ד"ר מייקל בנד, פסיכולוג קליני וראש הצוות המקצועי במכון ארבל
שאלה
אני יועצת בבית ספר, ונדרשת לתת מענה לנפגעי הטראומה בדרום ולמי שחרד מהמצב שנוצר. מהן הדרכים המומלצות לגשת למלאכה הזאת בימים אלה?
תשובה
בעקבות הריבוי הדרמטי בפניות למוקדי סיוע נפשי מופעל לחץ רב על המטפלים והיועצים, ופעמים לא מעטות הם נדרשים לתת מענה נפשי לאנשים שהם אינם מכירים כלל. אתן כמה עצות מעשיות כיצד עלינו לנהל שיחות כאלה.
ראשית חשוב שנציג את עצמנו גם אם התלמיד זוכר מי אנחנו: הצגה עצמית תעזור גם לנו להתמקם ולהתחזק במי אנחנו ולמה אנחנו כאן, וגם תסייע לתלמיד להיזכר איך אנחנו יכולים לעזור לו ולהתחזק. גם התלמיד או ההורים צריכים להציג את עצמם ולהסביר בפירוט מה גרם להם לפנות לייעוץ. ככה הם מתמקמים מולנו היועצים וממקדים מראש את השיח.
אם הייעוץ ניתן בשיחת טלפון, חשוב לזכור שזמן השיחה הנדרש אינו בהכרח זמן השיחה בפועל, וייתכן שמטרת השיחה הראשונית תהיה רק דרישת שלום והפגת לחץ רגעית, ותיאום מועד לשיחה אחרת, ארוכה יותר.
לאחר מכן עלינו להבין שיש לשיחה שלנו שתי מטרות מרכזיות, שהן גם שונות מאוד זו מזו: להבין ולהעריך את המצב הנפשי של הילד ושל ההורים (בעיקר משום שאנחנו יודעים שיש מתאם בין מצבו הנפשי של ילד למצבם הנפשי של הוריו), ולתת להם הנחיות והדרכה כיצד להתנהל בהמשך.
עדיף להעריך את מצב הנפש של הילד ושל הוריו בביקור בית, אם מתאפשר. בקשו מבן השיח לגולל באוזניכם את כל מה שקרה משבת בבוקר, מתחילת האירועים. כך תוכלו לכונן איתו יחד נרטיב שבונה את האירוע, והנרטיב הזה ישמש לכם בסיס שממנו תצאו לסיוע נפשי לאותו אדם. הבסיס הזה מלמד אותנו המון. פתחו בתגובה אמפתית ונסו לדקור בדיוק את הדברים שנראה לכם שהיו קשים ומורכבים במיוחד לבן השיח. תגובות של נרמול: זה שפחדתם ובכיתם והרגשתם חוסר אונים, זה הדבר הכי נורמלי בעולם. לולא הייתם עושים זאת, הייתי מודאג.
החצי השני של השיחה הוא החלק הפסיכו-חינוכי, וכאן אנחנו נדרשים לעשות סוויץ' מחשבתי, לחדול מדיבור ספקני של היסוס, בדיקה, חוסר ביטחון וכו', המשמש מין טריגר לעודד את הצד השני להחזיר תגובות. בשלב הזה אנחנו נדרשים להדגים הרבה יותר ביטחון בדברינו. הביטחון הזה חיוני לחיזוק הצד השני, וההיסוס של חדר הטיפול אינו מתאים לסיטואציה שבפניה אנחנו עומדים.
אחד המאפיינים הבולטים של מי שמתמודד כעת עם טראומה בעקבות האירועים הוא חשש חריף מהתקפי חרדה. התקף חרדה הוא חוויה קשה ביותר למי שחווה אותה, אך בהתקפים אלה מטפלים לא אנשי טיפול אלא בני המשפחה ואפילו אנשי רפואה ועזרה ראשונה, אם מי שחווה את ההתקף מבקש להתאשפז.
חשוב להבין שאדם בהתקף חרדה משוכנע שהוא עומד למות. תפקידם של היועצים הוא ללמד את ההורים כיצד להתמודד ביעילות ולתפעל התקפי חרדה של ילדיהם או בני משפחה אחרים. להלן עצות מספר:
- להרחיק את חווה ההתקף מאנשים אחרים; בדרך כלל מאוד לא נעים להיות ככה ליד אנשים אחרים.
- להשמיע באוזניו שלושה מסרים עיקריים באופן שקט ורגוע וקרוב ככל האפשר לאוזן:
- מה שעובר עליך מפחיד אבל לא מסוכן;
- מה שעובר עליך יחלוף ממש אוטוטו (התקפי חרדה נמשכים לרוב עשרים דקות לכל היותר);
- אני כאן, אני לא עוזב אותך.
יש לחזור על המסרים הללו שוב ושוב.
- מאוד עוזר בהתקף חרדה: להחזיק את היד בחוזקה, ללטף, להניח את היד על הכתף. כל אחד יבקש מה שטוב לו ועוזר לו.
- להסביר שכל תגובה על פחד היא טובה. לאפשר קבלה של הפחד והכרה בו. אם נבטל את הפחד, נגרום לבן שיחנו להדגיש באוזנינו את הפחד. אסור להגיד משהו כמו "אתה כבר ילד גדול, אתה יודע שזה לא מפחיד" וכו'.
- כשהפחד מתחיל לחלוף כדאי להסיח את הדעת: לצאת לריצה, משחק וכו'. בשיא הפחד זה לא יעזור, אבל קצת אחר כך זה עוזר מאוד. פעילות גופנית היא חיונית, וחשוב להתנתק מהמסכים ולוודא שיש פעילות גופנית, אפילו אם היא בבית ולא בחוץ.
- אחריות משקמת: תפקידם של ההורים לתת לילדם תפקיד או משימה, עדיף שיש בה משום עזרה לסובבים, כי קבלת אחריות עוזרת מאוד לילד להחזיר לעצמו את תחושת המסוגלות. חשוב שזה יהיה מעט יותר ממה שהילד רגיל לעשות אבל בתחום המסוגלות שלו.
בהצלחה!
מכון ארבל מומחה בהנחיית צוותי חינוך וייעוץ, רבנים, הורים ונוער. הפסיכולוגים שלנו הקימו קו חם חינמי, והוא זמין בימים א–ה בשעות 10:00–16:00. פנו אלינו: 073-7948145
