתי, בימינו הורים כבר יודעים עד כמה החוויות של בית הספר בעלות השפעה נרחבת ומעצבות את הילד, לא רק ברמה השכלית אלא גם בתפיסת האישיות שלו, בביטחון העצמי והחברתי שלו ועוד.
זה מוביל לכך שהם מבחינים בעצמם בקושי של הילד בתחום הלימודי, החברתי, הנפשי או ההתנהגותי, ומגיעים לאבחונים אצלנו הרבה לפני שהבעיות מחמירות, כדי לאתר מהר ככל האפשר את הסיבה ולמצוא פתרונות.
ילד אחד יקבל שעות של הוראה מתקנת בבית הספר ובהן ישלים את הפער הלימודי. ילד אחר יעבור למסגרת חינוכית שתתאים לו יותר, כמו מסגרות לחינוך מיוחד או למחוננים. ילד נוסף יקבל את ההתאמות שהוא כל כך צריך כדי להיבחן בעזרתן.
כל ילד יקבל את הפתרון האולטימטיבי שיוכל לסייע לו לצלוח את שנות ההתפתחות הכי קריטיות, כשיש הבנה מלאה לגבי מצבו וכל הגורמים הסובבים אותו מותאמים אליו בצורה מלאה."
אבחון מאפשר מיצוי של הפוטנציאל – אך זאת רק ההתחלה
"חשוב להבין שאבחון הוא לא הכל," רותי מסכמת, "יש תהליך שלם שמגיע אחריו והוא מחייב שיתוף פעולה של הנבדק עצמו, המסגרת שבה הוא נמצא כמו מוסד הלימודים או העבודה וכן הקרובים אליו, משפחה וחברים.
האבחון הוא ההזדמנות שלנו לקחת את עצמנו בשתי ידיים, להביט נכחה בקושי שמתסכל אותנו, לקרוא לו בשם ולהתחיל לשנות את חיינו כדי להתמודד איתו טוב יותר.
זה לא אומר שהתהליך יהיה קצר או קל יותר, אבל אבחון ספציפי יוכל לדייק אותו ולמקד את המאמצים שלנו במה שיותר חשוב ומשפיע על הקושי הממשי שלנו, וכך להגיע למטרות, לחוש סיפוק אמיתי ולחיות בלי להרגיש שמשהו מונע מאתנו להיות הגרסה הכי טובה שאנחנו יכולים להיות."
