שלושה דורות של נחשונים

המציל של יפו

ר' ישראל ויינשטיין נולד בירושלים בשנת תרל"ז (1877). בהיותו כבן שנתיים עברה משפחתו לעיר יפו, שהייתה כמו התנחלות בלב אוכלוסייה ערבית. באותה תקופה נמנו בעדה היהודית בעיר כחמש עשרה משפחות בסך הכול, והן התרכזו כולן בחצר היהודית שבעיר העתיקה. משפחת ויינשטיין התגוררה בדירה בבניין ערבי מעל החמאם הטורקי. חייהם היו בסכנה ממש, וקרו מקרים שבהם הונף גרזן מעל ראשו של ר' אליהו, ובנס ניצל.

ר' אליהו ויינשטיין התמנה לשוחט הראשון בקהילה ביפו. כעבור שנים, כאשר הגיע לעיר הרב נפתלי הרץ הלוי ושימש רב הקהילה, היה ר' אליהו ממקורביו. כאשר הגיע הראי"ה קוק לשמש רבה של יפו, היה ר' אליהו מזכירו האישי זמן מה.

למרות הייחוס המכובד הזה, כשמלאו לבנם הקטן ישראל שמונה שנים, הוא עדיין לא ידע קרוא וכתוב. ביפו לא היה אז תלמוד תורה או בית ספר, וכמו חבריו הרבה ישראל להשתובב ולבלות את זמנו ברחצה בימה של יפו. עוד בילדותו הצטיין בשחייה, והיה שוחה עד האוניות העוגנות במרחק רב מהחוף. הודות לכישרון השחייה הוא הצליח להציל מאות נפשות מטביעה בים.

כשהוקמה אחוזת בית, יסודה של תל אביב, העיר העברית הראשונה, הצטרפו להקמה חמישה מהפעילים הבולטים של אחוה, ובהם ר' ישראל ויינשטיין

לימודים והוראה

תקופת הבילויים הסתיימה כשהיה בן 12. אז נשלח ישראל לעיר הקודש ירושלים ללמוד תורה. הוא התחנך בתלמוד תורה עץ חיים ובישיבת עץ חיים, וגדל בתורה. בשנות לימודיו התעניין במתמטיקה ולמד אותה מתוך ספרים שמצא.

אחרי כמה שנים חזר ישראל לבית הוריו. הם התגוררו אז בשכונה החלוצית החדשה נווה שלום, שהקימו בשנת תר"ן ר' זרח ברנט וקומץ הגיבורים אשר עימו. מבאר המים שחפר האב, ר' אליהו, שתו רבים מבני השכונה שנים רבות. בנו ישראל המשיך ללמוד תורה והתקרב לרב נפתלי הרץ הלוי, רבה של יפו, שהתגורר אף הוא בשכונה זו.

בהגיעו לפרקו נשא ישראל לאישה את חיה באביל הורביץ. הם עברו לגור בירושלים שלוש שנים, ור' ישראל המשיך ללמוד תורה בישיבות הגדולות בירושלים. בשלב מסוים הוא קיבל הזמנה מאת קהילת יפו לשמש מורה בתלמוד תורה שערי תורה, המוסד החינוכי היחיד שפעל אז בעיר, בשכונת נווה שלום. הוא לימד שם תורה, נ"ך, תלמוד וכמובן חשבון והנדסה, מקצועות שהיו אהובים עליו.

מכיוון שר' ישראל היה בקיא בחשבון ונודע ביושרו, היו מוסרים לו בעלי הבתים והבנאים את תוכניות הבתים ושרטוטיהן כדי שיחשב את כמויות החומרים הדרושים לבניין ואת הכסף שיש לשלם תמורתם

בית הספר הדתי הראשון

באותן שנים פעלה ביפו אגודת הסתרים 'אחוה', שסיפרנו עליה בשבועות האחרונים. בשנת תרס"ה הקימו חברי האגודה מוסד חינוכי חדש, ושמו 'חדר אחוה', שאחר כך השתנה שמו לתחכמוני. זה היה בית הספר הדתי-לאומי הראשון בארץ, וממנו צמחה כל מערכת החינוך הדתית הקיימת כיום.

אחד משלושה חברי ועד הפועל של אגודת אחוה ביפו היה ר' ישראל ויינשטיין. הוא השתתף בהקמת תחכמוני ושימש בו מורה.

הקמת אחוזת בית

בית ספר תחכמוני הוא רק אחד מהמפעלים שהקימו חברי אחוה. בשנת תרס"ט, כשהוקמה אחוזת בית, יסודה של תל אביב, העיר העברית הראשונה, הצטרפו להקמה חמישה מהפעילים הבולטים של אחוה, ובהם ר' ישראל ויינשטיין. זה לא היה במקרה; אחוה הייתה מעורה כמעט בכל מיזם ציבורי שנעשה ביפו ובסביבתה. כמה שנים קודם לכן, כשהוקמה נווה צדק, השכונה הראשונה מחוץ לחומת יפו, בלטו אנשי אחוה בקרב המייסדים. הם הקימו בצד השכונה את רחוב (שכונת) אחווה, ובה התגוררו.

מכיוון שר' ישראל היה בקיא בחשבון ונודע ביושרו, היו מוסרים לו בעלי הבתים והבנאים את תוכניות הבתים ושרטוטיהן כדי שיחשב את כמויות החומרים הדרושים לבניין ואת הכסף שיש לשלם תמורתם. "כמה וכמה בתים בגרעין הראשון של העיר תל אביב נבנו לפי הדרכתו הטכנית", סיפר תדהר. ויינשטיין התגלה אז כמהנדס חובב מוצלח, ותרם לבניין בתי הראשונים של העיר העברית הראשונה.

ר' ישראל לא הסתפק בהצטרפותו לאחוזת בית. הוא רכש בה חלקות לו ולאחיו הבכור ר' נחום ויינשטיין. בהגרלת הצדפים ההיסטורית על חוף הים נפלו בגורל האחים שני מגרשים (לימים הם נכללו ברחוב ליליינבלום).

מי שהביא את הכסף לרכישת המגרשים לבני המשפחה היה האח ר' נחום ויינשטיין. נחום היה המוהל המיתולוגי של תל אביב. ארבעים וחמש שנה ואף יותר הכניס בבריתו של אברהם אבינו קרוב לעשרים ושבעה אלף תינוקות יהודים, ובהם גם שלושה דורות רצופים: אבות, בניהם ונכדיהם, ביפו, בתל אביב, ברמת גן, בבני ברק, במושבות הדרום ועד עזה.

עבודה בהוראה ורכישת קרקעות

ר' ישראל ויינשטיין היה כאמור מורה בתחכמוני, ושמו הטוב יצא למרחוק. הוא הוזמן ללמד בבית ספר נצח ישראל בפתח תקווה. בשנת תר"ע (1910) עברו ר' ישראל ומשפחתו למושבה, והוא לימד שם גמרא וגם חשבון עד אחרי מלחמת העולם הראשונה. לאחר סיום המלחמה חזר ר' ישראל ליפו והמשיך ללמד בתלמוד תורה שערי תורה עד לפטירתו.

הוא התפרנס כל ימי חייו ממשכורתו הדלה ביושר ובכבוד. הוא נהג לחסוך כסף לרכישת קרקעות, ועם השנים קנה בתשלומים חודשיים קטנים מגרשים בכל מיני מקומות בארץ, בין היתר בשכונת בית וגן שמדרום ליפו, כיום העיר בת ים, שהקימו אנשי המזרחי, ובהם חבריו באגודת אחוה. הוא נמנה עם מייסדי בנק קופת עם, בנק הלוואה וחיסכון ועוד.

כמנהגי הקבוע, אני מעלה את השאלה: מהיכן נבעה אהבת הארץ של בני משפחת ויינשטיין, ומה מקור המרץ החלוצי לפעול למען יישובה ובניינה?

האגודה השיתופית הראשונה

בשנת תרל"ג עלה ארצה יהודי מבוגר כבן שישים, ושמו רבי יעקב מקאמניץ. בדרכו לכאן עבר בדרכים מסובכות ובהפלגה בספינת מפרש בים סוער. אחרי מסע החתחתים הגיע ארצה והתיישב בירושלים, למד תורה והתפרנס מיגיע כפיו. עוד מצעירותו עסק בעבודת האדמה, ועתה, בארץ הקודש, החליט להירתם לנצל את ניסיונו כדי להפריח את שממותיה של הארץ ולבנות בה בתים.

כאשר נודע לו על ניסיונות לרכישת אדמות פתח תקווה בסביבות יריחו בניהולו של ר' יואל משה סלומון, נרתם לפעילות ר' יעקב מקאמניץ. בסופו של דבר התבטלה קניית האדמה שם בגלל סירוב הממשלה למכור קרקע ליהודים שהם נתינים זרים. ואולם ר' יעקב, כמו יתר החברים, לא אמר נואש. כשנקנה השטח הראשון (אדמת קסאר) לייסוד פתח תקווה בשנת תרל"ח שב והתייצב ר' יעקב. הפעם נדרש סכום כסף מכובד כדי לרכוש אדמה ולהקים עליה בית, והפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו של ר' יעקב. במצב דומה היו גם שלושה מחבריו בירושלים: ר' אליהו גודל, ר' חיים שמעוני ור' מנחם וואלפערט.

ניגשו ארבעתם אל הרב יחיאל מיכל פינס וביקשו את עזרתו. הוא נתן להם רעיון מעולה: ברוכשי הקרקע בפתח תקווה היו יהודים אמידים שקנו קרקעות אך לא יכלו לחיות בהן. כמה מהרוכשים חיו בכלל בחוץ לארץ, אך ביקשו לתמוך מרחוק בכיבוש השממה. הם מסרו את ניהול ענייניהם בארץ לידיו של הרב פינס שימצא אנשים ראויים לעיבוד אדמתם.

כששמע הרב פינס את בקשתם של הארבעה, ובהם ר' יעקב מקאמניץ, העלה בפניהם הצעה לעבד את האדמות שרכש שמואל סידני מלונדון, אחיינו של הגביר הנודע שמואל מונטאגו, בתנאי שיעבדו החברים על פי היסודות השיתופיים (עשרים שנה לפני שנולדה דגניה, "אם הקבוצות"). אחרי דיון החליטו החברים לקבל את ההצעה, והקימו אגודה שנקראה על שמם 'אגודת שבת אחים' (ראשי תיבות אליהו, חיים, יעקב, מנחם, חברי האגודה).

פתחתי את עיתוני התקופה וחיפשתי הדים לאגודה זו, שהייתה ראשונה מסוגה בארץ. מצאתי כי סיפור הקמת האגודה וכל תקנותיה המיוחדות פורסמו באותם ימים בעיתון 'הלבנון'.

ארבעת החברים התיישבו ליד הירקון. ר' יעקב בנה למשפחתו בית, רכש מעט צאן ובקר ורעה בעצמו את עדרו במרעה הדשן שליד הנהר. אך בגלל הקדחת, שתקפה קשה גם אותו בין שאר המתנחלים, הוכרח גם הוא כמוהם לעזוב את המקום ולחזור לירושלים. למחייתו היה מלמד בתלמוד תורה.

את מעט המידע על ר' יעקב שהבאתי כאן, מצאתי בכמה ספרים, ובהם הקונטרס 'זכרון לחובים ראשונים', מאת ר' פנחס גרייבסקי. בספרים אלו אין מידע מה עלה בגורל משפחתו של ר' יעקב ומי הם צאצאיו.

ארבעת החברים התיישבו ליד הירקון. ר' יעקב בנה למשפחתו בית, רכש מעט צאן ובקר ורעה בעצמו את עדרו במרעה הדשן שליד הנהר. אך בגלל הקדחת הוכרח גם הוא כמוהם לעזוב את המקום ולחזור לירושלים

צמח האדמה

החלטתי לחפש מידע על אגודת שבת אחים, שבה היה חבר ר' יעקב. מצאתי שבאתר הארכיון לתולדות פתח תקווה מובא בהרחבה הסיפור של אגודה זו, בתוספת שתי עובדות מעניינות. האחת: לר' יעקב מקאמניץ קראו יעקב צמח. שמו הקודם היה ויינשטיין. פירוש השם ויינשטיין הוא יין אבן (ואכן, הוא עסק בהכנת יין), כלומר, צמח אינו תרגום של שמו אלא תואר שהוא בחר לעצמו, כנראה כדי לבטא את אהבתו לצמחי אדמתה של ארץ הקודש.

העובדה השנייה: אחרי שהתפרקה אגודת שבת אחים וחבריה שבו לירושלים, הוקמה פתח תקווה מחדש, ו"יעקב צמח חזר לגור במושבה" (עובדה זו, שכתובה גם בספרים נוספים, צריכה עוד להתאמת).

את הפרטים הללו גיליתי בתחילת השבוע. ניגשתי אפוא לגוגל והקלדתי את השם "יעקב צמח ויינשטיין". והנה הגעתי לאנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, ואני רואה לשמחתי ולהפתעתי שיש ערך שלם על אותו יהודי יקר.

המחבר, דוד תדהר, מספר על קורותיו ותלאותיו של ר' יעקב צמח מקאמניץ, בייחוד בתקופת ניסיונות ההתנחלות בפתח תקווה. את התיאור הוא חותם בכך שבערוב ימיו "נתקבל למושב זקנים בירושלים, ושם נפטר ביום כ"ב אייר תרס"ו". גם תדהר אינו מספק לנו מידע אם ר' יעקב צמח הותיר אחריו צאצאים בארץ.

אבי המשפחה

השם המקורי של ר' יעקב, ויינשטיין, הדליק אצלי נורה אדומה. האם ייתכן שיש קשר בין החלוץ הפתח תקוואי לבין מייסדי הישוב היהודי ביפו ומקימי תל אביב? דפדפתי אחורה באנציקלופדיה והגעתי לערך על ר' אליהו ויינשטיין, מאבות קהילת יפו, והנה כתוב שם כך: "נולד בקאמניץ דליטא בשנת תר"ך לאביו ר' יעקב צמח, מראשוני חובבי ציון במקומו"!

וכך מתבהרת התמונה: ר' יעקב ויינשטיין (צמח) מקאמניץ, ממייסדי פתח תקווה, הוא ראש משפחת ויינשטיין היפואית. הוא אביו של ר' אליהו, ממייסדי הקהילה ביפו, מפורצי חומות העיר ומייסדי נווה שלום, וסבו של ר' ישראל ויינשטיין, ממייסדי תל אביב. לפנינו אפוא שלוש דורות של נחשונים, גיבורי רוח וגדולי מעש.

ר' יעקב צמח התמסר לרעיון הקמת פתח תקווה, אם המושבות, כשארץ ישראל הייתה ריקה לחלוטין מלבד ארבע ערי הקודש. כאשר נאלץ לעזוב את המושבה ולחזור לירושלים עם אשתו, בנו הצעיר ר' אליהו ובתו רבקה, הותיר אחריו במושבה את שני בניו המבוגרים, ר' שלמה ור' שמחה, והם נאחזו בה במסירות נפש והיו ממייסדי פתח תקווה בתקופה השנייה, בשנות התר"ם.