איש האחווה

בשבוע שעבר סיפרנו על ר' זלמן מייזל, מראשי אגודת הסתרים 'אחוה', שהיה הרוח החיה בהקמת המזרחי בארץ ומייסד החינוך הדתי-לאומי בארץ.

הפעם נספר על ידידו וקרוב משפחתו, ר' אליהו אהרן כהנא, מייסד 'אחוה' ביפו. דודו, מחנכו ומעסיקו של מייזל בהיותו אברך צעיר היה ר' זאב שחור, גיסו של רא"א כהנא. חייו של ר' אליהו אהרן כהנא גדושים בעשייה ציבורית, ואפשר למלא כרך שלם בסיפורים על מפעליו. במאמר שלפנינו נסקור בקצרה את פרקי חייו.

 

איש שלום ואחווה

סיפורנו מתחיל בעיירה קלוואריה שבפולין. רבי חיים משה אריה ליב כהנא, תלמיד חכם מופלג, הרביץ תורה והעמיד תלמידים. מלבד זאת הוא היה פרנס העדה, עסקן ושתדלן לפני השלטונות הרוסיים. לרגל הופעותיו המרובות אצל השלטונות סידר לעצמו פאה נוכרית, כדי שלא יצטרך להתהלך בגילוי ראש.

משום שקידתו להשכין שלום ולפעול לטובת הציבור מתוך אהבת הבריות, מידותיו של אהרן הכוהן, כינוהו בתואר "הכוהן הגדול".

עד לשנתו השישים נולדו לרמ"ל כהנא רק בנות. הוא נדר שאם יזכהו ה' בבן זכר, יעלה להתיישב בארץ הקודש, מושא הערגה של יהודי הגולה. ואכן, ה' נעתר לתפילתו וזיכה אותו בפרי בטן, בן יקר ושמו אליהו אהרן. כשמלאו לנער חמש שנים הגשים רמ"ל את נדרו ועלה ארצה עם אשתו ובנו ושתי בנותיו (אחת מהן, איטה הענא, נישאה לימים לר' זאב שחור, שהזכרנו לעיל).

כשנפרד רמ"ל כהנא מבני עירו ליווהו כולם, מקטן ועד גדול, בכלי זמר עד מחצית הדרך לסובאלק. טקסים דומים נערכו לכבודו בשאר יישובי היהודים שעבר בהם. כשעבר בכפר טורגלובקה, שבין קלוואריה למריאמפול, ערכו לו יהודי הסביבה קבלת פנים חגיגית. אז הודיע רמ"ל כהנא שלא יצא משם עד שיושכן שלום בין שתי משפחות יהודיות שהיה ריב איבה ביניהן, והן השלימו בהשתדלותו. אכן היה איש רודף שלום ומבקש אחווה.

אז הודיע רמ"ל כהנא שלא יצא משם עד שיושכן שלום בין שתי משפחות יהודיות שהיה ריב איבה ביניהן, והן השלימו בהשתדלותו. אכן היה איש רודף שלום ומבקש אחווה

ציפייה למשיח

בתשרי תרמ"א הגיעה משפחת כהנא לארץ והתיישבה בירושלים. רמ"ל כהנא עסק בתורה ובגמילות חסדים והיה גבאי בכולל לומז'ה וסובאלק. הוא היה מבוני שכונת מאה שערים ומהגבאים והמנהלים של תלמוד התורה שם. את בנו אברהם אליהו שלח ללמוד תורה בחדר בעיר.

מלבד לימוד הש"ס למד הרמ"ל כהנא בעיון את ספר יחזקאל. ליד מיטתו היה תלוי ציור של תבנית בית המקדש על פי נבואת יחזקאל, וכך היה אומר: “המשיח יכול לבוא, שהרי תכנית הבית ותבניתו מוכנים כבר”.

הרמ"א כהנא נפטר ביום י"ב תשרי תר"ן בירושלים. צניעותו הרבה התבטאה במילים שחקוקות עד היום על מצבתו בהר הזיתים: "נאמר בצוואתו לא לכתוב שום תואר, [אלא] רק שהוא ממיוחסי הכהונה".

 

נישואין עם משפחת זאקס

בשנת תרנ"ב נשא בנו ר' אהרן אליהו לאישה את חיה רישקה בת ר' אברהם אלקנה זאקס, מראשי היישוב הישן, מעסקני כולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד) ומוותיקי הפעילים לרעיון החקלאות והמלאכה בירושלים. רא"א זאקס הוא בנו של רבי משה זאקס, העולה הראשון לארץ ישראל מגרמניה, אשר פרשת חייו המרתקת הייתה הגשמה מופתית של רעיון תורה עם דרך ארץ.

נינו של רא"א זאקס, אשר נקרא על שמו, היה מרן הגאון רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל.

 

האגודה המחתרתית

בשנת תרנ"ה השתתף רא"א כהנא בייסוד אגודה המחתרתית 'אחוה' בירושלים, לשיפור החיים הציבוריים, לחיי תורה ועבודה ולאחווה בין בני העדות למיניהן. בכך המשיך למעשה את דרכו המיוחדת של אביו, שהיה סמל של אחווה ושלום.

חברי האגודה היו נפגשים בחשאי, יושבים על כוס קפה מהביל ומתכננים מהפכות חברתיות ורוחניות בקרב הקהילות בירושלים, ביפו, בחברון ובצפת. האירוע המרכזי בשנה נערך בימי החנוכה, ואז היו מתכנסים החברים לערב לביבות ושרים בהתרגשות את המנון האגודה:

"כל עוד אפנו שואפת

רוחנו אליה הומיה

לבקש ולחזק הנרדפת

הנחמדה ורבת העליליה".

והבית הבא:

"כל עוד לבבנו דופקת

נטפי דם בעורקנו

נרגיש לקדושתה הזועקת

התחזקי לאחדות עמנו".

ההשראה להמנונם של אנשי היישוב הישן ברורה: שיר 'התקוה' מאת נפתלי הרץ אימבר, אשר נבחר לימים להמנון הלאומי.

 

חברת ישוב ארץ הקודש

בשנת תרנ"ו הקים כהנא במסגרת אגודת 'אחוה' את חברת 'ישוב ארץ הקודש', שפעלה להפצת רעיון העבודה החקלאית בקרב צעירי ירושלים ולתמיכה בפועלים דתיים שיצאו לעבודה במושבה ולסייע להתנחלותם על הקרקע. עימו יחד פעל ר' יצחק צבי ריבלין (לימים מייסד המזרחי בירושלים, שהקדשנו לו טור לפני כשנה).

בזמן קצר נמנו בחברה שמונה מאות חברים (מספר עצום אם נביא בחשבון את גודלו של היישוב באותם ימים) אשר שילמו מס חבר ושלחו שמונה עשר פועלים מירושלים לעבודה בראשון לציון.

 

הקמת אחוה ביפו

בתרנ"ח יסד כהנא את לשכת 'אחוה' ביפו בעזרת חברי הלשכה מירושלים, והיה נשיאה הראשון והרוח החיה בפעולותיה. בית המסחר של כהנא היה לסניף שבו התנהלו כינוסי האגודה, ובכלל לפגישות בענייני פעולות ציבוריות חשובות.

ביוזמת לשכת 'אחוה' היפואית נוסדה בשנת תרנ"ט השכונה שערי אחווה (כיום רחוב אחווה, בגבול נווה צדק). כהנא היה ממייסדי השכונה, והוא עצמו היה מששת הראשונים שבנו בה את ביתם. כשעלה הרב קוק לארץ ושימש רבה של יפו הוא התגורר בשכונה קטנה זו.

 

הכנסת אורחים לעולים ארצה

כהנא השקיע הרבה מרץ ועמל בשיפור הסדרים בקהילת יפו ובייסוד בית הכנסת אורחים (בשנת תרס"ה). יפו הייתה אז עיר החוף לארץ הקודש, ודרכה הגיעו כל העולים ארצה. היו בהם קשי יום אשר אין פרוטה בכיסם ולא היה להם מקום ללון. למען העולים הגיבורים הוקם המוסד הנ"ל במגרש שבשכונת נווה שלום, אשר ייסד ר' זרח ברנט.

כהנא היה חבר בוועד הכנסת אורחים עם כמה מחבריו ב'אחוה'. הכתובת למשלוח התרומות מרחבי העולם הייתה תיבת הדואר של הרב קוק.

 

הקמת בית הספר הדתי הראשון

בשנת תרס"ה פעל כהנא עם עוד כמה מחברי 'אחוה' לייסוד החדר הראשון על טהרת העברית, כלומר בית הספר הדתי הראשון, שפעל בשיטת תורה עם דרך ארץ. "הוא נוסד בחול המועד פסח תרס"ה על ידי הורים ישרים ובעלי רגש לחנך את בניהם על ברכי התורה והמדע והתושיה", כתב כהנא בעיתון חבצלת.

הוא התמסר לשיפורו ולביסוסו בחומר וברוח והשקיע במוסד אלפי פרנקים מכספו הפרטי, בהלוואות שמעולם לא חזרו אליו. ביוזמתו הוזמן הד"ר יוסף זליגר לנהל את המוסד, ששינה את שמו לתחכמוני, כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, והוא המוסד הדתי-לאומי הראשון בארץ, שבעקבותיו צמחה מערכת החינוך הדתית שאנו מכירים כיום.

 

הקמת תל אביב

בשנת תרס"ט היה כהנא מעשרת החברים הראשונים של אגודת אחוזת בית, הגרעין שממנו צמחה תל אביב, העיר העברית הראשונה. כפי שסיפרנו בעבר, יותר ממחצית ממייסדי תל אביב היו שומרי תורה ומצוות, וחלקם גדלו בחדרים או בישיבות ביישוב הישן בירושלים, כמו כהנא.

בהגרלת המגרשים לאחוזת בית (הגרלת הצדפים המפורסמת) הגריל כהנא את המגרש ברחוב יהודה הלוי 28, אך כיוון שכבר התגורר בשכונת אחווה שייסד, ולא נזקק לבית באחוזת בית, מכר את מגרשו לסוחר הכובעים ר' חייקל פלמן, וזה בנה עליו את ביתו ב-1910.

חברי האגודה היו נפגשים בחשאי, יושבים על כוס קפה מהביל ומתכננים מהפכות חברתיות ורוחניות בקרב הקהילות בירושלים, ביפו, בחברון ובצפת. האירוע המרכזי בשנה נערך בימי החנוכה, ואז היו מתכנסים החברים לערב לביבות ושרים בהתרגשות את המנון האגודה

ההווי התרבותי של בת ים

כהנא היה מראשוני היוזמים לקניית האדמה ולייסוד השכונה הדתית-לאומית בית וגן שמדרום ליפו, יסודה של העיר בת ים. בשנים תר"ף-תרצ"ד היה חבר ועד השכונה עם ידידו ר' זלמן מייזל ועם כמה מחבריו הדתיים מייסדי תל אביב.

כהנא עקב בדריכות אחר התפתחות צביונה של בית וגן (בת ים), ודאג מאוד כשהגיעו לאוזניו שמועות קשות על הידרדרות רוחנית ותרבותית במקום. הוא צפה כבר אז את התופעות המגונות שנתלו לימים לצערנו בשמה של העיר בת ים.

בשנת תרצ"ו פרסם כהנא מכתב נוקב בעיתון הארץ, ובו שטח כמה דרישות לפני חבריו בוועד השכונה: "אני תמיד מתנגד להוציא דברים שכאלה לפרסום בחוץ, אך אני נאלץ לצאת הפעם מגדרי בכדי שחברי בית וגן ישימו לב ויתעניינו במצב הרוחני של האגודה, אשר הרבה תקוות תלו המייסדים בבית וגן".

אחר הקדמה ארוכה כתב כהנא כי יש צורך "להגיב על שמירת החוקים אשר כל חבר חתם כי בית וגן תהיה שכונה עברית ולאומית במלוא מובן המילה, ולדאבוננו הגדול אומרים כי בבית וגן יש חברים המחללים שבת בפרהסיה ועליכם למחות בעוז ולמסור לוועד שיבחר שיעמדו על המשמר להבא ולתקן את הקלקול".

בהמשך דבריו ביקש מהוועד להכריז על חוק נוסף: "לא להרשות לפתוח בתי משקאות לשתיית משקה חריף, ומי שרוצה לשתות יקנה בקבוק וילך הביתה לשתות, ולא לעשות מסחר קבוע לשתיית משקה חריף. המסחר המחפיר הזה המיט חרפה ודראון עולם על אחב"י בגולה, שאז לא הרשו ליהודים עסקים אחרים, אבל פה בארצנו אפשר לוותר על העסק ביש הזה. אנחנו רואים בכל יום ראשון יוצאים מבתי מסחר שכאלה אנשים מבוסים ועושים סקנדלים וגם מכים ביהודים, ודי ביזיון וקצף בעיר עברית ובארץ ישראל.

"אני רוצה לקוות שהחברים ישימו לב לכל אלה, ובית וגן תהיה לשם ולתפארת כי בעת שייסדנו אגודת בית וגן חלמנו לייסד שכונה חדשה, שכונה עברית לא רק בשם אלא גם במעשה. להרחיק קצת את הזוהמה [המוסרית] עד כמה שאפשר ולכן התרחקנו ללכת לדרום".

כהנא היה ממייסדי לשכת המסחר ביפו תל אביב ומראשוני חבריה, ממייסדי בנק קופת עם וחבר מועצתו, ממייסדי הסתדרות המזרחי ומפעיליה הבולטים.

כל הזמן המשיך לפעול למען הכלל ולעזרת יחידים זקוקים, הן כחבר 'אחוה' והן באופן פרטי, והכול בצנעה ובהתרחקות מן הפרסום והכבוד.

ר' אליהו אהרן כהנא נפטר בכ"ה באדר א' תשי"ז (1957), ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק, בגבול תל אביב.

לתגובות: moshe.nachmani1@gmail.com