בשבוע שעבר סיפרנו על תמיכתו של רבי שלמה הכהן זצ"ל, ראש רבני וילנה, בתנועה הציונית ועל שנפגש עם הרצל והתרשם מאוד מאישיותו. כמו כן סיפרנו שהרב השתתף בוועידות הראשונות של תנועת המזרחי.
למעשה היה רבי שלמה הכהן (בעל ה'חשק שלמה') מהרבנים הבכירים ביותר שנתנו את ידיהם לתנועת המזרחי, ואין ספק כי תמיכתו העניקה לה כוחות חשובים להתמודד עם טיעוני מי מהחרדים שהתנגדו לשיתוף פעולה עם הציונות. בשל כך ניסו החרדים למחוק ולהעלים את תמיכתו של הרב בציונות עוד בחייו ובמיוחד לאחר פטירתו בדרכים שונות ומשונות, שתיארנו בהרחבה.
בן יחיד היה לרב ושש בנות, והם ירשו מאביהם את היחס החם והאוהד לציונות, ומהם שעסקו בה בפועל. הבן, רבי אברהם יעקב הכהן, היה רב ומו"צ בווילנה, על מקומו של אביו, ותמך בתנועת המזרחי. הנכד, ר' ראובן הכהן, היה ממייסדי 'צעירי המזרחי' בווילנה. החתן, רבי נחום גרינהויז, היה ממייסדי תנועת המזרחי ונועד להיות יורשו של הרב יצחק יעקב ריינס.
אביו של רבי מאיר קרליץ היה רבי שמריהו יוסף קרליץ, ידידו של הרב קוק, שהיה רבה של העיר קוסובה. על שמו נקרא נכדו רבי שמריהו יוסף חיים קניבסקי זצ"ל, מנהיג הציבור החרדי שנפטר לפני כשבועיים.
פעילות חשאית למען הציונות
השבוע נספר על חתן אחר של רבי שלמה הכהן, שאף הוא היה מראשוני המזרחי ומראשיה: הרב יהודה ליב דון יחיא (תרכ"ט–תש"ב). הרב דון יחיא גדל במשפחת חב"דית, וכל ימיו היה מחובר לתורת החסידות. למד אצל דודו רבי אליעזר דון יחיא (רבו של הרב קוק בצעירותו) ובישיבת וולוז'ין המעטירה. בעת לימודיו בישיבה הצטרף הרב דון יחיא לאגודת הסתרים נצח ישראל, שפעלה בחשאי למען מטרות ציוניות.
הוא שימש ברבנות הערים דרייצין (עיירת הולדתו ורבנות אביו), צ'רניגוב ושקלוב, שבה היה רבה של עדת החסידים בעיר כעשר שנים, בשנים תרס"א–תרע"א. חיבר את הספר 'ביכורי יהודה', שממנו משתקפת גדלותו התורנית.
הרב היה פעיל ציוני נלהב. הוא השתתף באספה המכוננת של תנועת המזרחי בשנת תרס"ב (1902), חתם על הקול הקורא שהתלווה לייסודה, הצהרת הייסוד של המזרחי, שעליה חתמו שישים ושבעה גדולי תורה מכל רחבי אירופה, והיה מחברי הוועד הפועל של התנועה.
בראשית שנת תרס"ב, עוד קודם שנוסדה המזרחי, פרסם את חיבורו הנודע 'הציוניות מנקודת השקפת הדת', ובו הביע את תמיכתו בתנועה הציונית והוכיח את טעותם של מתנגדיה, הנובעת הן מחוסר בקיאות במחשבת ישראל והן בבורות בנוגע לנעשה בארץ ישראל. הרב דון יחיא העלים את שמו מעטיפת הספר מחשש שיבולע לו מידי הקנאים, ובסוף הספר הוסיף חלק מילואים תחת שם העט בן ציון ווילנער (רבי יהודה ליב היה בנו של רבי בן ציון, וגדל בווילנה), ובו התמודד עם עמדת הרבי מחב"ד, הרש"ב מליובאוויטש, ואת שמו הצפין: "האדמו"ר מל-טש".
דון יחיא עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ו בעזרת אשרה שקיבל בסיוע הראי"ה קוק, שנפטר זמן קצר לפני הגעתו, ושל תנועת המזרחי. התגורר בתל אביב ונפטר בתש"ב.
רבי אהרן מרקלס
חתן אחר של רבי שלמה הכהן היה הרב אהרן מרקלס. הוא היה דיין בווילנה, וגם הוא תמך בתנועת המזרחי. באספת הייסוד של התנועה באדר תרס"ב השתתף עם חותנו ועם שני גיסיו, הרב גרינהויז והרב דון יחיא. הרב מרקלס נבחר עם הרב גרינהויז לסגן ראש הוועדה הדתית של המזרחי.
רבי מאיר קרליץ
מרים, בתו של רבי שלמה הכהן, נישאה לרבי מאיר קרליץ, חבר המזרחי בווילנה ומראשי התנועה בעיר. לאחר פטירת חותנו התמנה למו"ץ בווילנה, וכעבור שנים מספר התמנה לרבה של העיירה לכוביץ'.
זמן מסוים שימש ר"ם בישיבה הציונית בלידא שבראשות הרב יצחק יעקב ריינס, היה אחד ממשתתפי האספה השנתית של מערכת החינוך של המזרחי (תרע"ט), וכן נמנה עם שלושה עשר המשתתפים באספת הייסוד של מרכז המזרחי בווילנה (תר"ף). שימש בא כוח המזרחי לפעולות ציבוריות בעיר והיה אחד הנואמים בבתי כנסת בהסברה על מטרות המזרחי למען איסוף 'שקל המזרחי' (לצד אחיו, הרב משה קרליץ, מרבני וילנה ותומך בתנועת המזרחי). כמו כן היה ממייסדי בית הספר הדתי-לאומי לבנות. ככל הנראה עזב הרב קרליץ את פעילותו הציונית הרשמית בעקבות פולמוס פוליטי-תורני מסוים בווילנה בשנת תר"ץ, אולם את יחסו החם והאוהד ליישוב הארץ בטהרה לא שינה.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים. היה ממייסדי ועד הישיבות בארץ ישראל וממניחי התשתית לחינוך העצמאי ושימש חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. היה רבה של מפלגת פועלי אגודת ישראל, "בה מצא ציבור חלוצי ארצישראלי. לפי הכרעתו הם התיישבו על אדמת הקק"ל, והקימו את קבוצת 'חפץ חיים', ולפי הכרעתו הצטרפו ללשכת העבודה הכללית. היה רחוק ממידת הקנאות, ובחר לילך בדרך הממוצעת" (שבתי דניאל, 'הצופה', כ"ז באדר תשט"ו).
החידוש הגדול טמון בבן השלישי, רבי אברהם ישעיהו קרליץ (תרל"ט–תשי"ד), הלא הוא החזון איש, מנהיג הציבור החרדי בשנות הארבעים והחמישים. מתברר שהוא גדל בבית ציוני מובהק
אביו הציוני של החזון איש
אביו של רבי מאיר קרליץ היה רבי שמריהו יוסף קרליץ, ידידו של הרב קוק, שהיה רבה של העיר קוסובה. על שמו נקרא נכדו רבי שמריהו יוסף חיים קניבסקי זצ"ל, מנהיג הציבור החרדי שנפטר לפני כשבועיים.
כמו מחותנו ה'חשק שלמה', גם רבי שמריהו יוסף קרליץ היה ציוני. הוא חתם על כרוז הרבנים למען הציונות, שפורסם בשנת תר"ס (1900). החוקר ר' יצחק אלפסי העיר על כך בספרו 'דורשי ציון בפועל': "לא קראנו על פעילותו", ואיננו יודעים עליה מאומה. ואולם ממאמרו של הרב יהודה־ליב מימון (ספר המזרחי, עמ' קכב) נוכל ללמוד דבר מעניין. נדפסה שם רשימה של רבנים שתמכו בתנועת המזרחי והיו חברים בה, ובהם גם הרב שמריהו יוסף קרליץ.
את ילדיו גידל רבי שמריהו יוסף ברוח הלאומיות והציונות, ולכן לא פלא שגם בניו רבי משה ורבי מאיר היו ציונים ופעלו בשורות המזרחי. החידוש הגדול טמון בבן השלישי, רבי אברהם ישעיהו קרליץ (תרל"ט–תשי"ד), הלא הוא החזון איש, מנהיג הציבור החרדי בשנות הארבעים והחמישים. הוא גדל בבית ציוני מובהק, ועובדה מפתיעה זו הושמטה מכל הביוגרפיות שנכתבו עליו.
תרומתם הניכרת של רבי שלמה הכהן וחתניו להקמתה ולביסוסה של תנועת המזרחי חקוקה באותיות זהב בתולדותיה, ויהי זכרם ברוך לעד.
