הפרצה הניכרת ביותר במדיניות ההגירה של ישראל אינה המסתננים, העובדים הזרים או אפילו השב"חים. הפער הגדול ביותר טמון דווקא בחוק השבות, הקובע כי רק מי שיש לו זיקה לעם היהודי יוכל לעלות לישראל.
במאמר מאיר עיניים הראה נתנאל פישר בכתב העת 'השילוח' כי בניגוד למיתוס המקובל, חוק השבות לא נועד לשמש מראה מוסרית לנאצים. כאשר החליט ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון לחוקק את חוק השבות, הוא בחר להימנע מתפוח האדמה הלוהט של הגדרת מיהו יהודי. בהמשך, בעקבות בג"ץ דה שליט, הובילו פשרות אמוציונליות ופוליטיות להרחבת חוק השבות, ובמציאות האקטואלית, אולי הוא אף נעשה רחב מדי.
זה כשלושה עשורים שהרוב היהודי במדינת ישראל נמצא בדעיכה. למרות הגידול במספרים מוחלטים בכמות היהודים במדינת ישראל, מאז ראשית שנות התשעים ירד בהדרגה שיעור היהודים ממערב לירדן מ-83% ל-73.9%. החשוד המיידי הוא כמובן המיעוט הערבי, אך עיון מעמיק בדמוגרפיה ובשיעור הילודה מעלה כי הפער שהיה בעבר לטובת הילודה הערבית לא רק הלך והצטמצם אלא שמשנת 2015 הוא דווקא הולך ומתהפך לטובת הילודה היהודית. אם כך, איך ייתכן שהרוב היהודי הולך ומצטמק?
התשובה אינה נעוצה בקצב הילודה אלא בקצב העלייה. בנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בראשית השנה העברית התגלה כי מתוך שלושים וארבעה אלף מהגרים חדשים שהגיעו הנה בחסות החוק, רק 58% היו יהודים. תשעת אלפים היו מהגרים שנכנסו על פי חוק הכניסה לישראל או בחסות מעמד אחר. עשרים וחמישה האלף הנותרים היו עולים חדשים על פי חוק השבות. כמה מהם היו יהודים? רק כתשעה עשר אלף. זה נתון מכובד, אך הוא מנפץ מעט את הבועה המשמחת של עלייה ציונית לארץ ישראל.
מתוך שלושים וארבעה אלף מהגרים חדשים שהגיעו הנה בחסות החוק, רק 58% היו יהודים. תשעת אלפים היו מהגרים שנכנסו על פי חוק הכניסה לישראל או בחסות מעמד אחר. עשרים וחמישה אלף הנותרים היו עולים חדשים על פי חוק השבות. כמה מהם היו יהודים? רק כתשעה עשר אלף. זה נתון מכובד, אך הוא מנפץ מעט את הבועה המשמחת של עלייה ציונית לארץ ישראל
רק בחודשים האחרונים ראינו כיצד העלייה נעשית קרדום לחפור בו לאנשים שזהותה היהודית של מדינת ישראל אינה בראש מעייניהם. למרות מאמצים כבירים של מדינת ישראל לסייע ליהודים להימלט מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה, מעטים מאוד באים הנה, ורבים מדי ממי שכן באים, דווקא אוספים את סל הקליטה הנדיב וחוזרים לארצם. הממשלה גם משקיעה רבות בהבאת אתיופים שאינם יהודים למדינת ישראל על בסיס סנטימנט של איחוד משפחות. מחנות הממתינים מספקים תמונות מרגשות, אך מעט מאוד אם בכלל מהמגיעים ארצה הם יהודים.
ארתור פינקלשטיין ז"ל העמיד את המחלוקת הפוליטית בישראל על בסיס שאלה אחת: מה אתה יותר, יהודי או ישראלי? היהודים רצו מדינה יהודית. הישראלים – רצו את מדינת היהודים. בין כך ובין כך, ללא רוב יהודי אין מדינה יהודית ואין מדינה ליהודים. מקבלי ההחלטות נרדמו בשמירה, ואילו הציבור ער לבעיה לחלוטין.
לקראת יום העצמאות האחרון פנה המרכז למדיניות הגירה ישראלית אל מכון הסקרים דיירקט פולס בבקשה לבדוק מה חושב הציבור היהודי הרחב. 72% מהמשיבים ציינו כי זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית חשובה להם במידה רבה מאוד, ועוד 16% השיבו במידה רבה. יתר המשיבים ציינו כי הזהות היהודית חשובה להם במידה מסוימת (8%) או בכלל לא (4%).
הפשרה שרצה לאחוז בה בן-גוריון בשאלת 'מיהו יהודי' נעדרת מעיניהם של האזרחים היהודים. 48% מהמשיבים ענו כי יהודי הוא מי שהוגדר כזה על פי ההלכה: בן לאם יהודייה. לעומת זאת 24% מהמשיבים מגדירים יהודי מי שאחד מהוריו הוא יהודי, ו-27% מגדירים את מי שמזדהה כיהודי או מרגיש עצמו ככזה.
אם כן, בוודאי לא מפתיע כי 67% מהמשיבים ציינו כי לדעתם מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל צריכה להיות בררנית כלפי לא יהודים, לעומת 25% שציינו כי לדעתם נדרשת מדיניות שוויונית כלפי כל אדם.
אך הנקודה הדרמטית ביותר נוגעת לסעיף 4א בחוק השבות, המרחיב את זכות ההתאזרחות בישראל מזכות ליהודים על פי ההלכה גם לבני זוג ולנכדים ולנינים שהם עצמם אינם יהודים, הידוע בכינויו סעיף הנכד. מתוצאות הסקר עולה כי 34% מעוניינים לבטל את הסעיף ולאפשר רק למי שהוכר כיהודי לעלות לישראל מתוקף חוק השבות, 30% ציינו כי יש לעשות בו שינויים, ו-32% מהמשיבים ענו כי יש להותיר על כנו את סעיף הנכד בחוק השבות ואין לעשות בו שינויים. בקרב הציבור המסורתי שיעור התומכים בשינוי סעיף הנכד קופץ ל-87%, וגם בציבור החילוני רוב קטן (49% לעומת 48%) מתנגד לשינוי בסעיף הנכד.
חוק השבות, שנולד כפשרה פוליטית, הופך לפשרה על זהותה של המדינה. בין שאנחנו רוצים מדינה יהודית ובין שאנחנו רוצים שזו תהיה מדינת היהודים, מוכרחים להקפיד על חוק שיבצר את זהותה של ישראל, לא יערער עליה.
עו"ד ד"ר יונה שרקי הוא היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה ישראלית
:
